ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נושא זה של ביאור המדרשים הינו חלק משאלה גדולה ורחבה, כיצד להתייחס לדברי חז"ל שאינם מסתדרים עם השכל הישר?
בעיסוק שאלה זו נפתח בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק (פירוש המשנה למסכת סנהדרין פרק י), שלוש קבוצות אנשים קיימות ביחס לפירוש דברי חז"ל:
הקבוצה הראשונה- מקבלת את כל דברי חז"ל כפשוטם. זו קבוצה ענייה מאוד בדעת. בטוחים הם שאנשים מאמינים הם, מקבלים את דברי חז"ל גם כנגד השכל. אבל מן הדבר יוצא לא טוב, הם מגחיכים את דבריהם העמוקים של חז"ל. במקום להיות "עם חכם ונבון" קוראים לעם ישראל "עם סכל ונבל", שהרי כל השומע אותם חושב על חז"ל שהם סתם אמרו דברים שאין להם קשר עם המציאות.
דרשנים רבים משתייכים אל קבוצה זו, מחשיבים את זאת למעלה. המאמין מקבל גם דברים שהם כנגד השכל, אך יוצא שהם מורידים את חז"ל להיות בגובה שלהם, ובכך מאבדים את כל התוכן העמוק ומלא החוכמה במסווה של אנשים מאמינים.
הקבוצה השניה- גם קבוצה זו מקבלת את דברי חז"ל כפשוטם, אך בעקבות זאת דוחה את דבריהם. קבוצה זו גרועה מן הדרשנים. כיוון שאת קוצר הבנתם הם משייכים לחז"ל, מזלזלים הם בחכמים, במקום להבין כי דבריהם עמוקים לאין ערוך משכלם הדל.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
3 - המדרש אינו פרוש הפסוק
4 - אמונה באה עם השכל
5 - תפוחי זהב במשכיות כסף
טען עוד
כמובן שצודקים הם, אם הפשט לא מתקבל על הדעת, כנראה הטמינו בו חז"ל תוכן סמוי. בקבוצה זו מבינים שדברי חז"ל הינם על דרך משל, עלינו מוטלת המשימה להבין שלא כך הוא הפשט ולקלף את העטיפות עד קבלת המסר העמוק שחבוי בדבריהם.
ראב"ע כתב שהשכל הוא המלאך בין הקב"ה לאדם. ניתן לאדם שכל, עליו להשתמש בו ובכך לפתח את האמונה. כל עתידה של האמונה תלוי בתבונת הלומדים, כמובן, על ידי שיפרשו את דברי חז"ל בענווה מרובה. אין לשים את השכל בצד בעת הלימוד ח"ו.
אמונה צריכה ללכת יחד עם השכל
לפעמים כתובים דברים שאינם כפשוטם, צריך לטפל בזה. אנחנו אומרים שלא יכול להיות שחכמים פירשו באופן לא הגיוני, גם החכמים ידעו שלא יכול להיות כן. הם ציפו שנבין זאת ולכן היו מוכנים לותר על פשט הדברים, בכך נשים אל ליבנו שמתחבא כאן תוכן עמוק ועלינו לגלותו.
ניתן כמה דוגמאות לדבר:
"ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (בראשית כג, יז-יח). לפי הפשט, לפנינו משפט אחד המספר על משא ומתן. לפי פירושו של רש"י, "ויקם- תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך". השדה התרומם מכך שעבר לרשות אברהם, כיצד שדה מתרומם? כמובן, בא המדרש ללמד על מעלתו של אברהם.
באופן מיוחד, כאן טעמי המקרא מתאימים למדרש. יש סוף פסוק באמצע המשפט, ובכך מתאים הוא לתוכן המדרש. ויקום שדה עפרון, הוא התרומם למעלה חדשה, ומדוע? "לאברהם למקנה", כיוון שעבר לידו של מלך. מלמדים אותנו הטעמים לשים לב, לפנינו אירוע משמעותי. לכבוד מעלת אברהם אבינו, כאילו מתרומם השדה למעלה חדשה.
"ברוח אפך נערמו מים" (שמות טו, ח). נערמו, לכאורה לשון ערימה. אך בתרגום אונקלוס מתורגם "חכימו מיא", לשון עורמה. כיצד מים יכולים להתחכם בעורמה? רצה המדרש ללמדנו שהטבע משתף פעולה עם ריבונו של עולם. לא צריך להכריח את הים, דומה הדבר שיש לו דעה והוא מתאים את עצמו ליד ה'. כך היהודי הפשוט ששומע את דברי התרגום, (כמנהג הקדום לתרגם תוך כדי הקריאה בתורה כדי שכולם יבינו) מתרגש, המים עזרו לעם ישראל. במכילתא פירוש זה מופיע בצורה מפורשת יותר, להשמיענו שאין באמת עורמה למים, אלא הטבע שלהם משתף פעולה עם התוכנית הא-לוקית ומתוך כך עזרו לעם ישראל.
דוגמה נוספת נביא, שננסה לעמוד על האמת על אף שנובכים אנו מעט בפירושה. הגמרא במסכת יומא (כב, א), בנוגע לפייס שנעשה במקדש מביאה הלכה, אסור למנות את ישראל ולכן בפייס היו מונים את אצבעות הכהנים. מהיכן לומדים הלכה זאת? כתוב בפסוק "ויפקדם בטלאים" (ש"א טו, ד), כדי לספור את הלוחמים הביא כל אחד טלה וכך ידעו מה מספרם. וכי יעלה על הדעת שספרו מאתיים אלף טלאים רק כדי לדעת מהו מניין הלוחמים, לחיילי צבא שאול לא היה אצבעות שאפשר למנות אותם בהם?
ומוסיף רב נהילאי בשם שמואל, "כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מתעשר מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים". אנו לומדים עוד מדרשים מהדרך המקורית של שאול במפקד חייליו. פרשני התנ"ך מסכימים ש'טלאים' הוא שם של מקום, בדיוק כמו 'בזק', נשאל אם כן אנחנו שאלה של בעלי בתים, כל חייל היה צריך להגיע עם טלה מהבית לצורך המפקד? הפלפלנים כמובן לא שואלים שאלה זו, אם כתוב טלאים מן הסתם כך היה, אך הדבר אינו מתקבל על הדעת.
הקושיא כאן היא טובה, תירוץ טוב עוד אין, אך ננסה להציע משהו.
שם של מקום לא מקבל 'ה' הידיעה, מתוך שניקד התנ"ך את הבי"ת של המלה 'בטלאים' בפתח, הבנו שמסתתר כאן מסר חבוי.דרשה זו אינה אמתית אך רבי יצחק בנה אותה על גב הפסוק, הניקוד הזמין אותו למצוא עוד תוכן שמתאים לשם המקום.
הרמב"ם כותב על מציאות דרשות מסוג זה בהקדמתו למשנה, לפעמים יש לחז"ל הלכה והם רוצים באיזה אופן למצוא לה מקור. על כן ישנן דרשות תומכות, הן באות לאחר שכבר מכירים את הדין ורוצים להסמיכו למקרא.
אסמכתא היא מצווה דרבנן או הלכה למשה מסיני שמצאו לה רמז בפסוק. דרשות מסוג זה נקראות פירוש מקובל, לקחו דרשה מקובלת ורמזו אותה על ידי פסוק, יכול להיות שגם היא מוכנה לעיתים אסמכתא. ישנן דרשות יוצרות, מן הפסוק לומדים מסר. כאן רבי יצחק רצה להביא מקור להלכה שלא למנות את ישראל והמציא דרשה. לא אכפת לרבי יצחק שאין היא אמתית.
אגדה יפה נוספת מובאת במסכת שבת (נה, א), "...אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי? והיינו דכתיב זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי - אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו".
דרשה יפה, זקן בחור ובתולה נמסרו ביד המשחית, והוא החל מן הזקנים שהיה בידם למחות ולא מחו. אך הקורא בספר יחזקאל (פרק ט) מבין שהפירוש הוא בדיוק הפוך, בפרק לפני כן תואר שיו הם משתחוים אל השמש בפתח ההיכל. מדוע דרש המדרש שמדובר בזקנים שיכלו למחות ולא מחו, בעוד שבאמת היו אלו זקנים שעבדו עבודה זרה. כמאמר הפסוק "וממקדשי תחלו, כלומר החל המשחית מן המשתחוים לשמש תחילה, ואלו הם אותם הזקנים.
רצה המדרש ללמדנו, יהודים, אם אתם רואים דבר לא טוב, עליכם למחות. כדאי לראות את הדברים בספר יחזקאל ולהבין שזקנים אלו מנוולים הם, אך מסר זה של הדרשן חשוב הוא כדי לדעת לא להיות אדישים. אם יש בכוחם למחות ותשתקו, כביכול אתם הקדושים בהם צריכה להתחיל הפורענות.
"איש באמונתו יחיה" רגילים לומר, לא כן משמיע הדרשן. צדיק באמונתו יחיה! מוטלת עלינו האחריות לעם ישראל וצריך להוכיח ולתקן. העניין הוא שלנו, גם אם המעשה שלו. המסר חשוב ובשבילו שווה להפוך את הפסוק ולעוקרו מן הפשט.
ש: המסר יפה מאוד גם בלי הפסוק, מדוע צריך לעקור את הפשט?
ת: זה מחזק אותו, אתה שומע דרשה על פסוק וזה מכניס למסר עוצמה. כך יש לשומע אמון במסר.
עלינו להודות שלא כל מקום אנו יכולים להבין, אך מקומות רבים אי אפשר לומר ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו". הרי לא יכול להיות שחכמים לא יודעים מה הוא פשוטו של מקרא, ולכן אנו מוכרחים להבין שישנו כאן מסר ששווה להרויח, גם אם איננו יודעים תמיד להצביע מהו המסר.
הגמרא בפרק הכונס (בבא קמא ס, ב) מביאה מדרש יפה "ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער. ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה'. (ש"ב כג, טו-טז)", הגמרא דורשת שדוד המלך שאל כאן שאלה הלכתית, כנראה התחבאו פלישתים בתוך השדה ודוד שאל אם מותר לו לשרוף את השדה של אדם אחר בשביל להניס את הפלישתים. ענו לו שמלך פורץ גדר, וכן המים שהביאו לו ולא רצה לשתותם, הכוונה היא שלא אמר את ההלכה בשמם כיוון אומרים הלכה בשם המוסר עצמו למות על דברי תורה.
הרד"ק בצדק, תמה כיצד מבינים את כל הדברים המוזרים האלו בתוך הפסוק? האם לפתע יש לדוד זכרונות מעיר ילדותו ומתאווה הוא לשתות מן המים באמצע המלחמה? שלושה גיבורים חשבו שדוד מתכוון לפשט הדברים והלכו להביא לו מים, התפלא דוד כיצד הם מסכנים עצמם ולא מבינים שיש עומק בדבריו, ולכן גם לא אומר את הדברים בשמם?
פירוש הדברים כך הוא, הלומד תנ"ך יודע שדוד גיבור מלחמה, והקורא תהילים פוגש את דוד כמשורר גדול. רצו חז"ל להדגיש שדוד היה גם תלמיד חכם, לכן הם הלבישו עליו כמה הלכות.
פשוטו של מקרא אינו דחוק, חנן פורת הסביר שדוד נזכר בילדותו כאן. לומר כך זה בסדר, איננו מתיימרים להבין את כל הסיפורים מה באמת היה שם ומדוע כך הוא. כך למדנו מן הרמב"ן, אם נמצא בפסוק דבר מוזר לא נעקור אותו מפשטו רק כדי להסתדר. אבל בהחלט עלינו לדרוש על עומק הטמון בו, עומק זה הוא כבר תוכן שחז"ל יצקו אל הפסוק ואנחנו צריכים לחשוף אותו.
עבודת ה' לחופש
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
תהיו חמים!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
