ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
דוגמה נוספת כהמשך לדברים אותם ראינו היא מתרומת הדשן . בכל בוקר כהן היה עולה למזבח, לוקח מעט מן הגחלים שהצטברו במהלך הלילה ושם אותם על הרצפה לצד המזבח. זה מה שנקרא תרומת הדשן, ככתוב בתורה "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח, ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו, ג-ד).
הקורא פרשה זו רואה פעמיים את המילה דשן, פעם כדי להוריד את הדשן מן המזבח, ופעם כדי להוציאו למקום טהור. לפי הפשט מדובר על אותו דשן. תרומת הדשן אינה כתרומת פירות, אלא מלשון להרים את שאריות האפר ולזרוק. חכמים הבינו שלא את כל הדשן מרימים מעם המזבח אלא מעט, כיצד מסבירים את זה?
הדשן הוא שאריות הקרבנות, שני שלבים התורה מצריכה בזריקתו. תחילה מניחים אותו דרך כבוד לצד המזבח, שלא לזרוק אותו ישר לאשפה. אח"כ מחליפים בגדים ומוציאים אותו מן המחנה. לבצע את הרעיון כפי שהוא אינו מעשי, הרמת הדשן כולו לצד המזבח תטנף את העזרה, אין זו צורה של כבוד. על כן אמרו חז"ל שאת העניין העקרוני של כבוד שאריות הקרבנות, נבטא על ידי נציגות של מעט דשן. את שאר הדשן נזרוק ישר למחוץ למחנה, כך נשמור על כבוד העזרה אך נביע את היחס של כבוד הראוי לדשן.
דוגמה נוספת היא בהלכה שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו , הלכה זו נלמדת מפנחס, "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (ויקרא כה, יא). המדרש מספר דבר אחר מהנראה בפשט הפסוקים, פנחס בא אל משה ומזכיר את ההלכה שקנאים פוגעים בו (סנהדרין פב, א). מסיפורה של התורה נשמע שמדובר באדם קנאי, שקם בחמתו וטיפל בחילול ה'. המדרש מתאר אדם אחראי שהולך ומתייעץ עם משה רבנו על ההלכה, כיצד לנהוג במקרה כזה של חילול ה'.
בסיפור הדברים על קנאה לה', אי אפשר לעצור ולהכניס שמדובר באדם המגיע מתוך עולם רוחני רחב. צריך להשמיע על כך שאי אפשר לשתוק על חילול ה', דבר גדול ועצום הוא לקנא לשם ה'. אך הורדה למעשה של רעיון זה כמות שהוא הינה דבר נוראי. כיצד תראה חברה שכל אחד בה עושה דין לעצמו, ואפילו אם לשם שמים?
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
6 - כחומר חותם
7 - הגשמת רעיון רוחני במציאות
8 - מידות שהתורה נדרשת בהן
טען עוד
התורה שבכתב רוצה לתאר את האכפתיות שצריכה להיות לדבר ה', אדם אדיש גם כשלא אכפת לו. גם כן להפך, יכול להיות אדם ליברלי ורגוע, עד שיפגעו בציפור נפשו. צריך שיהיה אכפת לאדם מדבר ה' יותר מכל, אי אפשר לשתוק מול מעשי חילול ה' נוראיים. אי אפשר שלא לקנא מחד, ומאידך עלינו ללמד לשלוט בקנאה. ההפך מקנאות אינה סובלנות אלא אדישות. התורה רוצה ללמדנו קנאות, ולמעשה חז"ל דורשים שזה לא יתפרץ למען הסדר הטוב.
נתבונן בדבר נוסף, קדושת המחנה . "ויד תהיה לך מחוץ למחנה, ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך, והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, יג-טו). על טומאת קרי צריך לצאת מן המחנה כדי שישאר טהור, זהו פשוטו של מקרא.
בגמרא כתוב שדין זה נוהג רק כשארון ברית ה' בתוך המחנה, אז המחנה כולו הוא כמחנה לוייה (פסחים סח, א). אכן ההלכה היא שבעל קרי מסולק ממחנה לוייה, על כן גם מהר הבית הוא מסולק.
מוסיף הרמב"ן (דברים כג, יא) שמחנה ישראל היוצא למלחמה קדוש יותר ממנו היושבים פה, "ה' א-להיך מתהלך בקרב מחניך" (שם, טו). גולני וגבעתי שנלחמים, ה' א-לוהינו בתוכם . על כן המחנה הצבאי קדוש , ואף אם אין הארון בתוכו יש לנהוג בו בקדושה.
ודאי שיודע הרמב"ן את הכתוב בגמרא, מדוע אם כן הוא מפרש את הפסוק אחרת? ההסבר לפי דרכנו הוא שהפסוק בא ללמדנו רעיון גדול, ההלכה מורידה אותו למעשה . מחנה צבא ישראל קדוש, כמו הר הבית. אך גם הרמב"ן יודע שלמעשה אי אפשר לנהוג כן. אם כל בעל קרי יצא מן המחנה במלחמה, יהיה קשה לנהל את המערכה. רק כשהארון במחנה מקיימים את ההלכה למעשה, אבל באופן רוחני, כל מחנה צבא ישראל קדוש.
נחתום בדוגמה נחמדה שזכינו לחדש, אחרי כן מצאנוה בשפת אמת, נאמר את הרעיון כפי שעלה במחשבתנו. "ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים" (מנחות לד, ב).
איזו דרשה מוזרה דורש ר"ע, במקום לומר ארבע התורה כותבת שניים בשני שפות מוזרות. כמובן ששניים ועוד שניים יוצא ארבע, אך מדוע לא לומר כך בפירוש? לפני לימודו של ר"ע מובאים דברי רבי ישמעאל, דרשה רגילה "לטטפת לטטפת.." ר"ע עונה לו שאין צורך להסתבך עם הדרשה הרגילה, הרי הרעיון שלו פשוט יותר. הדבר דורש הסבר, דרשת רבי ישמעאל היא ככל הדרשות המוכרות לנו, מדוע רואה ר"ע את דרשתו כפשוטה יותר?
נוסיף עוד שאלה, אנו יודעים שיש חילוק בתבנית תפילין של ראש משל יד. לכאורה יש מקום לדרוש יותר טוב מן התנאים, נעשה ארבע בתים כנגד ארבע פרשיות לא צריך לדרשות כלל. נמצא בידינו שלוש דרשות, רבי ישמעאל רבי עקיבא ואנחנו. רבי ישמעאל דורש מריבוי הכתובים, ר"ע דורש את המילה בתורה ואנחו דורשים מן השכל הישר. ומוזר מאוד מדוע לא ידעו התנאים לכוון לדברינו?!
וכך צריך להסביר, רבי עקיבא ודאי התכוון להשמיע כדברנו. אין צורך בדרשות, הרי ארבע פרשיות יכנסו בארבע בתים. אך ר"ע אמר את הדברים בלבוש מליצה, כדי להביע רעיון רוחני שמסתתר כאן. טט בכתפי שתים, יש לנו שני פרשיות כנגד העול שעל הכתפיים. עול מלכות שמים ועול מצוות. וכנגד מצרים שבאפריקי עוד שניים, 'קדש לי' 'והיה כי יביאך'. על כן נעשה כנגד ארבע פרשיות- ארבע בתים.
השפת אמת (פרשת בא תר"ן) דרש באופן דומה, הוא הוסיף שאפריקי לא כנגד מצרים אלא כנגד "ויפרקנו מצרינו" (תהילים קלו, כג). ורעיון פנימי הוסיף לנו לחלוקה זו, שני פרשיות מודיעות לנו על החירות ממצרים. מה עושים עם חירות? על כך יש שני פרשיות של עול מצוות.
מדוע דרשתינו טובה משל השפת אמת? כי הוא הביא את הדברים בדרך דרוש, אך על פי דרכנו מוכרחים להסביר כך. אם דרשת ר"ע מוזרה ותמוהה אי אפשר להמשיך הלאה, צריך לרדת לעומק ולהבין מה הרעיון הרוחני שטמן ר"ע בדבריו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
