ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
דוגמה נוספת כהמשך לדברים אותם ראינו היא מתרומת הדשן . בכל בוקר כהן היה עולה למזבח, לוקח מעט מן הגחלים שהצטברו במהלך הלילה ושם אותם על הרצפה לצד המזבח. זה מה שנקרא תרומת הדשן, ככתוב בתורה "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח, ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו, ג-ד).
הקורא פרשה זו רואה פעמיים את המילה דשן, פעם כדי להוריד את הדשן מן המזבח, ופעם כדי להוציאו למקום טהור. לפי הפשט מדובר על אותו דשן. תרומת הדשן אינה כתרומת פירות, אלא מלשון להרים את שאריות האפר ולזרוק. חכמים הבינו שלא את כל הדשן מרימים מעם המזבח אלא מעט, כיצד מסבירים את זה?
הדשן הוא שאריות הקרבנות, שני שלבים התורה מצריכה בזריקתו. תחילה מניחים אותו דרך כבוד לצד המזבח, שלא לזרוק אותו ישר לאשפה. אח"כ מחליפים בגדים ומוציאים אותו מן המחנה. לבצע את הרעיון כפי שהוא אינו מעשי, הרמת הדשן כולו לצד המזבח תטנף את העזרה, אין זו צורה של כבוד. על כן אמרו חז"ל שאת העניין העקרוני של כבוד שאריות הקרבנות, נבטא על ידי נציגות של מעט דשן. את שאר הדשן נזרוק ישר למחוץ למחנה, כך נשמור על כבוד העזרה אך נביע את היחס של כבוד הראוי לדשן.
דוגמה נוספת היא בהלכה שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו , הלכה זו נלמדת מפנחס, "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (ויקרא כה, יא). המדרש מספר דבר אחר מהנראה בפשט הפסוקים, פנחס בא אל משה ומזכיר את ההלכה שקנאים פוגעים בו (סנהדרין פב, א). מסיפורה של התורה נשמע שמדובר באדם קנאי, שקם בחמתו וטיפל בחילול ה'. המדרש מתאר אדם אחראי שהולך ומתייעץ עם משה רבנו על ההלכה, כיצד לנהוג במקרה כזה של חילול ה'.
בסיפור הדברים על קנאה לה', אי אפשר לעצור ולהכניס שמדובר באדם המגיע מתוך עולם רוחני רחב. צריך להשמיע על כך שאי אפשר לשתוק על חילול ה', דבר גדול ועצום הוא לקנא לשם ה'. אך הורדה למעשה של רעיון זה כמות שהוא הינה דבר נוראי. כיצד תראה חברה שכל אחד בה עושה דין לעצמו, ואפילו אם לשם שמים?
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
6 - כחומר חותם
7 - הגשמת רעיון רוחני במציאות
8 - מידות שהתורה נדרשת בהן
טען עוד
התורה שבכתב רוצה לתאר את האכפתיות שצריכה להיות לדבר ה', אדם אדיש גם כשלא אכפת לו. גם כן להפך, יכול להיות אדם ליברלי ורגוע, עד שיפגעו בציפור נפשו. צריך שיהיה אכפת לאדם מדבר ה' יותר מכל, אי אפשר לשתוק מול מעשי חילול ה' נוראיים. אי אפשר שלא לקנא מחד, ומאידך עלינו ללמד לשלוט בקנאה. ההפך מקנאות אינה סובלנות אלא אדישות. התורה רוצה ללמדנו קנאות, ולמעשה חז"ל דורשים שזה לא יתפרץ למען הסדר הטוב.
נתבונן בדבר נוסף, קדושת המחנה . "ויד תהיה לך מחוץ למחנה, ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך, והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, יג-טו). על טומאת קרי צריך לצאת מן המחנה כדי שישאר טהור, זהו פשוטו של מקרא.
בגמרא כתוב שדין זה נוהג רק כשארון ברית ה' בתוך המחנה, אז המחנה כולו הוא כמחנה לוייה (פסחים סח, א). אכן ההלכה היא שבעל קרי מסולק ממחנה לוייה, על כן גם מהר הבית הוא מסולק.
מוסיף הרמב"ן (דברים כג, יא) שמחנה ישראל היוצא למלחמה קדוש יותר ממנו היושבים פה, "ה' א-להיך מתהלך בקרב מחניך" (שם, טו). גולני וגבעתי שנלחמים, ה' א-לוהינו בתוכם . על כן המחנה הצבאי קדוש , ואף אם אין הארון בתוכו יש לנהוג בו בקדושה.
ודאי שיודע הרמב"ן את הכתוב בגמרא, מדוע אם כן הוא מפרש את הפסוק אחרת? ההסבר לפי דרכנו הוא שהפסוק בא ללמדנו רעיון גדול, ההלכה מורידה אותו למעשה . מחנה צבא ישראל קדוש, כמו הר הבית. אך גם הרמב"ן יודע שלמעשה אי אפשר לנהוג כן. אם כל בעל קרי יצא מן המחנה במלחמה, יהיה קשה לנהל את המערכה. רק כשהארון במחנה מקיימים את ההלכה למעשה, אבל באופן רוחני, כל מחנה צבא ישראל קדוש.
נחתום בדוגמה נחמדה שזכינו לחדש, אחרי כן מצאנוה בשפת אמת, נאמר את הרעיון כפי שעלה במחשבתנו. "ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים" (מנחות לד, ב).
איזו דרשה מוזרה דורש ר"ע, במקום לומר ארבע התורה כותבת שניים בשני שפות מוזרות. כמובן ששניים ועוד שניים יוצא ארבע, אך מדוע לא לומר כך בפירוש? לפני לימודו של ר"ע מובאים דברי רבי ישמעאל, דרשה רגילה "לטטפת לטטפת.." ר"ע עונה לו שאין צורך להסתבך עם הדרשה הרגילה, הרי הרעיון שלו פשוט יותר. הדבר דורש הסבר, דרשת רבי ישמעאל היא ככל הדרשות המוכרות לנו, מדוע רואה ר"ע את דרשתו כפשוטה יותר?
נוסיף עוד שאלה, אנו יודעים שיש חילוק בתבנית תפילין של ראש משל יד. לכאורה יש מקום לדרוש יותר טוב מן התנאים, נעשה ארבע בתים כנגד ארבע פרשיות לא צריך לדרשות כלל. נמצא בידינו שלוש דרשות, רבי ישמעאל רבי עקיבא ואנחנו. רבי ישמעאל דורש מריבוי הכתובים, ר"ע דורש את המילה בתורה ואנחו דורשים מן השכל הישר. ומוזר מאוד מדוע לא ידעו התנאים לכוון לדברינו?!
וכך צריך להסביר, רבי עקיבא ודאי התכוון להשמיע כדברנו. אין צורך בדרשות, הרי ארבע פרשיות יכנסו בארבע בתים. אך ר"ע אמר את הדברים בלבוש מליצה, כדי להביע רעיון רוחני שמסתתר כאן. טט בכתפי שתים, יש לנו שני פרשיות כנגד העול שעל הכתפיים. עול מלכות שמים ועול מצוות. וכנגד מצרים שבאפריקי עוד שניים, 'קדש לי' 'והיה כי יביאך'. על כן נעשה כנגד ארבע פרשיות- ארבע בתים.
השפת אמת (פרשת בא תר"ן) דרש באופן דומה, הוא הוסיף שאפריקי לא כנגד מצרים אלא כנגד "ויפרקנו מצרינו" (תהילים קלו, כג). ורעיון פנימי הוסיף לנו לחלוקה זו, שני פרשיות מודיעות לנו על החירות ממצרים. מה עושים עם חירות? על כך יש שני פרשיות של עול מצוות.
מדוע דרשתינו טובה משל השפת אמת? כי הוא הביא את הדברים בדרך דרוש, אך על פי דרכנו מוכרחים להסביר כך. אם דרשת ר"ע מוזרה ותמוהה אי אפשר להמשיך הלאה, צריך לרדת לעומק ולהבין מה הרעיון הרוחני שטמן ר"ע בדבריו.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
