ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ואם רואים משהו שלא מסתדר, אז תדע שלא הבנת אותו כמו שצריך. אין דבר כזה להאמין בדבר לא הגיוני, אמנם צריך לשמור על ענווה. מותר לומר שאינני מבין. דוגמאות אחדות למדנו בשיעור הקודם שעניינן ללמדנו כי אין דברי חכמים פירוש הפסוקים, אלא מטרתם העברת מסר.
הגמרא במסכת גיטין (ז.) מביא את המדרש הבא, "א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב קינה ודימונה ועדעדה א"ל מתוותא דארץ ישראל קחשיב א"ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דא"י קא חשיב אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין".
המסר נהדר, אין מקום לקנאה כלל. אמנם מה הקשר בין המסר לפסוק שמדבר בכלל על סדר הנחלות של ארץ ישראל?
שתי תשובות בעניין, הרמב"ם מסביר שפסוקים כאלו הם כעין מליצת השיר, כמו שהמשורר משתמש באמצעים מלאכותיים כדי ליצור רעיון. לדוגמה יגיד המשורר "השמים בוכים", כמובן שאינם בוכים אך ישנו כאן ביטוי היחס אל הגשם.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
1 - אין מקרא יוצא מידי פשוטו
2 - כמליצת השיר
3 - המדרש אינו פרוש הפסוק
טען עוד
אם כן בתוך כל הבריאה טמונים כבר כל מה שעתיד להתפתח ממנה, כך מברכים 'המוציא לחם מן הארץ'. הוא ברא את כל האמצעים עד שבסוף התהליך נוצר לחם, הכל מיוחס לריבונו של עולם.
באותו אופן מסביר הרב קוק על התורה, כאשר האדם קורא את התורה נדלקים אצלו דברים, לדוגמה התנא אצלנו שראה את המילה "קנאה ודימונה" ונדלק אצלו מתוך קריאת הפסוק רעיון זה. את הפשט מדבר הקב"ה אל כלל האומה, אך האדם עצמו גם כן שומע בתוך התורה את הקול הפנימי שלה.
הרמב"ם אומר שזהו משהו מלאכותי, מליצת השיר, כלומר אין זהו פירוש הפסוק האמתי אלא הלחמה כדי שהרעיון שעלה בראשי יכנס בצורה טובה יותר. הרב לוקח את זה צעד קדימה, האדם דלה מבאר התורה משהו שאינו כתוב בה אלא עלה אל ראשו מתוך קריאת הפסוק. לזה קורא הרב באור, לא פירוש הדבר אלא ביאור תוכנו הפנימי.
דרושים רבים הנם על דרך הביאור, אסוציאציה מספיקה בזה, אמנם צריך בזה זהירות רבה והרבה ענווה. רב'ס מלאים בדרך זו, מי שמכיר את תורת רבי נחמן פוגש את זה כל הזמן בפירושיו לפסוקים.
"וימת תרח בחרן" (בראשית יא, לב) כתוב בסוף פרשת נח ומיד לאחר מכן "לך לך", על כך אמרו חז"ל שאברהם קיבל את ההוראה לצאת בהיותו בן שבעים וחמש ויצא לדרך הרבה לפני מותו של תרח, אם כן מדוע נקדמה מיתתו להליכת אברהם. דרשו חז"ל שלא יאמרו כי אברהם לא כיבד את אביו.
הנה לפי האמת אברהם לא קיים כיבוד אב, כמובן בצדק, הוא ציית להוראה א-לוקית ללכת. אמנם אנשים לא יבינו כיצד אברהם אבינו לא כיבד את אביו ולכן הקדימה התורה את סיפור מיתת תרח. דבר זה הינו כי לא מעניין אותנו מה באמת היה קודם, אלא מה המסר שעלינו ללמוד מהם. וכך חז"ל לימדו אותנו את התורה.
נראה בדבר כמה דוגמאות.
בכל יום אנו אומרים את שירת הים ובה "תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות טו, ז), למה נמשל החרון? לאש שאוכלת קש. על כן דרשו במדרש, שיש ג' כתובים, כעופרת כאבן וכקש ומכך למדו שהכעס על המצרים בתוך המים היו בו שלושה מדרגות.
ואמנם הפסוק מדבר על "יאכלמו כקש" כעס באש לא בתוך המים, אם כן מהי דרשת חז"ל? אלא שחז"ל רצו ללמד שיש מדרגות שונות ברשעים והקב"ה מקפיד על דיוק בעונש. זהו מסר חשוב מאוד. גם בין הרשעים יש דרגות- הצדק הא-לוקי מדויק.
חז"ל דורשים רחוק מאוד מן הפשט שמדבר על אש, אין לכך שום תירוץ מלבד ההבנה שחז"ל הבינו שלא באה התורה לספר סיפורים כי אם לחנך!
זהו ביאור, אם מישהו שם לב לפירוש מסוים הרי שזה מה שהתורה אמרה לו. הפשט הוא מה שכולם מבינים, את הדרש למדו חז"ל אנו לא מבינים אותו אך את המסר אנו יכולים להבין.
ובמקום אחר "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" (ירמיה מח, י) מספרת הגמרא על דו-שיח בין דוד ליואב, אודות מלחמת עמלק, ובסופו מקלל דוד את יואב במילים אלו. ובסוף הפסוק כתוב "וארור מונע חרבו מדם", דורשת על כך הגמרא יש אומרים שהרגום ויש אומרים שלא הרגום. (בבא בתרא כא, ב).
דבר ראשון צריך להבין שאין כאן פירוש הפסוק. עוד נבין שהפסוק נאמר בירמיה, הרבה אחרי דוד. אך המדרש לא יודע מה היו מילותיו המדויקות של דוד, אם באמת היתה שיחה כזו רוח הדברים כמו הפסוק ולכן רשמו המדרש. כל הדרשה סביב הפסוק אף שאין זה פשטו, שבו נאמר כי העושה מלאכת ה' רמיה ומונע חרבו מדם הוא ארור. למדו חז"ל שמלאכת ה' רמיה היא בפירוש התורה במלחמת עמלק וחיבור בין חלקי הפסוק ועוד חייבו מיתה ולא רק ארור.
אלא רצו חז"ל ללמדנו שאדם שיש לו תפקיד עליו לעשותו בשלמות.
גמרא נוספת מגמרא בברכות על בניהו בן יהוידע שהכה את שני אריאל מואב וכו' (ברכות יח.). נשאל נא מדוע בית המקדש מכונה מואב, ומה עניין השלג וכל יתר הדברים? אלא יש להבין כי גבורה אינה כמחשבת הגויים אלא "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד, א). אין חשוב מה היה באמת, אלא חשוב המסר הגדול שגבורה אמתית היא גבורה בתורה.
אין חובה להבין את הפסוקים כפי המדרש, אלא אפשר להבין את הפסוק כפי פשטו, וכך למדנו בשיעור הקודם ונבין גם כן את המסר של המדרש.
אמנם כאן ישנה שאלה שמן הפסוקים בפשט עולה שבח לגבורה הגופנית ואילו מן המדרש עולה שלא חשובה גבורה גופנית כי אם רוחנית בלבד. התשובה היא שהתנ"ך נאמר בזמן שישראל יושבים על אדמתם ואז אפשר לשבח כל גבורה, שגם גבורת הגוף חשובה. אמנם בזמן הגלות אין ללמד על הגבורה גופנית, אין הפסד בגלות על פשט הפסוק כיוון שאין מקום להופעת הגבורה הגופנית בגלות. בגאולה יש מקום לחדש את לימוד התנ"ך כי אז ישנם עוד ערכים.
אם כן למדנו מן הפסוק את שבח הגבורה, המדרש בא ללמדנו שגם כשאין גבורה גשמית יכולה להופיע גבורה משובחת בהופעת הגבורה הרוחנית, המסר של התנ"ך שייך בכל התקופות, ובשובנו ארצה יש לחדש גם את המסר של פשט הפסוק.
זהו מה שאמר הרב סלובייצ'יק שבישיבות לא לומדים תנ"ך כיוון שאיננו יודעים ללמד. הישיבות שלומדות כמו בהופעה הגלותית אי אפשר ללמד בהם תנ"ך אלא רק את המסרים של דברי חז"ל שעל גביו.
נוסיף עוד דוגמה "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג, יח), ודרשו חז"ל אחד מחמישה עלו ויש אומרים במדרש אחד מחמשים ויש אחד מחמש מאות ויש אף דעה אחד מחמש מאות. גם כשיש ששה בכרס אחת לא מגיעים למספרים כאלו. אלא ברור שחמושים הכוונה היא לכלי נשק.
מחדש הרב מהו הסבר המדרש, נדמיין לעצמנו שכנגד כל אחד שיצא ממצרים מתו ארבע. הנה שפסח צריך להיות יום אבל על כך ששמונים אחוז מעמ"י מתו. עד יציאת מצרים היו משועבדים בחומר ובלבנים, ואין ההבדל שעכשיו אפשר לעבוד במה שרוצים, כי אז יש לבכות על המתים.
אך המבין שיציאת מצרים עניינה שנולד עכשיו עם שיוביל את העולם כולו לתכליתו. אזי צריכה להיות אמירה שכלל לא מעניין כמה מתו בדרך. חבל שמתים, אך אין להצטער גם אם היו המתים רבים מאוד, נולד העם שיוביל את העולם לתכליתו.
בענווה ובזהירות אפשר לומר דבר זה גם על השואה, אם מדינת ישראל נולדה רק בעקבות השואה וללא זה לא היתה קמה אין קושיא. כי החושב שכל עניין המדינה הוא מקום מפלט מן הפוגרומים אזי השואה נוראה ואיומה.
למבין שמדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם אזי הדברים נצבעים מעט אחרת, כמובן בהססנות יש לומר כן. אך על יציאת מצרים אמר הרב שהיא "האביב של העולם כולו". ישנו כאן תקווה לתיקון העולם כולו.
אפילו אילו לא מתו כלל, שהרי חמושים הכוונה מזוינים. אין זה משנה, המסר של המדרש הוא שיציאת מצרים שווה הכל, ישנו כאן דבר אדיר עם מסר לעולם כולו, ששווה כל מחיר. נולד העם שיגאל את העולם. יצאנו ממצרים!
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו בצד של החזקים!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך ללמוד אמונה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
