ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
אולם חשוב להעלות את השאלה: מה מטרת הלמידה? התשובה הפשטנית היא להוסיף ידע. על מנת למקסם את התפקוד שלנו בעולם הזה, אנו זקוקים לאינפורמציה. אצל לא מעט אנשים, גם אם לא במוצהר, המטרה הראשית היא "ליהנות מהחיים", אלא שההנאה דורשת מידע רב. לדוגמה, כדי לבלות במסעדה או לצאת לנופש משפחתי אנו זקוקים לכסף; לצורך הכסף אנו זקוקים לעבודה; לצורך העבודה אנו זקוקים לכישורים מקצועיים שנרכשים באמצעות למידה. בתפיסה זו אין להשכלה ערך מצד עצמה, היא רק אמצעי לשימוש מרבי במשאבי העולם הזה. במאה ה־21 יש שמגדירים מטרות מתוחכמות יותר: הרחבת אופקים, אתגר אינטלקטואלי, רכישת מיומנויות למידה או אפילו התפעמות רגשית מן התוכן ("למידה משמעותית"). בין כה וכה, הלמידה נותרת אמצעי לחוויה ארצית, כלי לסיפוק צורכי האדם.
מכאן גם מגיעה המסקנה המתבקשת: מכיוון שאין ללמידה ערך עצמי, ומטרתה התועלתנית היא להוביל לסיפוק גופני או נפשי אחר, עדיף לקצר את ההליך כמה שאפשר. ככל שהלימוד יהיה מונגש וצבעוני יותר, מהיר ואטרקטיבי יותר – כך ייטב לכולנו. בתרבות הפוסט־מודרנה ישנה דחיפה מתמדת להקל כל מאמץ בכלל, ומאמץ לימודי בפרט. המחשה, סרטים וסיפורים עומדים במרכז הפדגוגיה היום. העיקרון מיושם החל מילדי כיתה א': "אל"ף – אוהל; בי"ת זה בית; גימ"ל זה גמל גדול; מהי דל"ת? זוהי דלת שפותחת את הכול".
ללמוד ולהשתנות
הכיוונים המוזכרים לעיל שונים מן התפיסה התורנית. הנחת המוצא היהודית היא שהעולם הרוחני הוא העולם הממשי, ואילו החומריות היא רק מעטפת. לכן גם מטרת הלימוד אינה רק להקנות ידע לשימוש פונקציונלי במשאבי הטבע, או אפילו להעניק לנו חוויה של "למידה משמעותית", אלא בעיקר להפוך אותנו לאנשים טובים, מוסריים, ערכיים ורוחניים יותר. לאור זאת, ידע שנרכש בלי מאמץ ובלי אתגר – לא יעניק את האפקט הרצוי. הוא לא ישנה אותנו, אלא רק ימלא את ראשנו באינפורמציה. באומרנו מאמץ ואתגר, אין כוונתנו למאמץ פיזי דווקא – אנו לומדים בחדרים ממוזגים, וגם השורות הללו מוקלדות במחשב ולא נכתבות בעזרת קסת ודיו – אלא לעמל הנפשי שמחויב להתלוות לתהליך הלמידה. מאמץ לימודי הוא נקודת המפנה של הלומד או הלומדת מאישיות חומרנית לאישיות רוחנית.
נדגים זאת על דרך השלילה: בשנות ה־60 של המאה הקודמת נעשה ניסוי במערכת החינוך האיטלקית ללמד ילדים באמצעות היפנוזה. הילדים הורדמו בידי מהפנט, ובזמן השינה שודרו להם טקסטים לימודיים באוזניות. לאחר שהתעוררו – הפלא ופלא – הם ידעו לחזור על הטקסט בעל פה מילה במילה. באופן לא מפתיע, השיטה נזנחה במהרה, וזאת משתי סיבות: ראשית, הילדים דקלמו את הטקסט לטווח זמן קצר בלבד. שנית, הם לא הצליחו להפיק ממנו תובנות חדשות. בעת שהוצג לפניהם מקרה אחר מזה ששודר אליהם, והם נשאלו "על פי מה שלמדתם במקרה הקודם – מה תהיה התשובה במקרה הזה?" הם נאלמו דום.
היכולת לנתח מצבים ולהקיש ממקרה למקרה מכונה בשפת חז"ל בשם בינה, שפירושה "להבין דבר מדבר". זו תחילת המסלול להפיכת האישיות מכמותית לאיכותית, מכזו שמסתפקת בתמונה הגלויה של המציאות לכזו שחותרת למבט עומק ומבררת מהו ההיגיון הפנימי שעומד מאחורי הדברים. המשנה והתלמוד הם אולי המרחבים המובהקים שבהם מתפתחת יכולת זו.
חיים כמותיים או איכותיים
אלילות היא עמדת נפש שמצויה אצל רבים מבני המאה ה־21. היא מתבטאת בראיית הממדים הכמותיים ולא האיכותיים, בנתינת מקום בנפש רק למה שאפשר למשש, להריח ולראות וביחס זניח לממדים המופשטים. כחלק מעמדה זו, התרבות והשיח הבין־אישי סובבים סביב הצדדים המוחשיים של החיים. סעודה משפחתית טיפוסית בסוף השבוע היא דוגמה לחומריות שעומדת במרכז חיינו היום. במקרים רבים תעסוק השיחה סביב השולחן בנושאים "חשובים" כדוגמת פוליטיקה, ספורט ושלל חוויות השבוע. במקרה שהמשפחה היא דתית, בשלב זה או אחר יזכיר מישהו לנוכחים באי־נחת מופגנת ש"צריך להגיד דבר תורה", מה שיגרום לעצירת השיחה התוססת ונעיצת מבט חלול בדובר עד שיסיים את ה"דבר תורה". לאחר שנפרע המס הדתי, תישמע אנחת רווחה בקרב היושבים, והם ישובו בחדווה לדבר על הנושאים שבאמת מעניינים אותם – חדשות ועסקים.
מערכת החינוך המערבית־חילונית מקפידה מאוד על ההפרדה בין לימוד ובין ערכים. השם "משרד החינוך" הוא שם מטעה: "חינוך" משמעו שישנם ערכים מסוימים שאנו מעוניינים להקנות לתלמידים, כלומר יש אמת רוחנית כלשהי שאנו מחנכים לאורה. זו שרשרת חשיבה שסותרת במהותה את התפיסה החילונית. מי מחליט מהו ערך נכון ומהו ערך לא נכון? בשלב כלשהו חוסר הערכיות הופך להיות ערך בפני עצמו: "כל אחד והנרטיב (סיפור) שלו".
לעומת התפיסה היוונית, היהדות טוענת שהממד האיכותי הוא העומד ביסוד הכמות, ולכן אין גבול לעולם החומר. ביסוד הסוף מצוי אין־סוף. אנרגיה אין־סופית מצויה בבסיס החומר, כך שבכל שערה גנוזות עוצמות של פצצת אטום. בהתאם לזאת, המטרה בלימוד איננה להפיק את המרב ממשאבי עולם הטבע, אלא לגעת במהות החיים. ביסוד הכול עומדת אמת אלוקית, המתבטאת בערכים רוחניים מסוימים שאנו הולכים לאורם, ומטרת הלימוד היא לסייע לנו לחשוף אותה. מכיוון שהערכים הם חלק ממגמת הלימוד, אישיות ישרה היא תנאי הכרחי להעברת ידע: "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו".
רכישת ידע כמותית מול העמקה איכותית
בעולם התורה, אגב, הדגש הולך ועובר בהדרגה מצבירת הידע הכמותי להעמקה האיכותית. לדוגמה, בעבר היה בעולם הישיבות תפקיד שנקרא "משיב" (במלעיל), אדם בעל ידע ששולף בשביל הלומד את המקור שהוא מחפש בסוגיה. בעידן של היום, שבו הלומד יכול לאתר את רוב המקורות הדרושים לו בעזרת חיפוש ממוחשב (שלא לדבר על בינה מלאכותית שגם יכולה לחשוב על הקשרים), ה"משיב" נדרש בעיקר לענות על קושיות ושאלות עומק. באופן כללי, הלימוד נמדד היום פחות לפי היכולת להכין דפי מקורות ויותר לפי החשיבה והעיון.
המעבר מחיים כמותיים לאיכותיים מתרחש בד בבד עם מעבר מחיים פסיביים לאקטיביים. כשמדובר בכושר גופני, ברור שאם יציעו לנו אופני כושר שבהם הרגליים קשורות לדוושות ומנוע מסובב אותן ללא פעולה רצונית מצידנו – נבחר שלא להשתמש בהם, כל עוד רצוננו לחזק את השרירים. על מנת שמסת השריר תתחזק והאנרגיה תשתחרר ("שריפת קלוריות"), אין מנוס מפעולה גופנית שנעשית באופן רצוני ותוך התגברות על התנגדות. מאותה סיבה שום תהליך דיאטטי, ואפילו קיצור קיבה, לא יגרום להרזיה לטווח ארוך ללא מאמץ בחירי. יש לנו נטייה להתעצל ולהירתע ממאמץ, אולם לאחר ההתגברות אנו מרגישים תחושה נפלאה שמכונה סיפוק, שהיא למעשה הנגיעה הראשונית ברוחניות.
בעולם היהודי קיים מסלול ותיק ללמידה איכותית – לימוד תורה. על פי רוב, גם הלימוד התורני נתפס כאמצעי שמטרתו קניית ידע פרקטי או מחשבתי בתחומי היהדות. לכן פעמים רבות מחמיצים את התהליך הכולל שהנפש עוברת על ידי לימוד התורה, ומתוך זה גם מאפשרים ללימוד להיות אקראי. אם רצוננו שהלמידה תעביר אותנו תהליך יעיל ומשמעותי, היא חייבת להיות כוללת ושיטתית. אי אפשר להסתפק רק במקצוע מסוים מתוך הלימודים התורניים, אלא יש להקיף את כולם. פרט לכך, כדי שהלימוד יכה גלים בנפש, הוא אמור להיות מתוכנן ומסודר.
אנו כמובן יכולים לטעון שאין לנו פנאי לכך, ובשטף החיים המסחרר של המאה ה־21 מן הסתם נוכל למצוא תירוצים להצדיק זאת, אולם בסופו של דבר הבחירה בידינו. בתחומים אחרים, כגון כושר גופני, קל יותר להיווכח שהטענה "אין לי זמן לזה" אינה מונעת את התקף הלב. החוכמה היא להבין שגם הזמן המוקדש ללימוד תורה חיוני לנו. כמעט לכל איש ולכל אישה מתפנה שעה או חצי שעה במהלך היום, השאלה היא אם יקדישו אותה לבידור או ל"כושר רוחני".
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
