ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב).
מִי עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה?
"בְּהַעֲלֹתְךָ" , אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּתְקַשָּׁה משֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע. וְכֵן בְּפַרְסוֹת בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא, ב, ד): "זֹאת הַחַיָה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ", הֶרְאָהוּ בָּאֶצְבַּע. וְכֵן בַּיָּרֵחַ (שמות יב, ב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". וְכֵן בַּמְּנוֹרָה (במדבר ח, ד): וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה.
" מִקְשָׁה זָהָב", כְּלוֹמַר מַה קָּשָׁה הִיא לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַרְבֵּה יָגַע בָּהּ משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַשָּׁה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, טֹל כִּכַּר זָהָב וְהַשְּׁלִיכוֹ לָאוּר וְהוֹצִיאֵהוּ וְהִיא מֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לז, יז): וְכַפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ גְּבִיעֶיהָ וְקָנֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ, מַכֶּה בַּפַּטִישׁ וּמֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה, מָלֵא יו"ד כְּתִיב, וְלֹא כְּתִיב תֵּעָשֶׂה, כְּלוֹמַר מֵעַצְמָהּ תֵּיעָשֶׂה. נָטַל משֶׁה אֶת הַכִּכָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לָאוּר, אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי כִּכָּר בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה כֵּן תֵּעָשֶׂה, מִיָּד יָצְתָה הַמְּנוֹרָה עֲשׂוּיָה כְּתִקּוּנָהּ, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר ח, ד): "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת משֶׁה, כֵּן עָשָׂה", משֶׁה אֶת הַמְּנוֹרָה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כֵּן עָשָׂה סְתָם, וּמִי עָשָׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם הִזְהַרְתֶּם לִהְיוֹת מַדְלִיקִין לְפָנַי, אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם מִכָּל דָּבָר רָע, שֶׁנִּמְשְׁלוּ נְפָשׁוֹת כְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם", וְנֶאֱמַר: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר רבה טו, ד).
צִוּוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי
מַדּוּעַ מְצַוֶּה ה' עַל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת? בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רַק מַשְׁלִיךְ אֶת כִּכַּר הַזָּהָב לָאֵשׁ, וְהַמְּנוֹרָה יָצְאָה כְּתִקּוּנָהּ. בְּפֹעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה, וְהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה, וְרַק בַּדֶּרֶךְ דְּרוּשׁ אָנוּ מְבִינִים שֶׁבְּעֶצֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה מִשּׁוּם שֶׁמֹּשֶׁה הִתְקַשָּׁה בְּכָךְ, מַדּוּעַ זֶה נַעֲשָׂה בְּצוּרָה כָּזֹאת?
מִי מֵאִיר לְמִי?
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים יח, כט): "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי". אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ? אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלְךָ, דִּכְתִיב (דניאל ב, כב): "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא". וְאַתָּה אוֹמֵר (במדבר ח, ב): "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", הֱוֵי: "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי"? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם, לָמָּה, לְעַלּוֹת אֶתְכֶם בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִין לְמִי שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם (במדבר רבה טו, ה).
הַעֲלָאַת קַרְנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם
שְׁאֵלַת יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוּבֶנֶת בְּהֶחְלֵט, אִם מַטְּרַת הַמְּנוֹרָה הִיא שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יָאִירוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה אָכֵן דָּבָר תָּמוּהַּ מְאוֹד, אֲבָל מָה מֵשִׁיב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם? וְזֶה אָמוּר לְהַעֲלוֹת אֶת קַרְנָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם? הֵם יֹאמְרוּ "רְאוּ הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִין לְמִי שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם"? בְּנֵי אֱנוֹשׁ הַחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְהָאִיר לְ"אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם", זֶה אָמוּר לְהַעֲלוֹת אֶת קַרְנָם בְּעֵינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם? דָּבָר שֶׁנִּשְׁמַע כֹּה מֻפְרָךְ, זֶה הַ"חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"?
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ נִמְצֵאת בְּהֶמְשֵׁךְ דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְפִקֵּחַ וְסוּמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ פִּקֵּחַ לַסּוּמָא כְּשֶׁנִּכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת, צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי, אָמַר לוֹ הַסּוּמָא, בְּטוֹבָתְךָ כְּשֶׁהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ אַתָּה הָיִיתָ מְסַמְכֵנִי, עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אַתָּה הָיִיתָ מְלַוֶּה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר הַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה
וְהָאֵר לִי? אָמַר לוֹ הַפִּקֵּחַ שֶׁלֹא תְהֵא מַחְזִיק לִי טוֹבָה שֶׁהָיִיתִי מְלַוְּךָ בַּדֶּרֶךְ, לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ הָאֵר לִי. כָּךְ הַפִּקֵּחַ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ". וְהַסּוּמָא אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, י): "נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר". הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיגָן וּמֵאִיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם", כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ, תָּאִירוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, בִּשְׁבִיל לְעַלּוֹת לָכֶם (במדבר רבה טו, ה).
שָׁלוֹשׁ דַּרְגוֹת בְּחֶסֶד
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּאֶמְצָעוּת מִצְוָה זוֹ שֶׁל הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה, אֵיךְ לְהַגִּיעַ לַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר שֶׁל נְתִינָה. אֶפְשָׁר לְחַלֵּק אֶת הַנְּתִינָה לְשָׁלוֹשׁ דַּרְגוֹת: א. אָדָם נוֹתֵן לַשֵּׁנִי בְּפָנִים חֲמוּצוֹת, הוּא אָמְנָם נָתַן לָאָדָם, אֲבָל הַמְּקַבֵּל יָצָא עִם הַרְגָּשָׁה קָשָׁה וּמוּעָקָה בַּלֵּב, זוֹ הַדַּרְגָּה הַנְּמוּכָה בְּיוֹתֵר. ב. נְתִינָה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, אָמַר ר' יוֹחָנָן טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (כתובות קיא:), בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (יג, יד) כּוֹתֵב, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כֵּיצַד, מְלַמֵּד שֶׁאִם נָתַן אָדָם לַחֲבֵרוֹ כָּל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּפָנָיו כְּבוּשִׁים בָּאָרֶץ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם. אֲבָל הַמְּקַבֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, אֲפִלּוּ לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נָתַן לוֹ כָּל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. הוּא נוֹתֵן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עִם חִיּוּךְ לְבָבִי תּוֹךְ נְתִינַת הַרְגָּשָׁה טוֹבָה לַמְּקַבֵּל, זוֹ אָכֵן דַּרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, אֲבָל הָאָדָם עֲדַיִן חָשׁ בְּבוּשָׁה שֶׁל "נַהֲמָא דְּכִיסּוּפָא", לֶחֶם שֶׁל בּוּשָׁה, לֶחֶם חֶסֶד, וְהוּא אַף מַרְגִּישׁ אֲסִיר תּוֹדָה לַנּוֹתֵן. ג. הֲדָדִיּוּת, נְתִינָה לְאָדָם, וְאַחַר כָּךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ טוֹבָה כִּבְיָכוֹל, הֲגַם שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לָהּ כְּלָל, רַק כְּדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַבּוּשָׁה, וּכְדֵי לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לָחוּשׁ אֲסִיר תּוֹדָה, הִנֵּה זֶה לֹא לֶחֶם חֶסֶד, וַאֲנִי כְּבָר לֹא חָב לוֹ תּוֹדָה, לִפְעָמִים הוּא עוֹזֵר לִי וְלִפְעָמִים אֲנִי עוֹזֵר לוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְבַקֵּשׁ מֵעַם יִשְׂרָאֵל לְהָאִיר לוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁיַּרְגִּישׁוּ כְּאִלּוּ שֶׁהֵם מַחֲזִירִים לוֹ טוֹבָה עַל כָּךְ שֶׁהֵאִיר לָהֶם בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג, כא), וְכָל זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ אֵיךְ לָתֵת לָאָדָם בָּאֹפֶן הַמְּכַבֵּד וְהַנָּעִים בְּיוֹתֵר, לָתֵת לוֹ אֶת מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ, וּבְמַקְבִּיל לִדְאֹג שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ כָּל בּוּשָׁה, וְשֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲסִיר תּוֹדָה. מִצְוָה נַעֲלָה כָּל כָּךְ, שֶׁל נְתִינָה בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה כָּל כָּךְ, עִם כָּל הָרְגִישׁוּיוֹת הַנִּלְווֹת, זֶה בְּוַדַּאי מַעֲלֶה אֶת קַרְנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת. כַּאֲשֶׁר מְבִינִים אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל "רְאוּ הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִין לְמִי שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם", זֶה אָכֵן "חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (דברים ד, ו).
הַמֶּסֶר שֶׁל הַמְּנוֹרָה
עַל פִּי רַעֲיוֹן זֶה נִתָּן לְהָבִין גַּם מַדּוּעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה עַל מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּנוֹרָה לַמְרוֹת שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, הַמֶּסֶר שֶׁל הַמְּנוֹרָה הוּא, תֵּן לָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא עָשָׂה, גַּם אִם בְּפֹעַל הוּא לֹא יָכוֹל, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, ד), לַמְרוֹת שֶׁבְּפֹעַל ה' הוּא זֶה שֶׁעָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה. זוֹ מַטְּרַת הַמְּנוֹרָה, וְזֶה הַמֶּסֶר שֶׁלָּהּ, לָתֵת לַשֵּׁנִי הַרְגָּשָׁה טוֹבָה, גַּם אִם זֶה בִּכְאִלּוּ, גַּם אִם אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת זָקוּק לְמָה שֶׁהוּא נוֹתֵן, גַּם אִם בְּפֹעַל זֶה לֹא מוֹסִיף לִי כְּלוּם.
סִפּוּר מֵהַפַּנְצֵ'רִיָּה
לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁנִים הָיִיתִי בְּפַנְצֵ'רִיָּה בְּצֹמֶת שִׁילָת, אָבִיו שֶׁל בַּעַל הַמָּקוֹם הָיָה שָׁם, יְהוּדִי מְבֻגָּר שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה צָלוּל כָּל כָּךְ, הוּא לִטֵּף צְמִיגִים, הֶעֱבִירָם מִמָּקוֹם לַמָּקוֹם, הִסְתּוֹבֵב שָׁם, וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא פָּעִיל, וְעוֹבֵד בַּמָּקוֹם, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהִתְפַּעַלְתִּי מִמִּצְוַת כִּבּוּד אָב שֶׁל הַבֵּן. שְׁהִיָּתוֹ שֶׁל הָאָב בַּמָּקוֹם לֹא רַק שֶׁלֹּא סִיְּעָה, אֶלָּא אַף הִפְרִיעָה לַמַּהֲלָךְ הַתַּקִּין שֶׁל הָעֲבוֹדָה, הַבֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהָעִיר לָאָב מִדֵּי פַּעַם לְהַחֲזִיר צָמִיג לִמְקוֹמוֹ, אֲבָל הוּא עָשָׂה זֹאת בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, הוּא נָתַן לְאָבִיו אֶת הַהַרְגָּשָׁה שֶׁזְּקוּקִים לְעֶזְרָתוֹ, הוּא נָתַן לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא עֲדַיִן עוֹבֵד וּמֵבִיא תּוֹעֶלֶת.
כַּאֲשֶׁר אַבָּא יוֹשֵׁב עַל הַסַּפָּה, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מִיַּלְדּוֹ הַפָּעוֹט לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ לָקוּם מֵהַסַּפָּה, הַיֶּלֶד מַרְגִּישׁ גִּבּוֹר בְּכָךְ שֶׁעָזַר לְאַבָּא לָקוּם מֵהַסַּפָּה, לַמְרוֹת שֶׁבְּפֹעַל לֹא הָיְתָה כָּאן כָּל עֶזְרָה.
סִכּוּם
בַּעֲשִׂיַּת הַמְּנוֹרָה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵיךְ לְהָאִיר אֶחָד לַשֵּׁנִי בְּאוֹר שֶׁל חֶסֶד, אֵיךְ לָתֵת בָּאֹפֶן הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", לְעַלּוֹת אֶתְכֶם בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת.
סִפּוּרִים מְשָׁלִים וְעוּבְדּוֹת מֵהֶחָפֵץ חַיִּים מְשֻׁלָּבִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ- פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ
נוֹשְׂאִים אֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁלּוֹ עַל כַּפַּיִם
הֶחָפֵץ חַיִּים נָסַע לִגְרוֹדְנָא, לְכִנּוּס שֶׁל וַעַד הַיְּשִׁיבוֹת, אַלְפֵי אֲנָשִׁים הִגִּיעוּ לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת בִּכְדֵי לַעֲרֹךְ לוֹ קַבָּלַת פָּנִים. הַמִּשְׁטָרָה הַמְּקוֹמִית שָׁמְרָה עַל הַסֵּדֶר, אוּלָם לַמְרוֹת זֹאת, הַקָּהָל נָשָׂא עַל כַּפַּיִם אֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁהוּבְאָה עַל מְנַת לְהַסִּיעַ אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים לְתוֹךְ הָעִיר.
הֶחָפֵץ חַיִּים שָׁאַל אֶת כּוֹתֵב הַשּׁוּרוֹת [הָרַב שְׁמוּאֵל גְרֵינִימַן זצ"ל], מַדּוּעַ הִתְאַסֵּף כָּאן קָהָל רַב כָּל כָּךְ? מִשֶּׁעָנִיתִי לוֹ שֶׁהֵם בָּאוּ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו, הוּא שָׁאַל אוֹתִי בִּתְמִיהָה: בְּמָה אֲנִי שׁוֹנֶה מִכָּל הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם? יֵשׁ לִי קַרְנַיִם עַל הָרֹאשׁ? וּמָה זֶה נוֹתֵן שֶׁהוֹלְכִים וּמִסְתַּכְּלִים עַל בֶּן אָדָם? זֶה כָּבוֹד? זֶה בִּזָּיוֹן! אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְמַעַן כְּבוֹד הַתּוֹרָה, מֻתָּר לָנוּ גַּם לְהִתְבַּזּוֹת לְשֵׁם כָּךְ. הֶחָפֵץ חַיִּים הוֹסִיף וְהִזְכִּיר אֶת הַמִּדְרָשׁ, שֶׁזּוֹ הַסִּבָּה שֶׁהַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל נִקְרָא בֶּן "בּוּזִי", מִשּׁוּם שֶׁהוּא בִּזָּה אֶת עַצְמוֹ לְמַעַן כְּבוֹדוֹ שֶׁל הֲרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּכְבוֹד הַתּוֹרָה.
וְכָךְ נָהַג הֶחָפֵץ חַיִּים לְלַמֵּד תָּמִיד אֶת תַּלְמִידָיו, לִבְרֹחַ מֵהַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁבּוֹרְחִים מֵאֵשׁ. חֲכָמֵינוּ אָמְרוּ "מְאוֹד מְאוֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ", לֹא פַּעַם אַחַת "מְאוֹד" אֶלָּא פַּעֲמַיִם, לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁהַסַּכָּנָה שֶׁל גַּאֲוָה וְכָבוֹד גְּדוֹלָה מְאוֹד, אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל מְעַט כָּבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהִשָּׁאֵר עָנִי מָרוּד לָנֶצַח לְעָתִיד לָבוֹא.
©(הרב שמואל גריינימן "מאה סיפורים ומשלים מהחפץ חיים" – תרגום מיידיש הרב משה ליב הכהן הלברשטט)
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג). "הָרַמְבַּ"ם" רַבֵּנוּ מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן כּוֹתֵב בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, הִלְכוֹת דֵּעוֹת (ב, ג): וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בְּבֵינוֹנִית אֶלָּא יִתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וְהוּא גֹּבַהּ לֵב. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ (במדבר יב ג) "עָנָו מְאֹד" וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ.
סִפּוּרִים מְשָׁלִים וְעוּבְדּוֹת מֵהֶחָפֵץ חַיִּים מְשֻׁלָּבִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ
לֹא צַדִּיק – יְהוּדִי פָּשׁוּט
בִּנְסִיעָה בָּרַכֶּבֶת שׁוֹאֵל אֶחָד הַנּוֹסְעִים אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים, מֵהֵיכָן כְּבוֹדוֹ?
- מֵעֲיָרָה קְטַנָּה בִּמְחוֹז וִילְנָה. שְׁמָהּ שֶׁל הָעֲיָרָה הוּא רַאדִין.
- אַתָּה מֵרַאדִין? מִתְקָרֵב הַיְּהוּדִי לְעֶבְרוֹ. אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם צַדִּיק, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים".
- הוּא אֵינֶנּוּ צַדִּיק, הוּא יְהוּדִי פָּשׁוּט – עוֹנֶה לוֹ מִיָּד הֶחָפֵץ חַיִּים.
הַנּוֹסֵעַ הֵחֵל לִכְעוֹס עַל הַיְּהוּדִי הָעוֹמֵד מוּלוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ מוּכָן לְהַכִּיר בְּגַדְלוּתוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים.
וְהֶחָפֵץ חַיִּים מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, הוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר: הוּא אֵינֶנּוּ צַדִּיק, הוּא יְהוּדִי פָּשׁוּט.
הָרַכֶּבֶת נֶעֱצֶרֶת בַּתַּחֲנָה, וְהַנּוֹסְעִים הַחֲדָשִׁים שֶׁעָלוּ לָרַכֶּבֶת רָאוּ אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים, וְנִגְּשׁוּ בְּיִרְאַת כָּבוֹד לוֹמַר שָׁלוֹם לָרַבִּי, אוֹ אָז הֵבִין הַנּוֹסֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִי הָעוֹמֵד מוּלוֹ, שֶׁ"פָּגַע" כָּל כָּךְ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים, הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר הֶחָפֵץ חַיִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
הַנּוֹסֵעַ לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר, הוּא הָיָה בִּמְבוּכָה גְּדוֹלָה, וּבִקֵּשׁ מֵהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁיִּסְלַח לוֹ עַל כָּךְ שֶׁהוּא פָּגַע בִּכְבוֹדוֹ, כִּי הוּא הֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁמְּדֻבָּר בַּחָפֵץ חַיִּים עַצְמוֹ.
אוּלָם הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא הֵבִין מַדּוּעַ הַבֵּן אָדָם מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ, בַּמֶּה הוּא חָטָא? הוּא חָשַׁב שֶׁאֲנִי צַדִּיק, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא יָדַע, הוּא אֵינֶנּוּ אָשֵׁם, עַכְשָׁו שֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא צַדִּיק, עַל מָה יֵשׁ לִסְלוֹחַ לוֹ?
©(הרב שמואל גריינימן "מאה סיפורים ומשלים מהחפץ חיים" – תרגום מיידיש הרב משה ליב הכהן הלברשטט)
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג). הֶחָכָם הַקַּדְמוֹן רַבִּי מֹשֶׁה אַלְשֵׁיךְ הַמְּפֻרְסָם בְּכִנּוּיוֹ "הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ" מְפָרֵשׁ בְּסִפְרוֹ "תּוֹרַת מֹשֶׁה": הִנֵּה מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, כִּי אֲשֶׁר יַחְשְׁדוּהוּ עַל דְּבַר מָה וְאֵין בּוֹ אוֹ יוֹכִיחוּהוּ עַל דָּבָר וְיֵשׁ לוֹ טַעֲנָה וְהִתְנַצְּלוּת, לְדַבֵּר וְלוֹמַר דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּתוֹ וְטוּב טַעְמוֹ, לְהַעֲמִידָם עַל הָאֱמֶת לְבִלְתִּי יֶחֱטָאוּ, וְלֹא שֶׁיִּשְׁמַע וְיִשְׁתֹּק, פֶּן יֹאמְרוּ כִּי אֵין לוֹ מַעֲנֶה, וְאִתָּם תָּלִין מְשׁוּגָתָם אוֹ יַחְשְׁדוּהוּ לְבִלְתִּי מַחְשִׁיבָם וְאֶת תּוֹכַחְתָּם. לָכֵן טוֹב טוֹב הָיָה לְמֹשֶׁה לֹאמַר הִתְנַצְּלוּתוֹ וְלֹא לִשְׁתֹּק עַד הָאֱלֹהִים יַעֲנֶה. עַל כֵּן טֶרֶם סַפֵּר מַעֲנֶה אֱלֹהִים, הִקְדִּימָה תּוֹרָה וְאָמַר וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד וכו'. לוֹמַר, תֵּדַע לָמָּה שָׁתַק עַד בֹּא דְּבַר ה', הֲלֹא הוּא לָמָּה כִּי הָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְאִם כֵּן אֵיפֹה הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָשִׁיב דָּבָר. כִּי הֲלֹא הַתְּשׁוּבָה הִיא לוֹמַר שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הָאָדָם שֶׁנְּבוּאָתוֹ עוֹלָה מַעְלָה מַעְלָה עַל כָּל הַנְּבִיאִים וְאֵיכָכָה יוּכַל לוֹמַר דֶּרֶךְ הִתְנַצְּלוּת שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל אָדָם וְהוּא עָנָו מִכָּל הָאָדָם.
[email protected]
יורו ע"ר מס' 580620664
סִפּוּרִים מְשָׁלִים וְעוּבְדּוֹת מֵהֶחָפֵץ חַיִּים מְשֻׁלָּבִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ
רַבָּנִים דּוֹרְשִׁים לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה
בְּכִנּוּס רַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּוִילְנָה, בָּחֲנוּ תָּכְנִיּוֹת שׁוֹנוֹת לְקִיּוּם הַיְּשִׁיבוֹת בְּלִיטָא. הָאֲסֵפָה נִמְשְׁכָה עַד לִפְנוֹת עֶרֶב, סָמוּךְ מְאוֹד לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.
אֲחָדִים מֵהָרַבָּנִים הַנּוֹכְחִים, הֵעִירוּ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל חַבְרֵי הַנְּשִׂיאוּת, לְכָךְ שֶׁזּוֹ הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת בְּיוֹתֵר בָּהּ נִתָּן לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה.
מִשֶּׁשָּׁמַע זֹאת הֶחָפֵץ חַיִּים, הוּא עָמַד עַל כָּךְ שֶׁהַיְּשִׁיבָה תִּמָּשֵׁךְ, וְהִכְרִיז: "מִנְחָה הֵם רוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל! אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וּמְחַפְּשִׂים אֶמְצָעִים וּדְרָכִים אֵיךְ לִמְנֹעַ הִתְמַעֲטוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם, וְהֵם רוֹצִים לַעֲצֹר בָּאֶמְצַע בִּכְדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה".
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עָשׂוּ הַפְסָקָה וְהִתְפַּלְּלוּ מִנְחָה. אַחֲרֵי מִנְחָה אָמַר הַגָּאוֹן ר' חַיִּים עוֹזֵר גְּרָאדְזֶענְסְקִי זצ"ל, שֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים צוֹדְקִים. הֲרֵי הַדִּין הוּא שֶׁ"הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה", כַּאֲשֶׁר אָדָם עָסוּק בְּקִיּוּם מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הוּא פָּטוּר מִלְּקַיֵּם מִצְוָה אַחֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. הֶחָפֵץ חַיִּים אָכֵן הָיָה פָּטוּר מִלְּהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, כִּי הוּא הָיָה שָׁקוּעַ כָּל כּוּלוֹ בַּמִּצְוָה שֶׁל הָאֲסֵפָה הַזֹּאת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בְּעַם יִשְׂרָאֵל. הָרַבָּנִים הָאֲחֵרִים שֶׁדָּרְשׁוּ כֵּן לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הָיוּ עוֹסְקִים בַּמִּצְוָה בְּאוֹתָהּ מִדָּה כְּמוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים.
וְלָכֵן הֵם אָכֵן הָיוּ חַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה...
©(הרב שמואל גריינימן "מאה סיפורים ומשלים מהחפץ חיים" – תרגום מיידיש הרב משה ליב הכהן הלברשטט)
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא" (במדבר ט, ו). הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוּכָּה דַף כה. לוֹמֶדֶת מִפָּסוּק זֶה שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה. דְּתַנְיָא וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְגוֹ', אוֹתָם אֲנָשִׁים מִי הָיוּ נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּנָדָב וַאֲבִיהוּא, רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אִם נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ כְּבָר הָיוּ יְכוֹלִין לִיטָּהֵר, אִם מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן הָיוּ יְכוֹלִין הָיוּ לִיטָּהֵר, אֶלָּא עוֹסְקִין בְּמֵת מִצְוָה הָיוּ, שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן לִהְיוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא", בַּיּוֹם הַהוּא אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת הָא לְמָחָר יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת.
[email protected]
יורו ע"ר מס' 580620664
תיקון ימי השובבי"ם
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
לאן נעלמה האמת?
למטר השמיים
מי אתה עם ישראל?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
