ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
השראת שכינה במשכן
ספר במדבר עוסק בשלב נוסף של השראת שכינה בישראל. קדמה להשראת השכינה בעם, השראת השכינה במשכן ה' שבו נאמר "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר ט).
השראת השכינה במחנה ישראל
בחודש אייר עולים מדרגה. כל מחנה ישראל זוכה להשראת שכינה. כל מחנה ישראל נספר ומתארגן סביב המשכן והלווים, ושורה שכינה על עם ישראל כולו. ניסן הוא תאריך השראת השכינה במשכן. אייר הוא תאריך השראת שכינה במחנה ישראל. על השראת שכינה זו נאמר בפרשה "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה".
השראת שכינה דווקא כשמתלכדים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
733 - פרשת נשא תשפ"ו – תורה עם מלוכה בשבועות
734 - פרשת בהעלותך תשפ"ו – העולם מנוהל מלמעלה
735 - פרשת שלח תשפ"ו - הודאה על ניסי "עם כלביא"
טען עוד
השכינה המגדלת – כאם על בנים
מִסְפָּרִים מְסַפְּרִים
את סיפור השראת השכינה בישראל רואים גם על ידי המספרים. מספרי בני ישראל והלוויים מסתכמים במאות: בשבט ראובן יש 46,500 נפש. בשמעון 59,300. ביהודה 74,600. ביששכר 54,400. בזבולון 57,400. באפרים 40,500. במנשה 32,200. בבנימין, 35,400. בדן 62,700. באשר 41,500. בנפתלי 53,400. גם מניין משפחות הלווים מתחלק במאות: לגרשון 7,500, לקהת 8,600 ולמררי 6,200.רק שבט גד לא מסתיים במאות. 45,650 נפש.
איך יכול להיות שהמספרים היו מדוייקים?
החיד"א הביא את שאלת רבינו ישעיה הראשון "תימא: וכי אפשר שלא היה חסר אחד או שניים מן הכללים שאומר בכאן, או יותר?". "ויש לומר: שאין הכתוב מקפיד בזה, כדכתיב (ויקרא כ"ג, טז) 'תספרו חמישים יום' - ואינם אלא ארבעים ותשעה. וכן (דברים כ"ה, ג) 'ארבעים יכנו' ואינם אלא שלושים ותשעה (פני דוד במדבר ב)". האם התשובה שלו היא רק על עיגול מספר אחד או שהוא מדבר על עיגול מספרים של עשרות?.
פדיון הבכורות על פי המספרים הללו
ובאמת קשה לומר שהתורה לא דייקה ועיגלה מספרים. ועוד שספירת בכורי ישראל מגיעה ל-22,273 עודף על מספר הלוויים ב-273, ואיך אפשר לחייב את בכורי בני ישראל לשלם חמישה שקלים כל אחד לפדיון כשהמספר לא מדויק? חייבים לומר כי ספירת הלוויים ב-22,000 היא ספירה מדוייקת, וכן גם בכל שאר השבטים. (ועיין בהמשך לגבי מספרם המדויק של הלווים).
בפרשת פקודי - חשבון מדוייק עד השקל האחרון
עוד קשה לומר שמניינם של שבטי ישראל אינו מדוייק, שהרי במנין של פרשת פקודי שנערך למחרת יום הכיפורים על ידי מחצית השקל "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (שמות לח כו). גם בפרשת במדבר המספר הוא אותו דבר בדיוק "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר פרק א מו).
בפרשת פקודי כתוב כי ממחצית השקל שנלקח משש מאות אלף נבנו האדנים של המשכן "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן" ומשאר התרומות של 3550 המחציות העודפות על 600,000 עשו ווים לעמודים "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם".
מספר שבט גד וראובן
כמו כן, כשאנו רואים כי בשבט גד התורה מנתה בפרשת במדבר 45,650 ואילו בפרשת פנחס כל השבטים מספרם מסתיים במאות ורק שבט ראובן הוא 43,730. השבטים הללו מלמדים על השאר שמניינם מדויק, וזה פלא. איך ייתכן שמספר הנולדים היה תמיד במאות?
הרב קמינצקי בספרו אמת ליעקב כותב כי בפרשת פנחס (כו ט-י) התורה מתארת שבני ראובן נפגעו. "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס". וזו הסיבה ששבט ראובן חסרים. כן הם חסרים ביחד עם שבט גד בגלל היותם חלוצי צבא שמסתכנים בחייהם. בגלל כל הסיבות הללו צריך לומר שדברי החיד"א הם על עיגול של מספר אחד ולא עיגול של עשרות.
מנין שש מאות אלף מלמעלה
לכן מנין שש מאות אלף ארבעים שנה
לפי זה יש צורך להסביר איך יתכן שהיו באמת בכל שבט מספרים שמסתכמים במאות? כדי להבין את זה נזכיר כי ביציאת מצרים היו כשש מאות אלף. בפרשת פקודי, לפני בנין המשכן בחודש תשרי, היו 603,550 איש וכך היה גם במניין חודש אייר. במנין של פרשת פנחס היו גם כמעט אותו מספר 601,730. ניכרים הדברים שיש סיבה למספר שישים ריבוא. כי איך יתכן שלא נשתנה כמעט מספרם במשך ארבעים שנה?
כללות כל הנשמות הם ששים ריבוא
המהר"ל בספר גבורות השם (יב) מסביר שהמספר של שש מאות אלף הוא מספר בעל ערך מיוחד "וזהו כי כאשר היו ישראל במצרים היו שש מאות אלף, וכן היו תמיד במדבר לא נתרבו על זה המספר דבר חשוב, שנראה מזה כי מספר בני ישראל מסוגל במספר הזה" ולכן הנשים ילדו ששה בכרס אחת "ואחר שהכלל של ישראל מסוגל במספר שש מאות אלף, היו הפרט ראוי להוליד שש פרטים, וכאשר היו עם ישראל יוצאים לפעל שש מאות אלף, היה תולדות הפרט דומה לתולדות הכלל שהוא שש מאות אלף, כי זהו לפי ערך הכללי".
מקור דבריו הוא בדברי האר"י הקדוש שנכתב בשמו "כללות כל הנשמות הם ששים ריבוא". (שער הגלגולים, הקדמה י״ז). ועל כן יש השתדלות של יחידים להתרבות לשישים ריבוא, בלי מודעות, אלא משורש הנשמה. (וכ"כ אוה"ח הקדוש בתחילת מסעי. רמב"ן חת"ס ועוד).
העם בכללו מספר דומה, השבטים מספר שונה
לפי דבריו של המהר"ל המספר של שש מאות אלף הוא ביטוי לנשמה גדולה שמתבטאת בכל אשה ואשה. ולכן אם שבט שמעון יורד ממספר של 59,300 בפרשת במדבר ל-22,200 בפרשת פנחס בגלל חטאיו במדבר, מתרבה מספר האנשים בשבט מנשה שהיה 32,200 ל-52,700 בפרשת פנחס. כך יש שינויים רבים בכל השבטים ואחרי כל השינוים נשאר עם ישראל בסביבות שישים ריבוא.
ביטוי לנשמה גדולה שמתגלה בכולם
מסתבר שיש פה נשמה כלל ישראל שמתגלה דווקא בשישים ריבוא. להבדיל מבני המן שנאמר עליהם (מגילה דף טז/ב) "אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו" שנפשם יצאה בבת אחת ללמד כי הכח של הקליפה שלהם נלקח כאחד ולכן כל עשרת בני המן מתו כאחד. ההפך מזה בעם ישראל - יש להם נשמה אחת שמחיה אותם ולכן המספרים שלהם בארץ מייצגים את הנשמה האחת שמובילה אותם.
המפתח בשבט לוי - עשרים ושתים אלף
לווים - עשרים ושתים אלף
את הפירוש הזה כתבו חכמינו במדרש. הם ראו כי "כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר ג לט). ומספר הבכורים דומה "וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם" (ג מג).
התורה אומרת שפודים את ההפרש "וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל" (שם מו-מז). אם יש פדיון משמע שהמספר שלהם מדויק. אם כן איך יש בדיוק 22 אלף?
כשם שנאמר למעלה כך נאמר למטה
חכמינו במדרש אמרו שהמספר המדויק של שבט לוי מתחיל ממקום של מעלה - 22,000 "שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות" שנאמר "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י לה). ובמדרש "כשם שנאמר למעלה (בתהילים ס"ח י"ח) 'רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש'. כך נאמר למטה 'שובה ה' רבבות אלפי ישראל'. מלמד ששיכן הקב"ה שכינתו על ישראל כדרך ששיכן על מלאכי השרת" (פסיקתא זוטרתא על במדבר פרק י פסוק לו. ואע"פ שבפרטיהם אתה מוצא בשבט לוי 22,300 כבר פירש רש"י שה-300 היו בכורים ולכן פדו עצמם. והמספר הנחשב לצורך הפדיון הוא 22,000).
איך נשארו אותו מספר חצי שנה?
איך המספר זהה בין המפקד בתשרי למפקד באייר
הסבר זה מסביר איך המספר זהה בין המפקד האמור בפרשת פקודי שנועד להקמת המשכן. שהוא היה בתשרי והיו בו 603,550 והוא זהה למספר שנמצא בפרשת במדבר שנערך בחודש אייר, אחרי שעברו יותר מששה חודשים. כך כתב הרמב"ן "ואני תמה, ואיך יתכן שיהיה קהל גדול כמהו ולא ימותו בו בחצי שנה למאות ולאלפים?" (על שמות פרק ל פסוק יב).
חייבים לומר שה' השגיח על מספרם של בני ישראל שיהיה מעל שישים ריבוא במדויק במספר המדוייק. "אבל יותר נכון שנאמר שכן אירע מעשה, שהיו ישראל בשעת מנין ראשון תר"ג אל"ף ותק"ן, (603,550) ומתו מהם הרבה בשבעה החדשים כנוהג שבעולם, ובני עשרים משלימים שנתם מתשרי ועד אייר, ואירע הדבר שהיו המשלימים כמנין המתים" (רמב"ן שם). כל זה בגלל שהמשכן היה צריך להיות במנין בני ישראל לאדנים וליתדות המשכן.
תירוץ שני לרמב"ן - מנין ראשון כולל לויים
בתרוץ השני אומר הרמב"ן משהו יותר מדהים. הוא כותב כי לפי דעתו "במניין הראשון נמנה שבט לוי עמהן, כי עדיין לא נבחר ולא יצא מכלל העם, ובמניין השני נאמר לו (במדבר א', מט) 'אך את מטה לוי לא תפקֹד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל'. והנה המשלימים שנתם השלימו בדיוק לאותו מספר שנמנו במנין הראשון לפני חצי שנה.
על דברי הרמב"ן האלה שאלו: איך יתכן שבני שבט לוי יהיו בדיוק במספר אלה המשלימים את שנתם להיות בני עשרים? "דבר תימה וחלוש מאוד ואין הדעת סובלתו, ואני תמה מאוד מאיש נבון וחכם גדול כמוהו, איך ידבר כדברים האלה, דברים שבמקרה ימלאו סך כזה שווה בשווה. באמת בעיניי הוא אחת מן הנמנעים, אם לא על ידי הנס". (רבי מרדכי יפה, בעל הלבושים, בפירושו על רש"י לבוש האורה שמות ל', טז). והתשובה לשאלות אלו הם דברי האר"י והמהר"ל לעיל.
מספרים גדולים שלמים - שאין בהם עיגול
שלל מדין - מספרים מעוגלים לאלפים
את ההסבר הזה צריך להסביר גם בסוגי השלל השונים שנלקחו במלחמת מדין: "וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים: וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף: וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף: וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אָלֶף" (במדבר לא).
המספרי המעוגלים הללו הם מספרים מדוייקים. שהרי מחלקים את השלל הזה חצי חצי לפי הלוחמים ולפי העם במדויק. והלוחמים נותנים אחד מחמש מאות ולכן "וַיְהִי הַמֶּכֶס לַה' מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים: וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַה' שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים: וַחֲמֹרִים שְׁלשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַה' אֶחָד וְשִׁשִּׁים: וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַה' שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים נָפֶשׁ:". והמכס מבני ישראל היה פי עשר.
עוד הוכחה לדיוק המספרים הוא בתרומת הזהב "וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לה' שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת" (במדבר פרק לא נב). מכאן אתה למד שכאשר יש פירוט מדויק באחד מהשלל, גם במקום אחר בשלל שנאמר מספר גדול מעוגל, הרי הוא מספר מדוייק.
מפקד בבזק לקראת המלחמה בנחש העמוני
בספר שמואל נמצא המפקד של שאול בבזק לקראת המלחמה בנחש העמוני, "וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלשִׁים אָלֶף" (שמואל א יא ח). חכמינו הבינו שהמספר הוא מדויק "דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב ויפקדם בבזק" (יומא כב:). והסביר רש"י שנספרו בחתיכות חרסים שכל אחד שם חרס אחד ומנו את החרסים וידעו את מספר בני ישראל.
מפקד בטלאים לקראת המלחמה בעמלק
לקראת המלחמה בעמלק מונה שאול שוב את העם "וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה" (שמואל א טו ד אין ספק שחסרים כאן מאה אלף מבני ישראל ועשרים אלף מיהודה). הגמרא אמרה שהמנין היה על ידי טלאים. "אמר לכל אחד ואחד, שיקח טלה מצאנו של מלך, ואחר כך מנה את הטלאים, לפי שאסור למנות את ישראל, שנאמר בם (בראשית לב יב): לא יספר מרוב" (רש"י שם).
המפקד של דוד
המפקד השלישי הוא של דוד שמונה את כלל האוכלוסייה "וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ" (שמואל ב פרק כד ט). המפקד הזה היה ללא חרסים וללא טלאים והתוצאה הייתה מגיפה קשה בעם ישראל.
בדברי הימים (א פרק כא) מספר בני ישראל הוא אחר "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם" יואב לא רוצה לספור את ישראל "וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף ה' עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל?"
דוד המלך לא שומע לעצת יואב "וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל".
הסביר רש"י כי בספר שמואל המספרים פחותים כיון שיואב לא מנה את כל השבטים כמו שכתוב 'כי נתעב דבר המלך את יואב'. אבל כאן, משום כבודו של דוד, מזכיר מספר וחשבון שמנה כי זהו כבודו שחיל כבד כזה היה בשבטו". כך או כך, המספרים השלמים הללו הם בגלל ההשפעה הרוחנית שהשפיעה על עם ישראל למטה.
מספרי בנים ובנות – הנחיה מלמעלה
יחס רגיל בין לידת בנים ללידת בנות
על ההשפעה הרוחנית שמשפיעה על המציאות בימינו אפשר ללמוד ממספרי הנולדים בעולם בחלוקה לזכרים ונקבות. בכל מקום ובכל שנה נולדים כ-105 בנים לכל 100 בנות. ההסברים המקובלים הם שיש מנגנון עליון שגורם לעליה במספר הזכרים כי שיעור תמותת הבנים גבוה מאשר בקרב הבנות. וגם בגלל שנשים חיות יותר שנים מאשר גברים, ריבוי הגברים הזה מאזן את המספרים המוחלטים. ואין ספק שהמספרים הללו הם תוצאה של הנחיה רוחנית שבאה לידי ביטוי בחדרי הלידה.
אחרי מלחמות יותר בנים
את ההנחיה הרוחנית מלמעלה רואים במיוחד אחרי מלחמות. בתקופות אלו עולה מספר הזכרים לכ-107–108 בנים על כל 100 בנות. אין הסבר מדעי משכנע לשינוי הזה מלבד ההבנה שמדובר במנגנון עליון שיוצר איזון באוכלוסייה אחרי אובדן גברים רבים. התופעה נצפתה לראשונה ב-1883 על ידי קרל דוסינג מאוניברסיטת ינה.
כן נמצא במחקר שנערך בארה"ב אחרי מלחמות העולם הראשונה והשניה. הגידול היה קטן אך מובהק סטטיסטית בלידות בנים בשנים שאחרי המלחמה, עם שיא בשנת 1946. במקום 105 בנים לכל 100 בנות. אחרי מלחמות העולם עלה מספר הזכרים לכ-107–108 על כל 100 בנות.
מדינות שהתערבו בילדים
כאשר בני אדם מתערבים במספר הבנים והבנות נוצר אסון. כך היה במספר מדינות בדרום ומזרח אסיה, ובראשן הודו וסין, בשנת 1968 החלה מדיניות של ילד אחד בסין. כיוון שרבים העדיפו דווקא בנים, נולנו 121 בנים על כל 100 בנות. רוב הבנות הופלו בשלב האולטרסאונד. חלקן מתו בצעירותן כי לא טיפלו בהן. התוצאה היא מחסור גדול של 66 מיליון בנות בסין ולמעלה מ-43 מיליון בנות חסרות בהודו. כך גם בווייטנאם, דרום קוריאה, אזרבייג'ן, גיאורגיה וארמניה.
באפגניסטן שאין הפלות, ממיתים את הבנות במניעת טיפול לבנות חולות. מדובר ברצח של יותר מ-100 מיליון ילדות. יותר ממה שנרצחו אנשים בשתי מלחמות העולם גם יחד. מחקרים מלמדים כי בחברה שיש בה שיעור רווקים גבוה - שיעור האונס והפשע מתרבה. ב-20 השנים האחרונות שבהן הלך וגדל השימוש באולטרסאונד, הוכפל שיעור הפשיעה בסין.
רא"ש - ספירות של מעלה ומטה
חמישים יום או ארבעים ותשע?
ברא"ש (מסכת פסחים פרק י סימן מ) כתוב כי כשהתורה אומרת מספר הוא מספר מדוייק. לכן כשהתורה אומרת לספור חמישים ימים "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". שואלים למה אין אנו מונין אלא תשע וארבעים יום?
ועונה כי התורה נותנת שני תאריכים לחג השבועות. בפסוק אחד היא אומרת לספור ארבעים ותשע ימים. "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא פרק כג טו). ובפסוק שאחריו חמישים יום, וובדאי אין בהם סתירה. "לא קשיא מידי שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת, מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד. כיוצא בו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מו) וכן ארבעים יכנו (דברים כה).
דוגמאות נוספות
יש דוגמאות נוספות שהרא"ש לא אומר אבל הן תואמות את דבריו. כך כשהתורה אומרת "ויניעם במדבר ארבעים שנה" (במדבר לב יג) מדובר רק בשלושים ותשע שנים שמוכח זה מחשבון השנים. (רבי אברהם בן הרמב"ם) וכן מה שנאמר בספר שופטים (ח-ט( שהרגו שבעים בני גדעון בן יואש, ובפועל הרגו רק שישים ותשע שהרי בנו הקטן ניצל. וכתב שם הרד"ק: "ויותר יותם – נותר מהשבעים ושבעים חסר אחד הרג, ואף על פי שאמר שבעים איש, מנהג הלשון הוא במקומות שלא יפחות חשבון הכולל בעבור אחד, כמו כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים, ארבעים יכנו".
למה יש הבדל בספירות שלנו לספירות של תורה?
השוני הזה הוא מכוון כדי ללמד אותנו משהו חשוב מרבי שמעון בר יוחאי. הוא מסביר לנו שיש הבדל בין ספירות של בני אדם לספירות של ה' והתורה מספרת לנו את הדברים כפי שהם נראים מצד ה' כי הם חשובים לחיים שלנו. דברי רשב"י נאמרים על הפסוק "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית פרק ב ב). רש"י מביא את דברי רבי במדרש ששואל והרי הבריאה נסתיימה ביום השישי ולא ביום השביעי?
"רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי. א"ל שמעת מאביך מהו "ויכל אלהים ביום השביעי" אתמהא? אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך. אמר רבי שמעון בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה" (מדרש רבה בראשית י ט). באמת ה' כילה את מלאכתו כשהגיע היום השביעי. אבל בני אדם לא יכולים לדקדק עד כדי כך ולכן אפשר לומר "ויכל ביום השביעי".
כך היא הגאולה
ובאמת כל הגאולה כך היא. אנשים עולים לארץ ישראל וכלפי חוץ נראה שזו בחירה אנושית. ובאמת זו בחירה חופשית שמתחילה ברצון ה'. רצון ה' מתגלה בעולם ברצון שלנו לעלות, להכניע את אויבינו, לבנות את ירושלים, לחזור בתשובה ולבנות את בית המקדש במהרה בימינו. ותמיד לא לשכוח שהרצון שלנו מתחיל ברצון של ה' במקרה של גאולה וכל הקשור אליה. אמן.
סיפור
דוד המלך יחליט
הרב אליהו זצ"ל היה מעודד מאוד כל מי שבנה בארץ ישראל ועסק ביישובה. היה קבלן מבוגר אחד שהגיע בכל יום שישי אל הרב זצ"ל עם מפות ותוכניות של כל מיני קרקעות, כדי לדעת האם להשקיע בהן, לקנות או לא לקנות. פעמים היו אלו עסקאות של סכומי עתק. הוא היה מניח לפני הרב את מפת התוכנית אותה הביא עמו, ולצידה הניח גם ספר תהלים. הרב היה לוקח את ספר התהלים, פותח באקראי, קורא פסוק, ונותן לקבלן תשובה, על-פי מה שקרא זה עתה. היו פעמים שהרב היה מראה לקבלן את הפסוק שבו נפתח הספר ואומר לו: "תראה מה כתוב כאן", והקבלן היה מבין לבד.
פעם אחת הגיע הקבלן לרב, ותוך שהוא חוכך את ידיו זו בזו, סיפר לו על עסקת נדל"ן שטומנת בחובה הון עתק. הרב פתח את התהלים וענה לו: "לא לקחת. לא טוב". "מה?" התקשה הקבלן לקבל עליו את הדין, בכל זאת הייתה זו אחת העסקאות היותר מבטיחות שעמדו לו מימיו. "אבל.." הוא ניסה להקשות. אך הרב בשלו.
הקבלן עשה את שהרב הורה לו והמשיך לבוא גם בשבועות שאחר כך.
באחד מהשבועות הללו, הגיע הקבלן ולא הצליח להסתיר את חיוכו. הוא סיפר לרב שרק עתה התברר שכל הקרקעות המדוברות מאותה עסקת נדל"ן מבטיחה, היו סחר במרמה. כל מי שהשקיע – איבד את כל כספו. הרב כמובן לא התרגש מזה, מבחינתו אלו לא היו חדשות, אלא משהו שראה כבר מראש. בענוותנותו הוא אף לא ענה "אמרתי לך" או משהו בסגנון, אלא המשיך לעניין הבא.
מה עשה הרב ביום חופתו?
מה עושה בן-תורה ביום החופה שלו לפני החתונה? בוודאי לומד והולך לקברי צדיקים. כך עשה הרב זצ"ל, הלך לקבר דוד המלך בהר-ציון לקרוא תהילים, ולהתכונן רוחנית לקראת החופה. בדרך חזרה מקבר דוד המלך יש עלייה קשה מהר-ציון לכיוון תחנת הרכבת הישנה. בדרכו חזרה ראה הרב ז"ל סבל זקן שנושא משא בעגלה ידנית ומתקשה בעלייה. הרב הלך לעזור לו, לקיים "עזוב תעזוב עמו", ואף הסיע את העגלה בכל העלייה הקשה עד הגיעם לתחנת הרכבת.
בלילה, משהגיע זמן החופה, הגיע אותו זקן לחתונה כאחד האורחים. מה נדהם לראות שאותו עלם שעזר לו, הינו לא אחר מאשר חתן הערב!
(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)
שאלות
סר הביטחון. איך אפשר להגיד שהמדינה יהודית אם בפועל ערבי יכול להיות שר ביטחון ואפילו ראש ממשלה?
הגמרא אומרת כי הקב"ה עשה נס לחזקיהו המלך, והוא לא אמר שירה על הנס הזה. צריך לזכור כי בזמן של חזקיה המלך הוגלו עשרה שבטים מעם ישראל על-ידי סנחריב מלך אשור. זה בוודאי גרם לו להיות בעצב ובצער גדול. אולי בגלל זה הוא לא אמר שירה. אבל חכמינו אמרו כי בגלל שהוא לא אמר שירה – הוא לא נהיה משיח. מכל זה לומדים כי צריך לומר שירה על הטוב שה' עושה לנו אפילו אם יש סיבות אחרות שמצערות.
מכאן תבין כי במדינה שאנו חיים יש הרבה דברים טובים. א] עם ישראל מתקבץ לכאן מכל העולם. ב] יהודים שולטים בארץ ישראל, ולא בריטים או טורקים או ערבים רעים. ג] אפשר ללמוד פה תורה, ולא כמו ברוסיה או במקומות אחרים. ד] לא חייבים לעבוד כאן בשבת כמו שרוב היהודים עושים בארה"ב. ה] ירושלים נבנית וגרים בה מאות אלפי יהודים. ו] ארץ ישראל נבנית. כבישים נבנים. הכול בהתאם לנבואות הנביאים. ז] ארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה. ח] הקב"ה מכה את אויבינו שוק על ירך. ט] עם ישראל חוזר בתשובה בתהליך ארוך ויפה ומשמח. י] הר הבית נמצא בשליטת יהודים, אע"פ שהם לא מממשים את שליטתם שם. אבל מרגישים שאנחנו בדרך לגאולה שלמה.
איך ללמוד אמונה?
איך יוצרים את השבת ?
אנחנו קודש למענך
אנחנו בצד של החזקים!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
מתי נכון לומר סליחות ?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
