בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש במדבר
  • בהעלותך
קטגוריה משנית
undefined
13 דק' קריאה 40 דק' צפיה
כהנים לווים וישראלים
אנחנו בפרשה השלישית בספר במדבר, ספר הדרכים. בשלושת הפרשיות הראשונות אנו נפגשים עם ההכנות לקראת היציאה לדרך. פרשה ראשונה – "שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל" (במדבר א ב) – עוסקת בכלל ישראל, פרשה שנייה פותחת בלוויים, ופרשה שלישית פותחת בכהנים. ישראל, לויים, כהנים. "וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַקֹּדֶשׁ" (במדבר ח יט). הלווים עושים את עבודת בני ישראל. זאת אומרת, הכהנים, הלוויים, וישראל זו מציאות אחת. הכהנים מופיעים את הכהונה שבישראל, הלוויים מופיעים את כישרון הלוויה שנמצא בכל ישראל ועל ידם הכישרון הזה מתגלה מן הכוח אל הפועל. כלומר, זה לא שהכהנים עומדים בפני עצמם ויש להם תפקידים משלהם, והלוויים בפני עצמם ויש להם את הייעוד שלהם, ושאר ישראל עומדים בפני עצמם, אלא עם ישראל עובד את עבודת השם על ידי הלוויים והכהנים. עם ישראל הוא עם אחד. הכהנים מגלים את הכישרון הכהני שיש בכל עם ישראל.
הקדושה מתגלה במציאות
הרב זצ"ל מלמד אותנו שהקדושה נמצאת בכל המציאות כולה, ויש שעות, מקומות, אנשים, שמוציאים את הקדושה הזאת מן הכוח אל הפועל. בשבת מופיעה קדושת הזמנים. לכל הזמנים יש את ה'בכוח', יש בהם מקור אלוקי של קדושה, והקדושה הזאת מופיעה בשבת, ביום טוב, ובימים של קדושה. וגם במקומות, יש קדושה בכל המציאות, אבל הקדושה מתגלה בארץ ישראל, וגם בארץ ישראל יש עשר קדושות, יש מדרגות של קדושה. יש ארץ ישראל כולה, יש ערי חומה, יש ירושלים, יש מדרגות בתוך ירושלים: הר הבית וכו' עד קודש הקודשים. הקדושה שמופיעה בקודש הקודשים מגלה את הקדושה שיש בעולם. בעולם כולו יש קדושה שהיא 'בכוח' והיא מופיעה בגלוי במקום הקודש. יש גם קדושת האנשים, הנבראים. ישראל מגלים את הקדושה שיש בכל המציאות כולה. ובתוך ישראל יש את הלוויים, שהם מגלים את הקדושה המיוחדת של הלוויה שיש בישראל, והכהנים מופיעים את הקדושה של הכהונה שיש בישראל. כל ישראל בעצם הם ככהנים ביחס לכל העולם כולו. זאת הסתכלות אחדותית שרואה את התמונה כמציאות שלמה.
דור המדבר ודור הגאולה
יוצאים לדרך, והדרך במדבר היא מורכבת. כל הדרכים הן בחזקת סכנה. אבל אנחנו יודעים שכל הקשיים וכל הנפילות וכל ההתמודדויות הן בגלל שעם ישראל נמצא במדרגה מאוד גבוהה. שהקב"ה הולך לפניהם, והם הולכים ממקום למקום על פי ה'. והענן ועמוד האש מלווים אותם, והם נמצאים במדרגה עליונה. אוכלים מן, לחם אלוקי שיורד מן השמיים וכל יום ויום לא בטוחים שלמחרת ירד מן. הגמרא שואלת (יומא עו א) למה לא קיבלו ישראל את המן פעם אחת בשנה, למה צריך כל יום ויום? והגמרא עונה, כדי שיישאו עיניהם לשמיים משום שאינם יודעים אם ירד מן למחרת. אז ישראל נמצאים במפגש קבוע ועוצמתי עם ריבונו של עולם, המזון שהם אוכלים - מיד ה'. כשאוכלים אוכל הבא מגידולי האדמה - מהתבואה וכדומה, יש כאן כמה שלבים של עשיה בדרך, אבל המן ממש יורד מן השמיים. עם ישראל חי חיי אמונה מאוד גדולה, ודווקא בגובה הזה, כגודל הגדולה גם גודל הנפילות. הם נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת של מפגש מתמיד עם ריבונו של עולם, אבל גם במקום הזה יש התמודדויות. עם ישראל לא מזמן יצאו ממצרים, ושנים רבות הושפעו מהמצרים עד כדי כך שחלק מהם הגיעו למצב של מ"ט שערי טומאה. כך שהם צריכים לעבור כור היתוך של הזדככות. אמנם באופן כללי, הם מקבלים עול מלכות שמיים ואומרים נעשה ונשמע, אבל עדיין צריך להפנים את זה היטב כדי שזה יהיה חלק מהטבע שלהם. זה תהליך, ובדרך עוברים משברים. הדרכים הן בחזקת סכנה וכולנו נמצאים בדרך. אנחנו היום גם כן נמצאים בדרך ובחזקת סכנה. עם ישראל נמצא בתהליך גדול של גאולה, ויש בו נפילות, והתמודדויות גדולות. הדור שלנו דומה בזה לדור המדבר. דור שנבנה מתוך הקשיים, דור דעה, דור גדול, וכגודל הדור - גודל המשברים. הוא פיתח גדולה מיוחדת של האומה הישראלית ואנחנו חוזרים אחרית כראשית. תהליך גאולה ובדרכה יש התמודדויות. אבל כל הזמן ההתמודדויות בונות, ואנחנו הולכים ומתקדמים.
הקשיים והנסיונות בונים את הכוחות
אומרים חז"ל במדרש (במדבר רבה טו יב): "ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" - ה' צדיק יבחן. אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן ואח"כ ברכו שנאמר (בראשית כד א) וַה' בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל". המדרש מלמד אותנו שהניסיונות והקשיים בונים, ואברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות. עשר זה בעצם שם כללי, אך היו לו יותר ניסיונות. באופן כללי עשרה ניסיונות זה מסמל שלמות. ישנם כמה סוגי ניסיונות שאברהם אבינו עבר, וזה הפך אותו למי שהוא. על ידי הניסיונות נבנו הכוחות. וכן יצחק, ניסוהו בימי אבימלך ועמד בניסיונו. ואחר כך ברכו ה' שנאמר "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא...וַיְבָרְכֵהוּ ה" (בראשית כו יב). וכן יעקב אבינו, ניסהו בכל אותן הצרות: בעשו, ברחל, בדינה וביוסף, ואיך יצא מבית אביו, "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן" (בראשית לב יא), וברכו: "וַיֵּרָא אֱלֹקים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ" (בראשית לה ט). וכן יוסף, אולי השיא של הניסיונות, אשת פוטיפר, והיה חבוש 12 שנה ואחר כך יצא ונעשה מלך בזכות שעמד בניסיונותיו. הווי אומר "ה' צַדִּיק יִבְחָן". אז המדרש מלמד אותנו שהקשיים הם ניסיונות והם לא קשיים, הם בדיקה ובחינה שצריך לעבור אותה, וככל שאדם יותר גדול הניסיונות שלו יותר גדולים בהתאם.
כמו ביחיד כך בציבור. גם הציבור עובר ניסיונות והניסיונות הם מורכבים וקשים אבל אלו ניסיונות ולא עונשים. כל הייסורים שעם ישראל עובר בעקבתא דמשיחא, באתחלתא דגאולה, אלו ניסיונות שבונים אותנו ומכשירים אותנו לגאולה השלמה. אנחנו צריכים לזכור את הדבר הזה כיון שלפני שאדם נפגש עם קושי, אם הוא יודע מראש שבעצם יכול להיות שזה בא להוציא ממנו כוחות חדשים, אז הוא מסתכל על הקשיים בצורה אחרת. הוא לא נופל ברוחו אלא הוא אומר, יש כאן אתגר ואני צריך עכשיו להתמודד עמו, למרות שאני לא רואה איזה טוב יצא מזה. עצם האתגר, אם אתה מסתכל על זה נכון, ואתה לא נופל ברוחך, ואתה מאמין שכָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד (ברכות ס ב), ממרק ומרומם ומזכך ומקדם למדרגה חדשה. "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָֽא" (תהילים קטז ג-ד) כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָֽא" (שם יג).
כל התמודדות מביאה לקריאה חדשה בשם ה'
מרן הרב אומר (עין איה ברכות ט קפד) שכאשר יש צרה זה מזעזע את האדם אבל זה מביא לקריאה חדשה בשם ה'. ויכול להיות גם כוס ישועות, אדם פוגש איזו הצלחה גדולה, עם ישראל פוגש הצלחה גדולה, זה מרומם אותו לקריאה חדשה בשם ה'. כל התמודדות מביאה לקריאה חדשה בשם ה', לראות את השם הגדול. וכגודל הקושי כך גם התוצאות גדולות. גם אם אנשים לא מבינים את הדבר הזה הקושי ממרק אותם, אבל אם הם יודעים את זה, אם מסתכלים נכון, אז יודעים שהכול בא מאת ה' וכל מה שהקב"ה עושה זה הכול לטובה. יודעים ובטוחים בזה. יש כאן כאב ואפילו כאב עמוק, אנחנו לא מטשטשים אותו, צריכים להיות אנשים בריאים שכאשר כואב אז מרגישים את הכאב, אבל יודעים שהכאב הזה הוא כאב ממרק, כאב מצמיח, כאב שעושה תיקונים ולפעמים התיקונים יכולים להיות תיקונים של דורות קודמים, ואולי קודמי קודמים, או אולי הכנות לקראת דברים חדשים.
מטרות הייסורים
חז"ל אומרים לנו (ברכות ה א) שיש ייסורים של תיקונים ויש ייסורים של אהבה. ייסורים של אהבה הם ייסורים שבעצם הכול כבר מתוקן אבל רוצים לעלות למדרגה עוד יותר גבוהה אז נותנים ייסורים לאדם גם כשלא מגיע לו ייסורים. מבחינתו הוא בסדר, הוא עושה רצונו של הקב"ה, אבל הקב"ה רוצה להעלות אותו למדרגה יותר גבוהה. לכן שלושה דברים נקנים בייסורים: תורה, ארץ ישראל ועולם הבא. כי התורה היא כל כך עליונה שכדי לזכות בה חייבים להתמרק כדי להתאים את עצמנו למדרגה של התורה, ממילא חייבים לעבור ייסורים. ויש מדרגות של ייסורים. יש אנשים עם ייסורים קטנים ויש עם ייסורים גדולים. אותו הדבר זו ארץ ישראל. ארץ ישראל זה לא קניין פרטי אלא קניין של כלל ישראל. גם התורה היא של כלל ישראל אבל היא גם פרטית, אך יותר בולט עניינה של ארץ ישראל, וארץ ישראל לאומה הישראלית נקנית בייסורים.
אנחנו פוגשים עכשיו את ההתמודדויות האלה. אנחנו כבר מעל שנתיים נמצאים במלחמה מתמדת עם הרבה כאב, עם מחיר גדול. ארץ ישראל נקנית בצורה כזאת, היא נקנית בייסורים. כשאנחנו אומרים את זה עכשיו, אנחנו רואים את זה בפועל, אך הרבה פעמים אנחנו רואים את הייסורים ועדיין לא רואים את התוצאות של הייסורים. וכיום אנו רואים ייסורים מצד אחד וגם בניית ארץ ישראל מצד שני, יהודה ושומרון נבנים עכשיו באופן מיוחד ובתנופה מאוד גדולה וזה יכול להיות תוצאות המחיר של הייסורים. המלחמה שאנו נמצאים בה זו מלחמה מאוד מורכבת, וב"ה אנחנו מצליחים מאוד אבל לא עד כדי כך שהכרענו את כל האויבים שלנו. ומצד שני, ההצלחות מאוד גדולות עד כדי כך שכל העולם עומד משתומם לנוכח החוכמה וההצלחה הגדולה וזה הכול כמובן סייעתא דשמיא, זה ריבונו של עולם. אנחנו במבחן, "ה' צַדִּיק יִבְחָן" וההצלחות הן של כולם ביחד. אנחנו כאן היושבים ועוסקים בתורה, בטוחים בזה שלימודה של התורה הוא חלק מהסיעתא דשמיא שעם ישראל זוכה לו, וההצלחות של החיילים הן בזכות התורה, וההצלחות של התורה זה בזכות החיילים, וכולנו ביחד בונים את מהלך הגאולה, כל אחד בתפקיד שלו, כל אחד במקום שלו. אבל תהליך הגאולה הולך עכשיו ומתקדם בקצב מיוחד. ייסורים רבים, הצלחות מיוחדות, הכול ביחד, אור וחושך משמשים בערבוביה.
שלוש מידות בעבודת ה'
הרב זצ"ל באורות הקודש (חלק ג עמוד רא) כותב שישנן שלוש מידות בעבודת הקודש: "שלוש מידות ישנן בבעלי הנפש המשפיעים על בני דורם מאוצר רוחם, ושלושתן נאחזות הן במידתה של הדוגמה העליונה של דרכי העבודה האלוקית, ברוחה הפנימית, שהיא התכונה של הדבקות האצילית שמתפרטות בה, והן מוצאות להן מקום בשורשי העבודה של עבודת הלוויה, הכהונה, ועל גביהן מידתו של משה עבד ה' ". אומר לנו הרב, שיש שלוש דרגות במשפיעים על בני דורם: לוויים, כהנים ומשה רבינו.

עבודת ה' ע"י התבטלות
מהו הסוג של עבודת הלווים? אומר הרב: "העבודה של משמעת הפשוטה שהצד התחתיתי שלה דרוש וקבל שכר והיא הולכת ומתעלה בדרכה זאת היא עבודת הלווים כי שכר הוא להם חלף עבודתם. כשהיא מתעלה אין עיניה נטויות אל השכר, אבל סוף עניינה היא משמעת פשוטה ותמימה". זה סוג של עבודת השם, של קבלת עול מלכות שמים מוחלטת, ביטול כלפי ריבונו של עולם, קבלת משמעת, מידת ההתבטלות. אומרים לנו חז"ל: "מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים" (ברכות ו ב). מי שיש בו יראת שמיים הוא ממושמע, הוא שומע לדבר השם, הוא בטל כלפי דבר השם. במבט ראשון היינו אומרים, שמי שיש בו יראת שמיים הוא מתבטל והוא לא משפיע על אחרים, יש לו את מידת הביטול, הוא מצטנע, מצטמצם, כולו ביטול כלפי ריבונו של עולם. אך באים חכמים ואומרים לנו שזה לא בדיוק כך. 'מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים', יש פה עוצמות, יראת שמיים היא גורמת לגבורה גדולה מאוד, הוא אדם שירא שמיים, שקשור מאוד בריבונו של עולם, הוא בטל כלפי הגבורה האלוקית, וכיוון שכך יש בו גבורה ודבריו נשמעים, זה משפיע. הלווים הם בחינה כזאת.
ממשיך הרב ואומר: "אנשי הרוח אשר בידם נתונים המפתחות של אוצר החיים הלזה, הם הינם כל העובדים בקודש המזכירים את השם בתורה, במוסר, בהוראה ישרה". חז"ל אומרים לנו שהלווים הם מלמדים תורה, עוסקים בהוראה, "בהוראה ישרה, בהלכה ואגדה. אותם המושפעים מהם מושפעים מהם משאיפת התורה המתגלה על פיהם בתור צינור ומעבר הגון, המקשיבים זוכים במשמעתם הברה, והם מזכים את מזכיהם". כיוון שהלווים מקשיבים הם גורמים למחנכים, ומשפיעים על עם ישראל. זה גורם כמובן גם ללווים לקבל מזה מעלה גדולה, שהם משפיעים על אחרים, "המקשיבים, זוכים במשמעתם הברה ומזכים את מזכיהם גם כן בדרך שכר שחלף העבודה". כלומר, מקבלים תמורה. "זהו יחש לויי, שומר השערים מבחוץ, ומרים קול בשיר וזמרה". כלומר, תפקיד הלווים זה כדוגמה לאנשים עם אופי של יראת שמיים, ויראת שמיים שהיא משמעת פשוטה. זה סוג אחד מסוים של עבודת השם. תפקיד הלווים הוא לשמור על השערים מבחוץ ולא מבפנים. זוהי בחינה של יראה, "ומרים קול בשירה וזמרה" בפשטות, אנחנו מסתכלים על המושג 'להרים את הקול' שזהו הדבר הכי יפה שיכול להיות בעבודת ה', להרים קול מאוד גדול, קול חזק, עוצמה של שירת הלוויים, ויחד עם הכלים מוסיפים נופך לשיר. זו אש להבה של קודש, אש להבה של שמחה היוצאת החוצה.

עבודת ה' ע"י עשיית נחת רוח לרבש"ע
ויש עבודה פנימית שהיא לא כל כך גלויה אבל היא עמוקה מאוד, היא לפני ולפנים, וזוהי עבודת הכוהנים. תפקיד הכוהנים אינו לשיר אלא "למעלה מזה, היא העבודה הפנימית שהיא מסתכלת ברזי עולם והיא מפרנסת את הקודש של למעלה ברז הנאצל, של תנו עוז לאלוקים, וישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים. ובזמן שהם עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כוח בגבורה של מעלה". ביאור הדברים, אפשר לעבוד את ה' מתוך קבלת משמעת שלמה של רבש"ע, ואפשר על מנת לעשות נחת רוח לקב"ה, אלו שני סוגים של עבודה, וכל אחד צריך לעבוד במקום שלו. אנחנו מדברים עכשיו על הסתכלות כוללת. לא צריך שכל אחד ייקח עכשיו לעצמו את החשבון לאן הוא שייך וכדומה, אלא אנחנו מסתכלים על האומה הישראלית ויש בה כוחות רבים מגוונים, כדוגמא, אנחנו משתמשים בכהנים, לווים ומשה, אבל זה נמצא אצל כל אחד ואחד. ישנם כאלו שיש להם את התכונות בצורה מורכבת, אנחנו מדברים על תכונות, להבין את הדרכים המגוונות של עבודת ה'. יש עבודת ה' של משמעת, זה מה שאנחנו לומדים במסילת ישרים עד שמגיעים למידת החסידות, ואחר כך מגיעים למידת החסידות זה לעשות עבודה לפנים משורת הדין ולא רק מה שחייבים, לא רק מה שמצווים, אלא מעבר לזה. כיון שהמגמה היא לא רק לשמוע ולבצע, אלא המגמה היא להוסיף עוד אור ולעשות נחת לריבונו של עולם. והמגמה היא לא על מנת לקבל שכר, אמנם, גם עבודה של המשמעת בהתחלה, בצד התכליתי שלה זה לקבל שכר, אך הצד העליון שלה, אף שיש על זה שכר, זאת לא המגמה. אך על כל פנים, סוג כזה של עבודה שיש בה תמורה ניכרת וזה חלק מסוג העבודה, לקבל עבודה כדי להתעלות כמו למשל שאנו אומרים, אם האדם עובד את הקב"ה כדי שיהיה לו עולם הבא, זה ממש נפלא, זה יוצא מן הכלל, הוא עובד את ה' כדי שיזכה לעולם הבא וכדי להיות צדיק, וישר, ונאמן, ועושה כל רצונו של הקב"ה, זה פלאי פלאים. אבל יש מדרגה עוד יותר גבוהה, שעובד את ה' לא רק בשביל שיהיה לו עולם הבא אלא כדי שאור ה' יופיע בעולם, כדי לעשות נחת רוח לריבונו של עולם. זו מדרגה נוספת על גבי המדרגה הראשונה. שתי המדרגות הן מדרגות נפלאות, הלוואי שאדם ירצה להיות שלם ויעשה את כל הדברים הנכונים והטובים כדי להיות שלם. אז יש מדרגה של בחינה של לוויה, ויש מדרגה של בחינה של כהונה.
ממשיך הרב ואומר: "ולעומת תוכן זה, בעבודת הקודש של טהורי הנשמה, צדיקים יסודי עולם, שהמתדבק בהם הרי הוא מתדבק בשכינה וכל המתדבק בהם מוסיף בהם כוח וגודל, נהרה בחיי עלמות, זאת היא מידתם של הכוהנים עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם (במדבר יח ז) וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹקֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדוֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ (ויקרא כא ח). " כלומר, הכוהנים, עבודתם נקראת 'עבודת מתנה', הלויים 'שכר הוא לכם חלף עבודתם' זו לא מתנה אלא שכר.
המידה העליונה של משה רבינו
ממשיך הרב ומבאר את מדתו של משה רבינו: " למעלה מכולם היא מידתו של משה רועה נאמן שעיניו וליבו רק אל צאן עמו ויזכור ימי עולם משה עמו, איה המעלה מים את רועה צאנו". כלומר, משה רבינו, כל מהותו היא ביטול כלפי עם ישראל, הוא עבד ה'. כלומר, עד עכשיו דיברנו על מדרגה שרוצים לעשות נחת רוח לריבונו של עולם, רוצים לקבל את רצון ה', לעשות את רצון השם בשלימות. אך יכול להיות מצב עוד יותר גבוה, שכביכול אדם עובר צד, הוא נמצא בצד של הקב"ה, יחד איתו, הוא מטפל בעם ישראל, הוא רועה. זאת אומרת, הוא כל כך בטל כלפי הקב"ה שהוא כבר בטל כלפי הגדולה האלוקית. עם ישראל נקרא עם ה', אבל הוא גם 'עם משה'. כאילו משה עם הקדוש ברוך רועים את ישראל, כביכול הוא, הרועה הנאמן, עוזר לריבונו של עולם בהנהגת עם ישראל. מפני שמשה הוא "עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" (במדבר יב ג), פירושו של דבר, שאין בו מציאות עצמית בכלל, כולו בטל לגמרי.
יש מדרגות בענווה. אדם שהוא עניו מכל אדם זה עניו שבטל כלפי הגדולה האלוקית, והגדולה האלוקית יכולה להופיע בתוכו באופן היותר מלא, כמה שאפשר כמובן. משה רבינו הוא עדיין לא ריבונו של עולם, אבל איזו בחינה מסוימת של ביטול כללי שמה שמשה אומר זה דבר ה' שיוצא מפיו, זה לא משה מדבר אלא זה ריבונו של עולם מדבר מתוך פיו, כי הוא כל כך בטל. כאשר אדם מספר משהו בשם מישהו, תמיד נכנסת הנימה האישית שלו, המנגינה שלו, הקול שלו, ההטעמה שלו, זה כבר לא לגמרי כמו שהמשלח אמר, זה כבר קצת עם צבע של השליח, אי אפשר שזה לא יהיה ככה, זה מוכרח להיות ככה. אבל כשהשליח הוא לגמרי עניו, לחלוטין, אז קולו של משה זה כאילו קול ה' נשמע, דבר ה' נשמע מפי משה, "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (שם יב ח). הקב"ה מדבר פה אל פה, וממילא פיו של משה כאילו נעשה מדבר את דברי השכינה, וזה נקרא אספקלריה מאירה. "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה" (יבמות מט ב), כלומר, כל הנביאים הנבואה עוברת דרכם ומקבלת את הגוון המיוחד שלהם, יש נביאים שמתנבאים ביד ה', יש נביאים שמתנבאים בראייה, יש בשמיעה, יש בכוחות שונים, כל נביא יש לו את המקום ואת המדרגה שלו בנבואה, והנבואה מופיעה על ידי האישיות של הנביא הזה. אספקלריא שאינה מאירה. אספקלריא זו זכוכית שיש עליה קצת צבע, אז האור שעובר דרך הזכוכית הזאת מקבל את הצבע של הזכוכית. יכול להיות שהצבע כהה מאוד ואז האור כהה, יכול להיות שהצבע מאוד חלש, אז האור יותר בולט, אבל עדייו עם הגוון של הצבע. ואספקלריא מאירה זו זכוכית שקופה, זה משה רבינו. ממשיך הרב ואומר: "שכל השפע והטוב בטלים לגביו, יותר משרגא בטיהרא. ואור עליון זה מאיר את כל המחשכים ומנהיר את כל נאות הצדיקים כשמשא דנהרא על כל מחשכי ארץ ועל כל כוכביא ומזלי כולהון, אשרי העם שככה לו בגימטריא משה, אשרי העם שד' אלהיו". הרב בהמשך מרחיב את ההסבר כאן "כי ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו", עבד בטל כלפי ריבונו של עולם ביטול גמור, "וזהו מקורה של תורת אמת שבאורה כל יצור נברא ויראה אור וחיים, והתפארת זה מתן תורה" משה ותורה זה חדא, שזה קיומו של עולם, מדרגות מדרגות בעבודת ה' שכל המדרגות משלימות אחת את השנייה.
לכל אחד יש את עבודת ה' המיוחדת שלו
אי אפשר לעבוד את ה' רק במידה אחת, רק במידת האהבה או רק במידת היראה. יש אנשים שהיראה אצלם יותר חזקה ואהבה פחות, ויש אנשים שאהבה יותר והיראה פחות, ויש גם מדרגות באמצע, ואי אפשר לעבוד רק במידה אחת. אבל כל אחד יש לו את הייחודיות שלו ואף אחד לא צריך לחקות את השני כי התפקיד של כל אחד להיות מה שהוא כי אז הוא מוציא את הכוחות האמיתיים שלו מן הכוח אל הפועל, ומוסיף את הגוון המיוחד שלו לתמונה הכוללת של כל כלל ישראל. אז יש אהבה שביראה, יש יראה שבאהבה, יש גבורה שבחסד, יש חסד שבגבורה, מדרגות ושילובים של כוחות הנפש. יש מדרגות בעם ישראל, כהנים, לוויים וישראלים, כל אחד בתפקיד שלו. וכך בתוך כל ישראל, כל אחד במדרגת עבודת השם המיוחדת שלו.
הכרתם של בני ישמעאל בעם ישראל
אני רוצה לחזור לענייני הימים האלה (נאמר במהלך מבצע "עם כלביא"). אני לא מבין את חמינאי. הוא לא מאמין בה' אלוקי ישראל? הוא רואה שהקב"ה מסייע לעם ישראל, תהליך של עשרות שנים שריבונו של עולם מביא את עם ישראל לארץ ישראל. הם, המוסלמים, מאמינים בה' אלוקי ישראל, בה' שנתן תורה לעם ישראל, גם אצלם בספר שלהם כתוב שעם ישראל בסופו של דבר חוזר לארץ ישראל, אז למה הוא מתעקש? בכלל המלחמה הזאת היא מלחמה אמונית, היא לא מלחמה על שטח, זו מלחמה אמונית על הדרך. והם לא רואים את ה', שבחר בעם ישראל, שמביא אותו עכשיו לארץ ישראל. תלכו אתם בדרככם, אתם לא חייבים לקבל את הדרך של עם ישראל, אבל תבינו שאתם בני אברהם ובני ישמעאל, אך לא בני יצחק. יש חלק מהמוסלמים שכבר מבינים זאת ומצטרפים לחסכמי אברהם, מבינים שיש ביננו קרבה יותר גדולה מאשר בינינו לאומות המאמינות באמונות אחרות. הקב"ה בחר בעם ישראל ועכשיו הוא מביא את עם ישראל בחזרה לארץ ישראל. אמנם עם ישראל עבר תהליך ארוך של מירוקים, אבל עכשיו הקב"ה מחזיר את עם ישראל, רואים את הסייעתא דשמיא הגדולה שהקב"ה מסייע לעם ישראל, והוא עושה דברים שאף אומה לא יכולה לעשות. מבצע הביפרים, אף אחד לא יכול לעשות את זה, רק עם ישראל עושה דברים כאלה. מה שקרה בליל שישי זה גם כן פעולה של סייעתא דשמיא אדירה שהקב"ה נתן לצבא שלנו, לכוחות השב"כ והמוסד סייעתא דשמיא עצומה, זה מעל הטבע. אז אני פונה אליו לחמינאי, תבין, הגיעה העת שתכירו, שתפסיקו את המלחמות, ובמקום להילחם איתנו תעזרו לנו לישוב לארץ ישראל והקדוש ברוך הוא ייטיב איתכם, הכול תלוי בזה. אתם תתנהגו כפי שצריך הקב"ה ייטיב איתכם. על כל פנים אנחנו חוזרים ומודים לריבונו של עולם על הטוב שמיטיב איתנו, מקבלים באהבה גם את הייסורים ומצפים שבע"ה מהימים האלו נצא למהלכים חדשים של גאולה בעז"ה יתברך אמן. וגם לנו יש חלק בזה, אנחנו צריכים להשתתף בתהליך הזה. נתאמץ להוסיף הרבה זכויות והרבה תורה, ונזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב.

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il