ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
לרש"י, סדר הפרשיות הוא כסדרן בתורה. כלומר, כאשר עומדים מול האדם שמניח תפילין, בצד ימין נמצאת פרשת "קדש", אחריה פרשת "והיה כי יביאך", אחריה "שמע" ואחרונה משמאל "והיה אם שמוע", כלומר "פרשות כסדרן". אולם לרבנו תם הפרשייה השלישית היא "והיה אם שמוע" והרביעית היא "שמע". כלומר "הוויות באמצע" (פרשיות "והיה" ו"והיה" באמצע). וכן נחלקו בתפילין של יד (אומנם לסמ"ק קנג, בתפילין של יד רבנו תם מסכים לרש"י).
המחלוקת מבוססת על פירוש דברי חכמים: "תנו רבנן: כיצד סדרן? 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' - מימין, 'שמע' 'והיה אם שמוע' - משמאל" (מנחות לד, ב). לרש"י הסדר רצוף, כפי הסדר בתורה. ולרבנו תם, אם הסדר היה רצוף, היה צריך לומר את סדר הפרשיות ברציפות, ומכך שאמרו שתיים מימין ושתיים משמאל, למדנו שהשתיים מימין מתחילות מהצד הימני כלפי פנים, וכן השתיים משמאל מתחילות מהצד השמאלי כלפי פנים.
מחלוקת קדומה
לכאורה יש לשאול, הרי רבנו תם הוא נכדו של רש"י, וידוע שכל בני משפחתו גדלו על תורתו, ומן הסתם התפילין שקיבל רבנו תם בהיותו נער היו כשיטת רש"י, ואיך פתאום החליט לחלוק על סבו הגדול, ולשנות מהמסורת?! אלא שבאמת מחלוקת זו קדומה, ודורות רבים היו קהילות רבות שנהגו "הוויות באמצע" (כר"ת), ולכן כאשר דייק רבנו תם מהגמרא שכך הוא הסדר הנכון, חלק על סבו והצטרף בזה לדעת הפוסקים שקדמו לו, כמובא בתוספות (מנחות לד, ב, "והקורא").
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
783 - בנימין זאב הרצל
784 - תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם
785 - מנהגי תשעת הימים
טען עוד
עדות הרמב"ם
הרמב"ם, שנולד כארבעים שנה לאחר רבנו תם, פסק (הלכות תפילין ג, ה) לקבוע את הפרשיות כסדרן (כרש"י). בעקבות זאת שאלו אותו חכמי לוניל מדוע שינה מהמנהג, הלוא "למדנו מרבותינו ומהגאונים, ורב האי גאון בראשם ז"ל, דבעינן הויות באמצע" (כרבנו תם). השיב להם הרמב"ם (שו"ת רפט), שבתחילה דעתו הייתה כדעתם, וכך היו התפילין שלו בהיותו בארץ המערב (ספרד וצפון אפריקה), אולם כאשר הגיע למצרים, נוכח שכל אנשי ארץ ישראל וסביבתה נוהגים כרש"י, וקיבל עדות שכן נהגו גאוני ארץ ישראל ורב האי גאון, ועל כן שינה מנהגו לשיטת רש"י. עדותו על מנהג המערב תואמת את דברי רבי יהודה הברצלוני שחי כשני דורות לפניו, שמדבריו עולה שלא הכיר את שיטת רש"י.
תהליך ההכרעה
כפי הנראה, עד ימי רש"י ורבנו תם עדיין לא התעוררה שאלה זו במלוא חריפותה, וממילא גם לא הוכרעה ההלכה, אלא היו קהילות חשובות שנהגו כרש"י והיו שנהגו כרבנו תם, ובעקבות השגת רבנו תם על רש"י, כמובא בתוספות, המחלוקת עלתה לסדר היום. היו שהמשיכו במנהגם, והיו שקיבלו את אחת השיטות, והיו שהורו ליראי שמיים להניח שני זוגות תפילין כדי לצאת מהספק (תרומה, רא"ש, טור ורבנו ירוחם).
אולם בבית מדרשו של הרמב"ן הכריעו לנהוג כשיטת רש"י ולא חששו לשיטת רבנו תם. כפי שכתב רשב"א (מיוחסות רלד), שכך נהגו רמב"ן ורבנו יונה. במקביל גם באשכנז מנהג רש"י השתרש ונקבע (מרדכי הלכות תפילין תתקסט), וכן כתב מהרי"ל (קלז), שנוהגים כרש"י, ורק מי ש"מוחזק ומפורסם בחסידות" מניח את שני הזוגות.
כיצד נוצרה המחלוקת
שאלה גדולה עולה מן המחלוקת: איך ייתכן שבדבר שהמסורת נמשכה בו מדור לדור התעוררה מחלוקת מהותית עד שלכל שיטה אין יוצאים ידי חובה לפי השיטה השנייה? אפשר לבאר, שאכן זהו אסון הגלות, שבעקבות טלטולי הגלות והגזירות השתבשו המסורות, וכך נוצר מנהג טעות, ונחלקו הראשונים מהו המנהג הנכון ומהו המוטעה.
דעת המקובלים שלשני הזוגות יש מקום
אולם המקובלים ביארו שיש ערך לשתי השיטות, שכל שיטה מבטאת כוונה וייחוד משלה, ואם כן לכתחילה יש מקום להניח את שני זוגות התפילין, כדי לרמוז לשתי הכוונות. על פי זה מובן שלשתי המסורות יש שורשים קדומים, וכפי שהתברר כאשר נמצאו תפילין מימי התנאים, שהיו כשיטת רש"י והיו כשיטת רבנו תם.
כתב האר"י (שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ו), שתפילין של רבנו תם יוצאות מ"מוחין דאבא", ושל רש"י מ"מוחין דאמא", ובעולם הזה הלכה כרש"י ולעתיד לבוא כרבנו תם. יסוד דבריו בתיקוני זוהר חדש (יד, א). והבן איש חי (וירא כא) אף הפליג וכתב שמימי משה רבנו היו מניחים שני זוגות.
לא סברו שסדר הפרשיות מעכב
כהמשך לכך ניתן לבאר שמתחילה לא הורו שסדר הפרשיות מעכב, וכל הדיון היה כיצד ראוי יותר לקיים את המצווה, וממילא מובן שהיו בזה שיטות שונות. יתרה מזו, יש מפרשים שגם דברי הגמרא שסדר הפרשות מעכב הוא רק לשיטת אביי, אבל באמת שיטת רבא (מנחות לה, א), שסדר הפרשיות אינו מעכב. וגם לפי הסוברים שסדר הפרשיות מעכב, מהתורה אינו מעכב (בשמים ראש כד; הרב יצחק טייב בעל ערך השולחן; מהרש"ם ב'דעת תורה' לד, ב; והרב כשר במילואים ל'תורה שלמה' סימן א).
פסיקת השולחן ערוך
בשולחן ערוך (אורח חיים לד, א-ג) נפסק שהמנהג כרש"י, וירא שמיים יניח את שני הזוגות, אולם הדגיש: "לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות". וכתב שהמניח את שני הזוגות יברך על של רש"י, ויקפיד לכוון שהוא מקיים את המצווה בזוג הכשר לפי האמת, ואילו השני הוא כרצועות בעלמא, שאם לא כן לדעת רבים יעבור על איסור "בל תוסיף" מהתורה (ב"ח) או מדרבנן (ט"ז ומחצית השקל), כמבואר במשנה ברורה (לד, ז), ויביע אומר (חלק א, אורח חיים ג).
מנהג המקובלים
אולם המקובלים חלקו על פסק השולחן ערוך בשני דברים. האחד, לדעתם יש לכוון לקיים את המצווה בשני הזוגות, כי מעלה יש בשניהם. השני, לדעתם ראוי לכל אדם מישראל להניח שני זוגות, ולא רק ליראי שמיים שמוחזקים ומפורסמים בחסידות (מחזיק ברכה אורח חיים לד, ב). כן כתב בן איש חי (וירא כב), וביאר שאין מברכים על של רבנו תם מפני רום מעלתן, שאין בכוחנו להמשיך את האור הנשפע ממדרגתן.
דעת הגר"א
לעומת זאת, דעת הגר"א שגם ירא שמיים המפורסם בחסידות אינו צריך להניח תפילין של רבנו תם, משום שהוכרעה הלכה כרש"י ורמב"ם. ואם נחשוש לכל השיטות השונות בדיני התפילין, נצטרך להניח לפי חשבונו עשרים וארבעה זוגות תפילין או שישים וארבעה זוגות בכל יום (לא כאן המקום להרחיב, אולם אכן ישנם ספקות נוספים בסדר גודל של מחלוקת רש"י ורבנו תם), אלא הדרך לקיים את מצוות התורה היא כפי ההלכה שנפסקה, וכפי מנהגם של ישראל שהוא תורה, ולכן די להניח זוג אחד בלבד.
מסופר שרבי חיים מוולוז'ין שאל את הגר"א במתק לשונו: "בשלמא מר אינו מניח תפילין דרבנו תם, כדי שלא לבטל אף רגע אחת מתפילין, ושל רש"י ז"ל עיקר. אבל אני, שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפילין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא ידי חובת תפילין לכל הדעות? והשיב לו: אם תרצה לצאת כל הדעות, תצטרך להניח כ"ד זוגות". ובשיח אליהו גרס ס"ד זוגות. עוד שאל: "הרי נמצא בזוהר על תפילין דרבנו תם שהן של עולם הבא. והשיבוֹ דפשט הזוהר אינו כן, ומי שמהדר אחר עולם הבא יניחן. ומיום שמעו דברי אלוקים חיים מפיו הקדוש, פסק מלהניחן".
כיצד נוהגים הלכה למעשה
למעשה, הנוהגים על פי פוסקי ההלכה, בין מיוצאי אשכנז ובין מיוצאי ספרד, נוהגים להניח תפילין של רש"י בלבד, ורק יראי שמיים המוחזקים ומפורסמים בחסידות מניחים גם של רבנו תם, ומתנים שמקיימים המצווה רק בתפילין הנכונות על פי האמת. וכן נהגו בסוריה, עיראק ומצרים (פדה את אברהם חלק ב, עמ' רצב). בתוניסיה נהגו שרק הרבנים הניחו שני זוגות (עלי הדס תפילין לב). בתימן גם הרבנים לא נהגו להניחן (עץ חיים, הלכות תפילין 'וסדר הפרשיות'; פעולת צדיק חלק ג, ריו).
כן הוא מנהג תלמידי הגר"א ורוב ככל מתפללי נוסח אשכנז, שגם רוב ככל הרבנים אינם מניחים תפילין של רבנו תם. כן מנהג מרוקו, שכמעט לא היה מי שהניח תפילין של רבנו תם ובכללם רבנים (שמש ומגן חלק ג, אורח חיים נח, ד). הנוהגים על פי הקבלה מניחים את שני הזוגות, ואינם עושים תנאי, משום שעל פי האר"י שני הזוגות נצרכים, ושניהם אמת. בפועל, רוב הנוהגים כיום על פי הקבלה להניח גם תפילין של רבנו תם הם חסידים יוצאי אשכנז. קבוצה נוספת נוהגת להניח כרבנו תם, והם הנוהגים על פי הקבלה כהדרכת רבי יוסף חיים, בעל 'בן איש חי'. למעשה, ראוי לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו. ואם יש לו רב מובהק - כפי שידריכו רבו.
מתוך העיתון 'בשבע'
"בזאת התורה" - איזו תורה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תהיו חמים!
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אוצרות בלב הים
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
