ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
יוצא אם כן שמשקיעת החמה ועד זמן צאת השבת הוא זמן משותף לשבת ולצום. במשך זמן זה אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, שאין אבלות בשבת. מנגד, משקיעת החמה צריך להימנע מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון אכילה, שתייה, רחיצה וסיכה. נפרט את הדינים.
בין סעודה מפסקת לסעודה שלישית
כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול, כבר בסעודה המפסקת מתחילים לנהוג מנהגי אבלות. ברם, כאשר ערב תשעה באב חל בשבת אין שום סממן של אבלות בשבת, אלא אוכלים ושותים כל מה שרוצים בלא הגבלה, וכן שרים שירי שבת כרגיל.
ואולם מפסיקים לאכול ולשתות לפני השקיעה, ואין בזה חשש פגיעה בשבת, מפני שאין חובה מצד השבת להמשיך לאכול סעודה שלישית אחר שקיעת החמה. כן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות, הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
787 - מנהגי תשעת הימים
788 - דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת
789 - מקום הנחת התפילין
טען עוד
זמן שקיעת החמה
בירושלים: 19:39, בתל אביב: 19:37, בחיפה: 19:40, בבאר שבע: 19:38.
רחצה בזמן הביניים
כמו כן נמנעים מרחיצה וסיכה משקיעת החמה ועד צאת השבת, שכן ממילא אין רוחצים כל השבת. אבל מי שיצא משירותים בבין השמשות, ישטוף ידיו כרגיל, שאם לא יעשה כן נמצא שהוא מתאבל בשבת.
החלפת בגדים ונעליים
נשארים לבושים בבגדי השבת ובנעליים, וממשיכים לשבת על כיסאות ולומר שלום זה לזה, עד זמן צאת השבת (כ־35 דקות אחר השקיעה). ואז צריך לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובזה נפרדים מהשבת. אחר כך יחלצו את הנעליים, יפשטו את בגדי השבת וילבשו בגדי חול.
יש נוהגים לחלוץ את הנעליים כבר בשקיעת החמה, מפני שנעילת הסנדל היא אחד מהדברים האסורים בתשעה באב, וכיוון שממילא אין חיוב ללכת בנעליים כל השבת, אין פגיעה בכבוד השבת אם חולצים אותן בשקיעת החמה. אבל אם יהיו שם אנשים שירגישו שחלץ את מנעליו לשם אבלות, יהיה בכך איסור. לכן המנהג הרווח להסיר את הנעליים לאחר צאת השבת. כאשר מחליפים את בגדי השבת בבגדי חול, יש ללבוש בגדים שכבר לבשום בשבוע שעבר, מפני שאסור ללבוש בגדים מכובסים בתשעה באב.
תפילת ערבית
נוהגים לאחר את תפילת ערבית שבצאת השבת ברבע שעה אחר זמן צאת השבת שכתוב בלוחות, כדי שהמתפללים יספיקו להיפרד מן השבת בביתם, לחלוץ את מנעליהם, להחליף את בגדיהם ולבוא לבית הכנסת לתפילת ערבית וקריאת איכה בבגדי חול.
הבדלה בדיבור ועל יין
בכל שבת אנו מקיימים את מצוות ההבדלה גם בדיבור וגם על כוס יין. ההבדלה בדיבור מתקיימת על ידי אמירת 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית או באמירת 'המבדיל בין קודש לחול', והיא זו שמתירה עשיית מלאכה. ההבדלה על הכוס מתירה אכילה ושתייה.
כיוון שבמוצאי שבת מתחיל הצום, לא ניתן להבדיל על היין. לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב, ובמוצאי שבת בעת כניסת הצום, מקיימים את ההבדלה בדיבור על ידי אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', ולאחר מכן מותר לעשות מלאכה (פניני הלכה זמנים ט, ה).
ברכה על הנר
מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין, אלא היא הודאה על בריאת האש שנתגלתה לאדם במוצאי שבת. נוהגים לברך על הנר אחר סיום תפילת ערבית לפני קריאת איכה, שאז מדליקים נרות. גם נשים מברכות על הנר. אם הן בבית הכנסת - ישמעו את הברכה מהחזן וייהנו מאור הנר שידליקו לידן. ואם הן בבית, ידליקו נר ויברכו עליו (עיין פניני הלכה שבת ח, א, 1).
הבדלה על כוס בסיום הצום
בסיום הצום צריך להבדיל על הכוס, ומברכים שתי ברכות, 'על הגפן' ו'המבדיל'. אבל אין מברכים על הבשמים ועל הנר. בצאת הצום אסור לאכול לפני אמירת ההבדלה על הכוס.
הבדלה לחולה שצריך לאכול בתשעה באב
חולה שצריך לאכול בתשעה באב, לפני שיאכל חובה עליו להבדיל על הכוס. אם אפשר, עדיף שיבדיל על 'משקה מדינה', כלומר על בירה לבנה שיש בה אלכוהול. ואם אין בירה לבנה אפשר להבדיל על קפה, שלדעת רבים גם הוא נחשב 'משקה מדינה' (פניני הלכה שבת ח, ד). ואם אין לו 'משקה מדינה' יבדיל על מיץ ענבים, שאינו משמח. ובדיעבד יבדיל על יין וישתה מלא לוגמיו (בערך 40 מ"ל).
קטן שאוכל בתענית, אינו צריך להבדיל לפני אכילתו.
מדיני צום תשעה באב
רחיצה: כל רחיצה של תענוג אסורה בתשעה באב, אפילו מקצת גופו, ובכלל זה התזת בושם לתוספת ריח טוב. אבל רחיצה שאינה לשם תענוג מותרת. לכן מותר לשטוף מאכלים וכלים לשם הכנת הסעודה שלאחר הצום או בעבור הילדים. וכן מי שנתלכלך או הזיע מאוד, רשאי לרחוץ את המקום. אם הלכלוך או הריח הרע אינם עוברים במים, ישתמש בסבון. וכן מי שדעתו אינה מתיישבת עליו בלא שישטוף את פניו בבוקר, רשאי לשוטפם. וכן מי שמצטער מאוד בלא לשטוף את פיו בבוקר, רשאי לשטוף את חלל פיו במים, וישתדל מאוד שלא לבלוע מים (ביום כיפור אסור).
מותר להעביר על הפנים מגבת לחה, ובתנאי שאין בה לחות כזו שיכולה ללחלח את ידו באופן שידו תוכל ללחלח דבר אחר, מפני שבלחות מועטה שכזו אין איסור רחיצה.
רחיצה לצורך מצווה
רחיצה לצורך מצווה מותרת כפי ההכרח הנדרש. לפיכך, לאחר הקימה מהשינה או יציאה מהשירותים, נוטלים רק את האצבעות וקשרי האצבעות. וכך ייטול הנוגע במקום מכוסה שבגופו או בנעליו לפני התפילה.
הנוגע במקומות אלה לפני לימוד תורה, ינהג כדרכו בכל השנה - יש ששוטפים את שתי הידיים, ויש ששוטפים רק יד אחת, ויש שמסתפקים בשפשוף היד בבגד. ובכל אופן הנוהגים לשטוף, ישטפו בתשעה באב את האצבעות וקשרי האצבעות בלבד.
סיכה, בשמים ועישון
אסור לסוך אפילו מקום קטן שבגוף בשמן או במשחה לתענוג, וכן אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה כאבקות ומשחות לייפוי העור או לריח טוב. אבל מותר למרוח וזלין לסדקים בשפתיים, ומשחה נגד גירוד או נגד יתושים. אין מריחים בשמים בתשעה באב, מפני שיש למעט בתענוג ביום זה. המכור לעישון ונצרך לכך מאוד, רשאי לעשן בצנעה.
נעילת הסנדל
אחד מחמשת העינויים האסורים ביום הכיפורים ובתשעה באב הוא נעילת נעל או סנדל. בעבר היה מקובל לעשותם מעור, מפני שמחומרים אחרים לא ידעו להכין נעליים וסנדלים טובים, שיהיו חזקים, עמידים וגמישים כאחד. נחלקו הראשונים אם מותר ללכת בסנדלים שאינם מעור, ורבים מהאחרונים הורו להקל (שולחן ערוך אורח חיים תריד, ב). ואולם נראה שהקלו בנעליים וסנדלים שהיו גרועים, ולכן פסקו כדעת הסוברים שאין עליהם דין נעל וסנדל. אבל כיום, שרגילים לעשות נעליים וסנדלים טובים מחומרים שונים שאינם עור, כל סוגי הנעליים והסנדלים שרגילים ללכת בהם במשך השנה בחוץ במקום שיש בו אבנים, אסורים בתשעה באב, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים.
לפיכך אסור ללכת בתשעה באב בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם כל השנה, אף אם אינם עשויים מעור. אבל מותר ללכת בנעלי בית פשוטות מבד או מגומי. אולם אין למחות ביד המקילים בלבישת נעליים או סנדלים שאינם מעור. ההולך במקום שיש בו חשש סכנה מנחשים ועקרבים, או במקום רפש ובוץ, מותר לנעול נעליים מעור, וכן חייל בשירות מבצעי יכול לנעול נעלי צבא. הנצרך למדרסים כדי למנוע כאבים, מותר ללכת בהם.
ישיבה על הארץ
נוהגים לשבת על הארץ מתחילת הצום ועד חצות היום, ויש מחמירים עד תפילת מנחה. מי שקשה לו רשאי לשבת על שרפרף נמוך. ומי שגם זה קשה לו, כגון החושש לגבו, וכן מעוברת, זקן וחולה, רשאים לשבת על כיסא רגיל. רבים נוהגים להדר ולבטא את האבלות בשינה על מזרן שמונח על הארץ. בשעות אחר הצהריים ישנים על המיטה כרגיל.
קטנים
כמו בכל המצוות, מצווה לחנך את הקטנים למצוות הקשורות לתשעה באב ולאבלות על החורבן, אלא שמפני חולשת הקטנים אי אפשר לחנכם לצום. רק מגיל תשע ומעלה נוהגים לחנכם לצום כמה שעות ביום כפי כוחם, אבל לא יתענו כל היום. רבים נוהגים להדר לחנך קטנים שהגיעו לגיל שש, שלא לאכול ולשתות בליל התענית. כשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור.
בשאר מנהגי האבלות מחנכים קטנים בכל הצום כבר מגיל שש. יש נוהגים להחמיר בנעילת הסנדל מגיל שלוש, כדי לבטא את עוגמת הנפש שלנו על החורבן (נעזרתי בניסוחיו של הרב אורן מצא שליט"א בספרו 'קיצור הלכה', קיצור ההלכות שבפניני הלכה).
מתוך העיתון 'בשבע'
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
