ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
ערב שבת קודש
פרשת דברים – ואתחנן
עלון מס' 20 (שנה שלושים ותשע) (1387)
ז' באב ה'תשפ"ה (01.08.2025)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
299 - עונג שבת פרשות פנחס - מטות מסעי
300 - עונג שבת פרשות דברים-ואתחנן
301 - עונג שבת פרשות עקב-ראה
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 19.00 – 20.15
ת"א 19.15 – 20.17
חיפה 19.08 – 20.18
ב"ש 19.17 – 20.16
אילת 19.10 – 20.14
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת דברים – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.14 – 4.20
זמן הנחת תפילין 5.07 – 5.11
הנץ החמה (מישור) 5.57 – 6.01
הנץ החמה (הנראה) 6.02 – 6.06
ס"ז ק"ש מג"א 8.30 – 8.33
ס"ז ק"ש הגר"א 9.21 – 9.22
חצות היום 12.47 – 12.46
מנחה גדולה 13.22 – 13.21
שקיעת החמה 19.37 – 19.31
צאת הכוכבים ב' 20.27 – 20.21
דף יומי: עבודה זרה מה - נא
מועדי השבת ואתחנן
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.54 – 20.08
ת"א 19.09 – 20.10
חיפה 19.02 – 20.11
ב"ש 19.11 – 20.09
אילת 19.04 – 20.07
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ואתחנן – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.21 – 4.26
זמן הנחת תפילין 5.12 – 5.16
הנץ החמה (מישור) 6.02 – 6.06
הנץ החמה (הנראה) 6.07 – 6.10
ס"ז ק"ש מג"א 8.33 – 8.36
ס"ז ק"ש הגר"א 9.23 – 9.24
חצות היום 12.46 – 12.45
מנחה גדולה 13.21 – 13.19
שקיעת החמה 19.30 – 19.24
צאת הכוכבים ב' 20.20 – 20.14
דף יומי: עבודה זרה נב - נח
לעילוי נשמת מנחם יונגשטיין ז"ל. יהי זכרה ברוך!
הרצון
משה רבינו מוכיח את עם ישראל לפני פטירתו, ומתייחס גם לחטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ, וכך מאשים: "ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלוקיכם" (א כו).
שאל הרבי מגור בעל ה'בית ישראל' זצ"ל הרי בני ישראל נתנו סיבה להתנהגותם, כמו שכתוב: "אנה אנחנו עולים, אחינו המסו את לבבנו עם גדול ורם ממנו. ערים גדולות ובצורות בשמיים וגם בני ענקים ראינו שם". (א, כח) מה א"כ הם אשמים שנפל בהם הפחד? מדוע משה רבינו מוכיחם על כך?
אין זאת אלא שמשה רבנו עמד על שורש העניין ולכן האשימם ב'ולא אביתם'!
טענתו של משה רבינו הייתה: "אילו היה בכם רצון לעלות, הייתם מנסים לכל הפחות לעלות, ואזי בסופו של דבר הייתם מצליחים. אלא ש'לא אביתם לעלות, ותמרו את פי ה' אלקיכם".
הוסיף ה'בית ישראל' וסיפר על קבוצה מחסידיו של הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע אשר נסעו יחדיו בדרך. פתאום נתקעה העגלה במעלה ההר בלי יכולת לזוז. ביקש העגלון הנכרי שיעזרו לו להזיז ולדחוף אותה. לאחר שלא הצליחו להזיזה, עמדו והתנצלו בפני העגלון, על שאין ביכולתם לעזור לו יותר. גער בהם העגלון ואמר, "אלמלי חפצתם, הייתם יכולים".
אמר להם הרבי ר' זושא, שיקחו מגערתו של העגלון מוסר בעבודת ה'. כל יהודי, בכל מצב שהוא, אם יש בו רצון והשתוקקות אמיתית לדבר טוב, אין שום כוח בעולם המסוגל לעצור בעדו- אין דבר העומד בפני הרצון!
יש לאדם את כל העוצמה הדרושה כדי לפרוץ את כל המחסומים, ולעבור על פני כל המכשולים שנערמו בדרכו. עליו רק לרצות ואזי הוא יגיע וינצח. כי למי הקב"ה משביע? "לכל חי רצון" - למי שמגלה רצון והשתוקקות.
איך באמת בני ישראל איבדו לפתע את הרצון להכנס לארץ? איך הם נפלו עד שמשה האשימם ב- "ולא אביתם"?
הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל, בספרו "נועם אלימלך" שואל על מה שאומר הכתוב: "ובדבר הזה אינכם מאמינים", שהיה למשה רבינו לשאול "מדוע אינכם מאמינים"? כי הרי בכל מקום שנאמר: "זה", הכוונה שמראים באצבע על דבר שעומד מולנו, איזה דבר הראה משה רבינו לעם בעת ההיא?
לדוגמא: "זה קלי ואנווהו" - מלמד שהייתה התגלות שכינה, וכל אחד הראה באצבעו עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל.
ומשיב, שמשה רבינו אמר באותה שעה לעם ישראל, ממה אתם פוחדים? זכרו את מכות מצרים, ואת מפלתם, אולם דבריו לא נשמעו! כי כדי להיזכר, צריכים להפעיל את המוח, וכעת מהפחד הוא לא פעל.
משה מוסיף: "ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר ישא איש את בנו. בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם אל המקום הזה" – אך באותה שעה לא נזכרו במה שהיה.
המשיך משה ואמר: "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלוקיכם, ההולך לפניכם באש לילה ובענן יומם" – גם אם אתם לא זוכרים מה שהיה ולא מפעילים את השכל, אבל תשאו עיניים: הרי עמוד האש מולכם! "ובדבר הזה - אינכם מאמינים בה' אלוקיכם" - הנה האש היוקדת, היוכלו הנפילים להתמודד מולה? אז מה הפחד?
אולם גם זה לא עזר. כי אדם מבוהל הוא אדם מאובן. נעול, סגור, ומושבת על ידי הפחד. בשעה כזו ההיגיון מתנפץ והטיעונים הם לשווא. מי שיודע זאת, ומנצל זאת במלואו, הוא היצר הרע. הוא מכיר את כל נקודות התורפה, את כל החולשות, וכך מפיל את האדם. עד שהוא מאבד את הרצון שהיה לו.
בימים אלו עלינו לגלות את רצוננו לראות את מלכנו בשוב ה' ציון. ואזי נזכה לראות בבנין בית תפארתינו.
הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
העלון מוקדש לזכר ולע"נ מרת גיטה גרינברג ע"ה בת ר' שמעון שו"ב ז"ל, נפטרה ב- י"ג מנחם אב תשנ"ו. יהי זכרה ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת חזון פרשת דברים
ההפטרה: "חזון ישעיהו" (ישעיהו א, א).
אומרים אב הרחמים.
במנחה אין אומרים "צדקתך" (שולחן ערוך תקנט, א). ואין אומרים פרקי אבות.
שבת חזון
שבת חזון חלה בתשעת הימים, שנוהגים בהם איסור רחיצה, כיבוס וגיהוץ ולבישת בגדים אלה ועוד. ומתעוררת השאלה איך נוהגים בדברים אלה לקראת שבת חזון ובשבת חזון עצמה. מצד אחד הרי עומדים בעיצומם של תשעת הימים, אבל מצד שני הרי אין נוהגים בשבת אבלות בפרהסיא.
אף שערב תשעה באב חל בשבת, נוהגים בתפילות שבת ובסעודותיה כבכל שבת, שאין אבלות בפרהסיא בשבת. מסיבה זו היו שערערו על מנהג קהילות, שנהגו לשיר 'לכה דודי' בלחן של 'אלי ציון ועריה'. הנוהגים כן אף אינם משנים בקריאת התורה בפסוק 'איכה אשא לבדי' (דברים א, יב) לטעמי מגילת איכה.
בשחרית אומרים האשכנזים 'אב הרחמים'. מקדימים להתפלל תפילת מנחה, כדי שתהא שהות לסיים את סעודה שלישית לפני שקיעת החמה.
הרמ"א כתב (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא, סעיף א) "מילה שהיא מראש חודש עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת, אבל בלאו הכי, אסור – אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כי אם הכתונת לבד". אבל כבר כתב במשנה ברורה (שם ס"ק ו), ש"בקהילה קדושה ווילנא נוהגין על פי הגר"א ללבוש בגדי שבת. ויש משנים בגד אחד. וכן כתב ר"י עמדין בשם אביו הגאון, שצריך ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת שחל בו ט' באב". וכן נהגו בקהילות החסידים ע"פ מנהג האר"י.
כיום נוהג הרוב ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. ודבר מעניין כתב ב'דבר יום ביומו' (מובא ב'מנהג ישראל תורה') על הגאון רבי יוסף שאול נאטנזון זצ"ל, ששבת בשבת חזון מחוץ לעירו, "והלך כמנהגו (בשבת חזון) בבגדי חול, והתלונן על הגאון אב"ד פרמישלא זצ"ל בעל 'בית יצחק' שאינו נוהג כמנהג אבותיו לילך בבגדי חול בשבת חזון. ואנכי המלצתי עליו: הלא שבת היום לד'. בינתיים ישבתי עמו לנוח ובא איש מהמון העם אליו ואמר לו: השמע רבנו מה נעשה בעיר בבית הכנסת?... פלוני בא היום לבית הכנסת ותיק תפילין בידו. התאספו עליו ההמון וצעקו: הלא שבת היום! התנצל הלה, כי ראה דרך חלונו את הדיין הולך לבית הכנסת בבגדי חול – שכח ששבת היום".
בבתי כנסת רבים נוהגים לשיר בקבלת שבת "לכה דודי" בלחן של אלי ציון ועריה", ויותר נוהגים לקרוא בפרשת השבוע את הפסוק "איכה אשא לבדי" בטעמי מגילת איכה, וכן בהפטרת חזון. אבל יש שנמנעו מכך, כדי לא להכניס נימה של אבלות בפרהסיא בשבת.
ערב תשעה באב
מקדימים להתפלל תפילת מנחה לפני הסעודה המפסקת. אין אומרים "צדקתך".
תשעה באב
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקנג סעיף ב) נפסק "תשעה באב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלים אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכיפורים".
תשעה באב
התענית – צום תשעה באב מתחיל משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים למחרת.
מועדי הצום כניסת הצום חצות היום סיום הצום
ירושלים 19:39 12:45 20:03
תל-אביב 19:37 12:47 20:06
חיפה 19:40 12:46 20:06
באר שבע 19:38 12:47 20:04
אילת 19:32 12:46 20:00
טבריה 19:38 12:44 20:04
צפת 19:41 12:44 20:05
בתשעה באב חלים חמישה סוגי איסורים: אסור לאכול ולשתות, לקיים יחסי אישות, להתרחץ רחיצה של הנאה, לסוך את הגוף בשמן ולנעול "סנדל" מעור. המחמירים נוהגים לישון בלילה על מזרן המונח הרצפה ולא לשבת על כסאות עד חצות היום. נוהגים גם שלא ללמוד תורה, משום שלימודה משמח, למעט קטעים מסוימים העוסקים בקינות ובחורבן הבית. מן העניין להביא מה שכתב בספר סדר היום על תשעה באב שבו "נחרב הבית בחורבן בית ראשון... חורבן בית שני נחרב בזה היום גם כן, וכמו שאנו חוששין לחורבן בזה ובזה ובוכין ומתאבלין על כך, גם כן צריך לחוש לכל נפשות ישראל שנפלו בחרב וכמה חסידים ואנשי מעשה ודם נקי שנשפך הרבה מאד בין בחורבן בית ראשון ובין בחורבן השני שאין חקר לדם שנשפך בין מחמת הזרים בין מישראל עצמן שנהרגו אלו עם אלו. וצריך האדם להתאבל על זה מאד ולהתחנן לפניו יתברך ילבש בגדי נקם וינקום נקמת תורתו ונקמת עמו ישראל מיד קמינו ורודפינו שרדפו אחרינו בכל דור ודור... ואם כן צריך כל אדם לפנות לבו ודעתו ביום זה מכל שאר הדברים כולם וליתן מחשבתו ושכלו לחשוב כל אלו הדברים וכיוצא באלו שאירעו לאבותינו ולמרר עצמו וגופו עליהם ולהתאבל ולהתאונן ככל הבא מידו, וכל המרבה הרי זה משובח, ונקרא בין מלאכי מרום מאבלי ירושלים, ויזכה לראות בשמחתה ובנחמתה כדכתיב (ישעיה סו, י) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".
תשעה באב שחל במוצאי שבת / ממאמרי הרב דוד אברהם ספקטור זצ"ל ב"ענג שבת"
1. בשבת חזון לובשים בגדי שבת (משנה ברורה תקנא, ו כגר"א וחכם צבי וערה"ש שם סע' יא)
2. סעודה שלישית אוכלים כמו בשבת רגילה (שולחן ערוך תקנב, י) עם אורחים (משנה ברורה שם ס"ק כג כבכור שור) ועם זמירות (אגרות משה אור החיים ח"ד, קיב) ואפשר לאכול יותר מרגיל, כדי להקל על הצום (שמירת שבת כהלכתה כח, עז).
3. יש לסיים הסעודה השלישית לפני השקיעה (משנה ברורה תקנב, ס"ק כד) ורצוי להקדים ב-5 דקות.
הסבר: בסעודה שלישית אוכלים כבכל שבת, וכן מזמרים שירי שבת כבכל שבת (עיין מ"ב תקנב, כג). אולם מפסיקים לאכול ולשתות לפני שקיעת החמה. ואף שהשבת יוצאת רק מעט אחר צאת הכוכבים, ואין להראות שום סימן אבלות בשבת, מכל מקום כיוון שאכל ושתה כל השבת, אין נראה מכך שמפסיק לאכול לפני שקיעת החמה שהוא מתענה בשבת. וכן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה.
4. מותר ללמוד תורה כרגיל (משנה ברורה תקנג, י'). אין מכינים משבת לתשעה באב, גם לא את ספרי הקינות.
5. בצאת השבת, יאמר כל אחד ואחת בבית: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלבד, בלי שם ומלכות. וטוב להדליק נר הבדלה בבית ולברך לכל בני הבית: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (שנברא במוצאי שבת).
6. ויחלוץ נעלי עור וינעל נעליים בלי עור ויחליף מבגדי שבת לבגדי חול (שש"כ כח, עז והערה קעט כש"ץ ברמ"א תקנג, ב) וילך או יסע לבית הכנסת עם ספרי איכה וקינות.
7. לכן נוהגים להתחיל תפילת ערבית באיחור מה, כדי שהציבור יספיק בביתו, לאחר צאת השבת, להתכונן, כנ"ל לצום ולקינות.
8. לפני תפילת ערבית מסירים את הפרוכת מארון הקודש (רמ"א תקנט, ב). בתפילת שמונה עשרה במוצאי שבת יאמר "אתה חוננתנו" (רמ"א תקנט, א. משנה ברורה תקנו ס"ק ב). אם לא אמרו אינו חוזר, אלא אומר אחרי התפילה 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'.
9. אין אומרים 'ויהי נועם ומתחילים 'ואתה קדוש' (שולחן ערוך תקנט, ב).
10. לפני קריאת איכה ידליק הש"ץ נר בבית-הכנסת ויברך: "ברוך מאורי האש" בשם ומלכות (שולחן ערוך תקנו, א) בעבור כל הקהל.
12. יש בתי כנסת שבשעת קריאת איכה והקינות בלילה מכבים חלק ממנורות החשמל (הרב מרדכי אליהו) ומשאירים רק את התאורה ההכרחית לקריאה (בלי עזר של נרות שעוה).
13. אחרי קריאת המגילה אומרים סדר קינות ומוסיפים את הקינה המיוחדת למוצאי שבת. אחרי הקינות אומרים 'ואתה קדוש' (ואין אומרים 'ויהי נועם'). בעדות המזרח ש"ץ אומר קדיש שלם, ולאשכנזים אומרו בלי 'תתקבל'. ואין אומרים 'ויתן לך'.
14. יש הנוהגים בבתי-כנסת, במוצאי תשעה באב, אחרי תפילת ערבית, שהש"ץ עושה הבדלה ושוברים שם את הצום בשתיה וכיבוד קל (באר היטב תכו, ד).
15. אחר-כך אומרים 'קידוש לבנה', ומסיימים כרגיל במחול ושירת "טובים מאורות".
16. ביום ראשון בערב, כיון שלא הבדילו על הכוס במוצאי שבת בגלל הצום, מבדילים במוצאי תשעה באב. יעשה הבדלה (משנה ברורה תקנו) על כוס יין (או מיץ ענבים) בלבד ( בלי בשמים ונר) בלי פסוקים "הנה א-ל ישועתי..."
17. אסור לאכול ולשתות (חוץ ממים) לפני עשיית הבדלה (שולחן ערוך רצט, א) במוצאי תשעה באב. לכן אשה שנמצאת בבית ואין מי שיעשה לה הבדלה, וקשה לה אחרי התענית להמתין עד שישובו מבית-הכנסת, היא תעשה בעצמה הבדלה על כוס (יין או מיץ ענבים) וגם תשתה מהכוס (משנה ברורה סימן רצו ס"ק לה) ואז יכולה לשתות ולאכול כרגיל.
18. שולחן ערוך אורח חיים (סימן תקנח, א): ... אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום א', מותר לאכול בשר ויין יום ב', אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום (מהרי"ל). שאר החומרות... - מותרות במוצאי תשעה באב (רמ"א תקנח. כה"ח שם ס"ק טוב).
התפילות בתשעה באב
בעדות המזרח מכריזים: בערב תשעה באב: "שנה זו - שנת כך וכך לחורבן הבית השני" – השנה היא: אלף תשע מאות חמישים ושש שנה לחורבן הבית.
בשחרית נוטלים ידים רק עד קשרי האצבעות. אסור לרחוץ הפנים, אבל מעביר אצבעות רטובות על העיניים לנקותם.
בברכות השחר יש שאין מברכים 'שעשה לי כל צרכי', אלא מברכים אותה לעת ערב, כשנועלים נעליהם. אף יש שאין מברכים בבוקר 'עוטר ישראל בתפארה', אלא במנחה, כשמניחים תפילין.
אין מתעטפים בטלית ואין מניחים בתפילין (ובעדות המזרח יש נוהגים להתפלל בטלית ובתפילין וחולצים אותן לפני הקינות). בעדות המזרח יש אומרים שירת האזינו במקום שירת הים, גם היחיד אומר 'עננו' ב'שומע תפילה' ויש אומרים גם 'נחם', ויש שרק ש"ץ אומרו, אבל לאשכנזים אין היחיד אומר 'עננו' ואין אומרים 'נחם'. בחזרת התפילה קובע ש"ץ 'עננו' ברכה לעצמה בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. בקהילות אשכנז הכהנים אינם עולים לדוכן. אין אומרים 'אבינו מלכנו' ואין אומרים תחנון.
אחרי חזרת התפילה אומרים חצי קדיש.
בעדות המזרח אומרים את הקינות ואחר כך קוראים בתורה וגומרים התפילה כסדרה. האשכנזים קוראים בתורה ואחר כך אומרים קינות ומסיימים סדר התפילה.
קריאת התורה שחרית: שלשה קרואים בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים". שלישי מפטיר בירמיהו ח, א: "אסוף אסיפם" ברכות ההפטרה מסיים ב"מגן דוד. נוהגים לקרוא ההפטרה במנגינת "איכה".
אם יש ברית מילה מלין אחר הקינות. ונותנים הכוס לשתות לקטן.
אין אומרים 'למנצח'. ב"ובא לציון' מדלגים האשכנזים על הפסוק 'ואני זאת בריתי', ואילו הספרדים מתחילים 'ואתה קדוש'. לספרדים אומר ש"ץ קדיש שלם, ולאשכנזים אומרו בלי 'תתקבל'. האשכנזים אין אומרים שיר של יום ו'אין כאלקינו' בשחרית.
בעדות המזרח ובנוסח אשכנז קוראים מגילת איכה בלי ברכה (גם הקוראים מתוך מגילה כשרה).
תפילת מנחה
לתפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין. אין קוראים בהם פרשיות של שמע, שהרי זה כקורא בתורה (משנה ברורה).
קריאת התורה במנחה: "ויחל". האשכנזים מפטירים כבכל תענית ציבור: בישעיהו 'דרשו', ואילו הספרדים מפטירים 'שובה' (בסוף הושע) ו'מי א-ל כמוך' (בסוף מיכה).
בשמונה-עשרה אומרים 'נחם' ב'בונה ירושלים' ואף היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, וש"ץ קובעה ברכה לעצמה בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. שכח לומר 'עננו' אומרו לפני 'יהיו לרצון'. שכח לומר 'נחם' אומרו לפני 'ותחזינה' או לפני 'ועל כולם' או לפני 'אלקי, נצור'. ואם לא אמרם כלל, אינו חוזר. הכהנים נושאים כפיים. אין אומרים 'אבינו מלכנו' ולא תחנון. האשכנזים משלימים שיר של יום ו'אין כאלוקינו', שלא אמרום בשחרית.
שבת נחמו פרשת ואתחנן ט"ו באב
ההפטרה: "נחמו נחמו עמי" (ישעיהו מ, א).
אין אומרים אב הרחמים והזכרת נשמות.
במנחה: אין אומרים "צדקתך".
במנחה פרקי אבות: פרק ג'
הטעמים לחמשה עשר באב. "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים". (גמרא תענית כו, ב). 1. "אמר רבי יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה". 2. "אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל". 3. "רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר". 4. "עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (שומרים) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל". 5. "רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה". 6. "רבה ורב יוסף דאמרו תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. אמר רב מנשיא: "וקרו ליה (לט"ו באב): יום תבר מגל".
ואיך חגגו?
על כך שנינו בתענית שם (במשנה ובדף לא, א): בהן בנות ירושלים יוצאות בבגדי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לה, כדי לחפש חתן. תנו רבנן: בת מלך, אע"פ שהיה לה בגד, שואלת בגד מבת כהן גדול, שהיא סמוכה לה בחשיבות. בת כהן גדול שואלת מבת סגן כהן גדול. ובת סגן שואלת מבת משוח מלחמה – הכהן המכריז לפני המלחמה "אל ירך לבבכם" וכו'. בת משוח מלחמה שואלת מבת כהן הדיוט. "וכל ישראל שואלין זה מזה, כדי שלא יתבייש את מי שאין לו". והגמרא מסיימת (סיום המסכת): "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקב"ה לעשות מחול (מעגל עגול סביבו) לצדיקים. והוא (הקב"ה) יושב ביניהם בגן עדן. וכל אחד ואחד (מהצדיקים) מראה באצבעו ואמר: 'הנה אלקינו זה קוינו לו, ויושיענו. זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'".
אם כן יום הכיפורים וחמשה עשר באב הם ימים של התחברות, של אחדות, ימים של מחילה, סליחה וכפרה, ימים של שמחה.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
האם מותר להסתרק בשבת?
במשנה (שבת צד, ב) נאמר: "הנוטל ציפורניו, או תולש שער ראשו ושפמו בכלי – חייב משום גוזז". התוספות במקום מסבירים שמדובר דווקא לשיטת ר' יהודה, הסובר שיש איסור תורה גם במלאכה שאינה צריכה לגופה. שכן במשכן גזזו צמר לשם שימוש בו (לטוויה), ואילו הסרת שיער בראש האדם נעשית לשם סילוקו, לא לשם השימוש בו – ולכן לשיטת ר' שמעון ורוב הראשונים, מדובר באיסור דרבנן בלבד.
לעומת זאת, הריב"ש (הובא בבה"ל סימן ש"מ ד"ה וחייב) טוען שבמשכן גם גזזו שיער לצורך שימוש בעור (למשל לעורות תחשים), ולכן כל הסרת שיער לצורך מטרה נחשבת מלאכה הצריכה לגופה – וחייבים עליה מהתורה.
המגן אברהם למד מכך שאישה ששכחה לקצוץ את ציפורניה לפני טבילת שבת, יכולה לבקש מגויה לקצוץ אותן – משום שהסרת הציפורניים כאן נעשית לא לנוי ולא לשימוש אלא לצורך מצווה, ולכן היא נחשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה, ומותרת על ידי גוי לשם מצווה.
עוד שנינו במשנה (נזיר מב, א) "נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק". בגמרא מוסבר ש"פספוס" מותר, כי הכוונה בו להפרדת שערות, ואילו "סירוק" – נעשה לצורך הסרת שערות חלשות.
רש"י (שבת נ, ב) כתב שבפספוס יש ספק אם ייתלשו שערות, ואילו בסירוק ודאי ייתלשו. התוספות חלקו עליו והסבירו, לפי הגמרא בנזיר, שההבדל הוא בכוונה, לא בוודאות: המפספס לא מתכוון להסיר שיער, והמסתרק כן מתכוון.
במשנה (ביצה כג, א) נאמר שאסור "לקרד" (=לגרד) בהמה ביום טוב מחשש חבורה. הרא"ש שואל מדוע אין כאן גם איסור של תלישת שיער? והוא מתרץ שמדובר במגרדת עם שיניים רחבות, שלא בהכרח תולשת – ולכן מדובר בספק פסיק רישיה, שמותר. וכך פסק גם השולחן ערוך (תקכ"ג).
להלכ ה , השולחן ערוך (שג, כז) פסק בפירוש שאסור להסתרק בשבת. אך האחרונים הוסיפו, שבמסרק רך – שאין ודאות שיתלשו שערות, וגם אין כוונה לכך – הדבר מותר (משנה ברורה ס"ק פ"ו). כך גם דעת רוב פוסקי זמננו (ילקוט יוסף שמ', סעיף ז'; שמירת שבת כהלכתה פרק י"ד). עם זאת, במציאות – רבים לא נזהרו בכך. תגובת הרבנים נחלקה בין מחאה לקבלה.
הישועות יעקב מחה על כך בחריפות: "ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת, וכמעט נעשה הדבר כהיתר אצלם... אוי לעיניים שכך רואות, לחלל שבת בידיים. ומהראוי לכל חכם להזהיר על זה אולי ישמעו ויקחו מוסר".
גם ה"ביאור הלכה" הוסיף: "ומה שטוענים שהם מוכרחים לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה בפני חבריו... הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו בידי ולמה יעבור איסור חמוכ כזה בידים".
מנגד, האדמו"ר מסוכטשוב, בעל אגלי טל, ביקש ללמד זכות: "ולפי שרבו המתפרצים באיסור זה נתתי את לבי ללמוד מעט זכות עליהם שלא יהיו כולם נכשלים בחיוב שבת החמור"
הוא הביא מספר נימוקים: שערות מדולדלות נחשבות כתלושות ואין בהסרתן איסור תורה. לשיטת התוספות, מדובר במלאכה שאינה צריכה לגופה, והמשנה לשיטת ר' יהודה – שאין הלכה כמותו. אין ודאות (פסיק רישיה) שתתלש שערה בכל סירוק. סירוק דומה לתלישה ביד, שהיא איסור דרבנן בלבד – כי זו אינה דרך גזיזה רגילה.
מה הדין לגבי נשים הטובלות בערב שבת או חג?
שאלה הלכתית זו עולה לעיתים קרובות, בפרט כשלא הספיקו להסתרק לפני שבת או כשקשה לשמור על שיער אסוף זמן רב. תקנת עזרא מחייבת חפיפת שיער לפני טבילה, כדי להסיר קשרים וחציצות. רוב הראשונים (ריטב"א, מאירי) סבורים שדי ב"פספוס" ביד ואין חובה במסרק. אולם השולחן ערוך (יו"ד קצט, א) בפסק שתסרק במסרק, אמנם יש שפירשו שזו המלצה לכתחילה אך לא חיוב מן הדין
הלכה למעשה: אשה הצריכה לטבול ושכחה להסתרק, לדעת שמירת שבת כהלכתה (יד, נא) אפשר להקל בשעת הדחק רק בהסתרקות על ידי גויה. אולם בספר "אבני שהם" כתב שאם אין גויה – אפשר לפספס בידיה.
למה ללמוד גמרא?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
איך לקשור את הסכך?
מה מברכים על פיצה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
