עונג שבת פרשת נצבים וילך – האזינו – וזאת הברכה | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
ענג שבת

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אליעזר בן חנה וחיים דורף ז"ל

14 דק' קריאה

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. לקוראי "ענג שבת" ולכל בית ישראל ברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה!
עצה ליום הדין
לקוראי העלון החשוב "ענג שבת" ה׳ עליהם יחיו.
עומדים אנו בפתחה של שנה חדשה, אין ספק כי כל אחד חפץ ומבקש, שהשנה הבעל״ט תהיה טובה יותר מהשנה החולפת, הן בענייני הכלל והן בענייני הפרט, שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.
בספר כתבי הסבא מקלם (עמ׳ סא) הובאה עצה חשובה שאדם יזכה להכתב ולהחתם בספר החיים, והיא, שידאג לכך שיהיה שייך לכלל, דהיינו שיהיו רבים צריכים לו. ניתן לעשות זאת ע״י שידאג לאחרים ברוחניות, או בגשמיות, או במתן עצה ותושיה וכן על זה הדרך. הכלל הוא, שלא יחיה רק עם עצמו, אלא אדרבה "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". וע״י כך שיהיה שייך לכלל ישראל, הרי שזכות זו תעמוד לו לזכות בדין ביום ר״ה, שכן בשמים יתחשבו בכך שרבים צריכים לו, ויזכה בזכותם לחיים.
יש לסייע את הדברים מדרשת רז״ל על הפסוק (איוב א, ו): "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה״׳, ׳ויהי היום׳ - אותו היום ר״ה היה, כמו שנאמר יום תרועה יהיה (במדבר כט, א). וכן מובא בספרים (תולדות יעקב יוסף, מאור עינים, בת עין ועוד), על הפסוק (דברים כט, ט): ״אתם נצבים היום כולכם״, ׳היום׳ - זה ר״ה. והיינו, אם אתם נצבים היום "כולכם" יחד, אזי אתם יכולים לעמוד בדין.

ענג שבת (276)

רבנים שונים

305 - עונג שבת פרשות כי תצא- כי תבוא

306 - עונג שבת פרשת נצבים וילך – האזינו – וזאת הברכה

307 - עונג שבת פרשת לך-לך וירא

טען עוד

וזה שאנו אומרים בתפלת הימים הנוראים את הפסוק (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום", לרמוז שאם אתם מאוחדים בבחינת ׳כולכם׳, אזי ממילא גם הוא בכלל ההבטחה שניתנה לכלל וזוכה בדין.
בהקדמה לספר אבי עזרי (מהדורא תליתאה רביעאה) כותב, על עם ישראל נאמר (תהלים כג, ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" וכו׳, אולם דבר זה נאמר על כלל ישראל, שזהו סגולת עם ישראל ולהם ניתנה הבטחה עליהם ועל זרעם, אך כל יחיד ויחיד בפני עצמו, אם אין לו קשר עם כלל ישראל והוא פורש מן הצבור, אזי שהוא בסכנה. ומי יצדק לפניו ביום הדין. ולזאת העצה היעוצה לכל אחד לעשות מעשים המביאים תועלת לעם ישראל, שע״י זה נתקשר ונהיה כלול בתוך הכלל כולו. ובזמנינו אין לנו שיור אלא התורה הקדושה, והיינו שע״י שיחזק את לימוד התורה של כלל ישראל, היא התועלת הגדולה ביותר שיכולה להיות. לכן, אדם הרוצה לזכות בדין בר״ה, אם יהיה בכלל מזכי הרבים בלימוד תורה, אין לך דבר גדול מזה.
הגאון החזו״א פגש פעם את רבי אליהו לאפיאן, ואמר לו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה׳. והיינו, הקב״ה פעמים מאריך ימיו של אדם צדיק דשן ורענן כדי שיוכל להגיד כי ישר ה׳, להגיד לאחרים ולזכות את הרבים. רבים צריכים לו.
הבנים הם התלמידים, וכמאמר חז״ל על הפסוק ושננתם לבניך, והיינו התלמידים. והותירך ה׳ לטובה, בזכות מה, בזכות פרי בטנך, אלו הבנים והתלמידים. ובתורת משה (פר׳ האזינו) כותב, תכתבנו בספר החיים, לא לטובתנו כי אם למענך אלקים חיים, כביכול להוסיף כח לפמליא של מעלה, ולהעמיד תלמידים הרבה לתורה, כדכתיב והותירך ה׳ לטובה בפרי בטנך.
אמנם אין ספק שזיכוי הרבים מעלתו גדולה, אבל קודם כל הדבר צריך להיות רק אחר שאדם יזכה את עצמו, ורמז לדבר (אבות פ״ה מי״ח): משה זכה וזיכה את הרבים - קודם זכה ואח״כ זיכה את הרבים, כפי שהכוס המלא נשפך על גדותיו וממלא את שלמטה הימנו, כך מי שממלא את עצמו יכול להיות משפיע.
ודע דגם לבני הישיבות ואברכים יש חיוב של זיכוי הרבים בתוך ביהמ״ד, והיינו לגרום לחשק בלימוד של כל הסובבים אותו, ללמוד וללמד, ולחזק את חברו ברוחניות. וכפי המובא בספר זכרון שמואל על הג״ר שמואל רזובסקי.
יהי רצון, שנזכה להיות מכלל מזכי הרבים, הן ברוחניות והן בגשמיות, ועי״ז נזכה להיכתב ולהיחתם לאלתר בספרן של צדיקים, כראוי למי שרבים צריכים לו.
הרב יצחק יוסף, הראשון לציון, הרב הראשי לישראל (מלפנים)

העלון מוקדש לזכר ולע"נ רבקה לדרהנדלר ז"ל, נפטרה ב-כ"ה באלול תשפ"ב. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ הדרה ניסים בת יהודית ויוסף עודד ז"ל, העמידה תלמידים הרבה, נלב"ע ב-ו' בתשרי תשע"ו. יהי זכרה ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלמה מאיר בר שמואל גליק ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשמ"ד. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לזכר ולע"נ מיכאל בן משה זאב הלוי קלנר ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשס"ז. יהי זכרו ברוך!

העלון מוקדש לכל אלה שנטבחו, נרצחו, נשרפו חיים בעיצומו של חג שמחת תורה תשפ"ד, יהי זכרם ברוך!

דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת נצבים וילך
ההפטרה: "שוש אשיש" (ישעיהו סא, י).
במנחה פרקי אבות: ה' - ו'
במוצאי שבת: אין אומרים "ויהי נועם"

סליחות יוצאי אשכנז
מיום ראשון (הנוהג להתחיל את הסליחות באופן חגיגי במוצש"ק בחצות) מתחילים יוצאי אשכנז ומשכימים לסליחות, עד ערב יום כיפור.
במשנה ברורה (תקסה, יב) נאמר שרשאים לומר את הסליחות כל היום עד לשקיעת החמה. ברם, מאחר חצות לילה ועד הנץ החמה – הוא הזמן המעולה לאמירת הסליחות.
נטילת ידיים וברכות התורה
יש לברך ברכות על נטילת ידיים ואשר יצר וברכות התורה קודם הסליחות הנאמרות בהשכמת הבקר (משנה ברורה מו, כז). המברך על נטילת ידיים לפני הסליחות לא יחזור ויברך אח"כ כשאומר הברכות. אבל אם הוא מתפנה אחר הסליחות, בסמוך לתפילה – יכול אז לברך על נטילת ידיים (משנה ברורה ו, יא).
יום רביעי, ערב ראש השנה – בסליחות אומרים תחנון אבל לא בתפילת שחרית, לא תוקעים בשופר.
יש הנוהגים להתענות ערב ראש השנה, אך לא נוהגים להשלים התענית, כדי שלא להכנס ליום טוב כשהוא מעונה (משנה ברורה תקפא, ב, טז).
יש מקומות שנוהגים ללכת בערב ראש השנה על הקברות ולהרבות שם בתפילה, שזהו מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם יותר. ויתן צדקה קודם התפילה (משנה ברורה תקפא, כז, ד ברמ"א).
התרת נדרים
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית, בפני שלושה אנשים. בשעת הדחק יכולים כמה אנשים לומר יחד את נוסח התרת נדרים. המתירים יושבים ומבקש ההתרה עומד כבבית דין.
ביורה דעה (רכח, ג) כתב שהתרת נדרים יכולים לעשות גם קרובי משפחה זה לזה.
מי שלא ערך התרת נדרים בערב ראש השנה יכול לעשותה עד יום הכיפורים.

ערב ראש השנה: יש להניח עירוב בתבשילין . הרוצה להכין מיום טוב לשבת, חייב לערב בערב יום טוב עירוב תבשילין בפת ובתבשיל. בלעדי זאת אינו רשאי להכין מיום טוב לשבת. אם שכח להניח עירוב בעוד יום (רביעי) יכול להניח בספק חשיכה. בשעת הדחק יכול להניח עד לפני "ברכו" של ערבית.
עניינו של עירוב תבשילין הוא, שהפת והתבשיל הללו מהווים כבר בערב יום טוב תחילת הבישול והאפייה לקראת שבת וסומכים עליהם להמשיך ולאפות ולגמור להכין ביו"ט מאכל לצורך שבת. (ראה רמ"א שולחן ערוך אורח חיים סי' תקכז סעיף א).
מצוה על כל אחד לערוך לפני כניסת החג עירוב תבשילין, אך בני הבית ואורחיו הסמוכים על שולחנו נטפלים אל בעל הבית ואינם מערבים לעצמם. לצורך עירוב תבשילין נוטלים פת בשיעור כביצה (כ–60 גרם; ולפחות בשיעור כזית – כ-30 גרם) ותבשיל בשיעור כזית לפחות, ומברך על הפת ועל התבשיל ברכת העירוב ככתוב בסידורים ובמחזורים '...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב', ולאחריה אומר את הנוסח 'בדין יהא שרא לנא' וכו'. מי שאינו מבין ארמית יאמר: 'בעירוב הזה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת'.
מותר להכין ביום טוב צרכי שבת כל עוד העירוב קיים. אם נאכלו הפת והתבשיל או שאבדו ביום טוב בטרם הכין צרכי שבת, אינו רשאי עוד לסמוך עליו.
נהגו להשתמש בפת העירוב ללחם משנה בכל סעודות השבת ובוצעים אותה בסעודה שלישית.

הדלקת נרות:
יש להכין לפני כניסת החג את הנרות גם לליל שני של ראש השנה, ולערב שבת, וכן אש שתבער, בכדי שניתן יהיה להדליק ממנה. מברכים: להדליק נר יום טוב ושהחיינו, ובשבת להדליק נר שבת.

ראש השנה
הקדיש. מראש השנה ועד יום הכיפורים נוהגים האשכנזים לכפול בקדיש את המלה 'לעילא', וכדי לא לשנות ממספר המלים בקדיש אומרים 'מכל' במקום 'מן כל', לאמר: 'לעילא לעילא מכל...'. כתוב ב'קיצור שולחן ערוך' וב'ערוך השולחן' לומר 'לעילא לעילא', בלי ו' (לא נכון לומר לעילא ולעילא). כן נהגו האשכנזים לומר בסוף הקדיש ובסוף תפילות העמידה 'עושה השלום במרומיו'. אבל הספרדים נוהגים בנוסח הקדיש כבכל השנה ואינם משנים דבר.
ההוספות והשינויים. בתפילות העמידה שמראש השנה ועד יום הכיפורים מוסיפים הוספות בארבע ברכות: לפני 'מלך עוזר' - 'זכרנו לחיים'; לפני 'ונאמן אתה' - 'מי כמוך אב הרחמים / הרחמן' (בנוסח אשכנז אומרים בכל התפילות 'אב הרחמים', אבל הספרדים ובנוסח ספרד אומרים 'אב הרחמן', חוץ מתפילות מוסף של ראש השנה, שבת שובה ויום הכיפורים, במנחה של שבת ובנעילה אומרים 'אב הרחמים'); לפני 'וכל החיים' - 'וכתוב לחיים'; ולפני חתימת ברכת השלום - 'בספר חיים'. אם שכח את ההוספות, כל עוד לא ביטא שם ה' שבחתימת הברכה חוזר ואומר את ההוספה ומתפלל כסדר. אבל אם נזכר רק לאחר שביטא שם ה', איננו חוזר, אבל רשאי לאמרה (חוץ מההוספה 'מי כמוך') ב'אלקי, נצור'.
כן חותמים בברכת הקדושה - 'המלך הקדוש', ובברכת השיבה שופטינו 'המלך המשפט'. הטועה, או המסתפק, שחתם 'הא-ל הקדוש' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך הקדוש' יצא ידי חובה - ובלבד שלא התחיל עדיין בברכה שלאחריה. ואם הוא לאחר השיעור של כדי דיבור, או שכבר התחיל בברכה הבאה, חוזר לראש התפילה. הטועה, או המסתפק, שחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך המשפט' יצא, ובלבד שלא פתח בברכה שלאחריה. אבל לאחר השיעור של כדי דיבור, אינו חוזר (כי הזכיר "המלך").
אין אומרים הלל בראש השנה, לפי שספרי חיים ומתים פתוחים לפני הקב"ה, ואיך נאמר שירה. ואף שאנו בטוחים שנצא זכאים, מכל מקום צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין, ועל ידי זה יזכרנו ה' לזכות. (שו"ע ומשנ"ב תקפד)
קריאת התורה
בהוצאת ספר תורה אומרים ג' פעמים י"ג מידות, רבונו של עולם, וג' פעמים "ואני תפילתי". כשאומרים: "אחד אלוקינו" לאחר "קדוש", מוסיפים "ונורא" שמו.
מוציאים ב' ספרי תורה. בראשון קוראים שבעה קרואים מ-"וה' פקד את שרה". לאחר הקריאה מניחים ספר שני ואומר בעל הקורא חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר "ובחודש השביעי". מפטירים: "ויהי איש אחד מן הרמתים" (שמואל א' א, א).
נוהגים לקרוא לתורה את בעלי התפילה. ומי שנוטל שכר בעד תפילתו אין נוהגים לקרותו (אורח חיים תקפד סעיף ב' ברמ"א ובמשנה ברורה ס"ק ט).

תקיעות שופר – אין להפסיק בדיבור!
מדאוריתא חייב לשמוע 9 תקיעות, אבל כבר קבעו כי חובה לשמוע 100 תקיעות היוצאים משופר. לפני התקיעות מברכים וברכה זו נאמרת לכל התקיעות, דמיושב ולתפילת מוסף, לכן, אין להפסיק בדיבור מברכת התקיעות עד סוף התקיעות שאחרי מוסף. אין לומר 'יהי רצון' שבין התקיעות. איסור זה אמור הן על בעל התוקע והן על ציבור השומעים (אורח חיים ובמשנה ברורה תקצב, סעיף ב, ס"ק יד). אם הדיבור הוא לא מעניין התקיעות ואפילו אמר איזו תפילה – צריך לחזור ולברך על התקיעות (שם במשנה ברורה ובער הציון ס"ק כא).
בשו"ת רבבות אפריים (ח"א סימן שצז) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי שגם נשים השומעות תקיעת שופר צריכות להזהר שלא להפסיק באמצע שלושים התקיעות, אף שמעיקר הדין הן פטורות משמיעת שופר.

תפילת מוסף
לכתחילה יש להתחיל בתפילת מוסף לפני זמנה של מנחה גדולה (13.00 שעון ת"א). במקום שנוהגים לתקוע באמצע מוסף של לחש, יחיד העומד עדיין באמצע הברכה מפסיק בתפילתו להאזין לתקיעות, ורק אחרי שגומר את הברכה אומר 'היום הרת עולם' (במקום שבמחזור).

מנחה
המתפללים מנחה גדולה מיד אחרי תפילת מוסף, לפני הסעודה, לדעת הגר"א אין אומרים 'אבינו מלכנו'.

תשליך: לאחר תפילת מנחה וקודם שקיעת החמה, ביום הראשון של ראש השנה נוהגים ללכת לים, או לנהר או למקום שמצויים שם מים, לאמירת תשליך (משנה ברורה תקפג ב, ח, וברמ"א).

ליל ב' של רה"ש:
הדלקות נרות וקידוש ליל ב' של ראש השנה:
יש להזהר בהכנת הנרות. אין להכין בעוד יום את הנרות. אין לחמם נר כדי להדביקו בפמוטים. אם אין לו פמוטים נוספים מותר לנקות את השפופרת כדי לתת בו את הנר.
מדליקים בהעברת אש. מברכים להדליק נר של יום טוב ושהחיינו. רצוי להניח פרי חדש או ללבוש בגד חדש והאשה או האיש בהדלקת הנר או הקידוש יכוונו בשהחיינו גם על זה. אם אין פרי חרש או בגד יברכו בכל זאת שהחיינו. יש להזהר שלא לכבות את הנר שממנו העבירו להדלקת הנרות.

ליל ב' של רה"ש: מתפללים ערבית רק לאחר צאת הכוכבים בוודאות. אף בבית לא יכינו שום דבר להדלקת נרות, לסעודה וכדומה רק לאחר צאת הכוכבים – יניח לפני הקדוש ובהדלקת הנרות פרי חדש או ילבש בגד חדש ויכוון בשהחיינו גם על זה.

יום ב' של רה"ש תפילה ותקיעות כמו ביום הראשון.
קריאת התורה
בהוצאת ספר תורה אומרים ג' פעמים י"ג מידות, רבונו של עולם, וג' פעמים "ואני תפילתי". כשאומרים: "אחד אלוקינו" לאחר "קדוש", מוסיפים "ונורא" שמו.
מוציאים ב' ספרי תורה. בראשון קוראים חמשה קרואים בפרשת העקידה: "והאלקים נסה את אברהם". נוהגים שלא להוסיף על חמשה הקרואים. לאחר הקריאה מניחים ספר שני ואומר בעל הקורא חצי קדיש.
בספר השני קורא למפטיר כמו ביום הראשון ומפטירים: "כה אמר ה' מצא חן במדבר" (ירמיהו לא, א).

שבת שובה פרשת האזינו
הדלקת נרות בערב שבת:
להדליק בנרות שהוכנו ביום חול, בערב ראש השנה. ואם לא הכינו, מותר לתחוב את הנר לנקב שבפמוט, ולמרות שנשחק מעט, אין בזה איסור 'מחתך', משום ששחיקה זו נעשית כלאחר יד. וכן מותר להסיר על ידי סכין את השעווה שנותרה בנקב הפמוט ומפריעה להכנסת הנר החדש, וכן מותר להסיר דיסקית מתכת של נרונים שנדבקה לתחתית כוס-הזכוכית שמניחים בה את הנרונים, אבל אסור לחמם את נר השעווה כדי להדביק אותו בפמוט, גזירה שמא ימרח שהוא תולדה של 'ממחק'. וכן אסור לחתוך או לשייף את בסיסו של הנר כדי שאפשר יהיה לתוקעו בנקב הפמוט, משום איסור 'מחתך (ח"א צב, ב; באה"ט שיד, י; שש"כ יג, מח; עיין פ"ה שבת יח, ו; טו, י)
קבלת שבת: בגלל החג קבלת שבת מקוצרת.
שחרית : קריאת התורה פרשת האזינו.
ההפטרה: "שובה ישראל" (הושע יד, א).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה אומרים "צדקתך". בערבית מוצש"ק אין אומרים: "ויהי נועם... ואתה קדוש". אומרים "ויתן לך".

זמן קידוש לבנה
מליל שלישי ד' בתשרי ועד ליל שישי י"ד בתשרי. נוהגים לקדש את הלבנה במוצאי יום כיפור.

עשרת ימי תשובה: השינויים והתוספות בקדיש ובתפילה כמו בראש השנה. 'שיר המעלות ממעמקים' בין 'ישתבח' לקדיש. בנוסח אשכנז אין אומרים. העומד בין פרק לפרק בפסוקי דזמרה רשאי לאמרו עם הציבור.

יום ראשון: צום גדליה (נדחה)
תענית ציבור. נוהגים בתענית זו כבשאר התעניות, וקוראים בתורה בשחרית ובמנחה. ש"ץ אומר "עננו" בשחרית והציבור במנחה. הצום מתחיל עם עלות השחר.

יום הכפורים
"ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה. חשוב חלבו כעל זבח וקרבנו אל תבזה. חתום עליו אות חיים ותפלתו תחזה".
יום חמישי בערב – ערב יום כיפור – מנהג כפרות
יום שישי ערב יום כיפור שחרית – באשמורת הסליחות בקצרה בלי נפילת אפים. לא אומרים "מזמור לתודה", לא אומרים אבינו מלכנו וגם לא למנצח. חייב להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום. רוחצין וטובלין, אפילו אבל בתוך שבעה רוחץ וטובל סמוך לשקיעת החמה.
מהלכות התשובה
מלבד הוידויים שביום הכפורים, חייב כל אדם להתוודות במנחה של ערב יום הכפורים, לפני הסעודה המפסקת, מחשש שתקרה לו תקלה בסעודה, שישתכר או חלילה יחנק, ולא יוכל להתוודות אחר כך (שולחן ערוך ומשנה ברורה תרז, א). יש אומרים שצריך להתוודות גם אחרי הסעודה המפסקת קודם שקיעת החמה, ונוהגים להחמיר כדבריהם, ויוצאים ידי חובת וידוי זה ע"י אמירת 'תפילה זכה' (האשכנזים) או באמירת 'לך אלי תשוקתי' (ספרדים) (שם וכן בתוספות יוה"כ ביומא פז, ב).
מנחה: אחרי אלקי נצור בתפילה אומר: "יהיו לרצון, ואח"כ וידוי ועל חטא. באמצע הוידוי ועל חטא יכול להפסיק לקדושה, לפסוקים "קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד", לאמן יהא שמיה רבא בקדיש ואחר דאמירן בעלמא, לאמן אחר אתה קדוש ואחרי שומע תפילה, לתיבת "מודים אנחנו לך", והכל כדין באמצע קריאת שמע. ואם שכח ולא אמר "יהיו לרצון" קודם הוידוי, יאמר זאת במקום שעומד קודם שמפסיק לנ"ל. (וכך הדין כשעומד באלוקי נצור כל השנה). לא אומרים אבינו מלכנו.
יום הכפורים
סעודה מפסקת . מפסיקין לאכול מבעוד יום.קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים הילדים שיאריכו ימים ויהיו עובדי ה'. ואיש את רעהו יפייס. זכות גדולה למחול מחילה גמורה לכל אלה שצערוהו.
יום ראשון בערב יום כפורים: מתעטפים בטלית בעוד יום בברכה. אומרים תפילה זכה ומקבלים חמשת העינויים. מוציאים שני ספרי תורה ע"י שני זקנים וחשובים העוטרים את הש"ץ, ואומרים על דעת המקום וכל נדרי.
ערבית – בקריאת שמע אומרים ברוך שם... בקול רם. בסיום אומרים ארבעה מזמורים ראשונים שבתהילים. אומרים שיר היחוד בשלמות ושיר הכבוד.

שחרית: קריאה בתורה: מוציאים שני ספרי תורה. י"ג מדות ורבש"ע. בספר הראשון קוראים ששה בפרשת אחרי מות. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "ואמר סלו סלו" (ישעיהו נ"ז, א).

אומרים הזכרת נשמות.

מנחה: מוציאים ספר תורה. קוראים בפרשת אחרי מות ל-שלשה קרואים. ההפטרה: ספר יונה.

נעילה: להזהר להתפלל כשהחמה בראש האילנות. בתפילה אומרים וחתום. קודם חזרת הש"ץ פותחים ארון הקודש עד אחר התפילה.

יום הכיפורים - הצום
אחת ממצוות היום היא הצום. אך יש אנשים שהצום עלול לסכן אותם, מפאת מחלה וכד'. הללו חייבים להיוועץ לפני יום הכיפורים ברופא היודע בחומרת יום הכיפורים ואפשר לסמוך עליו להלכה. על פי קביעתו יש לשאול שאלת חכם (רב), אשר יורה בשעת הצורך לאכול או לשתות בשיעורים מסויימים (פחות מכשיעור אכילה או שתייה).

מיום כפור עד אחרי ראש חודש חשון לא אומרים תחנון.

חג הסוכות
והשיאנו ד' אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולששון. חג שמח וגמר טוב!
יום רביעי בלילה. קידוש בסוכה. גם הנוהגים לקדש בישיבה, בגלל ברכת "לישב בסוכה" עובר לעשיתה, יקדש מעומד. לאחר הקידוש ישב ויברך לישב בסוכה עובר לעשיתה (כלשון הרמב"ם והשו"ע תרמ"ג וכך פסק הגר"א). המסובים היוצאים בקידוש מפי אחר ושומעים גם ברכת לישב בסוכה אומר המקדש ומוכנים לצאת בקידוש לא יאמרו עוד פעם לישב בסוכה. ואחר יברך שהחיינו. ויאמר אושפיזין.
ליל ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה, וצריך לכוון על מצוות עשה כמו באכילת מצה בליל ראשון של פסח.
כל שבעה ימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי.
שחרית – נטילת לולב. נוטל האתרוג בשמאל כשהוא מהופך והלולב בימינו ומברך על נטילת לולב ושהחיינו, אח"כ הופך האתרוג כשהפיטם למעלה ואז מכוון לצאת בנטילת הלולב. ומנענע למזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה. לפי מנהג הארי
סדר הנענועים - בהלל
למנהג אשכנז סדר הנענועים הוא: מזרח – דרום – מערב צפון – מעלה – מטה.
למנהג עדות המזרח וקהילות החסידים: דרום – צפון – מזרח – מעלה – מטה – מערב.\
נענועים על פי האר"י ז"ל הם ימין, שמאל, קדימה, למעלה, למטה, אחורה, ועומדים עם הפנים לצד מזרח. ביד ימין נוטלים את הלולב שאגודים בו ההדסים והערבות, וביד שמאל את האתרוג.
בבית כנסת אחד לא יהיו מקצתם נוהגים מנהג נענועים זה ומקצתם נוהגים מנהג נענועים אחר, מפני משום "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות (יבמות יג, ב).
באשר לאיטר, לדעת המחבר ינהג ככל אדם, לדעת הרמ"א יחליף את הידיים (תרנ"א ג' ס"ק ט"ו י"ט). יש להצמיד את האתרוג אל ג' המינים בעת הנטילה והנענועים (שם י"א), ויזהר שלא יחצוץ הסידור בין ידו למינים. שכח לברך על נטילת הלולב, יוכל לברך טרם הנענועים, כי הנענוע הוא מן המצוה. ואם כבר נענע, לא יברך,(ובשע"צ הובאה דעה אחרת של הגר"א) (סקכ"ו). לא בירך שהחינו ביום הראשון, מברך בנטילה של היום שאחריו (תרמ"ד סק"ג).

קריאה בתורה : מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה : "הנה יום בא" (זכריה יד, א).
בחול המועד אין מניחים תפילין, תפילה של חול ויעלה ויבוא, הלל, הושענות ומוסף של חג.
אבל על אביו או אמו, כל י"ב חודש, ועל שאר קרוביו כל ל' יום אינו מקיף את הבימה בעת אמירת ההושענא. כדי שלא יראה אבלותו בפרהסיא מהדרים שהאבל יהיה מחזיק את ספר התורה בשעת הקפת הבימה.

ערש"ק: פותחים ב"מזמור לדוד".
שבת חוה"מ שחרית: הלל, הושענות ולא נוטלים לולב. יש נוהגים לקרוא "קהלת". במגילה כשרה מברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא (שמות לג, יב). בשני מפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "והיה ביום ההוא" (יחזקאל לח, יח).
במנחה לא אומרים צדקתך. במוצש"ק: בערבית לא אומרים ויהי נועם. אומרים ויתן לך.
תפילת חול המועד:
אין מניחים תפילין. בשחרית מתפללים תפילת חול ומוסיפים יעלה ויבוא. אומרים הלל שלם, הושענות, קריאה בתורה ותפילת מוסף. השוכח יעלה ויבוא בחול המועד: אם נזכר טרם עקר רגליו – חוזר לרצה, ומרצה מתפלל עד סיום התפילה כולל יעלה ויבוא. לאחר שעקר רגליו, וגם אם נזכר אחר מוסף, יחזור לתחילת תפילת העמידה (משנה ברורה תכב, ד). עבר זמן שחרית – ישלימנה במנחה.
שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ, אם נזכר טרם סיים שים שלום – חוזר לרצה (על פי הרמא במשנה ברורה שם), אבל הכהנים לא ישאו כפיהם בשנית (שו"ת הר צבי אורח חיים א, סה).
המתפלל בטעות בחול המועד תפילת יום טוב – חוזר ומתפלל כראוי.

קריאה בתורה בחול המועד
קוראים בתורה בקרבנות החג שבפרשת פנחס, קוראים לארבעה קרואים רק בפסוקי הקרבן של אותו יום. לכל הקרואים קורא אותו הדבר. מי ששמע כבר את הראשון אינו פטור מהשאר וחייב בשמיעת כל הקרואים.

יום שלישי בערב, ליל הושענא רבה. נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי "גמר טוב". שחרית עד ישתבח מתפללים כביום טוב. אחרי ישתבח אומרים "שיר המעלות" ובהוצאת ספר תורה אומרים י"ג מידות. אחרי הלל אומרים את כל ההושענות וחובטים הערבה.
יום רביעי ליל שמחת תורה: בהדלקת הנרות מברכין שהחיינו. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה "וזאת הברכה".
שמחת תורה שחרית : הקפות, בקריאת התורה נוהגים לעלות את כל הקהל, בפרשת וזאת הברכה. חתנים, מפטיר "ביום השמיני". ההפטרה: "ויהי אחרי מות משה" (יהושע א, א). הזכרת נשמות, אב הרחמים (אף שיש ברית מילה).
יזכור: לפני מוסף מזכירים נשמות. השנה נזכור ונזכיר את נרצחי עמנו מהאסון הנורא והקשה ביותר שהתרחש עלינו בשמחת תורה אשתקד. יהי זכרם קדוש וברוך!
תפילת גשם : מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במוסף (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).

העלון מוקדש לזכר ולע"נ שפרה קרוטהמר ז"ל, נפטרה ב- י"ד בתשרי תשמ"ז. יהי זכרה ברוך!

ענג שבת