ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
יש משמעות גדולה לסמיכות הנושאים בספר דברים
חכמינו עמדו על הסגנון המיוחד של ספר דברים, בכל התורה כולה מוזכרת ארץ ישראל, בספר דברים מוזכרת המצווה לרשת את הארץ פעמים רבות מאוד. צמודה אליה המצווה לאהוב את ה' ולדבוק בו.
חכמינו אמרו שצריך לשים לב לסמיכות הפסוקים בספר דברים. הגמרא אומרת כי גם מי שלא דורש סמוכים בכל התורה כולה, מבין שיש משמעות לסמיכות הפסוקים בספר דברים (ברכות כא:).
ארץ ישראל – ארץ אהבת ה'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
699 - פרשת מטות מסעי תשפ"ה – תורה של אהבת ארץ ישראל
700 - פרשת דברים תשפ"ה – ט' באב במוצאי שבת
701 - פרשת ואתחנן תשפ"ה – שבת נחמו – לחיות את הגאולה
טען עוד
סמיכות הפסוקים מלמדת שהמצוות הללו קשורות לירושת הארץ "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם" (דברים ל כ). למרות שלכאורה אפשר לאהוב את ה' ולדבוק בו בחו"ל, התורה מלמדת שארץ ישראל היא ארץ אהבת ה'.
ארץ ישראל – ארץ יראת שמים
ארץ ישראל היא גם ארץ יראת השמים, תשע עשרה פעמים מוזכר הערך של יראת שמים בספר דברים. "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" (י כ). כך מספרת לנו התורה כי כל המטרה של מעמד הר סיני הוא ליראת שמיים. שהרי ה' היה יכול להעביר את עשרת הדברות דרך משה ולא במעמד הר סיני. המטרה של מעמד הר סיני היא שעם ישראל ירכוש את מידת יראת ה' "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (ד י).
גם המצווה לעלות לרגל היא לשם יראת שמים. "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (יד כג). אין ספק שספר דברים הוא ספר שנועד ללמד יראת שמים.
ארץ ישראל – ארץ האומץ
המצווה לא לפחד נמצאת בדברי יהושע וכלב בחטא המרגלים "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (במדבר יד ט). אמנם עיקר המצוות לאזור אומץ ולא לפחד נמצאות בספר דברים. "לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (דברים ג כב עשר פעמים לפחות).
אין ספק שהאומץ והגבורה שייכים לירושת הארץ "רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (כא) והיא מגיעה מתוך יראת שמים, אם ה' אתך, אין לך מה לפחד מהם, כמו שכתוב בגמרא. "הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה שָׁקִיל וְאָזִיל אַבַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוּקָא דְּצִיּוֹן, חַזְיֵיהּ דְּקָא מִפְחִיד. אָמַר לֵיהּ, חַטָּאָה אַתְּ, דִּכְתִיב, (ישעיה לג) 'פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים'. אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב, (משלי כח) 'אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד'. אָמַר לֵיהּ, הַהוּא, בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב" (ברכות דף ס/א).
תלמיד אחד היה הולך אחרי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בשוק בציון. ראה רבי ישמעאל את התלמיד מפחד. אמר לו: אתה חוטא שכתוב "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים". הקשה לו התלמיד והרי כתוב בפסוק "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". ענה רבי ישמעאל כי בדברי תורה יש ענין לפחד שלא לשוכחם . אבל לא כשהולכים בארץ ישראל ובירושלים.
פה מפילים פחד על האומות
ספר דברים הוא גם הספר שמלמד אותנו יותר מכל להפיל מורא על אומות העולם. "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ" (ב כה). וכן "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (כח י). לעומת הגלות שנאמר בה "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא פרק כו לו). אשרינו שאנחנו רואים את הציוויים הללו מתקיימים בימינו.
היחס לה' בארץ ישראל
ה' אלוקיך – 234 פעמים רק בספר דברים
ה' מתגלה אלינו דרך שמותיו. כל שם מגלה צד מיוחד שמתאים לתקופה ולדור. בספר דברים מופיע צמד המילים 'ה' אלוקיך' 234 פעמים. בשאר ארבעת החומשים הוא מופיע רק 10 פעמים! באמצעות צמד המילים הללו אפשר להבין מה עניינו של ספר דברים. רמז לדבר אפשר למצוא בפרק א' של ספר דברים. שם נאמרים בהקשר חיובי המילים 'ה' אלוקיך' או 'ה' אלקי אבותיך' או 'ה' אלוקי אבותיכם". לעומת זאת שם ה' בלבד נאמר לרוב בהקשר שלילי.
כל ברכה שלא אומרים בה ה' אלוקינו – אינה ברכה
כנראה שקריאה בשם ה' בלבד משמעותה הכרה בה' שברא את העולם בלבד. לא אלוקים שמחבק ואוהב אותנו. זה היה חטא המרגלים שהאמינו בה' שנמצא בשמיים אבל לא בה' שנמצא בתוכנו ואוהב אותנו. לכן הלכה אומרת שמי שלא מזכיר בברכה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" לא יצא ידי חובתו. "כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות – אינה ברכה; ואם דילג שם או מלכות – יחזור ויברך; ואפי' לא דילג אלא תיבת 'העולם' לבד – צריך לחזור ולברך, ד'מלך' לבד אינה מלכות" (שו"ע ריד).
ה' אלוקיך – במעמד הר סיני
10 פעמים נאמר "ה' אלוקיך" בארבעת החומשים האחרים. פעם אחת בחומש בראשית ו-9 פעמים בחומש שמות. אין ביטוי 'ה' אלוקיך' בחומשים ויקרא ובמדבר. כדי להבין את המשמעות של הביטוי הזה נתבונן בחמש הפעמים שהוא מוזכר במעמד הר סיני בספר שמות. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". וכן "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". לומר לך שביטוי ה' אלוקיך הוא ביטוי של קירבה גדולה.
ה' אלוקיך בעליה לרגל – כמו מעמד הר סיני
מתוך העשר פעמים שנזכר ה' אלוקיך בארבעת החומשים הראשונים, מוזכר הוא שלוש פעמים בהקשר של עליה לבית המקדש. "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" (שמות לד). אין שום ספק שביטוי זה מלמד על קירבה גדולה בבית המקדש מעין הקירבה הגדולה שהייתה לישראל במעמד הר סיני.
התחזות עשו לצדיק במעמד הר סיני
כך אנחנו רואים את הביטוי הזה בספר בראשית (כז) כשעשו מנסה לרמות את יצחק ועונה על שאלתו של יצחק "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי". עונה עשו "וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי". עשו מבין שהמקום הרוחני של יצחק אבינו הוא בקירבה גדולה, ומנסה עשו להתחזות לצדיק במדרגת גן עדן. מדרגה ששייכת ליעקב אבינו ולא לעשו.
מעמד הר סיני – עולה מדרגה
מכאן נבין שהמצב הרוחני של עם ישראל בספר דברים הוא במדרגה גבוהה של קירבה לאלוקים. לכן בספר דברים יש שינוי בתיאור מעמד הר סיני. בתיאור מעמד הר סיני שבפרשת ואתחנן מוזכר הביטוי ה' אלוקיך ארבע פעמים יותר מהתיאור בספר שמות (סה"כ 9). למשל "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ " (דברים ה יב) ללמדך שלימוד עשרת הדברות עולה מדרגה בספר דברים. ההתעסקות בו בכניסה לארץ ישראל מביא קירבת ה' הרבה יותר גדולה ממה שהיה בהר סיני.
ספר שמות – ספר הגאולה, כמו ספר דברים
הזכרנו שהביטוי ה' אלוקיך נמצא בארבעת החומשים בעיקר בספר שמות (9 מתוך 10). גם ביטוים דומים נמצאים בספר שמות. למשל הצמד 'ה' אלקינו' נמצא 24 פעמים בספר דברים ו-7 בספר שמות. כן הביטוי 'ה' אלקי אבותיכם' נמצא 2 פעמים בספר שמות ו-2 פעמים בספר דברים.
כל זה בגלל שספר שמות הוא 'ספר הגאולה' כהגדרת הרמב״ן "ולכך ייקרא ספר זה ספר הגאולה , כי בו נגאלו ממצרים, ועד שכבש להם השכינה ותשרה ביניהם". לכן ביטויי הקירבה הללו נמצאים בספר שמדבר על הגאולה. "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר".
וכן " ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות ג טו-יז). ללמדך שהגאולה של יציאת מצרים מביאה את החיבור הגדול. (יש לציין כי הביטוי ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ נמצא 4 פעמים רק בספר דברים. וה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ פעם אחת בדברים ביחס לירושת ארץ ישראל. לעומת זאת הביטוי 'ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל' נכתב רק בספר שמות ביחס לכיבוש וירושת הארץ. ואין כאן מקום להאריך בהסבר).
ה' אלוקים – מחובר לעולם ולא לאדם
לעומת הביטוי "ה' אלוקיך" והדומים לו, יש ביטוי מיוחד לספר בראשית והוא ה' אֱלֹהִים. "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב). הביטוי הזה כתוב בספר בראשית 20 פעמים בפרשת הבריאה והוא מלמד שה' הבורא נמצא בתוך הבריאה. כל זאת לעומת הביטוי 'ה' אלוקיך' והדומים לו שמלמד שה' נמצא בתוך האדם והעם.
הכרת ה' של ישראל והכרת ה' של פרעה
מכאן נבין למה הביטוי הזה מוזכר בספר שמות במילים שמשה מדבר עם פרעה ואומר לו "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים" (שמות ט). משה יודע כי פרעה מתייחס לה' רק כבורא העולם ולא כמי שמעורב בחיי בני האדם בעולם. לכן פרעה מתנגד ליציאת מצרים. אנחנו לעומתו מאמינים שה' נמצא בתוכנו לכן ביציאת מצרים נמצא הביטוי "ה' אלוקיך" ובעיקר בעת הכניסה לארץ.
תשעה באב שחל במוצאי שבת
רחיצה
בשו"ע (סי' תקנא סע' טז) יש שתי דעות בעניין הרחיצה. "יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו". הכלל בשו"ע שהלכה כ"ויש" דהיינו שאין לאסור אלא רק בשבוע שחל בו ט' באב. ובשנה זו שחל תשעה באב ביום ראשון, אין דין שבוע שחל בו.
הרמ"א חולק ואוסר לרחוץ מראש חודש, וכן פסק ג"ע מרן הבא"ח (דברים טז) " נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מר"ח עד ט' באב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת חזון מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה מותרת בימים אלו אפילו בחמין". וכתב מרן הרב אליהו זצוק"ל " וגם מי שמחמיר כבא"ח, אם הוא מזיע מעבודתו – יכול לרחוץ בשבוע זה. ואם כבר רוחץ מזיעתו – טוב שירחץ לכבוד שבת".
לימוד תורה בשבת
כתב הרמ"א (תקנג) "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כי אם בדברים המותרים בתשעה באב; ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות". והקשו על דבריו וכתב הגר"א כי היא חומרא יתירה (והביאו משנ"ב שם ס"ק ח).
לדעת הרבה פוסקים מותר ללמוד בשבת דברי תורה. כך פסק הט"ז (ס"ק ט) והגר"א (ס"ק ט) שאיסור לימוד תורה בשבת הוא חומרא בעלמא. כן פסקו הבא"ח (סע' י"ח) הברכ"י (ס"ק ג), הלבוש והמשנה ברורה שם. ויש לסמוך על המקלים בגלל חשיבות לימוד תורה .
אכילת בשר בסעודה שלישית
כתוב בגמרא (תענית כט ע"ב) "ט' באב שחל להיות בשבת, וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו". הטור (תקנב) הביא את דעת רב שר שלום שכתב "אבל אנו אין אנו רגילין כך. ואפילו בשבת אין אנו אוכלין בשר ושותין יין בסעודה המפסקת משום חורבן הבית" וכ"כ אבי העזרי. אבל הטור חולק עליהם וכותב "ונראה לי דכיון שנמנע מלאכול בשר ולשתות יין משום אבל, הוא אסור. כדמוכח במ"ק דכל דבר שניכר בו שעושה אותו משום אבל – אסור לעשותו בשבת ". וכך נהג אביו הרא"ש ז"ל, וכך הלכה (שו"ע תקנב י).
המג"א אומר שאמנם אוכל כמו שלמה בשעתו אך צריך לאכול בצער ובדאבון לב ולא עם חברים וכד'. אך הברכ"י המשנה ברורה וכף החיים כתבו שאוכל כדרכו גם בכמות האוכל וגם עם חברים, ויכולים לעשות זימון בשבת זו כי אין בה שום דבר של אבלות. אמנם, מי שלא מעוניין לאכול בשר ויין לא חייב לאכול כשלמה בשעתו.
הבדלה במוצאי שבת ובמוצאי הצום
לא לתת לקטן לעשות הבדלה במוצאי שבת "דלמא אתי למסרך" כדי שלא ילמד הילד לשתות בליל תשעה באב וימשיך כן גם כשיהיה גדול, אם לא יהיה במקום שמישהו יכול לתקן אותו (עירובין מ ע"ב). הרמב"ן סובר שלא עושים הבדלה כלל אחרי יום ראשון. אבל השו"ע (תקנ"ו) פסק "ליל ט' באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי ט' באב מבדיל על הכוס ואינו מברך, לא על הנר ולא על הבשמים".
וכן נוהגים הלכה למעשה שבמוצאי שבת אחרי קדיש תתקבל מברכים "בורא מאורי האש" בלבד. וביום ראשון בלילה מבדילין על הכוס ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" בלבד. ולא אומרים ספק ברכות להקל, כי כן נהגו.
חיבור שבת ותשעה באב
אוכלים סעודה שלישית עד השקיעה. כיוון שמותר לאכול עד הרגע האחרון ואין חיוב להוסיף כמו תוספת שבת או יוה"כ. ולא עוד, אלא שאם מותר לאכול עד בין השמשות אסור לאדם להחמיר על עצמו כיוון שהוא גורם אבלות בשבת. אחרי האוכל יברך ברכת המזון וישב בביתו. וילמד דברים שקשורים לתשעה באב עד צאת הכוכבים.
בצאת הכוכבים יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", יחלוץ נעליו, יחליף בגדיו לבגדי חול שלא התכבסו ויבוא להתפלל.
גם נשים חייבות בדיני ט' באב. ולכן בצאת הכוכבים יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ויחלצו נעליהן ויחליפו לבגדים שלבשו כבר, יתפללו כדרכן ויברכו "בורא מאורי האש". ואסור להן להדליק אור לפני שאומרות "ברוך המבדיל" או "אתה חוננתנו".
ישיבה ושינה על הקרקע
בליל ט' באב וביומו אין יושבים על כיסא. כאמור בשו"ע (סי' תקנט סע' ג): "ליל ט' באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה". ומזמן מנחה, דהיינו חצי שעה אחר חצות, אפשר לישב על כיסא ובתפילה אומרים דברי נחמה.
כתב השו"ע (סי' תקנה): "ויש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב מוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו. הגה: ויש לאדם להצטער בענין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל לשכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד; ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר: ויקח מאבני המקום (בראשית כח, יא) שראה החורבן (מרדכי דמועד קטן). מיהו עוברות שאינן יכולין להצטער, אינן חייבות בכל אלה (תוספות). וימעט אדם מכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר".
לימוד בתשעה באב
ראוי ללמוד בתשעה באב פרשת התוכחה (פרשת בחוקותי – ויקרא פרק כו יד – מו). פרשת המרגלים בספר במדבר (מפרק יג א' עד פרק יד מה). וכן בספר דברים (פרק א א-מו). על האזהרה מהגלות (דברים פרק ד כה-לא). פרשת הקללות (כי תבא – דברים פרק כח טו-סט). תיאור הגלות בפרשת ניצבים (דברים פרק כט ט-כח). אזהרה לבחור בטוב ולא ברע (דברים פרק ל טו-כ). אזהרה מהסתר פנים (דברים פרק לא טז-כב). פרשת האזינו (דברים פרק לב א-מב). גלות עשרת השבטים (מלכים ב פרק יז א-מא). חטאות מנשה שגרמו לחורבן (מלכים ב פרק כא א-יז). גלות המלך יהויכין (מלכים ב פרק כד ח-כ). חורבן הבית הראשון (מלכים ב פרק כה א-כו).
ישעיהו פרקים. א א-לא. ה. ט ז-כ. כב א-יט. כח. לג ז-יד. נ א-י. נז א-יג. נח א-יד. נט. סד. סה א-כה. סו א-כד. פרקים מספר ירמיהו שלא עוסקים בגלות הגויים ולא פרקים שעוסקים בנחמה (מגן אברהם תקנד ג ומשנה ברורה שם). ובגמרא תענית כו. גיטין נו. סנהדרין צו. ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה. ובמדרש איכה רבה. ויהי רצון שנזכה לשמוח בבית המקדש בבניינו, כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, במהרה בימינו אמן.
הלכות לחיילים
רחצה ואכילת בשר
איסור רחצה ואיסור אכילת בשר אינם מדינא דגמרא אלא מנהג שנהגו אבותינו (טור ב"י תקנא). והתירו לרחוץ לצורך מצווה או כל רחצה שאינה לתענוג (שו"ע תקנא טז). לכן אין להחמיר באכילת בשר וברחיצה לחיילים שנמצאים בעזה או בגבול הצפון ואזורי לחימה, שלא להכביד עליהם בדבר מנהג כשהחיילים צריכים עוצמה וכוח. כתב בשו"ע שמותר בט' באב למרוח משחה נגד יתושין או משחה כנגד פצעים כי אינה סיכה של תענוג (שו"ע או"ח סימן תקנד טו).
כיבוס בשבוע שחל בו
איסור כיבוס בשבוע שחל בו הוא מדינא דגמרא והשנה אין שבוע שחל בו (תקנא ג). ואם אין לו אלא בגד אחד – התירו מר"ח עד שבוע שחל בו (משנ"ב כט). וכן יש להתיר גם כאן לחיילים מר"ח. גם בשבוע שחל בו יש להתיר במקרה הצורך כמו שמתירים לכבס לצורך מצווה או לצורך תינוק, שאין בכיבוסם של אלה משום שמחה (משנ"ב פד). וכן התיר הרה"ג אליהו זצוק"ל לכבס בגדי אחיות או רופאים שמכבסים מטעם היגיינה, וכן יש להתיר כאן לחייל שמגיע לביתו לחופשה קצרה שיכבסו את בגדיו.
צום לחיילים
פסק מו"ר אבא זצוק"ל בספרו כי " חיילים בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים – ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'. אבל חיילים בשרות מבצעי ינעלו נעלים צבאיות רגילות כמו ההולכים בדרכים שמותרים ללכת בנעלים רגילות" (שו"ע תקנד יז).
מי שאוכל בתשעה באב – יעשה הבדלה קודם אכילה
ילד או ילדה וכן כל חולה או מינקת וכד', צריכים לעשות הבדלה על כוס לפני שאוכלים. וכיוון שכבר ברכו "מאורי האש" בלילה, יברכו רק "הגפן" ו"המבדיל", אפילו אם הם אוכלים ביום או אפילו אחרי הצהריים לקראת השקיעה. ובכל מקרה לא מברכים על בשמים, שהם נועדו לתענוג.
גם למי שמותר לאכול בתשעה באב, אין היתר לשתות יין בתשעה באב אלא אם כן אין לו ברירה. ולכן עדיף לעשות הבדלה על מיץ מענבים סחוטים. שהרי למיץ ענבים קנוי יש קצת דין של יין. וכן כתב בשו"ע "יין מגתו דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים, נהגו לאסור" (סי' תקנב סע' ב).
ואם אין לו ענבים, טוב שיעשה הבדלה על מיץ ענבים. ואם אין לו – יבדיל על יין. ואם אין לו – יבדיל על בירה שהוא "חמר מדינה". וכן תעשינה הנשים שצריכות לאכול. וגם נשים שנהגו בכל השנה לא לעשות הבדלה – במקרה זה מותר להן.
"נחם" בברכת המזון
בשו"ע (תרי"ח) כתוב שחולה שמותר לו לאכול ביום כיפורים אומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון. וכן כתב הרמ"א: "מי שאכל בט' באב יאמר 'נחם' בברכת המזון" (תקנז). וכיוון שהשו"ע לא הביא את ההלכה הזו פסק כה"ח לא לומר "נחם" בתשעה באב מחשש הפסקה (כה"ח תקנ"ז יא).
אך הבן איש חי כתב (דברים כז) שצריך לומר "נחם" בברכת המזון אם אוכל אחרי חצות היום בתשעה באב: "חולה האוכל בט' באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה יאמר 'נחם' במקום 'רצה והחליצנו'. ואומר 'ותבנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו. בא"י מנחם ציון בבנין ירושלם'".
אמירת עננו לשאינם צמים
חייל שלא צם את כל הצום – לדעת השו"ע לא יאמר עננו. "כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים, אינו תענית, ואם דעתו לאכול קודם לכן, אינו מתפלל עננו ". ולדעת הרמ"א אומר עננו כי אע"פ שהוא לא צם ביום זה, אחרים צמים. "מיהו נוהגין להתפלל עננו אף על פי שאין משלימין עד צאת הכוכבים, וכן דעת מקצת רבוותא, ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה, דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סימן קי"ט, אבל ש"ץ לא יאמר עננו אא"כ משלימין, וכן נוהגין".
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קלא) חילק בין מי ששכח ואכל, שחייב להמשיך בתענית, ולכן יאמר עננו ביום התענית הזה, לבין חייל שלא צם כי פטור מתענית, שכלל לא שייך שיאמר עננו. ויהי רצון שיתקיים באויבינו "וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם: וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם". אמן.
סיפור
לאכול בתשעה באב – לפעמים זו מצווה
בתשעה באב האחרון זכינו להיות עם הרב זצ"ל בבית. בערב תשעה באב אמרתי לרב: 'הרב, אתה יודע שאתה לא צם?'. הוא שאל אותי אם אני אומר את זה בגדר של חבר או רופא, ועניתי שבגדר של רופא. הרב אמר לי: 'אני אתחיל לצום, תבוא לבקר אותי מחר, אם תראה שזה קשה עליי, אפסיק'.
באתי למחרת בעשר בבוקר, לקחתי מדדים ואמרתי לרב: "צריך תרופות ולשתות". הרב הסכים ואמר: "תביא את התרופות וכוס מים". הגשתי לו את המים והוא החל לומר: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיא בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו באותיות ה'ו'י'ה' הריני בא לקיים מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ולשמוע בקול הרופא", בלע את הכדורים ושתה.
אמרתי לו: "הרב, למה לא בירכת?" אז הוא ענה: "לא שתיתי מהצמא שלי אלא כי אתה אמרת לי". ואפשר גם לספר שכל תשעה באב האחרון שלו, הרב שכב במזרון על הרצפה.
(ד"ר אפרים שמבה, רופאו האישי של הרב)
נולדה על רצפת הלובי
בתשעה-באב של שנת התשס"א הגעתי עם אשתי לחדר לידה ב-11:30 בבוקר, לאחר ירידת מים. חיכינו שם לאורך כל היום, אך לא נראתה שום התקדמות. לקראת ערב, לפני תפילת מנחה, הגעתי לבית הרב זצ"ל כדי לקחת את כיסוי הטלית של הרב המעטרת את כיסאו של אליהו בבריתות, ונודעה סגולתה ללידה קלה. וכמובן, גם לקבל ברכה. אמרתי לרב שכבר מהבוקר אנחנו בחדר לידה ואין התקדמות. הרב אמר לי לא לדבר כך, והרגיע אותי שהכול בסדר ושאת כיסוי הטלית אקח מהרבנית שתחיה.
לאחר תפילת המנחה חזרתי ללובי של חדר הלידה. רעייתי בדיוק יצאה מבדיקה נוספת שבה נאמר לה שאין שינוי ויש להמתין בסבלנות, כי הדרך עוד ארוכה מאוד… נתתי את כיסוי הטלית לרעייתי, ששמה אותו על בטנה, והלכתי להתפלל ערבית.
כשחזרתי מהתפילה מצאתי את רעייתי בלובי (היה עומס ולא נתנו לה חדר), עם כאבים חזקים ונשימות כבדות. הצעתי לה שנצא למרפסת. לא היה לי מושג עד כמה מהר העניינים רצים…
לאחר דקות ספורות במרפסת, הבינה אשתי שהלידה מתחילה. היא נעמדה ואמרה שראש העובר כבר בחוץ. רצתי מהר לקרוא למיילדת, שכלל לא האמינה לדבריי וחשבה שאיני מבין, שהרי רק לפני כ-20 דקות אמרה שאין שום התקדמות. לאחר שלחצתי על המיילדת היא הבינה שעליה לצאת, ואכן אישרה שהלידה החלה. תוך כדי ניסיון להכנס לחדר הלידה בהליכה, אחרי שני צעדים בלבד, החליקה התינוקת לאוויר העולם על רצפת הלובי. כמובן שהתכונה מסביב היתה רבה, וגם השמחה והלחץ. ברוך ה' שהכול הסתיים בשלום.
במשך היום היה אתנו בחדר הלידה זוג נוסף שהיה במצב דומה. לאחר שחזה בפלא ניגש אלי בהיסוס האב, אברך צעיר, ואמר שהוא לא קשור לדברים מסוג זה, אך מבקש, אם אפשר, בכל זאת להשתמש בכיסוי הטלית. מכיוון שבכל מקרה היה עלי להמתין ולראות שהכול בסדר, נתתי לו את השקית בטרם החזרתי אותה לבית הרב.
למחרת, במהלך היום, פגשנו את הזוג המדובר במחלקה והם סיפרו שגם הם ראו את הנס באופן מיידי.
(משה כהן, בית-אל)
שאלות
לעיסה בצום . האם לפי הדעה שלא מברכים על מסטיק, מותר ללעוס מסטיק בצום?
אנחנו לא לועסים מסטיק בצום, כיוון שיש בו הרבה סוכר או טעמים. לכן גם מברכים עליו.
צום מאוחר . לא הרגשתי טוב בבוקר ולכן שתיתי כוס מים. אני יכולה להתחיל לצום מעכשיו? האם יש צורך להאריך את הצום?
להמשיך עד צאת הצום.
אין לדבר שיניים . האם מותר לצחצח שיניים בצום (לא ביום כיפור)?
לא.
עשן בלי אוכל . האם מותר לעשן בצום?
מותר בצנעה, ורצוי לא לעשן כלל.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אוי ויי!
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
מה אכפת לך?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך לקשור את הסכך?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
