ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
עבודה זרה מנוגדת לארץ ישראל
בספר דברים מזהיר משה רבינו את עם ישראל מחטא עבודה זרה למעלה מ-25 פעמים. יותר מכל ארבעת החומשים האחרים ששם הוא מוזכר 22 פעמים. הטעם לדבר הוא שארץ ישראל היא ארץ קדושה, ועבודה זרה יש בה טומאה (שבת פב.) וכן הוא אומר "וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". (יחזקאל כ) ולכן צריכים להיזהר בארץ ישראל אפילו מנדנוד טומאה של עבודה זרה.
זהירות יתירה מעבודה זרה בכניסה לארץ ישראל
זו הסיבה שבגללה יעקב מזהיר את בניו מנדנוד של עבודה זרה כאשר הם נכנסים לארץ ישראל. אומר יעקב לבניו "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם". (בראשית לה ב). הסביר הרמב"ן (ויקרא יח כה) כי בכל מקום אסור ללכת עם אלהי נכר אע"פ שלא עובדם. אבל בארץ ישראל אסור לשאת אותם בתוכנו למרות שלא מיחסים להם שום ערך. מרוב קדושה של הארץ היא לא סובלת אפילו נדנוד קל מטומאת העבודה הזרה.
כל הגדול מחברו – יצר עבודה זרה שלו גדול משל אחרים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
705 - פרשת ואתחנן תשפ"ה – שבת נחמו – לחיות את הגאולה
706 - פרשת עקב תשפ"ה – זהירות מעבודה זרה בימינו
707 - פרשת ראה תשפ"ה – צדקה כפולה ומכופלת
טען עוד
חטא העגל בא מרוב עוצמה וגדלות. הוא מתרחש כאשר בני ישראל נמצאים ליד הר סיני במקום שיש בו השראת שכינה. במקום שבו הם בנו את המשכן. גם הזמן הוא זמן מיוחד, זמן שבו משה מקבל את הלוחות שצריכות להיות בלב המשכן. במקום הקדוש הזה ובזמן הקדוש הזה חוטאים ישראל בחטא העגל. ללמדך שהחטא הזה מגיע מרוב כח ועוצמה רוחנית שלא מכוונים נכון. על המצב הזה אמרו חכמינו ז"ל 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'.
הורדת ישראל ממדרגתם – מוציאה את יצר הרע של עבודה זרה
כשמשה שובר את הלוחות הוא מוריד אותם ממדרגתם ובאותה שעה סר מהם יצר העבודה זרה. גם נדב ואביהו חוטאים מרוב גודל וקדושה וגם שלמה המלך, הוא נושא את בת פרעה בדיוק ביום שבו הוא חונך את בית המקדש. זו בת פרעה שהחטיאה אותו בעבודה זרה ביחד עם כל הנשים הנכריות שנשא כאשר רם לבבו. (עיין רש"י תהילים קכז).
קדושה גדולה צריכה זהירות כפולה ומכופלת
גם בספר ויקרא אנו קוראים על אזהרה מעבודה זרה ברגע של מעלה מיוחדת. האיסור הזה מוזכר אחרי חטא נדב ואביהו שלא ידעו כי קדושה גדולה צריכה זהירות כפולה ומכופלת ובעת חנוכת המשכן והקטרת טעו ושילמו בחייהם. אחרי החטא הזה מזהיר אותם משה שלא ליפול בעבודה זרה בעת הקדושה הגדולה, ולכן רוב האזהרות על עבודה זרה מולך, אוב וידעוני מופיעות בפרשות אחרי מות קדושים וכד'.
לכן עבודה זרה של יהודי קשה מעבודה זרה של גוי
זו הסיבה שבגללה עבודה זרה של יהודי קשה מעבודה זרה של גוי. "עבודה זרה של נכרים שבטלוה קודם שתבא לידי ישראל - הרי זו מותרת בהנאה. שנאמר 'פסילי אלהיהם תשרפון באש'". לעומת זאת אי אפשר לבטל כלל עבודה זרה של יהודי (רמב"ם עבודה זרה ח). יש ליהודי קדושה יותר מגוי ואם הוא התעלם מהנשמה שלו והלך אחרי אלוהים אחרים, הוא בקליפה הרבה יותר גדולה.
זה שאומר הכתוב "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיה ב יג). בגלל החטא הכפול של עם ישראל לקתה ירושלים בכפליים "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ". ולכן יש לירושלים נחמה כפולה שנאמר "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו מ).
עבודה זרה הוותרנית מתירה כל תאווה
התורה מתארת עוד חטא עבודה זרה שבגללו כמעט נמחק עם ישראל כולו רגע לפני כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל. באותה שעה מתו כל מתי מדבר (במדבר כ א) נקיים מחטא המרגלים, ניצחו את סיחון ועוג וכל קללות בלעם התהפכו להם לברכה. ברגע שיא זה מגיעות בנות מדיין ומואב ומחטיאות את עם ישראל בעבודה זרה כדי להתיר להם עריות.
ממש כמו שחטאו במדבר בע"ז להתיר להם עריות "וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו". דרשו חכמים "על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם" (ספרי). כך הם מתירים לעצמם עריות מתוך הצחוק של חטא העגל, מצחקים בעריות שהותרו להם על ידי העבודה זרה הוותרנית שמתירה כל תאווה.
זהירות מיוחדת מעבודה זרה בארץ ישראל
הכותים לא נענשו בחו"ל ונענשו בארץ ישראל על ע"ז
כמו שעבודה זרה של יהודי חמורה מעבודה זרה של גוי, כך עבודה זרה בארץ ישראל חמורה מעבודה זרה בחו"ל. ומסביר הרמב"ן (ויקרא יח כה) שהכותים נענשו בארץ ישראל כי "לא ידעו את משפט א-להי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט א-להי הארץ',
והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם, לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם, ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם". כי ארץ ישראל "היא נחלת ה' מיוחדת לשמו". וכן שנו בספרא (קדושים יא יד), ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה.
כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עבודה זרה
להמחיש את הקשר שבין ארץ ישראל לאיסור עבודה זרה מביא הרמב"ן את הגמרא שאומרת כי עצם המגורים בחו"ל הם כמו ע"ז, ולכן לא נענשו הכותים על ע"ז שעבדו בחו"ל. "תָּנוּ רַבָּנָן, לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים. וְאַל יָדוּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּה יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כה) "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים". מקשה הגמרא "וְכִי כָּל שֶׁאֵינוֹ דָּר בָּאָרֶץ אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עבודה זרה. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, (ש"א כו) "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה', לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וְכִי מִי אָמַר לוֹ לְדָוִד, "לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים"? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים" (כתובות קי ב).
ומביא הרמב"ן את דברי חכמינו בתוספתא דעבודה זרה (פ"ה ה"ה) הרי הוא אומר (בראשית כח כא) 'ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים', ואומר 'לתת לכם את ארץ כנען', כל זמן שאתם בארץ כנען - הייתי לכם לאלהים, אין אתם בארץ כנען - כביכול אין אני לכם לאלהים ".
כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'
ומביא הרמב"ן את דברי חכמינו בספרי (עקב מג), שאמרו שעיקר קיום מצוות הוא בארץ ישראל. וכל ענין קיום המצוות בחו"ל הוא להרגיל את עם ישראל במצוות. "שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים". ואפילו מצוות התלויות בגוף כמו תפילין ומזוזות עיקרם בארץ ישראל " כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'". ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ), ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה". ומסיים "והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך".
זהירות מנכרים בארץ ישראל שמרגילים אותנו לעבודה זרה
לכן יש מצווה מיוחדת להוריש את יושבי ארץ ישראל הכנענים ואחר כך לבער את העבודה זרה מארצנו "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ" (במדבר לג נב). דייק הבן איש חי (ש"ש מסעי בהקדמה) "הנה הכתוב הקדים איבוד יושבי הארץ שהם בעלי העבודה זרה קודם איבוד העבודה זרה עצמה, והטעם נראה לי בס"ד להורות לנו שהאדם צריך להתרחק ולהישמר מן המסבב הרעה יותר מן הרעה עצמה". ולכן קודם מאבדים את מסבב הרעה, ואחר כך את הרעה עצמה.
אל תשאיר אותם שלא יהיו נישואי תערובת ואח"כ ע"ז
כן קושרת התורה בין האיסור להשאיר נכרים בארץ ישראל לבין ע"ז שכתבה "וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם " שמא יהיה קירוב לבבות "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" הנישואין הללו יביאו את בנך לעבוד עבודה זרה "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר". ולכן " כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ " (דברים ז).
בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם
לכן יש מצווה מיוחדת בארץ ישראל לנתץ את מצבותם ולגדע את אשריהם "שצונו לאבד עבודה זרה ובתיהם כולם בכל מיני האבוד וההשחתה. בשבירה ושרפה והריסה וחתוך כל מין שיאות לו, רוצה לומר במה שיהיה יותר מופלג ויותר ממהר בהשחתתו. והכונה שלא נניח להם רושם. והוא אמרו יתברך "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" (דברים יב ב).
ואמרו גם כן " מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ " (דברים ז) ואמרו גם כן " וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (דברים יב). וכו' ואמרו שם "וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם ואי אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ (ספר המצות להרמב"ם - עשה קפה). ובהלכות עבודה זרה (ז א) משלים הרמב"ם ואומר "אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו".
הדרכות מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל
דוכנים של נוצרים במעבר מנדלבום
לפני מלחמת ששת הימים הייתה העיר העתיקה בשלטון הירדנים. הגבול בינם לבינינו עבר במעבר "מנדלבאום". ומנהג היה בכל ערב חג המולד שערבים מהעיר העתיקה היו מציבים דוכנים בשער מנדלבאום ומוכרים ליהודים חפצים במחירים נמוכים מאוד. והיו יהודים צובאים על הדוכנים לקנות בזול. ואמר לנו הרב שאסור לקנות מהם כלום כמו ההלכה שאומרת שאסור שלשה ימים לפני ימי החג שלהם לקנות מהם דבר.
ושאלתי אותו איך כל האנשים קונים למרות שהם נראים דתיים או חרדים. ואמר לי שהם רגילים לנהוג כמו בחו"ל שרק ביום החג שלהם אסור לקנות. אבל הם לא למדו את ההלכה במקורה לראות שבארץ ישראל יש איסור גם שלשה ימים קודם לכן.
הנכרים בחו"ל לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם
שכך נכתב בשו"ע (יו"ד סימן קמח) כי יש הבדל בין נכרים שעובדים עבודה זרה בארץ ישראל לנכרים שעובדים ע"ז בחו"ל. שהעובדים בחו"ל לא באמת מאמינים בעבודה זרה שלהם, אלא "מנהג אבותיהם בידיהם" ואילו הנכרים שנמצאים בארץ ועובדים ע"ז יכול להיות שעובדים אותה באמת.
ההלכה הזאת נאמרת על איסור קניה מהנכרים שלשה ימים לפני החג שלהם. " במה דברים אמורים, בארץ ישראל. אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד". והסביר הט"ז "לפי שהעובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם". אבל הנכרים בארץ ישראל – באמת מאמינים בעבודה זרה, ולכן צריך להזהר איתם ביותר.
מוחקים כל צלב
מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה נזהר זהירות מרובה מכל מה שיש בו נדנוד של צלב או משהו אחר מעבודה זרה. כל מקום שהיה נראה כמו צלב על סידור או על בגד הוא היה מסיר מהבית. ובאמת לא היה נכנס לבית אם בטעות נכנס בו משהו עם ציור של צלב מעליו. מפורסם הסיפור שקיבל מדלית זהב מנשיא צרפת ומחק את הצלב שהיה על המדליה הזאת. לקיים מה שנאמר "וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ".
לפגום צורת אדם שלימה
כשהיינו ילדים היה הרב מלמד אותנו לחתוך כל אף או אוזן של בובה שהייתה שלימה, כמו שכתוב בשו"ע (קמא) "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה וכו' וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם". אמנם אם הם מצויירים ואינם תבליט – מותר.
פעם הוזמן מרן הרב זצוק"ל לבית יהודי עשיר בלוס אנג'לס וראה בפתח ביתו פסל של משה רבינו עם קרני הוד. בעל הבית קנה אותו בשביל להתקרב לקדושה והתפאר בו בפני מרן הרב זצ"ל. אמר הרב לבעל הבית שאסור להשאיר פסל כזה בפתח ביתו למרות שאומרים שזה מסמל את משה רבינו.
לקח בעל הבית פטיש בכוונה לשבור את קצה אוזנו של הפסל אבל המכה הייתה חזקה והפסל נבקע לכל אורכו. שמח העשיר שמחה גדולה כי כעת הוא יכול להסביר באמצעותו לכל אורחיו את ההלכה שאומרת שאסור לאדם להשאיר בביתו צורה שלימה של אדם.
כמרים במלון בירושלים
פעם היה כנס של כמרים נוצרים בירושלים, ומשרד החוץ שכר חדרים בבתי מלון בשביל לארח את כל הכמרים שהיו אמורים לבוא לירושלים. בין השאר הם הגיעו למלון שהיה בשכונת בית הכרם בירושלים. ובעל המלון שאל את הרב האם מותר לו לארח כמרים נוצרים שיש עליהם צלבים.
אמר לו הרב כי על פי ההלכה צלב שתלוי על הצוואר לקישוט אין לו דין של עבודה זרה (בא"ח ש"ש מסעי ב). ואע"פ שלא טוב להחזיקו בבית, אין איסור על בעל המלון שאנשים עם צלב יתגוררו במלון שלו. אבל על כמרים שעונדים את הצלב על צווארם כתב הבן איש חי "מכל מקום צורת שתי וערב שתולין הכומרים על בגדיהם או על צוארם, יש להחמיר בהם" (מסעי ש"ש ד).
אמר הרב לבעל המלון תגיד לאנשי משרד החוץ שאתה מוכן לארח את הכמרים ובלבד שישאירו את הצלבים שלהם בכספת מחוץ למלון. אנשי משרד החוץ מאוד כעסו על בעל בית המלון ואמרו לו כי אם הם יעשו מה שהוא מבקש תהיה תקרית דיפלומטית וכד'. ביטלו אצלו את העסקה ואמרו לו שהוא הפסיד כי הם לא ישכרו ממנו את המלון.
הגיע יום הכנס והגיעו הרבה כמרים יותר ממה שתכננו. לא היה לאנשי משרד החוץ מקום להלין את הכמרים הנוספים בירושלים. בצר להם אמרו לכמרים שלא היה להם מקום לינה תנסו את המלון בבית הכרם, אבל אל תגידו שאנחנו שלחנו אתכם. באו הכמרים לבעל המלון והוא אמר להם שהוא מוכן להשכיר להם חדרים בתנאי שאת הצלבים הם שמים בכספת מחוץ למלון. הסכימו הכמרים בשמחה, ובעל המלון גבה מהם מחיר כפול מהמחיר שרצו לשלם לו אנשי משרד החוץ.
כשהגיעו הכמרים לכנס שלהם, שאלו אותם אנשי משרד החוץ אם קיבלו אותם יפה בבית המלון הזה. הם חששו שנוצר שם ויכוח ונהייתה מריבה. אמרו להם הכמרים כי במלון קיבלו אותם מאוד יפה, חדרים טובים וכו'. הם רק ביקשו מאיתנו לשים את הצלבים בכספת, ואין לנו עם זה שום בעיה. אמר הרב לבעל המלון עליך נאמר "שומר מצווה לא ידע דבר רע". ובאמת למה אנחנו כל כך מחמירים בצלב של נוצרים?
עבודה זרה בשיתוף – עיקר עבודה זרה של ימינו
נוצרים – עבודה זרה בשיתוף
הרמב"ם (עבודה זרה פרק ט הלכה ד) פוסק "הנוצרים עובדי עבודה זרה הם". אע"פ שהם מאמינים באל אחד שנמצא בשמים. הם משתפים איתו גם את ישו שהוא לדעתם גם אלוהים באיזה שהוא אופן וזה נקרא עבודה זרה בשיתוף. לכן צריך להיזהר ולא להיכנס לכנסיה או למנזר שלהם. ואפילו לא לעבור לידם. שנאמר במשלי (ה ח) "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ". ואפילו לעבור במקום קרוב אסור (שו"ע יו"ד קמט-קנ).
מהי עבודה זרה בשיתוף?
הרמב"ם מסביר שבימי אנוש טעו אנשים טעות גדולה ואמרו הואיל והאלהים ברא שמש וירח וכוכבים להנהיג את העולם, נשבח ונפאר לה' שברא אותם, ונשבח ונפאר גם את השמש הירח והכוכבים שמאירים לנו ומביאים לנו ברכה. הם חשבו שהשבח שהם נותנים לכוכבים ולשמש ולירח זהו רצון האל. " וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו" ונשארו רק בעבודה לשמש, לירח ולכוכבים לבדם.
זהו חטא העגל
השיתוף הזה שבו גם עובדים את ה' וגם עובדים את הנבראים שהוא ברא – נקרא עבודה זרה בשיתוף. כך היה בדיוק חטא העגל. עובדיו לא כפרו בה' שברא את העולם שהרי נאמר "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לה' מָחָר" (שמות לב). הרי שהתכוונו לעבוד את ה' ואת העגל ביחד.
כנגד הבלבול הזה הזהירה התורה בעשרת הדברות ואמרה "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" הרי אמונה בה' כתובה. אעפ"כ הוסיפה התורה ואומרת "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". מסביר האבן עזרא שבדיבור השני ה' מלמד אותם כי לא ראוי לשתף "עמי אלהים אחרים" וזהו "על פני".
זה חטא שלמה בבית המקדש
כן ראינו ששלמה חונך את בית המקדש לה' ונותן לנשים לעבוד אלילים בהר הזיתים מול בית ה'. "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו: אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמושׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן". איך כל האלילים האלה הולכים אצל שלמה ביחד עם בנין בית המקדש? התשובה היא שהוא חושב כי הוא עובד את ה' ואת כל האלילים האחרים שבאים מכוחו.
כך הכניס אחז את המזבח של דמשק בבית ה' מול קודש הקדשים
כך הכניס אחז מלך יהודה את המזבח של אלילי דמשק לבית המקדש ליד מזבח ה'. "וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ: וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד בּוֹא הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמָּשֶׂק: וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו" (מלכים ב טז).
והוא השאיר את מזבח ה' שנאמר "וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית ה' וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה". הוא מקריב את הקרבנות על המזבח החדש שהביאו מדמשק "וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר".
לכן ההדגשה – אין עוד ואֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ
לכן אומרת התורה בפרשת ואתחנן "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ " לדעת שאין אלוהים אחרים ליד ה'. שוב חוזרת התורה ואומרת "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד " (דברים ד). וכך אנחנו אומרים בכל עלינו לשבח, לדעת כי ה' הוא אלוקים ואין עוד מלבדו.
כך אנחנו צריכים לכוון בכל פעם שאומרים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". שאין עוד מישהו אחר בעל כח שה' נתן לו שליטה בעולם. אע"פ שאנו מכירים שיש שמש וירח וכוכבים ויש להם כח להאיר, אבל אין שום מצב שנעבוד אותם אפילו ליד עבודת ה'.
אֶפֶס בִּלְתָּךְ גּוֹאֲלֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
וזה מה שיבין העולם בימות המשיח. לכן אנחנו מתפללים ואומרים בשבת "אֵין עֲרוֹךְ לְךְ ה' אֱלֹהֵינוּ - בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֵין זוּלָתָךְ מַלְכֵּנוּ - לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֶפֶס בִּלְתָּךְ גּוֹאֲלֵנוּ - לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּמִי דוֹמֶה לָךְ מוֹשִׁיעֵנוּ - לִתְחִיַּת הַמֵּתִים". שלעתיד לבא יהיה ברור לכולם שאין גואל אחר מלבד ה'. ויתקיים בנו (זכריה יד ט) "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", אמן.
סיפור
ברכה ליהודים בלבד
במשך שנים רבות התגוררתי בנצרת-עילית, ובתום לימודיי בישיבה חזרתי לשם בשליחותו של מרן הרב זצ"ל, על-מנת להקים את הגרעין התורני במקום. בתחילה התגוררתי ברחוב מסוים, ואט-אט החלו ישמעאלים לרכוש דירות ולהשתלט על השכונה. לבסוף נשארו שם שתי משפחות יהודיות בלבד, אנחנו והשכנים בדירה ממולנו. חודשיים לפני תום השכירות, הגיע בעל-הבית ואמר לנו שאין בכוונתו לחדש את החוזה, והוא רוצה לשפץ ולהשכיר לדייר חדש שמשלם יותר.
ידוע שלפי ההלכה אסור להוריד את המזוזות גם כשעוברים, ולכן שאלתי את בעל-הבית האם השוכר החדש הוא ישמעאלי, שאם כן צריך להוריד אותן. ואולם בעל-הבית השיב: "מה פתאום?!".
עברו חודשיים, אנחנו עזבנו לדירה חדשה, אבל לא הייתי שקט בעניין המזוזות. החלטתי לקיים את "וקמת ועלית אל המקום", התפללנו שחרית אצל הרב ולאחר התפילה שאלנו אותו האם אפשר לסמוך על המילה של בעל-הבית שאמר שלדירה לא ייכנס ישמעאלי, שכן השארנו שם את המזוזות שלנו.
מרן הרב ענה לנו: "תיגש מהר לבית ותפרק את המזוזות, מי שנכנס הוא לא רק שוכר, הוא קנה את הבית והוא נוצרי עובד עבודה זרה, ועוד יותר מכך – את כל הרחוב כבר מכרו לערבים... תיגש מהר ותפרק את המזוזות שלך".
היינו בהלם מהתשובה המדויקת, ומכך שהרב יודע בדיוק דברים שאנחנו, שדיברנו עם בעל-הבית, לא ידענו. נסענו מייד לנצרת-עילית. הגענו לביתנו לשעבר, והבחנו שבכניסה עדיין יש מזוזה. דפקנו בדלת, ומי שפתח אותה היה ערבי נוצרי, ומאחוריו ניצב פסל של מריה!
אמרנו לו שאנחנו הדיירים הקודמים ובאנו לקחת את המזוזות שהשארנו במשקופים. הגוי אמר: "אני לא מסכים! רק אתמול צבעתי את המשקופים, וגם שמעתי שמזוזות של יהודים מביאות ברכה לבית...". אמרנו לו שזה מביא ברכה רק ליהודים, ואם הוא לא נותן לנו רשות אנחנו מזמינים משטרה. הגוי נתרצה, ואנו שלפנו מברגים והתחלנו להסתובב בבית ולפרק מזוזות. עם כל מזוזה שפירקנו, התפללנו שהבית ייגאל ויירכש מחדש על-ידי יהודים כשרים. לבסוף נתברר לנו שבאמת כל הרחוב נמכר לנוכרים.
מדהים איך מרן הרב יושב בירושלים, אך יודע בפרטי פרטים מה מתרחש בכל פינה.
(הרב אופיר קריספיל, גרעין תורני, נצרת-עלית)
13 מי יודע
סיפר הרב משה ברכה: פעם הזכיר הרב זצ"ל בשיעור שהקלפים של פוקר הם כולם עבודה זרה. סיפרתי את הדברים לחבר שהיה מצלם איתי את שיעורי הלוויין, והוא לא האמין לי שזה באמת מה שהרב אמר. הוא שאל את הרב, והרב אמר שהם כולם עבודה זרה. אותו חבר התעקש ושאל את הרב אולי רק הקלפים עם הציורים הם בעייתיים ולא כולם, אבל תשובת הרב לא השתנתה: כל הקלפים הם עבודה זרה. שאלתי את הרב מה לעשות עם קלפים שיש בבית, והוא השיב שהטוב ביותר הוא להעלותם באש, ואם לא - לזרוק לפח. הכנו אש יפה וזרקנו את כל הקלפים לתוכה. אלה היו קלפים יקרים מאוד, אבל אם זאת עבודה זרה, אנחנו לא חושבים פעמיים.
אשתי היא אומנית ועלה בדעתה רעיון, להכין קלפים מ-1 עד 13 בהתבסס על "אחד מי יודע". הדפסתי את הקלפים הללו והבאתי לרב, והוא התלהב מאוד. הוא קרא לרבנית והראה לה ואמר: תסתכלי מה זו קדושה. תראי מה נותנים לילדים לשחק.
כדי להבין את דברי הרב נזכיר מה שכתב רבי לוי יצחק מברדישטב זיע"א בספרו "קדושת לוי": "ובפרט שראיתי היום שבעונותינו הרבים נפרצה פרצה באחינו בית ישראל לשחוק בקארטין (קלפים) וקל בעיניהם דבר זה. אבל הוו יודעים שבכל קארט (קלף) יש בודאי קליפה גדולה אשר לא ראויה להזכירה" (דרושים לחנוכה) וכנראה כוונתו הוא לסימן התלתן שמודפס על הקלפים שהוא סמל לע"ז הנוצרית.
שאלות
תכשיט צלוב. אני עובדת בחנות מזכרות ומוכרים שם בין היתר דברים של נוצרים כמו צלב, וכל מיני דברים של עבודה זרה. האם מותר לי לעבוד שם?
צלבים זה לא עבודה זרה. זה מוגדר על-פי ההלכה כתכשיט, ולכן זה מותר.
יום בעייתי . האם יש משמעות להתחדשות השנה האזרחית?
האמת היא שהיינו צריכים לשמוח ביום הזה כדי להיות שותפים בשמחתם של אחרים. אבל לצערנו היום הזה כרוך בכל כך הרבה כאב וסבל שהגויים הנחילו לנו ביום הזה דווקא. כמה יהודים נשרפו דווקא לכבוד החג הזה. כמה נשים נאנסו לכבוד החג הזה. כמה עלילות נוטפות שנאה נאמרו ונרקמו בחג הזה. קשה לנו לשכוח את הכול. אם הגויים היו מבקשים סליחה על כל מה שעוללו לנו בחג הזה כל השנים, היינו אולי סולחים. אבל הם ממשיכים עם האנטישמיות שלהם בצורה קצת מוסתרת והרבה גלויה. לכן איננו יכולים לשמוח אתם בשמחתם. במיוחד שהיא ציון דרך ללידתו של האיש שהוא בשבילם אלוהים. זה אומר כי בשבילנו זה עבודה זרה. למזלנו יש מהם שאומרים שהוא כבר לא אלוהים, בכל מקרה הם בהתקדמות ואנחנו בבעיה עם היום הזה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
מבוא לסדרת פתחי אמונה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
