ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
ברור שלכתחילה יש לטבול כלי שנרכש מגוי, אלא שאם אין מקום לטבול אפשר להקל להשתמש בו אחר שימכרנו לגוי. ומצאנו עוד כמה אופנים המתירים את השימוש בכלים:
א. כתב המרדכי (ע"ז סי' תתנ״ט בהגה"ה, ביצה פ"ב סי' תרעז) שמי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יו"ט (ובשבת ויו"ט אסור להטביל כלים שנראה כמתקן מנא), יכול ליתן את הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, והוי ליה כשואל מן הגוי דאין צריך טבילה. והובאה הלכה זו בשולחן ערוך (סי' שכ''ג, ז): ״מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים, וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואינו צריך טבילה״.
ולמדנו מכאן שיכול להקנות את הכלי לגוי במתנה, ולאחר מכן לשאלו ממנו ובכך להיפטר מטבילה.
והנה בדינו זה של המרדכי ישנה מחלוקת אם עדיין חייב בטבילה לאחר מכן כשיוכל, או שמא יכול להמשיך להשתמש בכלים כך ללא טבילה. דהט''ז (יו"ד קכ, יח, ואו"ח שכג, ו) כתב שעיצה זו ניתנה רק לשעת הדחק והיא רק תקנה זמנית עד שיוכל לטובלו, וכלשון הט''ז (שם ביו''ד): ״נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה, דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה, כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו. ולא עדיף ממשכן עובד כוכבים ביד ישראל ודעתו לשקוע דצריך טבילה, ותו דגבי טלית שאולה מצינו גם כן שפטורה מציצית כל ל' יום ואחר כך חייב דנראה כשלו. על כן הכי נמי נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפילו בברכה, אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה״. וכן פסק במשנ''ב (סימן שכ''ג, לה), וכן גם הכף החיים (סק''ג וסקנ''ו) והפר''ח (סק''מ).
אכן רבים הקשו על ראייתו זו של הט״ז, שהרי כלי ממושכן נשאר אצלו ולכן חייב טבילה, שהרי משכון קונה, כדאיתא בגמרא (קידושין ח, ב): ’אמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר (דברים כד, יג): ’ולך תהיה צדקה’, אם אינו קונה - צדקה מנין, מכאן לבעל חוב שקונה משכון’. וכן הובא ברשב''א (ע''ז עה) 'דדעתיה לשקועיה צריך טבילה, דכמכירה מפורשת דמיא'. כיון שהכלי נחשב שלו עד שהלווה ישלם חובו, מה שאין כן כלי ששואל מגוי שאינו הופך להיות שלו לעולם, ולכן אין מכאן ראיה שיש חיוב טבילה.
גם יש להקשות על ראייתו מהטלית, שכן בטלית שהולך בה ל' יום ללא ציציות יש ודאי חשש מראית עין, אולם בכלי לא ניכר אם הוטבל וליכא חשש מראית עין.
ומכח קושיות אלו ועוד חלקו על דינו של הט''ז וסברו שיכול להשתמש בכלי לעולם ללא טבילה, וכן כתב בפירוש בשולחן גבוה (או''ח ח''ב תנא אות ז'), שכל דבר שאי אפשר להטבילו מחמת גודלו וכבדו, וכן בכל הני צלחות גדולות של זכוכית שאי אפשר להטבילם, יתנם לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ומותר להשתמש בהם לעולם.
וכן כתב הבן איש חי (פרשת מטות אות י'א), וכן כתב בשו''ת מנחת יצחק (ח''ה סי' קכו אות ב'), וכן כתב הגר''ע יוסף (הליכות עולם חלק ז' מטות סעיף ט').
ב. יש שרצו ללמוד היתר להשתמש בכלי אף בלא טבילה כלל כשאי אפשר לטובלו, על פי דברי המג''א (סי' י"ג ס"ק ח') שהביא מהמרדכי שאם נפסלו לאחד הציציות בשבת ומתבייש לישב כך בלא טלית, מותר לו ללבוש את הטלית בלי ציציות, משום שלא אמרה תורה שאסור ללבוש בגד של ד' כנפות בלי ציצית, אלא ציותה במצוות עשה להטיל בו ציציות, וכיון דבשבת אינו יכול להטיל בו ציציות, נחשב אנוס ופטור הוא היום מן המצוה ומותר לו ללבוש הטלית בלי ציציות, ומכל מקום המג"א הוסיף שיש בו איסור מדרבנן, ורק משום כבוד הבריות התירו. ולכן גם בכלי הדין כן, דהתורה לא אסרה להשתמש בכלי שאינו טבול אלא חייבה לטבול, וכשאינו יכול לטבול הרי הוא פטור.
ופשיטא דבדין ההיתר להשתמש בכלים מחמת שאין יכול לטבול, גם כן הדין ברור שמיד כשיוכל לטבול הכלים ולהוציאם מידי טומאתם, חייב לעשות כן לפני השתמשות נוספת.
ג. יש שהורו להפקיר את הכלי במקום שאינו יכול להטבילו, וממילא כיון שאין לו בעלים הרי הוא פטור מטבילה. וסמכו בזה על היתרו של רש''ז אורבעך (במנחת שלמה ח''ב סי' סו אות ט''ז) שכתב כן, וז״ל: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר ואינו מתכוין לזכות בו, כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות. ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שע"י ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה... אפשר שבשעת הדחק יכולים גם בשבת להפקיר, ולכוון שמשתמש כל השבת בשל הפקר''.
ומסוף דבריו אלו למדו שאפשר בשעת הדחק להפקיר את הכלי, וכיון שאין לו בעלים אין בו חובת טבילה.
אמנם יש שלא הסכימו עם קביעה זו, ואסרו אפילו בשעת הדחק. ראה שכתב כן בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' קלו).
וידוע שישנה מחלוקת ראשונים מהו גדר הפקר, שלשיטת הרמב''ם הפקר דומה לנדר, וז״ל ביד החזקה (פ"ב מהל' נדרים הלכה י"ד): "ההפקר אע"פ שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. ומה הוא ההפקר, הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל וכו'. וכיצד דין ההפקר, כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו, ואפילו זה שהפקיר דינו בו כדין כל אדם, אם קדם וזכה בו קנהו". וכדבריו כתבו להלכה גם הטור והשו"ע (חו"מ סימן רע"ג סעיף ב').
והאריך בזה בספר קצות החושן (סי' רע''ג, סק''ג), ולמד שלשיטת הרמב''ם הוא ממש כנדר, ואין ההפקר מוציא מרשות הבעלים, אלא חל עליו חובה מחמת הנדר להניח לכל אדם לזכות בחפץ. ועשה מזה נפקא מינה להלכה שאם מת המפקיר אין היורשים מחויבים לקיים נדרו, ורשאים הם לממש את בעלותם בחפץ.
ולפי דבריו כיון שהחפץ הוא עדיין ברשות הבעלים, חייב כלי זה טבילה כמו כל שאר כליו, ורק אם בא אדם לזכות בכליו אסור לו לעכבו ולמונעו מחמת נדרו.
ואין להקשות על המנחת חינוך שהקיל להפקיר ולהשתמש בכלי, שכן רבו החולקים על הקצות בהבנת הרמב''ם.ב(ראה חת''ס, יו''ד סי' שטז ושערי ישר, שער ה, פכ"ג ועוד)
וכיון דלא נפקא הא ממחלוקת לכן יש לטבול כליו מיד כשיוכל, וביחוד שרוב הפוסקים כתבו שלא יועיל הפקר להיפטר מטבילה.
ד. ישנה שיטה נוספת להיפטר מטבילה, שיכוון בשעת הקניה שאינו רוצה לזכות בכלי וממילא לא יחשב הכלי כשלו, שאין אדם קונה דבר בעל כרחו. כן הובא בפרי השדה (ח''ב סי' ק''ט), וכן הביא במנחת שלמה דלעיל, שכתב: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר 'ואינו מתכוין לזכות בו', כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות''.
אלא שמשם דווקא למדנו שחייב לטבול מיד שיהיה לו אפשרות כהמשך לשונו: ''ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שעל ידי ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה''. ולכן הסומך על פסק זה חייב לטבול מיד אחר השבת או כשיוכל.
ומכיון שלרוב השיטות אין לאדם להשתמש בכלי מעת שיכול לטובלן במקוה לכן יש לו לטובלן מיד באפשרות הראשונה.
.

הרב שי טחן
ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.











