ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
ברור שלכתחילה יש לטבול כלי שנרכש מגוי, אלא שאם אין מקום לטבול אפשר להקל להשתמש בו אחר שימכרנו לגוי. ומצאנו עוד כמה אופנים המתירים את השימוש בכלים:
א. כתב המרדכי (ע"ז סי' תתנ״ט בהגה"ה, ביצה פ"ב סי' תרעז) שמי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יו"ט (ובשבת ויו"ט אסור להטביל כלים שנראה כמתקן מנא), יכול ליתן את הכלי לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, והוי ליה כשואל מן הגוי דאין צריך טבילה. והובאה הלכה זו בשולחן ערוך (סי' שכ''ג, ז): ״מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים, וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואינו צריך טבילה״.
ולמדנו מכאן שיכול להקנות את הכלי לגוי במתנה, ולאחר מכן לשאלו ממנו ובכך להיפטר מטבילה.
והנה בדינו זה של המרדכי ישנה מחלוקת אם עדיין חייב בטבילה לאחר מכן כשיוכל, או שמא יכול להמשיך להשתמש בכלים כך ללא טבילה. דהט''ז (יו"ד קכ, יח, ואו"ח שכג, ו) כתב שעיצה זו ניתנה רק לשעת הדחק והיא רק תקנה זמנית עד שיוכל לטובלו, וכלשון הט''ז (שם ביו''ד): ״נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה, דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה, אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה, כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו. ולא עדיף ממשכן עובד כוכבים ביד ישראל ודעתו לשקוע דצריך טבילה, ותו דגבי טלית שאולה מצינו גם כן שפטורה מציצית כל ל' יום ואחר כך חייב דנראה כשלו. על כן הכי נמי נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפילו בברכה, אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה״. וכן פסק במשנ''ב (סימן שכ''ג, לה), וכן גם הכף החיים (סק''ג וסקנ''ו) והפר''ח (סק''מ).
אכן רבים הקשו על ראייתו זו של הט״ז, שהרי כלי ממושכן נשאר אצלו ולכן חייב טבילה, שהרי משכון קונה, כדאיתא בגמרא (קידושין ח, ב): ’אמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר (דברים כד, יג): ’ולך תהיה צדקה’, אם אינו קונה - צדקה מנין, מכאן לבעל חוב שקונה משכון’. וכן הובא ברשב''א (ע''ז עה) 'דדעתיה לשקועיה צריך טבילה, דכמכירה מפורשת דמיא'. כיון שהכלי נחשב שלו עד שהלווה ישלם חובו, מה שאין כן כלי ששואל מגוי שאינו הופך להיות שלו לעולם, ולכן אין מכאן ראיה שיש חיוב טבילה.
גם יש להקשות על ראייתו מהטלית, שכן בטלית שהולך בה ל' יום ללא ציציות יש ודאי חשש מראית עין, אולם בכלי לא ניכר אם הוטבל וליכא חשש מראית עין.
ומכח קושיות אלו ועוד חלקו על דינו של הט''ז וסברו שיכול להשתמש בכלי לעולם ללא טבילה, וכן כתב בפירוש בשולחן גבוה (או''ח ח''ב תנא אות ז'), שכל דבר שאי אפשר להטבילו מחמת גודלו וכבדו, וכן בכל הני צלחות גדולות של זכוכית שאי אפשר להטבילם, יתנם לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ומותר להשתמש בהם לעולם.
וכן כתב הבן איש חי (פרשת מטות אות י'א), וכן כתב בשו''ת מנחת יצחק (ח''ה סי' קכו אות ב'), וכן כתב הגר''ע יוסף (הליכות עולם חלק ז' מטות סעיף ט').
ב. יש שרצו ללמוד היתר להשתמש בכלי אף בלא טבילה כלל כשאי אפשר לטובלו, על פי דברי המג''א (סי' י"ג ס"ק ח') שהביא מהמרדכי שאם נפסלו לאחד הציציות בשבת ומתבייש לישב כך בלא טלית, מותר לו ללבוש את הטלית בלי ציציות, משום שלא אמרה תורה שאסור ללבוש בגד של ד' כנפות בלי ציצית, אלא ציותה במצוות עשה להטיל בו ציציות, וכיון דבשבת אינו יכול להטיל בו ציציות, נחשב אנוס ופטור הוא היום מן המצוה ומותר לו ללבוש הטלית בלי ציציות, ומכל מקום המג"א הוסיף שיש בו איסור מדרבנן, ורק משום כבוד הבריות התירו. ולכן גם בכלי הדין כן, דהתורה לא אסרה להשתמש בכלי שאינו טבול אלא חייבה לטבול, וכשאינו יכול לטבול הרי הוא פטור.
ופשיטא דבדין ההיתר להשתמש בכלים מחמת שאין יכול לטבול, גם כן הדין ברור שמיד כשיוכל לטבול הכלים ולהוציאם מידי טומאתם, חייב לעשות כן לפני השתמשות נוספת.
ג. יש שהורו להפקיר את הכלי במקום שאינו יכול להטבילו, וממילא כיון שאין לו בעלים הרי הוא פטור מטבילה. וסמכו בזה על היתרו של רש''ז אורבעך (במנחת שלמה ח''ב סי' סו אות ט''ז) שכתב כן, וז״ל: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר ואינו מתכוין לזכות בו, כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות. ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שע"י ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה... אפשר שבשעת הדחק יכולים גם בשבת להפקיר, ולכוון שמשתמש כל השבת בשל הפקר''.
ומסוף דבריו אלו למדו שאפשר בשעת הדחק להפקיר את הכלי, וכיון שאין לו בעלים אין בו חובת טבילה.
אמנם יש שלא הסכימו עם קביעה זו, ואסרו אפילו בשעת הדחק. ראה שכתב כן בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' קלו).
וידוע שישנה מחלוקת ראשונים מהו גדר הפקר, שלשיטת הרמב''ם הפקר דומה לנדר, וז״ל ביד החזקה (פ"ב מהל' נדרים הלכה י"ד): "ההפקר אע"פ שאינו נדר, הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. ומה הוא ההפקר, הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל וכו'. וכיצד דין ההפקר, כל הקודם וזכה בו קנהו לעצמו ונעשה שלו, ואפילו זה שהפקיר דינו בו כדין כל אדם, אם קדם וזכה בו קנהו". וכדבריו כתבו להלכה גם הטור והשו"ע (חו"מ סימן רע"ג סעיף ב').
והאריך בזה בספר קצות החושן (סי' רע''ג, סק''ג), ולמד שלשיטת הרמב''ם הוא ממש כנדר, ואין ההפקר מוציא מרשות הבעלים, אלא חל עליו חובה מחמת הנדר להניח לכל אדם לזכות בחפץ. ועשה מזה נפקא מינה להלכה שאם מת המפקיר אין היורשים מחויבים לקיים נדרו, ורשאים הם לממש את בעלותם בחפץ.
ולפי דבריו כיון שהחפץ הוא עדיין ברשות הבעלים, חייב כלי זה טבילה כמו כל שאר כליו, ורק אם בא אדם לזכות בכליו אסור לו לעכבו ולמונעו מחמת נדרו.
ואין להקשות על המנחת חינוך שהקיל להפקיר ולהשתמש בכלי, שכן רבו החולקים על הקצות בהבנת הרמב''ם.ב(ראה חת''ס, יו''ד סי' שטז ושערי ישר, שער ה, פכ"ג ועוד)
וכיון דלא נפקא הא ממחלוקת לכן יש לטבול כליו מיד כשיוכל, וביחוד שרוב הפוסקים כתבו שלא יועיל הפקר להיפטר מטבילה.
ד. ישנה שיטה נוספת להיפטר מטבילה, שיכוון בשעת הקניה שאינו רוצה לזכות בכלי וממילא לא יחשב הכלי כשלו, שאין אדם קונה דבר בעל כרחו. כן הובא בפרי השדה (ח''ב סי' ק''ט), וכן הביא במנחת שלמה דלעיל, שכתב: ''הקונה מגוי כלי והפקירו ולקחו יהודי אחר 'ואינו מתכוין לזכות בו', כיון שאין לכלי בעלים אין חובת טבילה וממילא אין איסור השתמשות''.
אלא שמשם דווקא למדנו שחייב לטבול מיד שיהיה לו אפשרות כהמשך לשונו: ''ומה שלענין שבת לא נתנו עצה להפקיר אף שרבו המתירים להפקיר בשבת, היינו מפני שעל ידי ההשתמשות הוא נראה כחוזר וזוכה''. ולכן הסומך על פסק זה חייב לטבול מיד אחר השבת או כשיוכל.
ומכיון שלרוב השיטות אין לאדם להשתמש בכלי מעת שיכול לטובלן במקוה לכן יש לו לטובלן מיד באפשרות הראשונה.
.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן איך ניתן להשתמש במנגל טרף שנמצא לעיתים בבתים מושכרים ואיך ניתן להכשירו
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה מברכים על פיצה?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
