ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
שאלה נוספת: כיצד נכון להתייחס לנשים שבהפגנתיות מתעטפות בציצית ומניחות תפילין, ונראה שהן עושות זאת בחוצפה והתרסה כנגד המקובל אצל שומרי התורה והמצוות?
תשובה : נברר סוגיה זו בהרחבה לפי הסדר.
המחלוקת וההלכה אם נשים חייבות בציצית
נחלקו התנאים לגבי חובת נשים בציצית (מנחות מג, א-ב). לדעת תנא קמא, נשים חייבות בציצית, שכן לדעתו מצוות ציצית אינה תלויה בזמן אלא נוהגת ביום ובלילה, וממילא נשים חייבות בה. וכן נהג רב עמרם חסידא שהטיל ציציות בבגדי הנשים שבביתו (סוכה יא, ב). ואילו לדעת רבי שמעון נשים פטורות מציצית, כי היא מצווה שנוהגת ביום ולא בלילה, וממילא תלויה בזמן ונשים פטורות ממנה.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
793 - שכר אנשי מערכת הביטחון
794 - ציצית ותפילין לנשים
795 - מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - 90 שנה לפטירתו
טען עוד
נשים שמתעטפות בציצית מקיימות מצווה
להלכה נפסק שמצוות ציצית נוהגת ביום בלבד (שולחן ערוך אורח חיים יח, א), וממילא נשים פטורות ממצוות ציצית. כלומר נשים שלובשות בגד של ארבע כנפות אינן חייבות להטיל בו ציצית, אבל אם יטילו בו ציצית תהיה להן מצווה. ולמנהג השולחן ערוך לא יברכו על הציצית, ולמנהג הרמ"א אף יברכו על הציצית.
וכן כתב בשולחן ערוך לגבי מצוות ציצית: "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא" (אורח חיים יז, ב). הוסיף הרמ"א: "ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא". אך הוסיף הרמ"א: "אך מחזי (נראה) כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא". אולם היו נשים שנהגו לקיים מצוות ציצית, כפי המובא במהרי"ל. כמו כן העיד רבי יוסף משאש (ממרוקו ואלג'יריה) על נשים צדקניות שהיו מתעטפות בציצית ומניחות תפילין (נחלת אבות חלק ה, עמ' רסח).
המנהג שאין מתעטפות וסיבותיו
בפועל, רוב הנשים ככולן לא נהגו להתעטף בציצית. המהרי"ל (רבי יעקב לוי מולין, שו"ת החדשות ז), שהיה אחד מאחרוני הראשונים באשכנז (ה'קכג-ה'קפז, 1427-1363), כתב כמה טעמים לכך: חשש לאיסור כלאיים, הוצאה בשבת, מנהג הדיוטות ויוהרה, ועוד טעם על פי הסוד. עוד כתב בספר מהרי"ל (מנהגים, ציצית ד), שלא היה נראה בעיניו "מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית. ושאלו לו: מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית מ' ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן. והשיב שמא אינה מקשבת לי, ועל כהאי גוונא אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין".
אולם רוב הטעמים שהביא אינם אלא חששות רחוקים, והטעם העיקרי שכתב בשמו בעל האגור (הלכות ציצית כז) הוא משום יוהרה: "ונשאל מהר"י מולן, והשיב דנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומחזי כיוהרא". בעל האגור הוא רבי יעקב ברוך לנדא, שאביו היה תלמיד של מהרי"ל.
כאמור, כך כתב הרמ"א, שהתעטפות בציצית לנשים "מחזי (נראה) כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא". כלומר, שלא כמו מצוות קריאת שמע, שופר ולולב, שגברים חייבים בהן, וממילא יש מעלה שנשים יקיימו אותן. במצוות ציצית גברים אינם חייבים כל עוד אין להם בגד של ארבע כנפות, ורק אם יתעטפו בבגד ארבע כנפות, תהיה להם מצווה להטיל בבגד ציצית (ערוך השולחן יז, ב-ג).
האם יש חשש "לא ילבש"
מתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כב, ה) משמע שיש איסור לנשים להתעטף בטלית משום "לא ילבש", וכך צריך להיות הדין לגבי תפילין. ויש מהאחרונים שהזכירו חשש זה, ובהם בן איש חי (לך לך יג). אומנם כל הראשונים ורוב ככל האחרונים לא הזכירו בעיה זו. וביאר מהר"ם שיק (יו"ד קעג), על פי הט"ז (קפב, ד), שאיסור "לא ילבש" הוא כאשר לובשים בגד לשם נוי, אבל כאשר לובשים אותו לשם מצווה אין איסור "לא ילבש". בכל אופן אם יוסיפו לבגד צבעים כמקובל בבגדי נשים, גם למחמירים לא יהיה בכך איסור "לא ילבש".
נשים בתפילין
המשנה במסכת ברכות (כ, א-ב) אומרת שנשים פטורות ממצוות תפילין. וביארו חכמים שהסיבה לכך היא שתפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שבשבתות וימים טובים אין מניחים תפילין. בתלמוד הבבלי (עירובין צו, א) מסופר על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים. לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (ברכות ב, ג) אמרו שמיחו חכמים במיכל בת שאול על שהניחה תפילין.
מחלוקת הראשונים
יש אומרים שההלכה כמבואר בירושלמי, ומוחים ביד אישה שרוצה להניח תפילין. כן כתבו הראב"ד, ריא"ז, כלבו (סימן כא) בשם הר"ם מרוטנבורג, תשב"ץ קטן (ע"ר).
אולם מנגד יש סוברים שהלכה כמבואר בתלמוד הבבלי, שאין למחות ביד אישה שרוצה להניח תפילין. כך כתבו בספר החינוך (תכא), המאירי (עירובין צו, א), וכן עולה מהרמב"ם (הלכות ציצית ג, ט), והרשב"א (א, קכג). וכן אפשר ללמוד מעוד ראשונים שכללו את מצוות התפילין עם שאר מצוות עשה שהזמן גרמן בלא שום חילוק, ומהם: בה"ג, רי"ף, ר"ן וריטב"א. וכן סיפרו על כמה צדקניות בדורות הראשונים והאחרונים שנהגו להניח תפילין, ומהן בנותיו של רש"י ואשתו של רבי חיים בן עטר.
דעת רוב האחרונים שלא יניחו
אולם רוב האחרונים כתבו שיש למחות בנשים שרוצות להניח תפילין. כך כתב רמ"א (לח, ג): "ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן, מוחין בידם (כל בו)". וכן כתבו רבים ובהם: ים של שלמה; מהריק"ש, לבוש ג; מגן אברהם ג; ברכי יוסף לח, א; פרי מגדים א"א ג; יפה ללב ב; משנה ברורה ב, יג.
הסיבה שיש למחות לדעת האחרונים
הראשונים ביארו שטעם הסוברים שיש למחות בנשים שלא יניחו תפילין הוא מפני שצריך להקפיד בעת הנחת תפילין שהגוף יהיה נקי, ולא יפיחו בהן. וכן צריך להיזהר מהיסח הדעת, ונשים שאינן זריזות להיזהר בכך, ובמקום מצווה תהיה בידן עבירה (תוספות עירובין צו, א ד"ה "מיכל", ראב"ד, ר"ן וריטב"א).
אומנם ידוע שיש נשים שיודעות להיזהר כראוי בכל הנצרך בעת הנחת התפילין. וככל שיותר נשים ידעו לקרוא וללמוד, יותר נשים יוכלו להיזהר בכך. לפיכך ביארו האחרונים שאם הנשים היו חייבות בתפילין, לא היה החשש מגוף שאינו נקי והיסח הדעת פוטר אותן מהמצווה. אבל כיוון שהן פטורות ויש חשש נקיות – הורו שלא יניחו (מגן אברהם לח, ג). שכן אף הגברים כעיקרון היו צריכים להניח תפילין במשך כל היממה, וגזרו חכמים שלא יניחו בלילה שמא יירדמו ויפיחו בהן ויתבזו. והוסיפו הראשונים והורו שלא להניחם גם במשך היום, מפני שאמרו חכמים (שבת מט, א) שהתפילין צריכות גוף נקי כאלישע בעל כנפיים. ואם יניחום כל היום מסתבר שרבים יחטאו ויתבזו על ידם. אבל כיוון שגברים חייבים להניחם פעם ביום, הורו להניחם בתפילת שחרית, שאז הגברים מרוכזים בדברים שבקדושה והחשש שלא ישמרו על גוף נקי פוחת. אבל נשים שאינן חייבות בכך, מדוע שיסתכנו בפגיעה בכבוד התפילין (מגן אברהם לח, ג; ערוך השולחן לח, ו).
אומנם גם מהאחרונים יש סוברים שאישה שיודעת לשמור על גופה ומחשבתה בנקיות, רשאית להניח תפילין (עולת תמיד לח, ג, עדותו של רבי יוסף משאש לעיל).
הלכה למעשה
נשים שרוצות להתעטף בטלית בצנעה, רשאיות לעשות כן. וזאת משום שעיקר הטעם שהורו שלא להתעטף הוא משום יוהרה, שלא יתגאו בכך על מנהג כל הנשים הצדקניות שאינן נוהגות להתעטף בציצית, אבל בצנעה אין חשש יוהרה ומותר. למנהג יוצאות אשכנז יברכו על הציצית, ולמנהג יוצאות ספרד לא יברכו (פניני הלכה תפילת נשים ב, ח). ואם נשים רבות ינהגו כך בצנעה לשם שמיים, במשך הזמן גם אם יקיימו בפרהסיה כבר לא ייחשב הדבר כיוהרה. אומנם לגבי תפילין, ההוראה לנשים שלא יניחו. ואישה שלמרות זאת תשתוקק ותרצה להניחן בצנעה, יש לה על מי לסמוך.
משמעות המחאה והביקורת
הדעה הסוברת שחכמים מיחו במיכל בת שאול שהניחה תפילין, הכוונה שהעירו לה שאין נכון לנהוג כך. ומן הסתם עשו זאת רק מפני שהניחה בפרהסיה. אבל אין הכוונה שעשו כנגדה הפגנות או העליבו אותה, כי אחרי הכול היא מקיימת מצווה.
דברי הרב פיינשטיין זצ"ל
אומנם הרב פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים ד, מט) כתב לגבי נשים פמיניסטיות שרוצות להתעטף בציצית, שאם מגמתן לשם שמיים, מצווה בידן. אבל כאשר כוונתן מצד תרעומתן על התורה שאינה משווה בין גברים לנשים "אין זה מעשה מצווה כלל, אלא אדרבה מעשה איסור" - איסור הכפירה שחושבת שאפשר לשנות את התורה.
כיצד להתייחס לפמיניזם הדתי
למעשה נראה שאין נכון לערב את המאבק בצדדים השליליים שבתנועה הפמיניסטית כדי לבקר את מי שרוצות לקיים מצוות מתוך הזדהות עם הצדדים החיוביים של התנועה הפמיניסטית. וכפי שביאר מרן הרב קוק שאין לדחות שום תנועה שמבקשת להוסיף טוב, כי בכולן יש ניצוצות אלוקיים, ובדחייתן יש פגם באמונה שגורם למשברים וייסורים, אלא התיקון הוא להרבות עליהן אור ממקור ישראל, כדי שאכן יוסיפו טובה וברכה ("יסורים ממרקים", זרעונים, אורות). ואף כלפי נשים שמזלזלות במצוות שונות ומתעטפות בטלית ומניחות תפילין בפרהסיה בהפגנתיות לא נכון למחות, אלא לבקר באופן מועיל את הראוי לביקורת ולכבד את הראוי לכבוד.
מתוך העיתון 'בשבע'
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
עירוב תבשילין
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
