ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סוכה
במועד קטן ט ע"ב דנה הגמרא ביחס בין לימוד תורה לקיום מצוות, האם העוסק בלימוד נפטר בשעות אלו מכל המצוות כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה או שהדין שונה. הגמרא מקשה שמצד אחד כתוב "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" ומשמע שדווקא חפציך לא אבל מצוות שהן חפצי שמים כן, אך מאידך כתוב גם "כל חפצים לא ישוו בה" ומשמע שאף חפצי שמים. ומתרצת הגמרא, שבמצוות היכולות להיעשות על ידי אחרים יש להמשיך לעסוק בתורה ולא להפסיק לצורך קיום המצווה ואילו באינן יכולות להיעשות על יד אחרים יש להפסיק ולקיים המצווה.
וכן מצאנו ביחס למצוות סוכה, שהגמרא בדף כח ע"ב שואלת כיצד אדם עושה סוכתו קבע, ומונה את הדברים שעושה בסוכה וביחס ללימוד תורה כותבת שיש לגרוס בסוכה אמנם ללמוד בעיון מחוץ לסוכה, ונימק רש"י (ד"ה בר ממטללתא) את החילוק שהשינון דורש טירחה וריכוז ופטור משום מצטער, ומשמע מנימוקו שאינו נפטר מדין העוסק במצווה. אין לדחות שכבר התחייב קודם במצוות סוכה, כי אם כן הוא הדין לגבי ההולכים להקביל פני רבם או לפדות שבויים, ועל כך כבר השיב המהר"ח אור זרוע (סימן קפג), שמותר לצאת אף לדבר הרשות וכל שכן לדבר מצווה, ולכן מותר באמצע החג לצאת לדרך, ולאחר שכבר התחיל במצווה אחרת יכול לישון בחוץ משום שפטור ממצוות סוכה, ואם כן הוא הדין לענייננו. אולם ניתן לדחות שאכן פטור מצד שני הטעמים ורש"י נקט בטעם הבסיסי יותר לפיו כלל אינו מחוייב לשבת בסוכה הואיל והוא מצטער.
אולם קשה כי בסוגייתנו (כו ע"א) אומרת הגמרא שההולכים לדבר מצווה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ולפיכך כשרב חסדא ורבה בר רב הונא היו הולכים בחג לריש גלותא לא ישנו בדרך בסוכה. ומבאר רש"י שהלכו לשמוע את הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא. וצריך עיון, שהרי אם לימוד התורה עצמו אינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שההכנה למצוות לימוד תורה לא תדחה. כמו כן, על דברי המשנה (כה ע"ה) ששלוחי מצווה פטורים, ביאר רש"י: "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים".
יש להוסיף על כך את דברי המהר"ח אור זרוע (סי' קפג) הלומד מרב חסדא ורבה בר רב הונא ש"הבחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצוות כל זמן שהם בבית רבם, כרב חסדא וכרבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה", והוסיף שמכל מקום אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולים כפי שנשים רשאיות לברך, ועולה מכך שלדעתו אפילו מתפילין וציצית פטורים.
עוד יש לעמוד בעניין זה על דברי הרמב"ם לגבי מצוות פרייה ורבייה (אישות טו, ב), שכתב: "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר, שהועסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה". דינו של הרמב"ם ובפרט טעמו "כל שכן בתלמוד תורה" אינו מובן, שהרי הגמרא במועד קטן אמרה שדווקא תלמוד תורה שונה בכך ואינו דוחה מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.
לגבי סוגייתנו, יישב הראי"ה קוק זצ"ל (טוב רואי סוכה כו ע"א) ששמיעת הדרשה מריש גלותא הייתה בגדר כבוד התורה וכבוד הכלל התלוי בכבוד הנשיאות, שהיא מצווה מעבר לתלמוד תורה שיש בה. יש להקשות על כך מרש"י על המשנה (כה ע"א) האומרת ששלוחי מצווה פטורים מן הסוכה, שביאר "כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים" ומשמע שכל מקרה עומד בפני עצמו, ונצטרך לדחוק ששני המקרים הראשונים הם אותו מקרה, שהולך להקביל פני רבו וללמוד ממנו תורה.
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב ד"ה ובחי') יישב את הקושי בדברי רש"י על פי ר"י מקורביל המובא בתוס' בכתובות (יז ע"א ד"ה מבטלין). בהלכות דרך ארץ מספר רבי עקיבא שבתחילת תשמישו לפני חכמים מצא פעם מת מצווה וטיפל בו, ואמרו לו רבותיו שעל כל פסיעה ופסיעה כאילו שפך דם נקי. והקשו התוס' מהגמרא שם האומרת שמבטלין תלמוד תורה להוצאת המת, ותירץ ר"י מקורביל שדווקא לימוד תורה מבטלין אך לא שימושה, שכן אמרו חז"ל ש"גדול שימושה יותר מלימודה". על פי זה מיישב האור שמח שלגבי כל המצוות הכלל שיש להפסיק מהלימוד לצורך מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים נאמר דווקא בלימוד תורה גרידא ולא בשימוש תלמידי חכמים, ומעמיד את סוגייתנו שבאו לשמש תלמידי חכמים ולא רק ללמוד. את המושג "שימוש" מבאר על פי דברי רש"י בברכות שהכוונה לגמרא שהיו מתאספים יחד ודנים בטעמי המשניות. על פי חילוק זה נוכל לתרץ גם את רב חסדא ורבה בר רב הונא ולומר שהואיל והלכו לרבם הרי שיש כאן לימוד באופן של שימוש תלמידי חכמים ולא לימוד גירסא גרידא. שם התירוץ יהיה מחודש יותר הואיל ולא מדובר על הליכה לתקופה גדולה בה בונים את יסודות הלימוד ודרך העיון שהרי ההליכה היא רק למשך החג.
ביישוב הרמב"ם נאמרו הסברים רבים, ונביא כמה מהם.
ערוך השולחן (אה"ע פ"א הל' יג-יד) מבאר שאמנם באופן כללי מצוות לימוד תורה אינה דוחה שאר מצוות, אולם פרייה ורבייה (להוליד בן ובת) היא מצווה שאינה עוברת ויוכל לקיימה גם בעתיד, ולפיכך אינה דוחה מצוות תלמוד תורה. ולגבי בן עזאי שלא קיים כלל מיישב שדבק כל כך בתורה עד שהיה אנוס וכלל לא יכול היה להינשא ואולי אף היה בכך פיקוח נפש. באופן דומה כותב הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה ח"א אה"ע סי' סו), שבמצוות פרייה ורבייה האדם לא מצווה לעשותה מיד אלא במשך כל חייו, ורק מטעם "זריזים מקדימים" ראוי ונכון להקדימה במידת האפשר, והואיל ולימוד תורה אינו נדחה ממצווה היכולה להיעשות על ידי אחרים כל שכן שאינו נדחה משום מצווה היכולה להיעשות על ידי עצמו במועד מאוחר יותר.
שו"ע הרב (הל' ת"ת פ"ג הל' א) מחדש שיש שני גדרים בלימוד תורה – ידיעת התורה ועסק התורה. מלבד המצווה לעסוק ולהגות בדברי תורה אנו מצווים לדעת אותה, וידיעה זו כוללת את ידיעת תרי"ג מצוות בתנאיהן ודקדוקיהן. הנאמר במועד קטן שיש להפסיק לצורך קיום מצוות שאינן יכולות להיעשות על ידי אחרים הוא דווקא לגבי הפסקה מהעיסוק והפלפול בתורה, אמנם מהלימוד לידיעת התורה אין להפסיק עבור כך. על פי זה מיישב את ההלכה שברמב"ם לפיה השוקד על לימוד התורה רשאי לדחות את נישואיו, הואיל ומדובר בשלב של הלימוד לצורך ידיעת התורה ואם יינשא יהיו ריחיים על צווארו ולא יוכל לשקוד על ידיעת התורה. משמע מדבריו שאף לימוד של ידיעת התורה לא יפטור ממצוות תפילין וכד' שקיומן אורך זמן מועט, הואיל ויוכל לשוב מיד ללימודו ולא יגרמו למנוע ממנו את ידיעת התורה.
דברי ערוך השולחן שייכים דווקא לגבי מצוות פרו ורבו, אולם על פי תירוצו של שולחן ערוך הרב נוכל לתרץ גם את דברי רש"י על המשנה ולומר שמדובר בהליכה לצורך הלימוד הבסיסי של ידיעת התורה, ומסתבר שכך היא הרגילות כשהולכים ללמוד ולא נשארים ללמוד בבית או לידו.
לגבי, רב חסדא ורבה בר רב הונא, כבר הבאנו לעיל את תירוץ הראי"ה, וכן כתבנו שניתן לתרץ על פי חילוקו של האור שמח, למרות ששם יותר דחוק תירוצו הואיל ומדובר שהליכה לימי החג בלבד. תירוץ שולחן ערוך הרב יהיה מרווח יותר לגבי מקרה זה, הואיל וגם לגבי דרשת הרגל ניתן לומר שהלכו ללמוד את הלכות הרגל, כפי שהיה מקובל בדרשות אלו, ולכן גם זה שייך לחלק ידיעת התורה.
כעת נותר לעמוד על חידושו של המהר"ח אור זרוע וליישבם. יישוב הראי"ה קוק לא יועיל, משום שהמהר"ח אור זרוע חידש שתלמידים ההולכים לבית רבם פטורים בכל השנים הללו, ואם כן לא מדובר על כבוד תורה. אמנם נוכל ליישב לפי תירוצו של האור שמח, שיש חילוק בין לימוד תורה לשימושה, שהרי אף ההולכים מספר שנים לבית רבם עוסקים בלימוד וליבון טעמי ההלכות ויסודותיהם, וכן ניתן ליישב על פי חילוקו של שולחן ערוך הרב, שכן בשנים אלו עוסקים הנערים בידיעת התורה.
הטעם שלימוד נדחה מפני מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים
באופן פשוט נראה שהטעם שתלמוד תורה אינו פוטר משאר המצוות כשם שהעוסק בשאר המצוות נפטר הוא, שלמרות שאדרבה מצוות לימוד תורה גדולה יותר, מכל מקום רצון התורה שנקיימה ונביאה לידי מעשה, וכדברי רבי יוחנן במדרש (ויקרא רבה, בחוקותי פרשה לה), ש"הלמד שלא לעשות נוח לו כאילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם".
האור שמח (הל' ת"ת פ"א הל' ב) מנמק באופן אחר וכותב שהמצוות ניתנו לכל ישראל באופן שווה לעומת המידות בהן לא פירטה התורה הדרכות מדוייקות משום שבהן יש הבדל בהדרכה בין אדם לאדם לכל אחד לפי מעלתו וכישוריו, וכך גם במצוות לימוד תורה, גודל המחוייבות להתמיד בלימודה משתנה מאדם לאדם. באופן מהותי לימוד התורה גדול יותר והוא שקול ככל המצוות, ולכן כאשר אדם לא מחוייב במצווה מסויימת ויש לו אפשרות לבחור אם ללכת ולקיים מצוות כל שהן או ללמוד תורה עדיף שילמד תורה, אולם כאשר מוטלת עליו מצווה שהוא מחוייב בה, אף שלימוד התורה גדול יותר עליו לעשות את המצווה לפי שהיא כמסגרת בסיסית שכל ישראל שווים ומחוייבים בה, ורק על גבה יכול כל אחד להוסיף ולהתעלות.
הקהלות יעקב (ברכות סי' טו) מנמק באופן שלישי וכותב שגדר החיוב של לימוד תורה הוא בכל עת של פנאי, ולפיכך כאשר ישנן מצוות לפניו אין עת זו מוגדרת כעת חיוב של לימוד תורה, וממילא ודאי שאין הלימוד דוחה מצוות אחרות.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
מהי אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות נתינה בפורים
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך עושים קידוש?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
