ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
מהתורה אנו למדים על שתי מצות עשה בנוגע לשביעית. הראשונה ביחס לאדמה והיא השבתת העבודה. והשניה ביחס לפירות והיא השמטתם-הפקרתם. יש לברר מה הדין במקרה בו יהודי עבר חלילה על המצוות ועבד או שמר את הפירות. בעז"ה נעיין בארבעה מקורות תנאיים, שנים בספרא ושנים במשנה.
ספרא:
בספרא (ויקרא, בהר) מובאות שתי הלכות:
א. (א, ג)
ואת ענבי נזיריך לא תבצור, מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן המופקר.
ב. (א, ח)
והיתה שבת הארץ לכם מן השבות בארץ אתה אוכל ואין אתה אוכל מן השמור, מיכן אמרו שדה שנטייבה, בית שמיי אומרים אין אוכלים פירותיה בשביעית, ובית הלל אומרים אוכלים.
במה עוסקים שני המקורות?
לפי פירוש המיוחס לר"ש על ספרא, הראשון עוסק בדין שמור ואילו השני עוסק בדין נעבד. אמנם כפי שנראה לקמן ראשונים אחרים מבארים שאף השמור השני עוסק באדם שלא הפקיר.
משנה:
ג. שביעית ב, ו:
אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור.
הרמב"ם פוסק דין זה בפרק ג הלכה יא ויש לעיין מה הדין ביחס למי שעבר וזרע בשביעית עצמה. יתבאר להלן בעז"ה (ראה מהר"י קורקוס ד"ה נמצאת).
ד. שביעית ד, ב:
שדה שנתקוצה תזרע במוצאי שביעית שנטייבה או שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית שדה שנטייבה בית שמאי אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית ובית הלל אומרים אוכלין.
משנה זו היא בעצם ההלכה המובאת בספרא דלעיל. אמנם יש בה תוספת חשובה ברישא.
ביאור המילה נטייבה עפ"י הירושלמי (ד, ב) היא שנחרשה פעמיים (עיי"ש שהוא משום קנס). אמנם יש לשאול מיד, מדוע ברישא קונסים את החורש ואילו בסיפא ב"ה מתירים לאכול ולא קונסים כפי הרישא? מבאר במקום הרדב"ז שכיון שהסיפא נוגעת לפירות שהינן הפקר, לא שייך לאסור את הפירות באכילה משום שלא שייך לקנוס ממון חבירו על עבירה שלא עשה (וכן הביא סברא זו מרן הרב בשבת הארץ).
דעות הראשונים:
ומצינו בזה ד' שיטות בראשונים:
רמב"ם: אפילו עבר וזרע לא נאסר – מקורו מהמשנה בשביעית ד, ב והלכה כב"ה. וביאר רדב"ז שכיון שהפירות הינם הפקר אינו יכול לאסרם, ואפילו עליו (דאינם שלו לאסור).את קושיות ראב"ד תריץ מהרי"ק שאמנם צריך לעקור מה שנטע, אך אם עבר ולא עקר הפירות מותרים מטעם הנ"ל.
קשה עליו מדרשה מפורשת של ספרא ה – ואם נפרש כמו ר"ש שם דמשמעות 'שמור' הוא נעבד, אזי באמת קשה. אך לפי דברי חזו"א (שביעית י, ו) אפשר להסביר אליבא דרמב"ם שהתורה רק מצוה לאכול מן השבות והוא כולל שביתה והפקר, ולא לאכול מהשמור. וזאת משום שעל האדם לא להיות כבעלים. אך בדיעבד, אם עבר ועבד, כיון שהתנובה איננה שלו, אזי לא שייך לאסרה אלא אם כן מחזיק בה כבעלים וזהו שלא מן השמור. אך לאחר שיפקיר, אכן יהיה מותר וכדעת רש"י.
רש"ס: אסור לעובד ומותר לאחרים משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. והוא קנס חכמים.
ראב"ד: מבאר את דרשת ספרא ששמור הוא כפשוטו, אך מדוע לא נכתב כך, שמא הוא משום שהעבודה מבטאת סוג של שמירה, שמירה ע"י עבודה. אך אכן האיסור הידוע הוא שמור, ונח' האם נעבד הוא כמו שמור או לא. לב"ש כן לב"ה לא. או שאפילו הוא כמו שמור, גם שמור מותר כאשר מפקירים ובנעבד לא שייך לצוות על מעשה שיתקן ולכן הוא מותר.
בפירוש הספרא נוקט בדעה אחת כרש"ס, אך בהלכות כתב שפירות אסורים בנעבד אא"כ העובד היה גוי או במקום ששביעית מדרבנן. ועוד בתמים דעים כ' שהפירות אסורים מדאורייתא. ומבאר דרך אמונה (ביאור הלכה ד, טו) יש לומר שהמשנה שדיברה על נטייבה והוא חרישה שאינה נוגעת ישירות לפירות אוסרת רק על עצמו. אך פירות שזרע, ודאי שהם נאסרים מדאורייתא משום 'כל שתעבתי לך'.
ריטב"א: הפירות אסורים לכולם ואפילו במקרה של חרישה אם היא לאברויי אילנא. ונראה שהוא כוונת דבריו שהפירות אסורים בעצמם אך חז"ל גזרו. כלומר, ישנו איסור חפצא על הפירות ולכן נאסר לכולם. ומה שקשה מדעת בית הלל המתירים למעשה לאכול משדה שנטייבה – תירץ בית רידב"ז דה"מ רק מדאורייתא אך מדרבנן אסורים. ויש להעיר שלמסקנת בית רידבז כרם שנזמר בשביעית אסור לאכול פירותיו מדאורייתא.
שמור
כעת נעבור לדין השני, לאחר שהפירות כבר גדלו, כל אדם מישראל צריך להפקיר את פירותיו. מה הדין באם לא עשה כן אלא שמא את הפירות?
הגמרא ביבמות דנה לגבי נאמנות של גוי ומביאה ברייתא שמלמדת שגוי שפירותיו הן איסור, אין לחשוש לזה כיון שרק מנסה ל'השביח' את סחורתו.
עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזיקה הן, של נטע רבעי הן - לא אמר כלום, לא נתכוון אלא להשביח מקחו.
פירות של ערלה ונטע רבעי אנו מבינים, אך מהם פירות עזיקה? מביא רש"י שני הסברים (ד"ה של עזיקה):
א. פירות עזוקים היינו שמורים, וקמ"ל שאין לחשוש שאכן היו שמורים ונאסרו. ב. פירות ממקום בארץ ישראל הנקרא עזיקה, ואין להאמין לדבריו ולחשוש לדיני מעשרות. את הפירוש הראשון רש"י דוחה משום שלטענתו אין שום איסור בכך ששמרו את הפירות.
וכתב מהר"י קורקוס (ד, כד ד"ה מצות עשה) שכדעת רש"י היא ג"כ דעת הרמב"ם והרמב"ן. ונראה שסברתם היא שכיון שהפירות אינם כלל ברשותו של האדם, ממילא לא שייך שיאסור אותם על אחרים. אמנם כל עוד הפירות ברשות השומר אסורים באכילה והוא נדרש להפקירם ובכך להתירם.
אמנם תוס' (יבמות שם ד"ה של עזיקה) אכן סובר כפירוש הראשון, שפירות שנשמרו נאסרו. ודבריו מתאימים לפשט הדרשות של ספרא דלעיל שאין אתה אוכל מן השמור, משמע בכלל לא אוכלים אפילו לאחר הפקר. ואולי אפשר לומר בסברתו, שגם הפקר הבא אחרי שמירה מבטא במידת מה בעלות. שהרי הקוצר הוא זה אשר החליט להפקיר, ולכן הדבר נאסר עולמית.
ערוך השולחן (כא ה-ח) הביא דעה שלישית של הראב"ד בספרו תמים דעים הסובר שפירות שנשמרו ע"י ישראל אסורים אך אם נשמרו ע"י גוים, שאין להם כלל שייכות לפירות, מותרים.
בספר קטיף שביעית (סז, ב-ד) סיכמו את הסוגיות להלכה שגם נעבד וגם שמור מותרים באכילה, אך אין לקנות מאדם החשוד על עבירות אלו, שלא לחזק ידי עוברי עבירה. אך דעת הרב ישראלי והרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל שיש לכתחילה להחמיר בשמור ונעבד.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













