ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיות הקודמות עסקנו בעיקר ביסודות של הרחקת הנזיקין, כעת נפנה לברר מה הדין ביחס לתשלומים באם היה נזק למרות ההרחקה, או בשל הסיבה שלא הרחיק.
מקור הדיון
אומרת המשנה (כ, ב):
לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית - אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעלייה, צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה - טפח; ואם הזיק - משלם מה שהזיק. ר' שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק - פטור מלשלם.
השאלה העולה כאן היא על שיטת חכמים – מהי סברתם? שכן, על פניו שיטתו של ר"ש מובנת יותר, אנו עוסקים באדם שנהג לפי היתר חכמים, וא"כ מדוע שיצטרך לשלם? לכאורה הוא כעין אנוס, דמאי הוי ליה למעבד, הרי עשה את המוטל עליו?
רבי שמעון קאי בשיטה
בכדי לרדת לשרשי הדברים נתחיל בביאור הכרעת הראשונים בסוגיא, וכך כתב הרי"ף בסוגייתנו בקיצור נמרץ (י, א):
וליתא לדרבי שמעון דהא אוקמה אביי בשיטה בפרק הבית והעלייה:
שם (ב"מ קיח, ב) המשנה דנה באדם העושה ברה"ר עניינים פרטיים כגון בניה וזיבול, והזיק. ת"ק סובר שצריך לשלם את הנזק. ובגמ' שם מבררים כשיטת מי המשנה מדברת וכמי לא, ובמהלך הדברים אומרת כך:
אמר אביי: רבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון כולהו סבירא להו: כל מקום שנתנו לו חכמים רשות והזיק - פטור.
והיינו שכל חכמים אלו קאי ב'שיטה' אחת ובמצב זה הדין הוא שאין הלכה כמותם. ומכאן לומד הרי"ף לסוגיין שאין הלכה כר"ש אלא כחכמים ואף אם הרחיק כנדרש – עליו לשלם. וצ"ע מדוע.
ועוד, הרא"ש (ב, ה) מביא את הרי"ף אך מקשה עליו מדוע הוצרך לטעם זה של אביי והרי הלכתא כרבים?! ואמנם בפלפולא חריפתא (י) מתרץ את הרי"ף – אך בשביל להבין את תירוצו נלמד סוגיא נוספת.
הלכה כר"ש באש
גמרא נוספת העוסקת בשאלת התשלום על אף שמירה ראויה מופיעה בב"ק (סא, ב):
המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה? וכו' ר"ש אומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה - הכל לפי הדליקה. ולית ליה לר"ש שיעורא בדליקה? והתנן: לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית - אלא אם כן יש על גבו גובה ד' אמות, היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק; ר' שמעון אומר: לא נאמרו שיעורין הללו, אלא שאם הזיק פטור מלשלם! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכל לפי גובה הדליקה. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' שמעון. וכן אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כר"ש.
הנפסק בגמ' זו הוא שהכל תלוי בגובה הדליקה ואם היתה ברמה שלא אמורה להוות נזק, אזי אין לחייב. וזה כשיטת ר"ש במשנתנו בב"ב, שאם הרחיק כשיעור – פטור! ולכאורה זו סתירה לגמ' בב"מ?! עונה על כך הרי"ף:
ואי קשיא לך מ"ש התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא הכא דפטור? לא תיקשי לך, הכא דלפי צורך שעה מדליק וקא מרחיק כשיעורא וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה - אנוס הוא, דמאי הוה ליה למעבד?! הלכך מכה בידי שמים היא, ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורה. והתם גבי תנור, כיון דתדיר הוא מדליק, איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק היזקא, וכיון דלא עביד הכי פושע הוא, ולפיכך חייב. תדע - דהא רבנן פליגי עליה דר' שמעון בתנור דקא יהיב שיעור לפטור והכא אינהו גופייהו קא יהבי שיעורא לפטור:
כלומר במקרה בב"ק מדובר שהיווצרות הנזק נחשבת כאונס, שלא היה לו להעלות על דעתו שבדיוק בפעם היחידה בה מדליק את האש היא תביא לידי נזק. משא"כ במקרה של אש תמידית, עליו להיות זהיר יותר, אפילו שנוקט אמצעי בטחון. ואם לא נהג כן הרי הוא פושע.
לפי זה, טוען פלפולא חריפתא, מובן מדוע הרי"ף נזקק לנמק את פסיקתו שהעמידו את ר"ש כ'שיטה'. שהרי מצד יחיד ורבים, עדיין ניתן היה לפסוק כר"ש כשם שנפסק כמותו בב"ק.
ריבוי שימוש כמחייב זהירות
נחזור לעיין בדברי הרי"ף. ההבדל בין ב"ב לב"ק הוא בתדירות השימוש וממילא ברמת האחריות. אך הדבר צריך תוספת ביאור, שכן אם נקט האדם את האמצעים הנדרשים ע"מ למנוע נזק, מדוע זה שמשתמש בתדירות יהפוך אותו לפושע?
ונראה בביאור דברי הרי"ף - סטטיסטית יש יותר סיכוי לנזק מאש תמידית מאשר אש בודדה ועל כן הזהירות וממילא האחריות הנתבעת מן האדם גדולים יותר. וכך נראה מדברי הריטב"א שכתב (כ, ב ד"ה ר"ש):
כי עם תדירות השימוש אפשר הוא שיזיק אם לא יתן דעתו.
קצה"ח (קנה, ס"ק א) מבאר באופן מעט אחר את ההבדל בין ב"ק לב"ב:
ולולי דברי הרי"ף נראה לענ"ד דהכא שיעורא דתנור אינו אלא שלא יפחות משיעורא, דבפחות משיעורא הוי היזק ודאי ואינו רשאי להזיק על מנת לשלם, ולכן צריך להרחיק שלא יזיק בידים על מנת לשלם, אבל גם בהרחקת השיעור שהוא ד' אמות אכתי אינו מן הנמנע שלא ילך האש ומש"ה צריך לשלם מה שהזיק, אבל בהאי דפרק הכונס דאמרו הרחיק כראוי, והיינו לפי שיעור הדליקה, והתם מיירי בהרחיק כראוי באופן שהוא מהנמנע שילך האש לגדיש חבירו, ומש"ה הו"ל אונס גמור ומכה בידי שמים ופטור מלשלם:
כלומר, החילוק אינו מצד ריבוי או מיעוט השימוש באש, אלא השיעור אותו נתנו חכמים להתיר תנור בבית הוא רק כזה שמרחיק נזק ודאי, אך אפשרות של נזק עדיין קיימת בו. ואילו האש המדוברת בב"ק היא בהרחקה האמורה למנוע כל נזק אפשרי ועל כן הוא יוגדר אנוס במקרה והאש בכל זאת תזיק.
היתר הדלקת האש בבית
אך עדיין יש לשאול, מדוע בכלל הותר להדליק אש בבית אם הוא דבר שיכול להביא לידי נזק? לכאורה היה צריך לדרוש הרחקה כעין ב"ק, שאם חלילה יהיה נזק אזי הוא יהיה ברמת אונס.
על כך כתב נתה"מ (חו"מ קנה, ביאורים ס"ק א):
ולבאר כונתו [של הרי"ף] לפענ"ד נראה, דשם נתנו רבנן שיעור שירחיק, שלא יהיה יכול להזיק אפילו אם לא ישמרנו כלל, דמחמת שהוא רק צורך שעה הרחיבו חז"ל בשיעורא, משו"ה אם הזיק ע"י רוח שאינה מצויה, הוי אונס ופטור, כיון דלא חייבוהו חז"ל בשמירה משום אונס דלא שכיח. אבל הכא לא רצו חכמים ליתן שיעור הרחקה כל כך, כיון דתדיר הוא, ואילו היו מרחיבין השיעור לא היה אפשר לדור בבית כלל, ונתנו שיעור מה שאפשר שלא יזיק ע"י שמירה, וכיון שהוא בביתו ואפשר לו שישמרנו בהרחקה כזו, שוב אינו צריך להרחיק יותר, משו"ה אם לא שמר והזיק, חייב.
היינו, מבט של נזקי שכנים אינו כמו על נזקים רגילים, וכפי שביארנו בשיעור הראשון על הפרק. אם היו מחייבים הגבלות רחבות בשביל הכנסת תנור, היה זה פוגם ביכולת האדם לחיות בביתו, וזה עצמו מהווה נזק. ועל כן נתנו טווח בטחון בו לא יזיק בוודאות אך מאידך תחול עליו חובת שמירה.
ומקשה הברכת אברהם על כך שמלשון הרי"ף לא משמע שיש הבדל בשיעורי ההרחקה בין המקורות הנ"ל, אלא יתכן ושיעור ההיזק והסיכוי להתרחשותו הנזק מקביל, אלא ההבדל הוא בתדירות השימוש. אך לפי איך שנסחנו לא קשה. שכן נתה"מ רק מבאר שתדירות השימוש היא גופא ראיה לכך שהדבר הוא צורך בסיסי, ולכן יש הכרח לאפשר שימוש בתנור.
ועוד מעיר הברכת אברהם, שלפי דברים אלו, המבט על השימוש בתנור הינו כולל ואילו המדורה הוא כל עם בפני עצמה, אך במה יצטרפו ההדלקות זו לזו? ואולי אפשר לומר שתנור שבמהות הינו שימוש תדירי אזי מסתכלים על כל ההדלקות יחד, בשונה מסתם דליקה שאינה עניין קבוע במהות. ואה"נ, אם סוג ההדלקה של ב"ק תהיה תדירה אף אותה נדון כמו את התנור.
סברת חכמים ור"ש
מכל הנ"ל עולה שסברת חכמים שאמרו שיש צורך לשלם על אף שהרחיק כשיעור היא כך – השימוש בתנור אינו פשוט ביסודו, כיון שיש בו סיכוי לא מבוטל לנזק. אלא הוא 'היתר' שנועד לאפשר חיים נוחים יותר ועל כן התנו את השימוש בו רק עם שמירה צמודה.
ואילו לפי ר"ש ברגע שמתירים את השימוש על כרחך יש להתבונן על האדם כאינו פושע כלל, דלא מסתבר ששיעור חכמים הוא יחד עם שמירה צמודה כ"כ. שאם כן, יש בזה צמצום השימוש של האדם בביתו, אלא ע"כ הוא היתר לכת' ואם הזיק מוגדר כאנוס.
להערות - [email protected]
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
השלמת התמונה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
למטר השמיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
