ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בכל סוגיא אנו משתדלים לברר מהו המקרה המדויק עליו דברו ומה הדין בו, ולאחר מכן ברור הטעם והמקור. בסוגיא זו המקרה והדין ידועים, ובאופן כללי מוסכמים, ועל כן העיסוק מתמקד רק בחלק של טעם ומקור הדין. וכך אומרת הגמ':
אמר ר' יוחנן, שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים: מנין לחזקה ג' שנים? משור המועד, מה שור המועד כיון שנגח ג' נגיחות - נפק לי' מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד, ה"נ כיון דאכלה תלת שנין - נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח.
על פניו הלימוד משור המועד אינו ברור, שהרי ספירת הנגיחות מלמדת על אופיו של השור, שכבר א"א להתייחס אליו כאל שור תם. אך אכילת הקרקע אינה התנהגות אלא מצב נתון. וא"כ כיצד לומדים משור המועד לחזקה בקרקעות?
בטרם נבוא לביאור השאלה על פי שיטות הראשונים יש לעיין בהמשך הגמ'. מיד לאחר הצגת יסוד הלימוד משור המועד שואלת הגמ' שאם אכן לומדים ממנו אזי יש לקבוע את החזקה בקרקע רק לאחר שמלאו ארבע שנים. וזאת בהקבלה לשור המועד שאינו משלם נזק שלם עד הנגיחה הרביעית. וגמרא זו צריכה ביאור שכן מן הסתם שלא התכוונו ללמוד את כל הדינים משור המועד אלא עניין מסוים. אך מהו אותו עניין מסוים?
בדבר שאלה זו מוצאים בדברי רבותינו הראשונים שני כיוונים מרכזיים, המובאים מחד ע"י בעלי התוס' ומאידך ע"י הרמב"ן וסיעתו.
שיטת בעלי התוספות
כתב תוס' על שאלת הגמ' (כח, א ד"ה עד):
תימה לר"י דמאי פריך הא הכי יליף משור המועד מה התם הוחזק נגחן שלש פעמים ה"נ הוחזק שתקן בשלש שנים א"כ משלש שנים ואילך קמה ליה ברשותיה ואומר ר"י דס"ד דמקשה דהכי יליף מה התם מכי נגח ג' פעמים נפק ליה מחצי נזק לנזק שלם ה"נ כיון שאכלה שלש שנים ולא מיחה נפקא ליה מרשות מוכר לרשות לוקח אף על גב דמילתא בלא טעמא הוא.
נבאר דבריו – העניין המסוים אותו שייך ללמוד משור המועד לקרקע הוא כלשון הביטוי המפורסם - 'המקרה לא יתמיד'. והיינו שכאשר רואים פעולה החוזרת על עצמה כמה פעמים, וניתן לתת לפעולה הסבר הגיוני, הרי לנו שאין לראותה כעניין מקרי אלא כנוהל. ולכן שור שנגח ג"פ מוחזק אצל סביבתו כמועד ועל בעליו להתייחס אליו ככזה. ובאותה מידה בקרקע. אין כאן התבוננות רק על מצב ההחזקה אלא על התנהגותו של המר"ק. אם רואים ששותק במשך שלוש שנים הוחזק אצל סביבתו שהתנהגות זו תחזור על עצמה וימשיך לשתוק גם להבא.
וכאן יש לחדד, ואם ימשיך לשתוק להבא, אז מה? מה הוא מלמדנו? על כך אומר התוס' בשני מקומות נוספים בסוגיא (כח, ב ד"ה אלא מעתה חזקה, ובדף כט, א ד"ה שתא) ששתיקתו זו מלמדת שהוא מכר או נתן במתנה, ולכל הפחות מחל על החיוב הממוני כלפיו. וממילא היוצא מכאן הוא שאיכות התפיסה של המחזיק החדש הוא בגדר של וודאות, שיש ראיה על המכירה משתיקתו החוזרת של המר"ק.
אך אם כן, יש צורך להסביר את המשך מהלך הגמרא - א. מה ההוו"א לומר שיצטרכו שנה רביעית, הרי הלימוד היה ששלוש יוצר חזקה? ב. הגמ' מעלה כהוו"א שאפילו ללא טענה מצד המוחזק – החזקה תופסת. ומדוע שיועיל? היכן הוודאות של המכירה אם אין טענה?! ג. הגמ' משווה בין העדאה בפני בעל השור לבין מחאה בפני המחזיק, ויש הו"א שמחאה שלא בפני המחזיק לא תועיל משום שבשור המועד לא מועילה עדות באופן זה. ויש להקשות, הרי כל מה שלמדנו משור המועד הוא רק בנוגע להגיון העמוד ביסוד המקרה ולא שייך כלל לפרטים, ועוד קשה מעצם ההשוואה שהרי מחאה מבטלת חזקה והעדאה יוצרת חזקה?!
על שאלות אלו עונה התוס': א. שבהווה אמינא המקשן חשב שהלימוד אינו מסברא ולא נוגע להגדרה היסודית אלא למציאות דינית העולה מכך, וזאת כקבלה בידיהם אף אם אין טעם להשוות. ואם כן, שהלימוד הוא על הנפק"מ המעשית, יש להשוות אף את דיני מוחזקות בקרקע (כח, א ד"ה עד). ואמנם בשלב התשובה הגמ' מבררת שאכן הלימוד הוא מכח סברא, ועל כן אינם דומים לחלוטין.
ב. ובהמשך לכך, הגמ' אומרת 'איהו לא טען אנן טענינן ליה?!' והיינו שאין הכוונה שבאמת יש וודאות כשאין טענה, אלא מבררים אולי השתיקה מלמדת על מחילה מצד המערער, ובמחילה אין צריך לטענה. קמ"ל שהסבר זה איננו הגיוני דיו, ואין סיבה לטעון טענה רחוקה כ"כ (כח, ב ד"ה אלא מעתה חזקה).
ג. תוס' (כח, ב ד"ה אלא מעתה מחאה) מבארים שהלימוד אכן נובע מהמישור הראייתי, אך כאן הגמרא רוצה ללמוד על דרכי העברת מידע – האם כשם שבעדות לא סומכים על 'קול' כך גם במחאה לא נוכל לסמוך על 'קול' ויחוייב המוחה למחות דווקא בפני המחזיק? וקמ"ל הגמ' שבעדות השור הוא גזירת הכתוב, אך במחאה הוא מסברא שהקול ידיע עד המחזיק משום 'דחברך חבר אית ליה'.
שיטת הרמב"ן
לעומת זאת נצבת שיטת הרמב"ן (כח, א ד"ה משור המועד) שכתב:
משור המועד. לא נתחוור לי מאי ענין זו לזו, אבל נראה שלכך הקישום לומר כשם ששור המועד כיון שנגח שלש נגיחות יצא מאותה חזקה של תמות אף כאן יצאה שדה זו מחזקה של מוכר וכיון שיצאת מחזקת המוכר עליו להביא ראיה שלא מכרה שהרי זה מוחזק ועומד.
לשיטתו, הולכי אושא אינם סוברים שיש ראיה כלשהיא מהחזקת המחזיק, אלא רק הוא הפיכת המוחזקות. עד ג' נגיחות היה השור מוחזק כתם, ולאחר ג' נגיחות מבחינת סובביו הוא מועד ועל כן משתנה דינו. וה"ה גם בעניין החזקת קרקעות, לאחר ג"ש הופך המחזיק להיות מוחזק.
וממילא שאלות הגמרא מתבארות בקלות יותר, שכן אין את מימד הסברא והוודאות של המחזיק, אלא רק כללים מתי החזקה מחליפה צד.
א. הגמ' עצמה אומרת במפורש 'נפק ליה מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד' ומשמעו רק שינוי צד. ולפי זה מובן מדוע יש הו"א של שנה רביעית, שכן אולי יש רק יציאה מהחזקת המר"ק, שכעת העולם כבר לא רואה אותו כבעלים, אך אולי גם את המחזיק הנוכחי לא רואים כבעלים עד השנה הרביעית? קמ"ל שלא.
ב. ההוו"א שאפילו ללא טענה יועיל מובנת, משום שאם למדנו משור המועד ששלוש שנים משנות את המעמד, יש לומר שהוא הדין גם בשנות חזקה, שאחר שלוש שנים בעיני העולם יראה הדבר כאילו הבעלות עברה צד. וקמ"ל שההסתכלות איננה משתנה אלא אם יש גם טענה עמה.
ג. בנקודה זו אכן אין הבדל בין רמב"ן לתוס', משום שהדיון הוא אודות התועלת שבמחאה כאשר איננה בפני המחזיק. וקמ"ל שחברך חברא אית ליה, והמחאה תבוא מכל מקום.
מחאה וחזקה
ובנוגע לשאלה מדוע הגמ' שואלת ממחאה והרי אנן בחזקה עסקי'? שאלה זו נשאלה ע"י הראשונים והם מביאים שרש"י שאל זאת ובפירושו תירץ. וכך כתב הריטב"א (כח, ב ד"ה אלא מעתה מחאה):
קשיא לן דאנן חזקה מדמינן לשור המועד דתרווייהו מפיקי מחזקה קמייתא ולפיכך הוה ליה למינקט חזקה ולא מחאה דאתיא לאוקומי בחזקה קמייתא, ורש"י נשמר מזה ופירש דמחאה דמיא להעדה טפי דתרוייהו אתו כדי להזהיר לחבירו זה על שמירת שורו וזה על שמירת ראיותיו.
והיינו שעניינה של המחאה דומה להעדאת בעל השור, שבשניהם המכוון הוא לעורר את נדרש לכך לזהירות יתירה, זה בשורו וזה ובראיות על בעלותו בקרקע. וממשיך הריטב"א:
...אבל יש לצרף על הפירוש מה שכתב הר"י ז"ל ובתוס' דכיון דחזקה תלויה במחאה הרי הם כדבר אחד ושפיר פרכינן ממחאה כאילו פרכינן מחזקה וכיון דמחאה היא לשמור ראיותיו כמו שהעדאה היא לשמירה שפיר פרכינן, דדינא הוא דתהוי זו כזו.
מוסיף הריטב"א עניין נוסף לבאר את ההשוואה והוא מש"כ התוס' שחזקה ומחאה הם בעצם עניין אחד, שהאחרון מוביל אל הראשון, ועל כן אפשר להקשות ממחאה ולא מחזקה.
להערות - [email protected]
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו בצד של החזקים!
איך יוצרים את השבת ?
האם מותר לפנות למקובלים?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
