ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
מהי תוספת שביעית?
ראשית נברר מהי תו"ש. הגמרא במו"ק (ג, ב) מבררת את דין תוספת שביעית ומביאה משנה ממסכת שביעית (א, ד) שדנה בשאלה זו. שיטת רבי עקיבא מובאת במשנה זו כדעת ת"ק:
בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית, ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר:
ויש לשאול לשיטת רבי ישמעאל מהיכן לומדים את דין תוספת שביעית. במהלך הסוגיא במו"ק מבררים כיצד התירו ר"ג ובית דינו את דין תו"ש, ובאחת מהאפשרויות ההסבר אומר רבי יוחנן, שלמדו מדין שבת, כשם שבה אין תוספת הוא הדין לשביעית. אכן התוס' (שם ד, א ד"ה מה) שואלים לפי רבי יוחנן שלמדו משבת שאין דין תו"ש, הכיצד רבן גמליאל ביטל את כל תו"ש הרי ביומא אנו למדים שצריך תו"ש? ותירצו שאם היו למדים משם היה מספיק בתו"ש כלשהו, וזמן שכזה אינו בעל משמעות ולכן לא החשיבו. וזאת למרות שאכן צריך להוסיפו אפילו לשיטת רבן גמליאל.
רב אשי שם דוחה הבנה זו ומסכם שר"ג סבר כרבי ישמעאל שמקור חובת תו"ש הוא הלכה למשה מסיני, אך מהצמדת ההלכה לערבה וניסוך המים, ששניהם שייכים רק במקדש, נמצאנו למדים שההלכה עצמה ביחס לתו"ש לא נאמרה אלא בזמן שבית המקדש קיים.
שתי שאלות עולות מתוך הדברים: א. האם הלכה למעשה יש הבדל בין התַּנָאִים בשל מקור הדין של תוספת שביעית? ב. האם יש הבדל מהותי בהבנת עצם המושג של תו"ש?
תוספות קדושה בימים אחרים
את המושג של תוספת בכלל אנו מכירים משבת ויום הכיפורים. ואמנם מהגמרא בר"ה (ט, א) נראה לכאורה שיש קשר הדוק ביניהם.
הגמרא שואלת מה המקור לכך שמוסיפים מחול על הקודש. שיטת רבי עקיבא היא שאנו לומדים זאת משביעית, מהפסוק הנ"ל 'בחריש ובקציר תשבות'. ואילו רבי ישמעאל הלומד פסוק זה לדין קציר העומר בשבת, לומד דין תו"ש מהפסוק 'ועיניתם את נפשותיכם' הנאמר ביחס ליום הכיפורים.
ואף כאן יש לשאול כנ"ל האם יש סיבה מהותית ללימוד השונה.
התוס' (ד"ה ולרבי ישמעאל) מביאים את ר"ת המקשה מדוע יש צורך לחפש מקור לרבי ישמעאל הרי מקורו הוא מהל"מ? מתרץ ר"ת שהפסוקים נועדו על מנת ללמד על תוספת שמיטה בסופה של השנה, כיון שמההלכה לא לומדים אלא לתחילתה (שמא המקור לזה הוא מהטעם שנתן הר"ש שחסה תורה על ממונן של ישראל, והוא בעיקר בתחילתה).
על זה מעירים התוס' שא"א לומר כן, משום שאין למדים קל וחומר מהלכה וא"כ אין לרבי ישמעאל מקור לזמנים האחרים. אלא, ההלכה נועדה ללמד על תוספת שביעית ואילו הפסוקים נועדו ללמד על שבת ויו"כ.
מהלכות תוספת שביעית
בטרם נתבונן במהות תוספת שביעית, נלמד מעט מכללי הלכותיה.
הרמב"ם פתח את פרק ג בהסברת עניין תו"ש וכתב:
עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית, ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה, וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת, ושדה הלבן עד הפסח, ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה.
וצריך דיוק בדבריו, מה כוונתו בנתינת הטעם 'מתקנה לשביעית'? ועוד מהיכן למד זאת?
וכנראה עפ"י ירושלמי (שביעית א, א) המבאר את שני הפרקים של תוספת השמיטה בכך שהם מועילים לשנת השמיטה, וכן העתיקו ראשונים (ריטב"א ר"ה, ט). והרמב"ם נקט זאת לא רק במהות האיסור אלא גם באורכו, שלושים יום.
אך אם זה הטעם, אזי מה הדין במלאכות שאינן לצורך תיקון השביעית?
המשנה בשביעית אומרת (ב, ב):
מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה וכן בבית השלחין מיבלין מפרקין מאבקין מעשנין עד ראש השנה רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית:
וכתב שם הר"ש שיש ד' דרגות:
ויש כמה חילוקין בדבר: א. דכל מלאכה אפילו דאורייתא כגון חרישה שעושה לצורך פירות ששית מותרות אפילו בתוספת שביעית כדפרשינן ב. וחרישה שאינה צורך פירות אלא אף לצורך האילן עצמו אפילו לפני תוספת שביעית אסורה כדתנן לעיל דלא שרינן אלא עד העצרת ג. וליטע אילן בתחלה בתוספת שביעית אסור קודם לכן מותר ד. וכל הנך מלאכות דשרינא הכא עד ראש השנה אף על פי שיש בהן שאינן לצורך ששית לא גזור בתוספת משום דאפי' בשביעית עצמה לא אסורין מדאורייתא כדאמרינן בריש מו"ק דאבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא ואפילו בשביעית עצמה במקום פסידא כגון להשקות בית השלחין משמע התם דשרי משום דתולדות בשביעית לאו דאוריי' ומקודם לא גזור:
מדבריו למדנו שרק מה שמועיל לשביעית, ובשביעית איסורו מדאורייתא, נאסר בתו"ש. וכך נראה שיש לומר גם בדעת הרמב"ם, שנתינת הטעם להלכה למשה מסיני מלמדת שדוקא מלאכות שנועדו לתועלת הארץ לשביעית אסורות, אך קצירה ובצירה שאינה מועילה לקרקע בשביעית מותרת, אפילו בזמן הבית (שבת הארץ ג, א).
דעת ראשונים נוספת היא שכל מה שמועיל לשביעית אסור בתו"ש. ומשמע שאף מלאכות דרבנן. וכך משמע בתוס' ריד (מו"ק ג, ב ד"ה עשר) שכתב: וכל מה שאדם עושה בששית לצורך שביעית הוא אסור. עכ"ל.
הדעה המחמירה ביותר סוברת שבתוספת שביעית נאסרו המלאכות כולן, אף מה שלא מועיל לשביעית עצמה (ר"ש ב, ו בסופו. ולכא' סותר את עצמו כפי שראינו ממשנה ב. וצ"ע).
שורש המחלוקת
ונראה לתלות את הדעות השונות בשאלה מהי מהותה של תוספת זו. אם היא כעין תוספת שבת אזי יהיה נאסר בכל המלאכות. אם היא שונה אזי כל עניינה שלא תכין לשנה השביעית וממילא רק מלאכות בעניין זה יאסרו. ולמ"ד שאף לצורך שביעית אסרו רק בדאורייתא אפשר לומר שהוא משום דאע"פ שהמשיכו דיני השביעית הוא רק כעין השביעית עצמה, ולא גזרו יותר.
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
