ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
עד כה עסקנו בסוגיות שונות בהם יש מימד של נזק ממשי הנגרם בעקיפין או בישירות ע"י אחד הצדדים, ועליו נסובים הדיונים האם ניתן לחייב בהרחקה או לא.
בסוגיא זו נעסוק במקרים בהם יש נזק אך הוא נובע מהשימוש הכי בסיסי של האדם – שימושו בביתו. ויתכן ובלשוננו מדויק יותר להגדיר זאת כהפרעה ולא כנזק. מהם המקרים בהם הפרעה תחשב כסבירה או כבלתי סבירה עד כדי שניתן לעכבה? מה המקור להגדרות אלו?
מהות ההפרעה ע"י הנכנסים ויוצאים
אומרת המשנה (כ, ב):
חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק; ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.
מהו הנזק או ההפרעה המדוברת במשנתנו? על פניו יש לפרש שעוסקים בנזקי רעש, וכמו שכתוב במפורש – 'איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאין'. וכן בהמשך המשנה. וכן בתחילת הגמ' מקשים בין הרישא לסיפא – מאי שנא קול הנכנסים שניתן לעכב, לקול התינוקות שא"א לעכב? עונה אביי שקול התינוקות מגיע מחצר אחרת ולא ניתן לעכב בשל כך. ואילו רבא עונה שמדובר בקול תינוקות הבוקע מתלמוד תורה שבאותה החצר, אך זהו קול שבאופן ייחודי אסור לעכב.
וכך נראה שהבין רש"י בכמה מקומות (ד"ה מאי שנא; ד"ה סיפא; ד"ה מעכבין עליו; ד"ה בסופר מתא). ומסברא קל להבין מדוע רעש מוגדר נזק, שהרי אדם שלא יכול לישון מחמת רעש מסוים שיוצר שכינו ודאי מוגדר ניזק. אלא יתכן שאין זה נזק מספיק ממשי על מנת לכוף את השכן לצמצם את שימושיו בביתו.
שיטת רשב"א וריטב"א
אמנם, הרשב"א (ד"ה מתני') וריטב"א בניגוד לרש"י לא מקבלים את הסבר המשנה כרעש, ונראה את טענותיהם בלשון הריטב"א (כ, ב ד"ה חנות שבחצר):
חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין. פי' לא מחמת הקול שהרי קול הפטיש והריחיים קשה ממנו שאינו יכול למחות בידו כדקתני סיפא, ועד כאן לא אקשינן בגמרא אסיפא אלא מקול התינוקות בלבד כדמוכח התם בהדיא, ועוד דאי מחמת הקול הוא שנכנס באזניו למה התירו בגמרא בחצר אחרת שבמבוי.
ועל כן הם מפרשים שמדובר בבעיית ריבוי הדרך. הרשב"א (ד"ה מתני') חולק על רש"י וסובר שהנזק המדובר הוא ריבוי הדרך. ונראה שכוונתו לא רק רעש אלא המולה וחוסר סדר, ואולי אף פגיעה בפרטיות כאשר יכולים הרבה שאינם בני החצר להכנס לתוכה. ולראיה מביא את הירושלמי (ב"ב ב, ג) האומר:
דו יכיל למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעיין לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך.
אך הקושיא הגדולה היא מפשט לשון המשנה 'איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאים'. על כך טוען הריטב"א (שם): "והא דנקט איני יכול לישון מקול – לאו דווקא".
תירוץ נוסף לשאלה זו עונה גרש"ז (מנחת שלמה ב"ב עמוד קסח ד"ה ונראה):
ונראה דברור הדבר שעבור חמישה שישה אנשים אינו יכול לטעון שמרבים עליו את הדרך, ולכן ההגדרה היא כז, שאם הנכנסין והיוצאין הם כ"כ הרבה עד שאין יכול לישון, אז מתחשבין עם זה שמרבין עליו הדרך. גם התוס' (ד"ה מאי) שחילקו בין תינוקות לפטיש וריחיים, אע"פ שלשונם מגומגם, מכל מקום כוונתם דכיון דגבי הטוחן לא באים הרבה אנשים וכן בפטיש, א"כ מוכח דרק מהנכנסין יכול לטעון והיינו ריבוי דרך. וכן הוא במגיד משנה (פ"ו משכנים הי"ב) בשם רשב"א עיי"ש.
כלומר בכדי להגדיר דבר כנזק נדרשת איזו אבן-בוחן או אמת מידה, על פיה נוכל להעריך את המצב האם מוגדר כמזיק או לא. ולפי דברי הראשונים בשיטה זו, הטיעון של 'איני יכול לישון' אינו סיבת הנזק (רעש) אלא סימן שיש נזק (ריבוי דרך).
שיטת רש"י
שיטת רש"י, כאמור, היא שהנזק המדובר במשנה הוא נזק הבא מחמת רעש. ומקורו ברור, המשנה ופשט הגמרא. אלא קשה עליו מכמה כיוונים כפי שהקשו רשב"א וריטב"א. ומה יענה על כך?
ונראה לומר כך, מהירושלמי לא קשה, שיכול לומר שהבבלי אמנם לא קיבל את הטעם הזה אלא את הסבר הרעש. ואילו מה שאומר אביי הוא משום שבנזקי שכנים עסקינן, וכפי שביררנו בסוגיות הראשונות, אין דנים אותם כנזק רגיל. ולדעתו מניעת השימוש עד כדי הפסקת הרעש מהחצר האחרת הוא בלתי סביר. אמנם כיון שיש הו"א לאסור מצד עצם הרעש, ועל כן יש צורך בחידוש המשנה להתיר בחצר אחרת ולאסור באותה חצר.
ובאותו הכיוון יש לבאר את ההבדל בין קול הפטיש וריחיים לקול הנכנסים והיוצאים. יש גבול עד כמה אפשר לצמצם את מרחב הפעילות של האדם ברשותו, ולכן לומר לו 'אל תקים ריחיים' אינו מתקבל. וזאת משום שקשה לאדם לצאת למקום אחר ולבנות 'מפעל'. אך בשביל לקוחות, האדם יכול בקלות יותר להוציא סחורה החוצה.
ואחר שבארתי כך הראוני כעין זה בפתחי תשובה (קנו, ס"ק א ד"ה יכולים למחות):
דכל שאי אפשר לעשות בשוק כי על כרחו הפטיש והרחיים יעשה בביתו, אינם יכולים למחות אפילו בקול גדול המטריד אותם כי לא מצו למיפסקיה לחיותיה, משא"כ המכירה יכול לעשות בשוק.
ואמנם שם כתב כן ביחס של השוואת נזקי רעש ריחיים לריבוי דרך, אך נראה לי שאף רש"י יוכל לומר כן ביחס לקולות הנכנסים והיוצאים לקנות.
וכך נראה ממש"כ סמ"ע (ס"ק י) ביחס לדברי שו"ע שמשמעם שהנזק הוא רעש:
שכיון שמכה בפטיש בביתו או בחנותו אין השכנים יכולין לעכב על מה שאדם עושה בביתו, משא"כ בדינים הראשונים שהנכנסין ויוצאין והקול מהן הוא בחצר המשותפת לכולם, משום הכי יכולין למחות בו מלעשות להן היזק בחצירם.
שיטת הרמב"ם
כתב רמב"ם (שכנים ו, יא-יב):
אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין, וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות ולא למלמדי תינוקות של עכו"ם.
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.
ועל פניו נראה כאילו פסק את שני הטעמים הנ"ל. בהלכה יא אסר משום ריבוי הדרך ואילו בהלכה יב משום הרעש. הכיצד? וכן קשה מהיכן למד את הענין של 'החזיק לעשות כן'?
ועל יסוד דברי המגיד משנה בהלכה יב נראה להסביר ששני העניינים קשורים זה בזה. הלכה יא עוסקת בשלב הקודם לכניסת העסק, וביחס לזה אין הגמרא (כא, א) מנמקת מדוע מעכבים עליו, ובזה פסק הרמב"ם כסברת ירושלמי. אך בהלכה יב עוסק הרמב"ם במציאות בה כבר ישנה חנות קיימת וחפצים השכנים לסוגרה משום הרעש, וכפי שכתוב במפורש במשנה. המקור לכך מדוייק ממה שהמשנה מתנסחת: 'החנות שבחצר' ולא כתבה 'לא יפתח אדם חנות בחצר'. ועיין עוד ברשב"א (כ, ב ד"ה ותמיהא לי).
ומכיון שהרמב"ם עוסק בהלכה יב בחנות קיימת כבר, מובן העניין של החזקה בנזק. וכפי שהסביר המגיד משנה:
ומתוך מ"ש המחבר שהרי החזיק לעשות כן נ"ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב וסובר זה המחבר לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסין והיוצאין ועוד למה אמרו חנות שבחצר שנראה שכבר היא בחצר יאמרו מי שביקש לעשות חנוני או לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין אלא כוונת המשנה בשהחזיק לעשות כן במלאכתו ובחנותו והודיענו שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחרים.
בתוספת ביאור לחילוק בין קול הפטיש והריחיים לקול הלקוחות כותב נתה"מ (ס"ק א):
עיין סמ"ע ס"ק י' הטעם, דקול הפטיש הוא בביתו לכך אין יכול למחות, משא"כ קול הנכנסים שהקול הוא בחצר המשותף לכך יכול למחות. והוא תמוה, דטעם זה לא שייך רק לדעת הפוסקים שהביא הרב בהג"ה דבקול הפטיש אפילו לכתחילה אינו יכול למחות, אבל לדעת המחבר דס"ל דאפילו בקול הפטיש יכולין למחות לכתחילה, ואין חילוק בין קול הפטיש לקול הנכנסין ויוצאין רק לענין אי מהני חזקה, דקול הנכנסין דמי לקוטרא ובית הכסא, על כרחך צ"ל טעם אחר. דדוקא בנכנסים ויוצאים, שבכל יום ויום איכא נכנסין ויוצאין אחרים, לא מהני חזקה נגדם, דדמי לקוטרא דיכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל, משא"כ קול הפטיש אחד הוא, מהני חזקה וכו'.
כלומר, מש"כ הרב המגיד שאין חזקה בלקוחות הוא משום שהם משתנים בכל יום אך קול הכלים כפטיש וריחיים הוא קבוע ועל כן יוצר חזקה.
גבולות בשימוש והמניעה בשכנים
נקודה חשובה בעניין הזכויות בשימוש על אף הצער הנגרם לשכנים, או הזכויות המונעות שימוש לשכנים כותב הריב"ש (שו"ת הריבש סימן קצו) והביאו הרמ"א להלכה (קנו, ב).
ואלו דברי הריב"ש:
וכן הטענה השלישית שטען ראובן מפני חולי אשתו שמזיק לה בראשה גם זו טענה גדולה. ואף על פי ששנינו במשנה (שם) אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחים ואפילו בחנות שבחצר כ"ש בזה שהוא בחצר אחרת זהו בשאר בני אדם הבריאים. אבל כיון שהאשה זו מוחזקת בחולה אין לך גירי גדול מזה והוה ליה כקוטרא ובית הכסא וכדאמר רב יוסף (כ"ג) הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו לי. ואם במה שאדם קץ מחמת שהוא מאניני הדעת הוו לדידי' כקוטרא ובית הכסא כ"ש במה שמזיקו בגופו מחמת שהוא חולה או חלוש המזג. וכתב הרשב"א ז"ל בההיא דרב יוסף וז"ל מיהא שמעינן דכל מי שנודע ומוחזק שאינו יכול לסבול נזק אחד ידוע מן הנזקין שהנפש קצה בהן אין לו חזקה. כי הא דרב יוסף שאע"פ ששאר בני אדם אין מואסין בו כל כך כיון שהוא מוחזק ונודע שאין דעתו סובלתו אין מחזיקין עליו בכך. ולא אמרו קוטרא ובית הכסא אלא מפני שהן נזקין ידועין אצל הכל, עכ"ל.
דהיינו, השימוש היוצר רעש קביל כל עוד מדובר בשכנים שאין להם סיבה מיוחדת לדרוש שקט. אך אם ישנה סיבה ברורה לכך שהרעש מפריע, יכולים למנוע מהבעלים להרעיש אפילו באופנים שבדרך כלל מותר.
אך מהחזו"א נראה שהכריע דלא כפשטות דברי הרמ"א, ומבאר אחרת את הריב"ש. וכך כותב (ב"ב יג, יא):
אבל דבר שאינו נזק לכל העולם אלא לחולה, שפיר י"ל דעל הניזק להרחיק את עצמו, וילך החולה לדירה אחרת... ונראה דמודה ריב"ש שאם אומנתו בפטיש או ריחיים ואח"כ אירע חולה בשכנו שאינו כופהו להפסיק אומנתו וריחיים שלו אלא אם בא לעשות והחולה מעכב עליו הדין עם החולה..
אך מהי ההגדרה של שימוש אינו סביר שיכול החולה למנוע משכנו להתחיל לעשות? האם יכול השכן החולה לחייב לתת מוצץ וכדומה לתינוק צורח (על הצד שהוריו לא מעוניינים בכך) או להפסיק נגינה בעוצמה רגילה? על כך כותב החזו"א בהמשך:
נראה דאין דברי ריב"ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה כמו בעושה אריגה וכיו"ב שאין זה מצוי בכל אדם ולא ברוב בני אדם אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושין ולפעמים תשמישן ודיבורן משמיע קול שמפריע את החולה אינו יכול למחות אף אם החולה קדם, ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללים והיונקים שצועקים בלילה ואין החולה יכול לעכב עליו דהרי אינו חייב לצאת מדירתו.
להערות - [email protected]
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו בצד של החזקים!
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה המשמעות הנחת תפילין?
ארבע כוסות ושלוש מצות
לבדוק את החמץ שבלב
מתי נכון לומר סליחות ?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
