ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיא הבאה נעסוק במושג 'הודאת בעל דין', ונפתח פתח להבנתו. בעז"ה.
הגמ' אומרת (לג, א):
קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא, רב אידי בר אבין אמר: אנא קריבנא טפי, וההוא גברא אמר: אנא קריבנא טפי, לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי, אוקמה רב חסדא בידיה. א"ל: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא, אמר: זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קא סמיך מר? אהאי, הא קאמר: דאנא מקרבנא טפי. אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, כיון דאודי - אודי.
מספר שאלות עולות בהתבוננות בסוגיא זו, ונתמקד בחלקן. השאלה הראשונה והכבדה היא בדבר סברת רב חסדא. כיצד התיר למחזיק להשאיר את הפירות אצלו והרי הוא הודה בעצמו שהפירות לא שייכים לו באמת אלא לרב אידי בן אבין?
עונה על כך הרשב"ם (ד"ה אהאי):
אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין.
אך דבר זה קשה משום שהגמ' מתייחסת לדברי המחזיק כמודה ולא כנותן מתנה, וממילא להודאתו יש עוד נפק"מ והיא תשלומים על ההנאה שקיבל בעבר. וא"כ כיצד יכול להמשיך ב'גזלתו'? ועוד, כיצד יענה לטענת אביי ורבא?
מהות הודאת בעל דין
בכדי להבין את המחלוקת נעיין במחלוקת מפורסמת בדין הודאת בעל דין כפי שמביאה קצות החושן (לד, ס"ק ד). השאלה המרכזית שנידונה שם היא: מהי כוחה של הודאת בעל דין?
בתחילה מביא קצה"ח את שיטת מהר"י בן לב, אשר סובר שאכן לא ניתן לומר על הודאת בעל דין שהיא ממש נאמנות, וזאת משום שבהודאה זו האדם בעצם מעיד על עצמו. והרי קיי"ל שאדם פסול להעיד על קרוביו בין לזכות בין לחובה. וכל אדם הרי קרוב הוא אצל עצמו, וממילא הרי הוא פסול לעדות עצמו בין לחיוב בין לפטור. ואם כן, חוזרת השאלה – כיצד מאמינים להודאת בעל דין ומחייבים אותו?
ועל כך עונה מהריב"ל (כפי הכתוב בקצה"ח):
דהא דכשר לחוב היינו משום דאתינן עלה מתורת חיוב ומתורת מתנה, כיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאילו אמר חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו.
כלומר, אדם יכול להשית על עצמו חובות חדשים, וזה בעצם מה שפועלת הודאתו – חיוב חדש. והחידוש הוא שאע"פ שלא אמר לשון התחייבות או מתנה, נחשבת הודאתו כאילו אמר כן.
אך דעת קצה"ח עצמו שאין הדבר כן, מכח כמה קושיות כבדות שמקשה על כך עיי"ש באורך. ועל כן כתב קצות החושן שהודאתו היא אכן מדין נאמנות, וזהו חידוש של תורה:
ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו. וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י בקידושין פרק האומר דף ס"ה (ע"ב) שם הודאת בעל דין כמאה עדים ז"ל רש"י, דכתיב (שמות כב, ח) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ. וא"כ כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אף על גב דהוא קרוב לעצמו, דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן, משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים משום הכי אינו נאמן.
וצריך להשלים את הנקודה, מדוע הודאת בעל דין גוברת על מאה עדים? בס"ק זה קצה"ח אינו עונה אך לקמן בסימן לז ס"ק ט כתב:
א"כ אפילו יש לו עדים שהוא שלו הרי הוא פוסל לכל העדים ואדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.
השלכה להסבר רב חסדא
על יסוד שני הצדדים – התחייבות ונאמנות - אומר הגידולי שמואל (לג, א ד"ה תו י"ל) שבזה נח' בסוגייתנו: רב חסדא סובר כמהריב"ל שהוא מדין התחייבות ולכן מחויב רק העץ ולא על הפירות, כיון שרק על זה הודה. אך שיטת אביי ורבא, שעיקר הודאת בעל דין הוא כדברי קצה"ח, שהוא מדין נאמנות וממילא צריך לשלם על כל מה שנהנה מן העץ .
אך עדיין קשה על תליית מח' זו, שאפילו אם הודאתו זו היא התחייבות, הרי היא היתה ביחס לכל היוצא מן העץ ולכן צריך שישלם על הפירות.
ברי ושמא
מתרץ ר' נחום(חידושי ר' נחום פרק ג, אות קעא), שקושי השאלה על רב חסדא מחייב שנעמיד את הדיון במצב של ברי ושמא. והודאת המחזיק אינה חזרה גמורה מטענתו אלא ירידת דרגה ל'שמא איני קרוב יותר'. וממילא העץ צריך לחזור מכח ברי ושמא, אך לא על העבר, שם צריך להביא ראיה.
ואם תשאל הרי סוף סוף הוא גזל, ויש ברי נגד שמא גזילתו. על כך מבאר עוד ר' נחום שאין כאן תפיסת גזילה משום שהיא הגיעה לידו קודם טענת המרא קמא, וזהו גופא החידוש של רב חסדא, שעל אף שה'נגזל' תמיד טען על היותו מרא קמא, כיון שהגדרתו ככזה תלויה בהודאתו של 'הגזלן', אזי רק לאחר ההודאה הוא אכן נחשב למר"ק, וממילא אין כאן תפיסה בגזל. ואין כח להוציא למפרע ללא ראיות.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
