ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיא הבאה נעסוק במושג 'הודאת בעל דין', ונפתח פתח להבנתו. בעז"ה.
הגמ' אומרת (לג, א):
קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא, רב אידי בר אבין אמר: אנא קריבנא טפי, וההוא גברא אמר: אנא קריבנא טפי, לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי, אוקמה רב חסדא בידיה. א"ל: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא, אמר: זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קא סמיך מר? אהאי, הא קאמר: דאנא מקרבנא טפי. אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא, כיון דאודי - אודי.
מספר שאלות עולות בהתבוננות בסוגיא זו, ונתמקד בחלקן. השאלה הראשונה והכבדה היא בדבר סברת רב חסדא. כיצד התיר למחזיק להשאיר את הפירות אצלו והרי הוא הודה בעצמו שהפירות לא שייכים לו באמת אלא לרב אידי בן אבין?
עונה על כך הרשב"ם (ד"ה אהאי):
אהודאת פיו שמודה עכשיו שאתה קרוב יותר והא איהו דאמר עד השתא אנא קריבנא טפי ואכל פירות בדין כל דאלים גבר וזה שמודה עכשיו הרי הוא כנותן לך את האילן מדעתו אף על פי שלא זכית בו מן הדין.
אך דבר זה קשה משום שהגמ' מתייחסת לדברי המחזיק כמודה ולא כנותן מתנה, וממילא להודאתו יש עוד נפק"מ והיא תשלומים על ההנאה שקיבל בעבר. וא"כ כיצד יכול להמשיך ב'גזלתו'? ועוד, כיצד יענה לטענת אביי ורבא?
מהות הודאת בעל דין
בכדי להבין את המחלוקת נעיין במחלוקת מפורסמת בדין הודאת בעל דין כפי שמביאה קצות החושן (לד, ס"ק ד). השאלה המרכזית שנידונה שם היא: מהי כוחה של הודאת בעל דין?
בתחילה מביא קצה"ח את שיטת מהר"י בן לב, אשר סובר שאכן לא ניתן לומר על הודאת בעל דין שהיא ממש נאמנות, וזאת משום שבהודאה זו האדם בעצם מעיד על עצמו. והרי קיי"ל שאדם פסול להעיד על קרוביו בין לזכות בין לחובה. וכל אדם הרי קרוב הוא אצל עצמו, וממילא הרי הוא פסול לעדות עצמו בין לחיוב בין לפטור. ואם כן, חוזרת השאלה – כיצד מאמינים להודאת בעל דין ומחייבים אותו?
ועל כך עונה מהריב"ל (כפי הכתוב בקצה"ח):
דהא דכשר לחוב היינו משום דאתינן עלה מתורת חיוב ומתורת מתנה, כיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאילו אמר חייב אני לך מנה ויכול לחייב עצמו.
כלומר, אדם יכול להשית על עצמו חובות חדשים, וזה בעצם מה שפועלת הודאתו – חיוב חדש. והחידוש הוא שאע"פ שלא אמר לשון התחייבות או מתנה, נחשבת הודאתו כאילו אמר כן.
אך דעת קצה"ח עצמו שאין הדבר כן, מכח כמה קושיות כבדות שמקשה על כך עיי"ש באורך. ועל כן כתב קצות החושן שהודאתו היא אכן מדין נאמנות, וזהו חידוש של תורה:
ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום גזירת הכתוב שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו. וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י בקידושין פרק האומר דף ס"ה (ע"ב) שם הודאת בעל דין כמאה עדים ז"ל רש"י, דכתיב (שמות כב, ח) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ. וא"כ כי היכי דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אף על גב דהוא קרוב לעצמו, דקרוב לא פסלה התורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן, משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים משום הכי אינו נאמן.
וצריך להשלים את הנקודה, מדוע הודאת בעל דין גוברת על מאה עדים? בס"ק זה קצה"ח אינו עונה אך לקמן בסימן לז ס"ק ט כתב:
א"כ אפילו יש לו עדים שהוא שלו הרי הוא פוסל לכל העדים ואדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.
השלכה להסבר רב חסדא
על יסוד שני הצדדים – התחייבות ונאמנות - אומר הגידולי שמואל (לג, א ד"ה תו י"ל) שבזה נח' בסוגייתנו: רב חסדא סובר כמהריב"ל שהוא מדין התחייבות ולכן מחויב רק העץ ולא על הפירות, כיון שרק על זה הודה. אך שיטת אביי ורבא, שעיקר הודאת בעל דין הוא כדברי קצה"ח, שהוא מדין נאמנות וממילא צריך לשלם על כל מה שנהנה מן העץ .
אך עדיין קשה על תליית מח' זו, שאפילו אם הודאתו זו היא התחייבות, הרי היא היתה ביחס לכל היוצא מן העץ ולכן צריך שישלם על הפירות.
ברי ושמא
מתרץ ר' נחום(חידושי ר' נחום פרק ג, אות קעא), שקושי השאלה על רב חסדא מחייב שנעמיד את הדיון במצב של ברי ושמא. והודאת המחזיק אינה חזרה גמורה מטענתו אלא ירידת דרגה ל'שמא איני קרוב יותר'. וממילא העץ צריך לחזור מכח ברי ושמא, אך לא על העבר, שם צריך להביא ראיה.
ואם תשאל הרי סוף סוף הוא גזל, ויש ברי נגד שמא גזילתו. על כך מבאר עוד ר' נחום שאין כאן תפיסת גזילה משום שהיא הגיעה לידו קודם טענת המרא קמא, וזהו גופא החידוש של רב חסדא, שעל אף שה'נגזל' תמיד טען על היותו מרא קמא, כיון שהגדרתו ככזה תלויה בהודאתו של 'הגזלן', אזי רק לאחר ההודאה הוא אכן נחשב למר"ק, וממילא אין כאן תפיסה בגזל. ואין כח להוציא למפרע ללא ראיות.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
