ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
תוכ"ד מהלך הגמ' בביאור שיטת ר' ישמעאל, הסובר שחזקת ג"ש בקרקע נלמדה מג' נגיחות של שור המועד. מקשה הגמ' מדין העדאת שור. שהרי אם לומדים חג"ש משור המועד יש להקשות מדברי ר' מאיר הסובר שקירוב נגיחות מהווה חזקה, ואם כן מדוע צריך דווקא שלוש שנים, הרי אפשר להסתפק בג' נגיחות ואפילו יהיו צמודות?
על קושית הגמרא כתב רש"י (ד"ה ולר' מאיר):
כלומר לר"י דאמר בב"ק איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים איכא למימר הכא ג' שנים דומיא דג' ימים אלא לר"מ דאמר התם דאפי' נגח ג' פעמים ביום אחד הוי מועד מק"ו הכא נמי אכלה תלת פרי בחד יומא כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה הכי נמי דהויא חזקה ומשני דומיא דשור המועד כו'.
דהיינו רק לשיטת רבי מאיר קשה אך לפי רבי יהודה שלא מועיל קירוב הנגיחות ליצירת חזקה, אין קושיא. אך קשה על רש"י, שכן הלכה נפסקה כמו רבי יהודה וכמו שפסק הרמב"ם (נזקי ממון ו, א):
איזה הוא מועד כל שהעידו בו שלשה ימים, אבל אם נגח ביום אחד או נשך או רבץ או בעט או נגף אפילו מאה פעמים אין זה מועד, העידו בו שלשה כתי עדים ביום אחד, הרי זה ספק אם הועד או לא הועד.
וא"כ, מדוע הגמרא טורחת להסביר את הולכי אושא בשיטת מי שאינו להלכה? ועל כך נאמר ב' אפשרויות:
א. הגמרא רצתה לתרץ את שיטת הולכי אושא באופן שיהיה נכון אליבא דכו"ע.
ב. באופן אחר ניתן להסביר בכך שאין מחלוקת עקרונית בין רבי מאיר לרבי יהודה. שהרי ר"מ אומר ק"ו ומדוע חולק עליו ר"י? בכדי להבין זאת נקדים במח' אחרת ונשוב לסוגיין.
הזכרת ושאילת גשמים
ישנו דין בהלכות תפילת עמידה, בהזכרת גבורות גשמים ובשאלת גשמים, שאם מסופק אם אמר את ההזכרה הנכונה, הרי בתוך ל' יום לתחילת זמן האמירה (שמיני עצרת או יו"ט ראשון של פסח) הרי הוא כאילו לא אמר, וצריך לנהוג בהתאם (ראה או"ח סימן קיד, וקיז). הטור (סימן קיד) מביא את עצה בשם המהר"ם הפוטרת את המסופק אם אמר, מלחזור על תפילתו במקום שצריך אם יש ספק. וכך כתב:
והר"ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש?! ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד. וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם:
כלומר, טוען מהר"ם שחזרה תכופה על ההזכרות הרצויות, מרגילה את הלשון, וכך למדנו מנגיחות שור המועד. אך דבר זה קשה, שכן זוהי סברת רבי מאיר, וכפי שהזכרנו אין הלכה כמותו! וא"כ כיצד מכריע עצה למעשה עפ"י סברא זו?
לכך מתייחס הדרישה(אות ג):
יש מקשים הלא זהו דברי רבי מאיר בפרק ב' דב"ק ריש דף כ"ד ופליגי ר' יהודא ור' יוסי עליה ופסק שם הגמרא וכל הפוסקים כוותיה דר' יוסי דנימוקו עמו דדוקא ג' פעמים בג' ימים נעשה מועד ולא בג' פעמים ביום אחד ואם כן מאי ראיה מביא מסברת רבי מאיר ואנן לא קיימא לן הכי? ונראה לע"ד דלא קשה מידי דשם בברייתא השיבו לדברי ר' מאיר הנ"ל... נמצא דלא פליגי ר' יהודה ור' יוסי אסברת רבי מאיר ולומר דלא כל שכן הוא אלא שמסתברא להו למימר דמאחר דגלי קרא דנעשה מועד בג' ימים כמו שאיתא שם בגמרא דיליף לה מדכתיב תמול מתמול שלשום ולא ישמרנו שג' ימים דוקא אלא שר"מ סבירא ליה אם גלי קרא בריחק נגיחותיו כל שכן שיעשה מועד ביום אחד דקירב נגיחותיו...ועל כרחין צריך לומר גזירת הכתוב כך הוא, הכי נמי נימא גבי שור ור"מ השיב להם ששם גילה התורה שדוקא קאמר ולא גילה גבי שור ור"י לא סבירא ליה זה אבל הכל מודים דכל שכן הוא ולא פליגי בסברא ואם כן מייתי שפיר ראיה:
תורף טענת הדרישה היא שעקרונית רבי יהודה מסכים לר"מ שיש קל וחומר בקירוב הנגיחות, אך הסיבה שבשור לא אומרים כן, אלא חייבים דווקא שלושה ימים היא שיש שם גזירת הכתוב מיוחדת המצריכה זאת. ועל כן, במקום שאין את הגזירה שווה, גם רבי יהודה מודה שקירוב המעשים החוזרים מועיל. ולכן הצמדת ההזכרות בתפילה תועיל להרגיל את הלשון, והמסופק אינו צריך לחזור.
דעת רבינו פרץ
אך מה דעת רבינו פרץ? מדוע חולק הוא על הטור?
הקהלות יעקב (ב"ק סימן כט) חוקר האם ג"פ נגיחות הוי גילוי טבע או חידוש טבע. כלומר, האם שור שנגח ג' פעמים רק גילה לעולם את טבעו הנגחן, שעד כה היה נסתר. או שמא באמת עד כה היה שור רגוע, ושינה טבעו ונהיה נגחן?
על פי חקירה זו מסביר הקה"י את מחלוקת מהר"ם ורבינו פרץ. לפי מהר"ם ג' נגיחות הם התרגלות חדשה של השור, שינוי הטבע, ולכן מובן כיצד לומד משינוי הרגל של השור לשינוי הרגל המתפלל. אך לפי רבינו פרץ, ג' נגיחות אינן אלא גילוי טבעו הקדום של השור המסוים, שכעת התגלה לעולם שהוא נגחן. וממילא לא שייך ללמוד מגילוי טבע להתרגלות בהלכות תפילה.
הסבר שיטת רבנן
לפי זה ניתן להבין נקודה נוספת בסוגיא.
הגמרא שואלת 'לרבנן מאי?' ורש"י (ד"ה לרבנן מאי) מסביר ששאלה זו מתייחסת לדעת רבנן המופיעה לקמן בדף לו עמוד ב. שם מובא שסוברים שצריך שלוש שנים שלמות בכדי ליצור חזקה.
וקשה מדוע הם לא יכולים ללמוד משור המועד כהולכי אושא? יכולים הם לומר שלומדים משור המועד שצריך ג' שנים וכשיטת רבי יהודה שמצריך ג' ימים ממש ולא ג' נגיחות כר"מ? אלא כפי שלמדנו, ר"י מסכים לר"מ בעקרון שקירוב הנגיחות מהווה חזקה, וא"כ, אם נלמד מדין שור המועד אזי הדין יהיה שקירוב אכילות ייצור חזקה עוד קודם ג' שנים, וכשיטת ר"מ. וממילא מובנת שאלת הגמרא, כיון שידוע לנו שרבנן מצריכים ג' שנים שלמות ולא פחות מכאן, מה מקורם, שהרי משור המועד א"א ללמוד וכמו שביארנו.
רמב"ן ותוספות
ביאור זה בסוגיא, המסביר שג' נגיחות יוצרות ולא מגלות, עולה יפה לשיטת הרמב"ן הסובר שהולכי אושא חידשו שג' שנים הם שינוי במוחזקות, והיינו שלאחר ג' שנים בפועל מתהפך המבט של העולם ביחס לשאלה 'מיהו המרא קמא?'. ואמנם, לפי רמב"ן (כח, ב ד"ה הכי גרסינן) בשלב זה, גם רבנן (הנ"ל מדף לו) לומדים משור המועד את עצם המספר שלוש ביחס ליצירת חזקה.
ואילו שיטת בעלי התוספות נראה כמתאימה יותר לשיטת רבינו פרץ שהסביר שג' נגיחות הן רק גילוי הטבע. לשיטתם, ג' השנים מבטאות אינן יוצרות את העברת הבעלות אלא מהוות ראיה להעברת הבעלות ממרא קמא למחזיק הנוכחי.
להערות - [email protected]
סוד ההתחדשות של יצחק
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה מברכים על מנה אחרונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
