ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
הגמרא (כז, א) שואלת האם סימנים הם דאורייתא או דרבנן. ויש לעיין מה בדיוק מבררים כאן. השאלה ראשונה היא מהם סימנים בכלל? השאלה השניה, מדוע צריך את הסימנים? שאלה שלישית, מה הכוונה דאורייתא או דרבנן?
שני חששות
המשנה (כח, ב) מלמדת אותנו סדר השבת אבידה לתובעה:
אמר את האבידה ולא אמר סימניה - לא יתן לו. והרמאי, אף על פי שאמר סימניה - לא יתן לו, שנאמר עד דרש אחיך אתו - עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא אם אינו רמאי.
מכאן אנו למדים על שתי רמות של בירור, האחת ביחס לאדם מן השורה, והשניה ביחס לאדם החשוד בעינינו כרמאי. ומהם החששות?
ביחס אל הרמאי, ברור שהחשש הוא שמא משקר. אמנם ביחס אל האדם המצוי, מה החשש? הרי אין לחשוד בו לשווא שהוא משקר? אלא משמע שהחשש הוא שיטעה וידמה בטעות שזה הוא חפצו.
נתבונן בשני מקומות שהזכירו האחרונים בנוגע לסילוק חשש ע"י סימנים.
חשש טעות
הגמרא בפרק ראשון (יח, ב) דנה ביחס למוצא שטר ויש חשש שמא השטר אינו שייך למי שעל פניו נראה כבעליו, אלא לאדם אחר עם נתונים מקבילים ובלשון הגמרא: 'דלמא אתרמי שמא כשמא, ועדים כעדים'. במהלך הגמרא מובאת תשובה של רב אשי:
רב אשי אמר: כגון דקא אמר נקב יש בו בצד אות פלונית. ודוקא בצד אות פלונית, אבל נקב בעלמא - לא.
וכתב רש"י בהסבר דבריו (שם, ד"ה ודוקא):
דהוה ליה סימן מובהק, ואפילו אם תימצי לומר גבי חזרת אבידה בסימנין, דאיבעיא לן לקמן דאורייתא או דרבנן - אפילו פשטת סימנין דרבנן יש לסמוך על סימן מובהק כזה למשרי אשת איש דאורייתא.
כלומר החשש הקיים בהשבת אבידה הוא שמא יש טעות בזיהוי החפץ, ותכלית נתינת הסימנים היא למנוע את הטעות.
חשש שקר
לעומת זאת מהגמרא בחולין (עט, א-ב) משמע לכאורה שהצורך בסימנים באבידה הוא להפריך את החשש שמא ישקר ולא מחשש טעות. הגמרא שם מנסה לברר דין בהלכות כלאי בהמה, כיצד ניתן לזהות בעל חיים הנוצר מכלאים, ונפק"מ לחרישה עם בע"ח נוסף, שלא יעבור ב'לא תחרוש בשור וחמור'. הגמרא שם מסיימת שניתן לזהות על פי סימנים חיצוניים כגון צורת אזניים ואורך זנב – 'וסימנין דאורייתא'. רש"י (עט, ב ד"ה וסימנין) מקשר בין סימני כלאים לסימני אבידה, ומבאר שמכך שסימנין דאורייתא באבידה ומחזירים אף גט על פיהם, ממילא למדנו שיש תוקף דאורייתא לסימנים אף לאיסורים.
אך הרמב"ן שם (עט, א ד"ה ומה שפרש"י) דוחה את שיטת רש"י:
ומה שפירש"י ז"ל וסימנין דאורייתא מסימני אבדה קאמר, תמיה אני בו מה ענין זו לזו אפי' כשתמצא לומר סימנין אלו דאורייתא י"ל שאין מחזירין אבידה בסימנין דילמא מיחזא חזא א"נ כסומא בארובה, וכשתמצא לומר סימני אבדה דאורייתא שמא אלו אינן עיקר וסימנין אלו ודאי לענין אבידה אינן כלום דהו"ל כחיורא כריסיה דאמרינן בב"מ (גיטין מ"ה א') שאינן כלום, אלא סימנין אלו קאמרינן שהם עיקר לסמוך עליהם בענין זה, וגמרא גמירי להו כי ההיא דאמרינן בפ' ואלו טריפות (ס"ד א') גבי סימני ביצים סימנין לאו דאורייתא, ואין לסימני אבדה עסק כאן וכאן.
כלומר, הסימנים האמורים באבידה נועדו למנוע רמאויות, מיחזא חזא או כסומא בארובה(ניחוש), אך הסימנים המדוברים כאן בהלכות כלאיים הן רק סימני מסורת כסימני טהרה בבעלי חיים וכדומה.
ויתכן שרש"י בעקרון פחות חושש לשקר אלא לטעות, ואילו הרמב"ן חושש יותר (עיין מח' רש"י תוס' ביחס למקום סימן).
על אלו סימנים יש ספק?
לאחר שבארנו את יסודות הצורך בסימנים, נעבור להתבונן בשאלת הגמרא דאורייתא או דרבנן, ולנסות להבין באלו סימנים הגמרא מסופקת.
מצאנו בראשונים כמה דעות ביחס לספק של הגמרא. והדבר הוא נפק"מ כיון שהסוגיא הכא לא פושטת את הספק (עיין רא"ש בסוגיין) וכן קצות (רנט, ב). ולפי ביאור הגמרא נדע כיצד לנהוג בספק. ומצאנו בזה ג' שיטות:
א. שיטת רוב הראשונים (רש"י, רמב"ן, ריטב"א, ר"ן) מבארים שהספק הא רק בסימן שאינו מובהק, אבל במובהק אין ספק שהוא כמו עדים, והוי דאורייתא. וכנראה ששתי החששות אינן סבירות שיהיו קיימות בסימן מובהק. ולמעשה כך פסק שו"ע באבן העזר (יז, כד). ומה שפסק ביו"ד רצז, ט עיין אבן העוזר (הובא בבאר היטב שם) שכ' שכאשר יש שני סימנים הוא כסימן מובהק.
ב. שיטה המובאת במאירי ובריטב"א שהספק הוא רק בסימן מובהק, אך באינו מובהק ודאי שהוא מדרבנן.
ג. שיטת ריב"א הסובר ששאלת הגמרא קאי בין על סימן מובהק ובין על שאינו מובהק. ומה שכתוב בדף יח שנאמנים על גט לומר נקב יש בו בצד אות פלונית הוא דווקא משום שיש גם עדים וגם סימן מובהק, אך בהינתן ויש רק מעליותא אחת, הרי לא מחזירין.
ביאור השיטות
הטעם של שיטה א פשוט יותר, וכמו שביארנו, דלא מסתבר לחשוש לטעות או רמאות בסימן מובהק. אך השיטות האחרות דורשות יתר ביאור. ונבאר שיטתם על פי קונטרסי שיעורים (ב"מ יח, א):
יסוד שיטות אלו הוא בחששות באבידה, טעות או שקר. ולשיטתם חשש טעות, הוא, דווקא בסימן שאינו מובהק, אך קיים גם בעדים,. ואילו חשש שקר אמנם שייך גם בסימן מובהק, שיתכן וראהו הרמאי, אך מאידך אינו קיים בעדים, דבסתמא כל עדים בחזקת נאמנים.
ולכן, סובר הריב"א (שיטה ג) שדווקא על עדים וסימן מובהק אומרת הגמ' (יח,א) שנאמנים משום ששתי החששות מסתלקים. אך בהיעדר אחד משניהם אזי הגמרא מסופקת.
וכן מוסברת שיטה ב, שבסימן שאינו מובהק שתי החששות עדיין קיימים, ובסימן מובהק חשש שקר קיים ולכן גם בו מסופקים.
וכנראה שיטה א סוברת שבסימן מובהק אין חשש רמאות כלל, דלא מסתבר שאפשר להבחין בסימנים שכאלו אלא אם כן היה החפץ ממש בבעלותך או אצלך.
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
