ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
הגמרא (כז, א) שואלת האם סימנים הם דאורייתא או דרבנן. ויש לעיין מה בדיוק מבררים כאן. השאלה ראשונה היא מהם סימנים בכלל? השאלה השניה, מדוע צריך את הסימנים? שאלה שלישית, מה הכוונה דאורייתא או דרבנן?
שני חששות
המשנה (כח, ב) מלמדת אותנו סדר השבת אבידה לתובעה:
אמר את האבידה ולא אמר סימניה - לא יתן לו. והרמאי, אף על פי שאמר סימניה - לא יתן לו, שנאמר עד דרש אחיך אתו - עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא אם אינו רמאי.
מכאן אנו למדים על שתי רמות של בירור, האחת ביחס לאדם מן השורה, והשניה ביחס לאדם החשוד בעינינו כרמאי. ומהם החששות?
ביחס אל הרמאי, ברור שהחשש הוא שמא משקר. אמנם ביחס אל האדם המצוי, מה החשש? הרי אין לחשוד בו לשווא שהוא משקר? אלא משמע שהחשש הוא שיטעה וידמה בטעות שזה הוא חפצו.
נתבונן בשני מקומות שהזכירו האחרונים בנוגע לסילוק חשש ע"י סימנים.
חשש טעות
הגמרא בפרק ראשון (יח, ב) דנה ביחס למוצא שטר ויש חשש שמא השטר אינו שייך למי שעל פניו נראה כבעליו, אלא לאדם אחר עם נתונים מקבילים ובלשון הגמרא: 'דלמא אתרמי שמא כשמא, ועדים כעדים'. במהלך הגמרא מובאת תשובה של רב אשי:
רב אשי אמר: כגון דקא אמר נקב יש בו בצד אות פלונית. ודוקא בצד אות פלונית, אבל נקב בעלמא - לא.
וכתב רש"י בהסבר דבריו (שם, ד"ה ודוקא):
דהוה ליה סימן מובהק, ואפילו אם תימצי לומר גבי חזרת אבידה בסימנין, דאיבעיא לן לקמן דאורייתא או דרבנן - אפילו פשטת סימנין דרבנן יש לסמוך על סימן מובהק כזה למשרי אשת איש דאורייתא.
כלומר החשש הקיים בהשבת אבידה הוא שמא יש טעות בזיהוי החפץ, ותכלית נתינת הסימנים היא למנוע את הטעות.
חשש שקר
לעומת זאת מהגמרא בחולין (עט, א-ב) משמע לכאורה שהצורך בסימנים באבידה הוא להפריך את החשש שמא ישקר ולא מחשש טעות. הגמרא שם מנסה לברר דין בהלכות כלאי בהמה, כיצד ניתן לזהות בעל חיים הנוצר מכלאים, ונפק"מ לחרישה עם בע"ח נוסף, שלא יעבור ב'לא תחרוש בשור וחמור'. הגמרא שם מסיימת שניתן לזהות על פי סימנים חיצוניים כגון צורת אזניים ואורך זנב – 'וסימנין דאורייתא'. רש"י (עט, ב ד"ה וסימנין) מקשר בין סימני כלאים לסימני אבידה, ומבאר שמכך שסימנין דאורייתא באבידה ומחזירים אף גט על פיהם, ממילא למדנו שיש תוקף דאורייתא לסימנים אף לאיסורים.
אך הרמב"ן שם (עט, א ד"ה ומה שפרש"י) דוחה את שיטת רש"י:
ומה שפירש"י ז"ל וסימנין דאורייתא מסימני אבדה קאמר, תמיה אני בו מה ענין זו לזו אפי' כשתמצא לומר סימנין אלו דאורייתא י"ל שאין מחזירין אבידה בסימנין דילמא מיחזא חזא א"נ כסומא בארובה, וכשתמצא לומר סימני אבדה דאורייתא שמא אלו אינן עיקר וסימנין אלו ודאי לענין אבידה אינן כלום דהו"ל כחיורא כריסיה דאמרינן בב"מ (גיטין מ"ה א') שאינן כלום, אלא סימנין אלו קאמרינן שהם עיקר לסמוך עליהם בענין זה, וגמרא גמירי להו כי ההיא דאמרינן בפ' ואלו טריפות (ס"ד א') גבי סימני ביצים סימנין לאו דאורייתא, ואין לסימני אבדה עסק כאן וכאן.
כלומר, הסימנים האמורים באבידה נועדו למנוע רמאויות, מיחזא חזא או כסומא בארובה(ניחוש), אך הסימנים המדוברים כאן בהלכות כלאיים הן רק סימני מסורת כסימני טהרה בבעלי חיים וכדומה.
ויתכן שרש"י בעקרון פחות חושש לשקר אלא לטעות, ואילו הרמב"ן חושש יותר (עיין מח' רש"י תוס' ביחס למקום סימן).
על אלו סימנים יש ספק?
לאחר שבארנו את יסודות הצורך בסימנים, נעבור להתבונן בשאלת הגמרא דאורייתא או דרבנן, ולנסות להבין באלו סימנים הגמרא מסופקת.
מצאנו בראשונים כמה דעות ביחס לספק של הגמרא. והדבר הוא נפק"מ כיון שהסוגיא הכא לא פושטת את הספק (עיין רא"ש בסוגיין) וכן קצות (רנט, ב). ולפי ביאור הגמרא נדע כיצד לנהוג בספק. ומצאנו בזה ג' שיטות:
א. שיטת רוב הראשונים (רש"י, רמב"ן, ריטב"א, ר"ן) מבארים שהספק הא רק בסימן שאינו מובהק, אבל במובהק אין ספק שהוא כמו עדים, והוי דאורייתא. וכנראה ששתי החששות אינן סבירות שיהיו קיימות בסימן מובהק. ולמעשה כך פסק שו"ע באבן העזר (יז, כד). ומה שפסק ביו"ד רצז, ט עיין אבן העוזר (הובא בבאר היטב שם) שכ' שכאשר יש שני סימנים הוא כסימן מובהק.
ב. שיטה המובאת במאירי ובריטב"א שהספק הוא רק בסימן מובהק, אך באינו מובהק ודאי שהוא מדרבנן.
ג. שיטת ריב"א הסובר ששאלת הגמרא קאי בין על סימן מובהק ובין על שאינו מובהק. ומה שכתוב בדף יח שנאמנים על גט לומר נקב יש בו בצד אות פלונית הוא דווקא משום שיש גם עדים וגם סימן מובהק, אך בהינתן ויש רק מעליותא אחת, הרי לא מחזירין.
ביאור השיטות
הטעם של שיטה א פשוט יותר, וכמו שביארנו, דלא מסתבר לחשוש לטעות או רמאות בסימן מובהק. אך השיטות האחרות דורשות יתר ביאור. ונבאר שיטתם על פי קונטרסי שיעורים (ב"מ יח, א):
יסוד שיטות אלו הוא בחששות באבידה, טעות או שקר. ולשיטתם חשש טעות, הוא, דווקא בסימן שאינו מובהק, אך קיים גם בעדים,. ואילו חשש שקר אמנם שייך גם בסימן מובהק, שיתכן וראהו הרמאי, אך מאידך אינו קיים בעדים, דבסתמא כל עדים בחזקת נאמנים.
ולכן, סובר הריב"א (שיטה ג) שדווקא על עדים וסימן מובהק אומרת הגמ' (יח,א) שנאמנים משום ששתי החששות מסתלקים. אך בהיעדר אחד משניהם אזי הגמרא מסופקת.
וכן מוסברת שיטה ב, שבסימן שאינו מובהק שתי החששות עדיין קיימים, ובסימן מובהק חשש שקר קיים ולכן גם בו מסופקים.
וכנראה שיטה א סוברת שבסימן מובהק אין חשש רמאות כלל, דלא מסתבר שאפשר להבחין בסימנים שכאלו אלא אם כן היה החפץ ממש בבעלותך או אצלך.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
