ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- חינוך ילדים ותלמידים
שלא תבינו אותי לא נכון. ידע במתמטיקה, בהיסטוריה וגם באזרחות הוא דבר חשוב. אבל בית הספר אמור להכין את התלמיד לחיים. וכשבודקים מה באמת מעצב את החיים, מתגלה פער מטריד בין מה שחיוני לדעת ובין מה שמלמדים בפועל בבתי הספר. וזה לא שלא מתייחסים כלל לנושאים החשובים. מדי פעם מתקיים שיעור חינוך, מגיע מרצה אורח, נערך סמינריון או שבית הספר משתתף באיזו תוכנית מקומית. ועדיין, ביחס לחשיבות העצומה של הדברים, התלמידים מקבלים רק פירורים, טעימות נקודתיות, במקום לימוד שיטתי וקבוע.
זה נכון שאם משווים את הדברים למה שהיה לפני שלושים שנה, יש תזוזה. כשאני הייתי תלמיד, העיסוק ברוב התחומים האלה כמעט לא היה קיים. היום יש יותר ניסיונות להכניס לבתי הספר "תכנים של חיים". ועדיין זה לא עמוד השדרה של המערכת, אלא תוספת צדדית.
מה נשאר בחוץ? התפילה, למשל. אין בית ספר דתי שלא פותח את היום שלו בתפילה ומקדיש לה לא מעט זמן. יהודי שומר הלכה מקפיד לאורך חייו על שלוש תפילות ביום, מה שמצטבר עם הזמן לכדי חמש שנים מהחיים! את תפילת העמידה יהודי ממלמל כשמונים אלף פעמים, ואת הפסוק הראשון של "שמע" עוד חמישים אלף. ועדיין, רבים לא למדו מעולם ברצינות את פירוש המילים שהם אומרים, כיצד התפילה פועלת על הנפש ואיך הופכים אותה מדקלום טרחני למפגש חי עם אלוקים.
כן, במוסדות החינוך עוסקים בהלכות תפילה ובתיכון לומדים עליה לבגרות במחשבת ישראל. אבל בפועל, אצל לא מעט תלמידים התפילה נותרת פעולה טכנית ומשעממת. והאבסורד זועק לשמיים: התחום שבו יהודי משקיע יותר זמן מכל תחום רוחני אחר הוא התחום שבו הוא מקבל הכי פחות כלים להצליח.
בגרות במתמטיקה, נכשל בחיים
נמשיך: מיניות. אין כאן שתיקה מוחלטת, אבל יש המון התחמקות. בכיתה ו' נכנסת האחות ומסבירה לבנות על התבגרות ומחזור (דרך אגב, למה מישהי זרה עושה זאת? מדוע לא האמא או המחנכת? ומה לגבי הבנים? אליהם בדרך כלל לא נכנס אף אחד, ולרוב גם המחנך שומר על זכות השתיקה). לקראת בר המצווה ובת מצווה הבנים ילמדו על תפילין וקריאת הפרשה ולבנות יש סדנאות בתשלום למעוניינות. אצל שניהם אין עיסוק שיטתי ובהיר במה שכל כך מעסיק אותם בגיל הזה: ההתפתחות הפיזית, המשיכה למין השני, שמירת הברית (לבנים) והגבולות. וכשלא לומדים - לומדים במקום אחר: מהאינטרנט, מסדרות הטלוויזיה, מהתרבות. וכך תפיסת המיניות אצל צעירים רבים מתעצבת לא מתוך שיח יהודי עמוק, אלא בעקבות דימויים מערביים שטחיים והרסניים.
נמשיך? החינוך הפיננסי. זו עובדה: רוב המשפחות בישראל חיות במינוס. כילדים אף אחד לא לימד אותנו מהי משיכת יתר, ריבית או מלכודת אשראי וגם למה חשוב להפריש לפנסיה. התוצאה: אנשים מגיעים לגיל שישים ומגלים טעויות שעלו להם עשרות ומאות אלפי שקלים. למה זה חייב להיות כך? ניהול התקציב המשפחתי אינו פיזיקה גרעינית. זו מיומנות בסיסית שאפשר לרכוש הרבה לפני שפקיד הבנק מתקשר. למעשה, כל הליכה לסופר עם ההורים יכולה להפוך לשיעור בצרכנות נבונה, השוואת מחירים והבחנה בין צורך לרצון.
הנושא הרביעי הוא עבודת המידות. וזו כבר ליבת החיים ממש: כעס ושליטה עצמית, קנאה, גאווה ויכולת להודות בטעות, חריצות מול עצלות, ענווה, סבלנות, אחריות, שמחה בחלקך. ברור שנוגעים בנושא לאורך שנות בית הספר, ובכיתה ט' יש הלומדים מסילת ישרים. אבל להיות אדם לא מתחיל בכיתה ט', ולא נגמר בספר אחד. מעט מאוד מקומות מלמדים בשיטתיות איך עובדים על מידה, איך מתמודדים עם מידה רעה ואיך משתנים לאורך זמן. התוצאה: התלמיד צובר הרבה ידע, אבל עולם המידות שלו נותר בוסרי ופגום.
הלאה - צריכת תרבות ועולם המסכים. כל המחקרים מראים: אדם מודרני מבלה מול מסכים יותר מכל שנות הלימוד שלו יחד. ואין הכוונה להייטקיסט שזו עבודתו. אדם רגיל, כמוני וכמוכם, הולך עם מסך בכיס ובתוכו אלגוריתם מתוחכם שתפקידו אחד: להשאיר אותנו שם כמה שיותר זמן. אז מדברים עם ילדים הרבה על תזונה בריאה, אך הרבה פחות על תזונת הנפש ועל מה שנבלע בתוכה. איך צופים במסכים בביקורתיות? איך מחליטים איזה תוכן מקדם אותנו ומה מוריד אותנו? לרוב מגיע לבית הספר מרצה ומדבר על "אתגר המסכים". אבל הרצאה חד־פעמית כזאת היא טיפה בים. יש תעשייה עולמית אדירה, עתירת כסף ומוחות, שפועלת סביב השעון כדי לשאוב אותנו לתוכה, ואנחנו מציבים כנגדה שעה אחת בשנה?
מלכודת ההעשרה
ומכאן לזוגיות. כל העולם חולם על אהבה ומשתוקק להשיג אותה. אך המציאות מאכזבת: הרווקות מתארכת, הנישואים שבריריים (50 אחוזים מהזוגות האמריקנים ו־37 אחוזים מהישראלים מתגרשים), ורבים שנותרים נשואים סובלים ממריבות ומתסכולים. מתברר שזוגיות טובה לא קורית מעצמה. היא מצריכה לימוד מקדים ותחזוקה שוטפת. עכשיו תגידו אתם: כמה שיעורים בתיכון עוסקים בתקשורת בין־אישית? בגישור על פערים? בפתרון קונפליקטים? איך ייתכן שלא מכינים את הילדים לדבר חשוב כמו להקים בית יציב ומאושר בישראל?
ולבסוף - הבינה המלאכותית. המהפכה הגדולה ביותר מאז המצאת החשמל, מתרחשת בקצב מסחרר לנגד עינינו. היא משנה כל תחום - הכלכלה, הרפואה, הביטחון, החינוך - ומשפיעה גם על מקצועות העתיד. בני האדם עתידים להתחלק לשתי קבוצות: אלו שידעו לרתום את הבינה המלאכותית לטובתם, ואלו שיישארו מאחור. האם יש במערכת החינוך שיעור שבועי בנושא? או שאנחנו ממשיכים להכין את הילדים לעולם שהולך ונעלם?
מדוע זה קורה? אפשר להתווכח על כל דוגמה בנפרד. אבל כשמחברים את כולן יחד, קשה להתעלם מהמסקנה: בכל התחומים הללו יש עיסוק מסוים, אך לעולם לא רציף, לא מחייב ולא מעוגן בליבת המערכת. יתר על כן, גם כאשר עוסקים בהם – הם מקבלים מעמד שולי. כי במערכת החינוך יש מקצועות חובה, עם מערכת שעות קבועה, רצף שנתי, בחינות וציונים. לעומתם יש תחומי חיים שלמים שנותרים במעמד של רשות, ותלויים ביוזמה מקומית או בהחלטה נקודתית של הנהלת בית הספר. המסר שעובר מכאן לתלמידים סמוי אבל חד: זה נחמד, זה מעניין, אבל זה לא הדבר האמיתי שצריך לקחת אותו ברצינות ולהשקיע בו מאמץ.
ומה עם הבית? יהיו מי שיגידו: "מה אתה רוצה? העיסוק בנושאים הללו הוא התפקיד של ההורים, לא של בית הספר". כאן בדיוק טמונה הבעיה: בפועל, זה לא זה ולא זה. בבתים רבים הנושאים הללו נותרים שקופים. לא כי להורים לא אכפת, אלא משום שלרבים מאיתנו קשה לפתוח שיח כן ועמוק על "הדברים האמיתיים". וכשגם במערכת החינוך הנושאים הללו אינם מקבלים מעמד של קבע - הילדים עלולים להישאר בלי המצפן שהם כה זקוקים לו.
כרמי, בתי בת השמונה, מקבלת בבית הספר (המעולה!) העשרה עם חוג גינון ואפילו אילוף כלבים. זה נחמד, באמת. אבל אני שואל את עצמי: איך ייתכן שדווקא לשיעורים הכי קריטיים לחיים - איך מתפללים, איך מתנהלים עם כסף, איך בונים זוגיות, איך מפתחים שליטה עצמית, איך חיים עם מסכים ואיך מתכוננים לעתיד - אין מעמד ראוי במערכת: שעה קבועה, רצף שנתי, והכרה מוסדית שזה לא העשרה אלא ליבה? אולי הגיע הזמן להפסיק לגלגל את האחריות מהבית לבית הספר ובחזרה ולשאול יחד: איך אנחנו מתחילים לשים במרכז את מה שבאמת יקבע את איכות החיים של הילדים שלנו?
הכותב הוא איש חינוך, סופר ומרצה, מייסד ומוביל 'מועדון ההורים'
מתוך העיתון 'בשבע'
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מסירות או התמסרות?
איך מכינים תה בשבת?
"וספרתם לכם ממחרת השבת" על איזו שבת מדובר?
פסח שני
הלכות קבלת שבת מוקדמת
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
