ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- חינוך ילדים ותלמידים
שלא תבינו אותי לא נכון. ידע במתמטיקה, בהיסטוריה וגם באזרחות הוא דבר חשוב. אבל בית הספר אמור להכין את התלמיד לחיים. וכשבודקים מה באמת מעצב את החיים, מתגלה פער מטריד בין מה שחיוני לדעת ובין מה שמלמדים בפועל בבתי הספר. וזה לא שלא מתייחסים כלל לנושאים החשובים. מדי פעם מתקיים שיעור חינוך, מגיע מרצה אורח, נערך סמינריון או שבית הספר משתתף באיזו תוכנית מקומית. ועדיין, ביחס לחשיבות העצומה של הדברים, התלמידים מקבלים רק פירורים, טעימות נקודתיות, במקום לימוד שיטתי וקבוע.
זה נכון שאם משווים את הדברים למה שהיה לפני שלושים שנה, יש תזוזה. כשאני הייתי תלמיד, העיסוק ברוב התחומים האלה כמעט לא היה קיים. היום יש יותר ניסיונות להכניס לבתי הספר "תכנים של חיים". ועדיין זה לא עמוד השדרה של המערכת, אלא תוספת צדדית.
מה נשאר בחוץ? התפילה, למשל. אין בית ספר דתי שלא פותח את היום שלו בתפילה ומקדיש לה לא מעט זמן. יהודי שומר הלכה מקפיד לאורך חייו על שלוש תפילות ביום, מה שמצטבר עם הזמן לכדי חמש שנים מהחיים! את תפילת העמידה יהודי ממלמל כשמונים אלף פעמים, ואת הפסוק הראשון של "שמע" עוד חמישים אלף. ועדיין, רבים לא למדו מעולם ברצינות את פירוש המילים שהם אומרים, כיצד התפילה פועלת על הנפש ואיך הופכים אותה מדקלום טרחני למפגש חי עם אלוקים.
כן, במוסדות החינוך עוסקים בהלכות תפילה ובתיכון לומדים עליה לבגרות במחשבת ישראל. אבל בפועל, אצל לא מעט תלמידים התפילה נותרת פעולה טכנית ומשעממת. והאבסורד זועק לשמיים: התחום שבו יהודי משקיע יותר זמן מכל תחום רוחני אחר הוא התחום שבו הוא מקבל הכי פחות כלים להצליח.
בגרות במתמטיקה, נכשל בחיים
נמשיך: מיניות. אין כאן שתיקה מוחלטת, אבל יש המון התחמקות. בכיתה ו' נכנסת האחות ומסבירה לבנות על התבגרות ומחזור (דרך אגב, למה מישהי זרה עושה זאת? מדוע לא האמא או המחנכת? ומה לגבי הבנים? אליהם בדרך כלל לא נכנס אף אחד, ולרוב גם המחנך שומר על זכות השתיקה). לקראת בר המצווה ובת מצווה הבנים ילמדו על תפילין וקריאת הפרשה ולבנות יש סדנאות בתשלום למעוניינות. אצל שניהם אין עיסוק שיטתי ובהיר במה שכל כך מעסיק אותם בגיל הזה: ההתפתחות הפיזית, המשיכה למין השני, שמירת הברית (לבנים) והגבולות. וכשלא לומדים - לומדים במקום אחר: מהאינטרנט, מסדרות הטלוויזיה, מהתרבות. וכך תפיסת המיניות אצל צעירים רבים מתעצבת לא מתוך שיח יהודי עמוק, אלא בעקבות דימויים מערביים שטחיים והרסניים.
נמשיך? החינוך הפיננסי. זו עובדה: רוב המשפחות בישראל חיות במינוס. כילדים אף אחד לא לימד אותנו מהי משיכת יתר, ריבית או מלכודת אשראי וגם למה חשוב להפריש לפנסיה. התוצאה: אנשים מגיעים לגיל שישים ומגלים טעויות שעלו להם עשרות ומאות אלפי שקלים. למה זה חייב להיות כך? ניהול התקציב המשפחתי אינו פיזיקה גרעינית. זו מיומנות בסיסית שאפשר לרכוש הרבה לפני שפקיד הבנק מתקשר. למעשה, כל הליכה לסופר עם ההורים יכולה להפוך לשיעור בצרכנות נבונה, השוואת מחירים והבחנה בין צורך לרצון.
הנושא הרביעי הוא עבודת המידות. וזו כבר ליבת החיים ממש: כעס ושליטה עצמית, קנאה, גאווה ויכולת להודות בטעות, חריצות מול עצלות, ענווה, סבלנות, אחריות, שמחה בחלקך. ברור שנוגעים בנושא לאורך שנות בית הספר, ובכיתה ט' יש הלומדים מסילת ישרים. אבל להיות אדם לא מתחיל בכיתה ט', ולא נגמר בספר אחד. מעט מאוד מקומות מלמדים בשיטתיות איך עובדים על מידה, איך מתמודדים עם מידה רעה ואיך משתנים לאורך זמן. התוצאה: התלמיד צובר הרבה ידע, אבל עולם המידות שלו נותר בוסרי ופגום.
הלאה - צריכת תרבות ועולם המסכים. כל המחקרים מראים: אדם מודרני מבלה מול מסכים יותר מכל שנות הלימוד שלו יחד. ואין הכוונה להייטקיסט שזו עבודתו. אדם רגיל, כמוני וכמוכם, הולך עם מסך בכיס ובתוכו אלגוריתם מתוחכם שתפקידו אחד: להשאיר אותנו שם כמה שיותר זמן. אז מדברים עם ילדים הרבה על תזונה בריאה, אך הרבה פחות על תזונת הנפש ועל מה שנבלע בתוכה. איך צופים במסכים בביקורתיות? איך מחליטים איזה תוכן מקדם אותנו ומה מוריד אותנו? לרוב מגיע לבית הספר מרצה ומדבר על "אתגר המסכים". אבל הרצאה חד־פעמית כזאת היא טיפה בים. יש תעשייה עולמית אדירה, עתירת כסף ומוחות, שפועלת סביב השעון כדי לשאוב אותנו לתוכה, ואנחנו מציבים כנגדה שעה אחת בשנה?
מלכודת ההעשרה
ומכאן לזוגיות. כל העולם חולם על אהבה ומשתוקק להשיג אותה. אך המציאות מאכזבת: הרווקות מתארכת, הנישואים שבריריים (50 אחוזים מהזוגות האמריקנים ו־37 אחוזים מהישראלים מתגרשים), ורבים שנותרים נשואים סובלים ממריבות ומתסכולים. מתברר שזוגיות טובה לא קורית מעצמה. היא מצריכה לימוד מקדים ותחזוקה שוטפת. עכשיו תגידו אתם: כמה שיעורים בתיכון עוסקים בתקשורת בין־אישית? בגישור על פערים? בפתרון קונפליקטים? איך ייתכן שלא מכינים את הילדים לדבר חשוב כמו להקים בית יציב ומאושר בישראל?
ולבסוף - הבינה המלאכותית. המהפכה הגדולה ביותר מאז המצאת החשמל, מתרחשת בקצב מסחרר לנגד עינינו. היא משנה כל תחום - הכלכלה, הרפואה, הביטחון, החינוך - ומשפיעה גם על מקצועות העתיד. בני האדם עתידים להתחלק לשתי קבוצות: אלו שידעו לרתום את הבינה המלאכותית לטובתם, ואלו שיישארו מאחור. האם יש במערכת החינוך שיעור שבועי בנושא? או שאנחנו ממשיכים להכין את הילדים לעולם שהולך ונעלם?
מדוע זה קורה? אפשר להתווכח על כל דוגמה בנפרד. אבל כשמחברים את כולן יחד, קשה להתעלם מהמסקנה: בכל התחומים הללו יש עיסוק מסוים, אך לעולם לא רציף, לא מחייב ולא מעוגן בליבת המערכת. יתר על כן, גם כאשר עוסקים בהם – הם מקבלים מעמד שולי. כי במערכת החינוך יש מקצועות חובה, עם מערכת שעות קבועה, רצף שנתי, בחינות וציונים. לעומתם יש תחומי חיים שלמים שנותרים במעמד של רשות, ותלויים ביוזמה מקומית או בהחלטה נקודתית של הנהלת בית הספר. המסר שעובר מכאן לתלמידים סמוי אבל חד: זה נחמד, זה מעניין, אבל זה לא הדבר האמיתי שצריך לקחת אותו ברצינות ולהשקיע בו מאמץ.
ומה עם הבית? יהיו מי שיגידו: "מה אתה רוצה? העיסוק בנושאים הללו הוא התפקיד של ההורים, לא של בית הספר". כאן בדיוק טמונה הבעיה: בפועל, זה לא זה ולא זה. בבתים רבים הנושאים הללו נותרים שקופים. לא כי להורים לא אכפת, אלא משום שלרבים מאיתנו קשה לפתוח שיח כן ועמוק על "הדברים האמיתיים". וכשגם במערכת החינוך הנושאים הללו אינם מקבלים מעמד של קבע - הילדים עלולים להישאר בלי המצפן שהם כה זקוקים לו.
כרמי, בתי בת השמונה, מקבלת בבית הספר (המעולה!) העשרה עם חוג גינון ואפילו אילוף כלבים. זה נחמד, באמת. אבל אני שואל את עצמי: איך ייתכן שדווקא לשיעורים הכי קריטיים לחיים - איך מתפללים, איך מתנהלים עם כסף, איך בונים זוגיות, איך מפתחים שליטה עצמית, איך חיים עם מסכים ואיך מתכוננים לעתיד - אין מעמד ראוי במערכת: שעה קבועה, רצף שנתי, והכרה מוסדית שזה לא העשרה אלא ליבה? אולי הגיע הזמן להפסיק לגלגל את האחריות מהבית לבית הספר ובחזרה ולשאול יחד: איך אנחנו מתחילים לשים במרכז את מה שבאמת יקבע את איכות החיים של הילדים שלנו?
הכותב הוא איש חינוך, סופר ומרצה, מייסד ומוביל 'מועדון ההורים'
מתוך העיתון 'בשבע'
הרב יוני לביא
מנהל חינוכי במוקד "חברים מקשיבים", מראשי ארגון קהלים ומרבני מרכז ברקאי.
יום שכולו תורה - ניסן תשע"ג איך נהפוך את ליל הסדר לחוויה משפחתית וחינוכית מעצימה?
יום שכולו תורה - רעננה, ניסן תשע"ג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
