בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • דיני ממונות וצדקה
  • גזל ונזיקין
קטגוריה משנית
undefined
יש מקומות שנהוג לחייב את היושבים בלובי של המלון, שאינם מתארחים בו אף על עצם הישיבה בלבד, או לחייבם ברכישת דבר מה, כגון שתייה. ויש מקומות שאין נוהגים כן. והרוצים לשבת בלובי במקום שאין דרכם לחייב, רשאים לעשות כן ללא חשש. ואם אין מנהג ברור בדבר, יש לברר תחילה עם הפקידים.
לעומת זאת, כאשר מספר מקומות הישיבה בלובי מועט, ויש חשש שאנשים הבאים במטרה לרכוש שתייה או דבר מה אחר לא ימצאו מקום לשבת- אין לשבת שם, שכן בכך גורם הפסד לבעלי המקום.

בגמרא (ב״ק כ, א) נאמר שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור מלשלם, משום שזה נהנה וזה לא חסר פטור, מטעם שבדיעבד- לאחר שכבר דר בו כופין על מידת סדום (פני יהושע), וכן מפני שלא חיסרו כלום, ולא חייבתו תורה אלא אם כן הזיק או חיסר דבר מחבירו (לבוש מרדכי, חידושי ר״ש שקאפ ב״ק סימן יט).
אף על פי כן לדעת רוב רבותינו הראשונים, דין זה נאמר רק לאחר שכבר דר שם, אולם לכתחילה רשאי בעל החצר למונעו מלהיכנס לביתו. ולכן אם בעלי המלון אינם מרשים לשבת בלובי ללא קניית דבר מה, ימנע מלעשות כן או ירכוש שתייה וכיוצא בזה.
וכל האמור לעיל הוא דווקא במקום ש"זה לא חסר", דהיינו שהמקום אינו עומד להשכרה, אבל אם המקום עומד להשכרה חייב הדר לשלם, שכן אז אותם המעוניינים לשכור את המקום רואים שהוא תפוס ונמנעים מלשכרו (ב״ק ד״ה זה נהנה). ולפי זה, היושב בלובי שמספר מקומות הישיבה בו מצומצם, גורם לכך שמי שבא לשבת ולקנות שתיה וכדומה, נמנע והולך למקום אחר, ונמצא שגורם הפסד לבעלי המקום.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il