ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
מפטיר בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמׇלְכוֹ (מ"ב יב א) א
וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית (מ"ב יא יז) ס
שבת מברכין
וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית (מ"ב יא יז) ס
שבת מברכין
פרשת משפטים – שקלים
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת משפטים 118 פסוקים = דָּן דִּין
דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְ-הֹוָה. (ירמיה כב טז)
מולד חודש אדר יהיה בליל שלישי בשעה 3, 50 דקות ו 12 חלקים
צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה ההי"ו, ויוצא מפסוק מסופי תיבות (בראשית מט יא) עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ. (בני יששכר אדר)
בפרשת משפטים 53 מצוות , מתוכן 23 מצוות עשה ו-30 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה: דין עבד עברי ⋅ יעוד של אמה העבריה ⋅ פדיון אמה העבריה ⋅ להרוג בחנק המחויב ⋅ לדון דיני קנסות ⋅ להרוג בסייף המחויב ⋅ לדון בנזקי בהמה ⋅ לדון בנזקי הבור ⋅ לדון גנב בתשלומין או במיתה ⋅ לדון בנזקי הבער ⋅ לדון בנזקי האש ⋅ לדון בדין שומר חנם ⋅ לדון בדין טוען וכופר ⋅ לדון בדין נושא שכר ושוכר ⋅ לדון בדין השואל ⋅ לדון בדין מפתה ⋅ הלואה לעני ⋅ הטייה אחרי רבים ⋅ פרוק משא ⋅ שמיטת קרקעות ⋅ שביתה בשבת ⋅ חגיגה ברגלים ⋅ הבאת ביכורים. לא תעשה: שלא ימכור אמה עבריה הקונה אותה מיד האב ⋅ שלא לגרוע שאר כסות ועונה ⋅ שלא להכות אב ואם ⋅ שלא לאכול שור הנסקל ⋅ שלא להחיות מכשף ⋅ שלא להונות הגר בדברים ⋅ שלא להונות הגר בממון ⋅ שלא לענות יתום ואלמנה ⋅ שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע ⋅ שלא נשית יד בין לוה למלוה ברבית ⋅ שלא לקלל הדיין ⋅ לאו דברכת ה' ⋅ שלא לקלל הנשיא ⋅ שלא להקדים חוקי התבואות ⋅ שלא לאכול טריפה ⋅ שלא לשמוע טענת בעל דין שלא בפני בעל דינו ⋅ שלא יעיד בעל עבירה ⋅ שלא לנטות אחר רבים בדיני נפשות בשביל אחד ⋅ שלא ילמוד חובה מי שלמד זכות תחילה בדיני נפשות ⋅ שלא לרחם על עני בדין ⋅ שלא להטות משפט חוטא מפני רשעו ⋅ שלא לחתוך הדין באומד הדעת ⋅ שלא ליקח שוחד ⋅ שלא לישבע בעבודה זרה ⋅ שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה ⋅ שלא נשחט שה הפסח בי"ד בניסן בעוד שהחמץ ברשותינו ⋅ שלא נניח אימורי הפסח לפסול בלינה ⋅ שלא לבשל בשר בחלב ⋅ שלא לכרות ברית לשבעה עממים וכן לכל עובד ע"ז ⋅ שלא להושיב עובד ע"ז בארצנו.
חודש אדר מזלו דגים – לפי שבחודש הזה הדגים שבנהרות ושבאגמים פרים ורבים. ומזל דגים הוא מזל של ברכה, מפני שהדגים מכוסים מן העין ואין עין רעה שולטת בהם, ואין הקללה שורה בדגים לעולם, ואפילו במי המבול לא מתו כיון שלא השחיתו דרכם, והדגים אינם מזדוגים אלא לבני מינם בלבד.
ואף מזלם של ישראל עלה בחודש זה לפי שנמשלו ישראל לדגים, מה הדגים חיים במים, אף ישראל כל חייהם בתורה שנמשלה למים. וכשם שהדגים פרים ורבים בחודש זה, כך תורתם של ישראל עלתה להם בחודש זה פעמיים: בחודש זה נולד משה רבינו שהתורה נקראת על שמו, ובחודש זה חזרו וקבלו ישראל את התורה מרצונם הגמור בימי מרדכי ואסתר.
ואולם עיקר תקפו של חודש זה והצלחתו, נמסר לבני רחל: אפרים ומנשה ובנימין הצובאים על דגל אחד, שנתברכו על ידי יעקב אביהם בברכת וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח), לכן באה הישועה לישראל בימי מרדכי ואסתר בחודש זה, על ידי זרע רחל, שמרדכי מזרע בנימין היה.
מזלות כל החודשים נקראו בלשון יחיד: עקרב, קשת, גדי, טלה, שור, סרטן, אריה, בתולה, ומזל חודש אדר נקרא בלשון רבים 'דגים' – רמז לשני אדרים, שאין לאדר מזל שני אלא זה של אדר ראשון. אם תמצי לומר, מזלות החדשים תשרי וסיון שנקראים גם הם בלשון רבים: מאזנים ותאומים? אינם לשון יחיד, שאין מאזנים אלא בִּשְׁנַיִם, וכן אין תאומים אלא בִּשְׁנַיִם. (ספר התודעה)
אין הכשפים שולטים במי שנולד באדר שני, להיות שהכשפים נעשים על פי סדרי המזלות, בשעה פלונית וביום פלוני ובמעשים משונים. והחודש הזה אין לו מזל, כיון שהוא נוסף על הי"ב. ולשמע אוזן שמעתי, שגזירת המן היתה על חודש אדר שני, וכן נמצא בספרי הקדמונים. ונראה לומר בזה, דהנה המן הרשע היה מכשף גדול, ועיין בכתבי האריז"ל (פע"ח שער הפורים פ"ה). ותדע, שהיה מבחינת נח"ש הקדמוני, מנחש ומכשף, וכן כל העמלקים. והנה הש"י הפר עצתו במה שפעל ועשה, שנפל לו הפור על חודש אדר שני, שאין בו מזל ואין שולט בו כישוף. וגם כן נזכר למעלה בגבהי מרומים שאין מזל לישראל (שבת דף קנו (כי הם למעלה מן המזלות. ובזה תמצא טוב טעם למה קבעו קריאת המגילה באדר שני דייקא. (בני יששכר מאמרי חודש אדר א יא)
הנולד בחודש הזה שאין כשפים שולטים בו, מן הראוי דיתאמץ בעבודת ה' ובתורתו וירבה בצדקה כפי יכולתו, דאית ליה מעליותא מהחודש הזה מה שלא יש לשאר בני אדם, ואיך יעבור חס וחלילה על פי ה' בימים האלה ובזמן הזה דהקדוש ברוך הוא עבד ליה ניסא דנולד בזה הזמן, דאעיקרא הקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה שיהיה בר קיימא והכל מאתו יתברך. (מועד לכל חי סימן לא)
אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. (כא ד) פרש"י - מִכַּאן שֶׁהָרְשׁוּת בְּיַד רַבּוֹ לִמְסוֹר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים. בזמן שהוא נשוי תחילה אז דווקא מותר לרבו ליתן לו שפחה. (כלי יקר) אין עבד עברי מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אשה ישראלית ובנים, אבל אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, ודבר זה קבלה הוא אפילו אם היה הנמכר כהן הרי זה מותר בשפחה כנענית כל ימי עבודתו. (אבן האזל על משנה תורה הל' עבדים ג ד)
שאלה – כתיב (תהלים יט י) מִשְׁפְּטֵי יְ-הֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו, דרשו חז"ל שבמשפט מלכותא דארעא אין דנים אלא את החוטא עצמו, אף אם כתוצאה מהעונש יגרם בעקיפין צער וסבל לבני משפחתו ואוהביו, על לא עול בכפם, למרות זאת אין מתחשבים בכך. אבל להבדיל משפטי הקב"ה אינם כן, אלא מִשְׁפְּטֵי יְ-הֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו, כל פרט ופרט נלקח בחשבון, ואין אדם נושא בצער בעטיו של המשפט אלא אם כן הוא חייב לשאת בצער זה, כלומר בשעת המשפט נלקח בחשבון הצער והכאב של כל משפחתו וקרוביו של הנידון והכל נעשה בדקדוק ובצדק.
כיצד לא מתחשבים באשתו של הגנב הנמכר לעבד עברי והוא בזיון רב עבורה ובפרט אם הוא כהן שיישא שפחה כנענית, והיא צרתה.
תשובה – מכיון שהיא היתה הגורמת לכך שנעשה גנב, מפני חמדנותה ומלבושיה שהיתה דורשת ממנו בלי סוף, עד שלא היה בכוחו לספק לה, ולא היתה יראה בלבה לומר: הרי בעלי הוא בינוני ומהיכן יביא מה שאני דורשת. ומפני שלא היתה שמחה בחלקה והיתה מריבה עם בעלה, עד שהיה מוכרח לגנוב בגללה, הענישה הקב"ה ונתן היתר לבעלה ולאדון ליתן לו אשה כנענית, וזה יהיה בשבילה לקח גדול לראות צרתה, ובזה תחדל מדרישות המופרזות שלא תבקש מבעלה דברים שאינם יכול לעמוד בהם. (אמרי נועם, אמרי שפר, מעם לועז)
שאלה – מה הטעם שפירט הכתוב וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת.
תשובה – שאם היה כתוב רק בָנִים היינו אומרים שבנות הולכות אחרי האב, כמו שלמדו חז"ל שיצירת הבת תלויה באב. [אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִילָּה - יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִילָּה - יוֹלֶדֶת נְקֵבָה. (נדה לא.)], ואם היה כתוב רק בָנוֹת היינו אומרים שבנים הולכים אחר האב מפני שהבן נצרך להדרכת האב יותר מהבת, לכך פירט הכתוב בָנִים אוֹ בָנוֹת שכולם הולכים אחר האם. (העמק דבר).
שאלה – מה הטעם שהילדים של העבד עברי נשארים עבדים אף שאביהם ישראל.
תשובה – כיון שעשה מעשה עבדים שגנב, יהיו בניו עבדים מידה כנגד מידה. (שו"ת רדב"ז ד קפח) ובמוכר את עצמו, כיון שקנה אדון לעצמו ויצא כביכול מעבדות ה', יהיו בניו עבדים מידה כנגד מידה. (תורת המנחה) שאם התכוון למכור את עצמו כדי שיתן לו אדוניו אשה בלי שיצטרך לתת מוהר ומתן כמשפט הבנות, בישרו הכתוב כי לא לו יהיה הזרע, אלא הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ. (עקידת יצחק)
וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. (כא יא)
איתא בזהר הקדוש (ח"ב קכח.) שהמצוות שהאדם עושה בחנם תוכל הקליפה הנקראת חנם לשלוט עליה, ורמז בכתוב וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף, אין בה כיסופא וחשקות. וידעתי מאנשי מעשה שאפילו היו מכבדין אותן באיזה כיבוד בספר תורה ובבית הכנסת, היו נותנין לצדקה בכדי שלא תהיה המצוה בחנם. (מגיד תעלומה , ברכות ט:) וכ"כ ספר הברית - שאם אפשר להשיג המצווה בחנם ובשכר, יקנה אותה בשכר ולא יקחנה בחנם, כאשר אמרו (בזוהר פרשת תרומה) זה לשונו: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה ב) מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקוב"ה, אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא ובמגנא, עכ"ל. (ח"ב מאמר י"ב פרק ז' אות י"ז)
אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. (כא יט)
אמרו רז"ל (ברכות ס.) דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: 'וְרַפֹּא יְרַפֵּא' - מִכָּאן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת.
שאלה – למה לי קרא שניתנה רשות לרופא לרפאות, ודרשו רז"ל (סנהדרין עג.) אֲבֵדַת גּוּפוֹ מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: (דברים כב ב) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ זו אבידת גופו, וכתיב (ויקרא יט טז) לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ.
תשובה – הוה אמינא שירפא בחנם תלמוד לומר שנתנה רשות לרופא לרפאות בשכר. (פתח עינים בשם תוס' ישנים – ברכות שם)
שאלה – למאי אצטריך לכפול הלשון 'וְרַפֹּא יְרַפֵּא'?
תשובה – שלא נחשוב דאיירי בחולי הבא לאדם על ידי אדם שרשאי אדם לרפאות ולא על ידי שמים, לפי שחלאים הבאים מעצמן אין להם לרפאות שדומים כמבטלים גזרת המלך, דאם לא היה הכתוב כפל הלשון הייתי מפרש דלא ניתן רשות לרופא לרפאת אלא רק חולי ומכה הבא על ידי אדם, לכך כפל הכתוב הלשון וְרַפֹּא יְרַפֵּא לרבות כל דבר, הן הבא על ידי אדם הן הבא על ידי שמים. (תוס' הרא"ש, בן יהוידע שם) א"נ אי לאו הכפל לא הוה גמרינן מיניה שניתן רשות אלא שאם ריפא עצמו ע"י רופא שצריך לשלם החובל שכר הרופא. (חידושי אגדות שם) א"נ שלפעמים מזיק הרפואה ואפילו הכי ניתן רשות לרפאות ולא חיישינן פן יהרגנו או יסכננו ע"י סם או משקה. (פענח רזא בשם מהר"ר חיים)
הנה רשות היא לרופא לרפאות ולא חובה – כעין דמיון היתר יפת תואר במלחמה, דודאי טוב יותר בעיני ה' אם לא יחשוק ולא יחבק נכריה, אבל לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר (קדושין כא:), כן הענין בכאן שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, אבל טוב יותר בעיני ה' שלא ישתדל ברופאים, רק יבקש תרופה מאת ה' יתברך המוחץ והרופא. (מגיד תעלומה, ח"א י' ע"ב)
אִם יָקוּם הפסוק מתחיל בא' ומסיים בא' וְרַפֹּא יְרַפֵּא לומר שהיסורין שהקב"ה גוזר באותו יום שגוזר ילכו להם ועל ידי אותו סם ועל ידי אותו אדם. (רבינו אפרים) דאמרו רז"ל (ע"ז נה.) יִסּוּרִין, בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין אוֹתָן עַל הָאָדָם, מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן: שֶׁלֹּא תֵּלְכוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְלֹא תֵּצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִית, וְעַל יְדֵי פְּלוֹנִי וְעַל יְדֵי סַם פְּלוֹנִי. פירוש או או קאמר יש יסורין משביעים אותם שיצאו ביום פלוני מאליהם שלא על ידי רופא ולא על ידי סם ויש שמשביעים אותם שיצאו על ידי רופא או על ידי סם. (בן יהוידע שם)
וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. (כא כח) פרש"י - מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר 'סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר', אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נְבֵלָה, וּנְבֵלָה אֲסוּרָה בַאֲכִילָה? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"? שֶׁאֲפִלּוּ שְׁחָטוֹ לְאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ – אָסוּר בַּאֲכִילָה. בְּהַנָּאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי', כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: יָצָא פְלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו, וְאֵין לוֹ בָהֶם הַנָּאָה שֶׁל כְּלוּם. (בב"ק מא.)
חידה בפרשה – באיזה אופן שור שהרג את הנפש וסקלו אותו והבשר שלו מותר באכילה / בהנאה.
תשובה – בן פקועה שניתר בשחיטת אמו כשחוט דמי, שסימני אמו הם המתירים אותו, חשיב כנשחט קודם גמר דין ומותר בהנאה. לפי שהוא כשחוט קודם שנהרג ואין נגיחתו יכול לאוסרו. (מושב זקנים, שיטמ"ק שם בשם רבינו ישעיה) א"נ בעדים זוממים מותר הבשר בהנאה כדלקמן.
שאלה – מה הטעם דכתיב סָקוֹל יִסָּקֵל בכפל לשון.
תשובה – לרמוז שיש לשור דין כמו של אדם שנדון לסקילה, שבתחילה סוקל אותו עד אחד, ואם עדיין נשאר בחיים סוקל אותו עוד עד. ואם לא מת בכך סוקלים אותו כל עדת ישראל. (לקח טוב) א"נ אם לאחר שנסקל נודע לביה"ד שהעידו עדות שקר, מותר בהנאה. וזהו שנאמר סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר אם השור נסקל וגם אחרי שנסקל עדיין ביה"ד בדעה ש-יִסָּקֵל שחייב בסקילה אז וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, אבל אם לאחר שנסקל נתברר שהיתה טעות במציאות הבשר מותר בהנאה. (זבח השלמים, מעם לועז)
אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱ-לֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. (כב ז) עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים. (כב ח)
שאלה – מה הטעם שהזכיר כאן ג' פעמים אֱ-לֹהִים. וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱ-לֹהִים. עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים.
תשובה – דרשו רז"ל מכאן (סנהדרין ג:) שאין בית דין פחות משלשה. ולא תמצא בכל דינין שבפרשה מתחלת הספר עד כאן שיזכיר השם המיוחד כ"א שם אֱ-לֹהִים, והטעם בזה (דברים א יז) כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵא-לֹהִים הוּא. (רבינו בחיי)
אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. (כב טז)
חידה בפרשה – היכן רמוז בפסוק מאמר חז"ל (משנה כתובות א ב) בְּתוּלָה – כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם.
תשובה – כְּמֹהַר ר"ת כמה מוהר הבתולות ר'. (דעת זקנים בשם הר"י חסיד) וכן כְּמֹהַר בגימטריא מאתיים זוז יתר א' ויש אם למקרא. (שם בשם ר' משה)
וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. (כב כג) פרש"י - מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁנְּשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים ? אֶלָּא הֲרֵי זוֹ קְלָלָה אַחֶרֶת: שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים צְרוֹרוֹת כְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵדִים לְמִיתַת בַּעֲלֵיהֶן וְתִהְיֶינָה אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא, וְהַבָּנִים יִהְיוּ יְתוֹמִים, שֶׁלֹּא יְנִיחוּם בֵּית דִּין לֵירֵד לְנִכְסֵי אֲבִיהֶם, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים אִם מֵתוּ אִם נִשְׁבּוּ. (ב"מ לח:)
שאלה – הֲלֹא כשהאלמנה אינה נישאת יש בזה לכאורה כבוד גדול לאיש, כי אשת המת אינה בונה את ביתה מחדש אלא יושבת ערירית מתוך אהבה לבעלה המנוח. מהו אפוא העונש עבורו.
תשובה – מי שנעדר במלחמה מחמת הספק אין מניחים את האשה להינשא בשנית ולהקים בית בישראל. בכדי לברר מה עלה בגורל בעלה ישנה דרך אחת לפתוח את קברי הלוחמים באותן שוחות בו הטמינו את מתי המלחמה ולנסות לזהות את סימני הגופה באמצעות עדים. במקרה כזה ישנו ביזיון וצער גדול למת שהרי 'פתיחת קבר קשה למת' והוא חרון אפו של הקב"ה. {וכן אמר שמואל לשאול (ש"א כח טו) לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי והטעם שהבלבול קשה למתים מפני שמתייראים מיום הדין.} א"נ בחלוף הימים כאשר לא ימצאו סימנים למיתת הבעל, בוודאי לא תחוש באהבה יתירה לבעלה אלא תגדף אותו על שעזבה לאנחות ואין לך בשורה קשה למת לדעת שאלמנתו מנאצת אותו יומם ולילה. (בן יהוידע - בב"מ לח:)
וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (כג ט) פרש"י - אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר – כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ כְּשֶׁלּוֹחֲצִים אוֹתוֹ.
העני יודע כמה קשה לסבול לחץ העוני, על כן על נקלה יכמרו רחומיו לרחם על העני, לא כן העשיר שמסובב מרוב טובה הוא לא ידע את כובד העוני, ועל כן אמרו חז"ל (מנחות פו.) 'עֲשִׁירִים מְקַמְּצִין', וכן מרגלא בפומייהו דאינשי דהעני יש לו לב טוב.
על פי זה אפשר לפרש הפסוק בתהלים (נא יד) הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי, דאם תשיב לי את השמחה בישועתך בכל זאת לא אתאכזר על זולתי ח"ו, כי אף שעודני מסובב מעושר ומרוב טובה והצלחה בכל העניינים, בכל זאת וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי, וכן בברכת יעקב אבינו לבנו נאמר (בראשית מט י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה. פרש"י - מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ (ב"ר צח ח), וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אוֹנְקְלוֹס 'עַד דְּיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְּדִילֵיהּ הִיא מַלְכוּתָא'. הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ ר"ת שִׁילֹה. ('לחם רב' על סידור התפילה, עמ' קיא)
וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. (כג כה)
שאלה – מה הטעם שפתח בלשון רבים וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וסיים בלשון יחיד וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.
תשובה – דרשו חז"ל (ב"מ קז:) וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם – זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ – זוֹ פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם. והנה קריאת שמע ותפלה מצוותה בציבור לכן כתיב בלשון רבים, אבל אכילה ושתיה מצוותה ביחיד (בכורות מד:) וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. פרש"י - דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה. לכך כתיב בלשון יחיד. (טעמא דקרא) א"נ לפי שכל ישראל ערבים זה בעד זה ולא יברך ה' לחם של כל יחיד ויחיד עד אשר יהיו עובדי ה' רבים ויעבדוהו כׇּל זֶרַע יַעֲקֹב כאחד אז יבורך לחמו של כל אחד ואחד. וי"א שעבודת ה' טוב יותר כשרבים מתקבצים להתפלל כי הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב (איוב לו ה). אבל בענייני אכילה טוב יותר כשאוכל כל אחד פתו לבדו. ולפי שרוב החולאים באים ע"י המאכלים שמבחוץ, או ע"י התגברות היסודות זה על זה מבפנים, ע"כ אמר וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. (כלי יקר)
שאלה – מה הטעם שהזכיר שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ושם אֱ-לֹהֵיכֶם שהוא מידת הדין.
תשובה – מפני שעבודת ה' היא במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, ומצוות עשה הם מצד האהבה שהיא מידת הרחמים, ומצוות לא תעשה הם מצד היראה שהיא מידת הדין. (תלמיד הרשב"א)
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. (כד יח)
שאלה – כיצד ידע משה רבינו להבחין בין היום ובין הלילה, וכתיב (חבקוק ג ד) וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה. דרשו רז"ל הנוגה של עמוד האש שהוליך לפני ישראל היתה מאירה כאור היום (מצודת דוד) תרגום יונתן - וּזְהוֹר יְקָרֵיהּ כִּזְהוֹר בְּרֵאשִׁית אִתְגְלֵי וְזִקוּקִין מִמֶרְכָּבַת יְקָרֵיהּ נַפְקִין תַּמָן. פרש"י - שהיה מאיר לו כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית.
תשובה – איתא במדרש שביום למדו הקב"ה מקרא ובלילה למדו משנה ובזה הכיר, ועוד הבין מזה שהמלאכים היו אומרים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ביום ולא בלילה, ובלילה היו אומרים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. (מושב זקנים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו קודש למענך
מה זה בכלל אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מי יושב במקום שלי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שופר
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
