ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שבת הגדול
"ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ד' אשר יעץ, להחל אור גאולה, מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו" (אגרות הראי"ה שעח).
הסיבה שאי אפשר לחדש דברים משמעותיים בענייני תשובה בלי התבוננות ופתיחות להבנת הזמן ככזה שבו מופיע הקץ המגולה, היא ש"כל זמן מאיר בתכונתו". המשפט הזה נוגע לא רק לעניין חידושים בענייני התשובה, אלא לכל עניין ועניין שאדם צריך לעסוק בו. לדברי מרן הרב קוק, עולם הרעיונות המשוטטים ומשפיעים על התרבות האנושית, איננו מנותק מציר הזמן שאותם רעיונות מופיעים בו. הזמן והרעיון הולכים שלובי זרוע זה עם זה.
דברי הרב קוק זצ"ל מתכתבים ומתבארים יותר על פי דברים שכתב רבי יצחק אייזיק חבר ביחס לזמן: "ובאמת הזמן הוא עניין נפלא והוא עצמו נברא, והיינו, שכפי חשבון פרטי המאורות שנסדרו באצילות, שכל מאור הוא נותן כוח לברואים ומנהיג כל העולם ביחד, כך הם מספר הרגעים הנמצאים בו' אלפי שנין אלו שכל רגע מאיר בו מאור אחד" (גר"י חבר, פתחי שערים נתיב סדר הפרצופים פתח ז). הזמן איננו פונקציה אנושית, מעין ציר מחשבתי־דמיוני ארוך שעל פיו האדם מארגן את מאורעות חייו. הזמן הוא סידור ערכים ותכנים, שמקורם בצירופי שמות ה', שסודרו על ידי הקב"ה במהלך הבריאה, זה לצד זה. משום כך עולה כי כל זמן מאיר הארה, תוכנית אלוקית אחת ואחרת מקודמתה – "כל זמן מאיר בתכונתו".
מטבע הדברים, לא ייתכן להתייחס ולהפטיר כדאשתקד בדרשה או בלימוד על משמעות שבת הגדול, לימוד חשוב ככל שיהיה, בלא להתייחס למאורעות האחרונים העוברים עלינו במלחמת ישראל וארצות הברית נגד איראן, ובכלל ביחס למלחמת התקומה שאנו מצויים בה כבר שנתיים וחצי.
למכה מצרים בבכוריהם
כמה טעמים מופיעים אצל רבותינו בסיבה שאנו קוראים לשבת זו שבת הגדול. אחד הטעמים המופיע במדרש ושבעלי התוספות הדהדו הוא מלחמת בכורי מצרים בהנהגה המצרית: "ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (תנחומא בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום, למה היו עושין כך? אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו. ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה. הדא הוא דכתיב למכה מצרים בבכוריהם" (תוספות שבת פז ב).
מהו הנס הגדול שבעניין הזה? לכאורה זהו דבר טבעי ביותר, שבכורות שמעוניינים בעוד כמה דקות על פני האדמה, ושראו במשך כמה חודשים איך דברי משה, מנהיגם של ישראל, מתקיימים ומכים במצרים, ירצו לחיות ויעשו הכול בשביל זה! מהו אם כן הנס הגדול שבשבילו ייחדו זמן לאורך הדורות?
רמז שיכול לפענח את העניין נמצא במדרש שוחר טוב, שמביא גם הוא נס זה, אך מוסיף משפט משמעותי ביותר: "נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשים שנחיה? בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו ואם לאו אנו מתים! השיבו להם ואמרו: אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן" (שוחר טוב מזמור קלו).
התפיסה המצרית גרסה כי המלחמה בעם הישראלי ההולך ומתגבש היא תכלית עצמאית, כזו שאין דבר בעצם החיים שישווה לה – "אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן". מאז טענת פרעה הראשונית שיש להילחם בעברים על מנת שלא יצטרפו לאויבים ויכבשו את הארץ (שמות א, י) זרמו הרבה מים במימי הנילוס. מאז החשש המצרי מפני כיבוש ישראלי, שהביא לשעבוד, התהפך השעבוד לכזה שאיננו כפוף לשום תכלית מלבד עצם השעבוד. עצם היות אומה שלמה עובדת ומשתעבדת למצרים, נטע בעם המצרי תחושת אדנות וחשיבות שהפכה לשורש ותכלית חייהם. תחושת האדנות המוכרחת כל כך לפסיכולוגיה המצרית, לא נבעה אלא מתוך טומאת הגאווה שבה הצטיינה מצרים - "ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת" (ישעיה ל, ז), וכביאור רש"י שם שמצרים הם גסי הרוח, ועם בטל המתגאים לחינם.
והנה דווקא הבכורות, האנשים החשובים ביותר בכל משפחה, שתמצית גאוות המשפחה והגדולה המצרית כנוסה בהם, דווקא הם היו מוכנים לוותר על גאוותם יותר מכל שאר המצרים הנחותים מהם. יש במציאות זו מעין היפוך קנים. גאוות הבכורות התהפכה כלפי גאוות המצרים, והמר הפך למתוק. זהו הנס הגדול.
פיזור לרשעים הנאה להם ולעולם
אלא שיש לשאול, לשם מה יש לציין נס זה אם בפועל הוא לא גרם לשחרורם של ישראל מהשבי? הרי למרות המלחמה המצרית הפנימית, אף עבד עברי אחד לא יצא מהעבדות! מה טוב אם כן יש בנס זה?
כאן אנו נפגשים עם יסוד משמעותי שילמד אותנו על משמעות ימינו. חז"ל כבר קבעו במשנה: "פיזור לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם" (סנהדרין עא א). תחילת הפיזור והפירוד שבין הרשעים היא היא תחילת הגאולה. תחילת התהפכות המגמה העולמית - מכוחות עולמיים של רוע המכונסים זה עם זה ושולטים בכיפה, להתפזרות הרשעה וממילא היחלשותה - היא המקור והשורש המעיד על עליית כוחות האור המביאים לבניין העולם.
דוד המלך מציין עובדה זו במזמור המדבר על יום שכולו שבת - עולם הבא (רש"י שם פס' א), שאותו אנו אומרים בקבלת שבת: "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי אוון" (תהילים צב, י). האלשיך מסביר כי דוד המלך מתייחס בפסוק זה לדור הפלגה, שעצם חיבורם יחד נטע בליבם את המחשבה כי יש בכוחם להילחם בקדוש ברוך הוא. משום כך, עצם הפירוד שלהם הכרחי על מנת לקיים עולם שמתקדם לטובה.
כשאנו רואים ממש בימים אלו איך הנחש האיראני, שהקיף עצמו כאותו נחש עקלתון בטבעת חנק סביב ישראל; שכרת בריתות עם אויביו האידאולוגיים, המדינות המוסלמיות הסוניות, רק כדי להטביע את ישראל בנהרות של דם, איך דווקא הוא פונה להילחם ולהרוס במו ידיו את הבריתות שכרת עם אותן מדינות; כשאנו רואים איך אפילו קטאר, הבנק העולמי לטרור, גם היא פועלת נגד איראן שותפתה, אנו חוזים ממש באותו נס של "וסכסכתי מצרים במצרים" (ישעיהו יט, ב).
הנס המקורי של שבת הגדול, שבו התחילו הפירוז והפירוד בין אויבי ישראל, הוא הנס שבישר את שחר גאולת מצרים. והנה נס זה מתרחש פעם נוספת למול עינינו. בלא ספק עצם הפירוד הזה שבין הרשעים יהיה הנאה לעולם, והוא גם זה שיבשר על המשך דברי המשנה, על הכינוס לצדיקים, לישראל, שיבואו ויתכנסו אלינו מכל הארצות יחד עם בן דוד, שהוא טוב להם וטוב לעולם.
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות, וראש פרויקט רבנן דאגדתא
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
