ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
חג הסוכות תשפ"ג עורר דיון ער מאוד ביחס למצוות הסוכה בעולם המודרני ואתגרי הבנייה הרוויה; אך למעשה מצווה זו היא רק משל לשאר מצוות וערכים שנאלצים לעמוד על נפשם מול עולם שבו דברים שהיו מובנים מאליהם כבר אינם כאלו. האם המציאות מובילה אותנו להבין כי ההלכה והעולם המוסרי אינם תואמים למציאות המתהווה והמתפתחת, והם זקוקים לעדכון "רענן וחדשני" שיהיה יותר טבעי ונוח למשתמש?
התורה ומצוותיה טבעיים
ראשית יש לדעת כי אכן, הדרישה שעומדת מאחורי הרצון לעדכן את ההלכה או את ענייני המוסר נובעת כנראה מתביעה פנימית שיש בה נקודת אמת. לא ייתכן כי התורה ופיקודיה ישכנו בדיסוננס עם החיים הנורמטיבים והטבעיים. כך משמע מדברי חז"ל בעשרות מקומות. חז"ל אמרו ש"אם אין תורה אין דרך ארץ ואם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות ג יז; ראה פרקי משה אלמושנינו שם), וקבעו בכך את התפיסה כי המוסר הטבעי וההתנהגות הנורמטיבית לא רק שאינם עומדים בניגוד לתורה, אלא הם הבסיס לקיומה, עד שנכון לומר כי "דרך ארץ היא יסוד לתורה" (נתיבות עולם למהר"ל, נתיב דרך ארץ, א).
בזמן הגלות אומנם הפכו החיים הטבעיים למציאות מנותקת מהאידיאל היהודי. האידיאה הדתית התכנסה "בקן הקטן והדל, במקדש מעט שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, בחיי הבית והמשפחה הטהורים, ברשמי שמירת דת תורה" (למהלך האידאות ד). הגלות הייתה מצע רוחני שבו שרר ניתוק בין החיים הטבעיים לחיי הקודש, והגישה הכללית הייתה ש"כל מה שיוסיף היישוב תיקון יוסיף השכל חורבן" (חובות הלבבות, שער הפרישות, ב). זאת משום שהקדושה שבגלות היא "כישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע" (אורות התחיה כח). לעומת זאת, כששב ישראל לארצו והחל לדרוש כראוי להעמיד את הקדושה המתאימה לטבע, שהיא קדושת ארץ ישראל (שם, שם) - התביעה לחיבור בין החיים הטבעיים למעשה התורה והמצוות הפכה לצורך שאי אפשר לוותר עליו.
משום כך ברור כי כשדרך החיים הטבעית נראית כמתנגדת לקיום חיים תורניים, עולה התמיהה: הייתכן כי דרך התורה לא תתאים לחיים מפותחים ומודרניים?!
זהירות, כאן בונים!
אלא שלמול זאת ראוי להעמיד הסתייגות חשובה, שבלעדיה בניין זה עלול להיות כבניין נערים הראוי לסתירה. נכון הוא ש"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו... שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה" (אורות התורה יא, ב). ומשום כך, באופן עקרוני אין לו לאדם להתכחש לתחושתו הפנימית. עם זאת, עליו לזכור ש"התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה" (שם, שם). מאחר שהישרות הטבעית של האדם נבקעה ונרמסה כבר בחטא האדם הראשון (ראה שמונה קבצים א, עד), ואדם שלא תיקן את דרכיו בהתאמה מוחלטת לדרכי התורה מתוך עמל והכנעה, קשה להאמין שכל תחושותיו הפנימיות נולדות רק מתוך ישרות טבעית ולא מתוך היכנעות לעצלות, לתאוות חושיות או לחלופין מתוך סחף אחר רוח פרצים מערבית כובשת – כדברי מרן הרב לר' חיים הירשנזון: "שאין ליבו נוטה לחשוד את הדברים המוחלטים בחברה האנושית שבהווה בתור מוסר וצדק, שהרבה מהם אינם כי אם כסף סיגים מצופה על חרס" (אוצרות הראיה א, עמ' 397).
סביר יותר להניח כי אדם שכזה מנע את עצמו ממרירות הסם, סמא דחיי, הנדרש לקניין דברי תורה (ראה מוסר אביך ב, א); הלך אחר עיניו – ואחר כך עוד דרש שהתורה תתיישר בבקשה ומהר.
"כל זמן שאין האדם בשלמות, כל מה שמדמה לו ידע שהוא ממש להפך, כעניין 'האומרים לרע טוב' וגו'... רק מי שהאיר ה' יתברך עיניו בדברי תורה דכתיב בה אמת כמו שאמרו ז"ל, על ידה יכול לבוא על האמת" (צדקת הצדיק קמ).
לארגן את החיים על פי התורה
אמשיך להשתמש במשל מרפסות הסוכה במגדלים. לכאורה אין שום מצווה או עבירה לחיות במגדלים גבוהים ככל שיהיו, ונראה שלתורה שאין מה לומר על זה. אבל כל זה רק אם אנו סוברים שהמקום של התורה הוא בין התנור לכיריים, או שהוא רק במקום מוגדר ומסוים מאוד. תפיסה זו היא תפיסה גויית (או שפינוזית) שנולדת מתוך שחיי הקודש שלהם כולם רק התייחסות לעצמות הא־לוה הבלתי נתפס לגמרי – מה שהופך את חיי הקודש והדת לדבר זר לחיי האדם (ראה דעת אלוקים עמ' קלג). תפיסה שכזו מחייבת מי שרוצה בחיים נורמטיביים לצמצם את הנוכחות של האלוקים המהממת את רוח האדם למסגרת המיסה של יום ראשון.
אבל ישראל קדושים, כל חייהם קדושים, ולמרות שהם שוקקים ברגשותיהם לא־לוה עצמו, הם מתרכזים במוחם וליבם ומגלמים בחייהם ממש את האידיאלים האלוקיים (שם, עמ' קלב) – "מה אני רחום אף אתה רחום, מה אני חנון אף אתה חנון". זוהי תורה לחיים, לכל פרט בחיים. אצל ישראל הקודש והתורה אינם איזה מקצוע, אלא הקודש מעצב את כל חייהם. אין אף אומה ולשון שדומה לישראל בזה. בספרו המצוין של הרב ד"ר יוסף שטמלר 'פלטינה ופלסטלינה' ישנה הרחבה גדולה בעניין זה, אך ראוי לצטט מספרו דווקא את מי שדמותו לא מהווה סמל ודמות רבנית, אך הבחין גם הוא בעניין זה:
"כשאמרו לפרופ' ליבוביץ שבדומה ליהדות, גם באסלאם יש חמש מצוות, הוא דחה את הדברים ואמר: 'אין זה עניין כמותי. זו שאלה של פרוגרמת חיים '. וכששאלוהו שאלה דומה בנוגע לנצרות, הוא גער בשואל: 'אין כאן שום אנלוגיה. הנצרות איננה פרוגרמת חיים! מה איתך?! הנצרות איננה מתייחסת למטבח ולשולחן, אין בה דיני נידה וטבילה המטביעים חותמם על חיי האיש והאישה במשך שליש של כל חודש, והעיקר - אין בה שבת... הגורם הדתי בנצרות הוא מקטגוריה אחרת לגמרי מאשר ביהדות... הנצרות אף פעם לא קבעה פרוגרמת חיים לאדם'" (שם עמ' 77-76).
הליכה בהלכה
ההלכה אמורה להיות - כלשון הנביא חבקוק (ג, ו) - "הליכות עולם", כלומר עניין של הנהגה (עי' מצודת ציון שם). היא אמורה להנהיג את חייו של האדם, לקבוע "פרוגרמת חיים". אין זה עניין שצריך "להסתדר איתו". אפשר לפעמים לשמוע שיח שבו החיים הם דבר נתון, ו"עכשיו נראה מה אפשר לעשות עם ההלכה". ובכן, לא כך הורונו חז"ל. בגמרא מנחות (מא, א) הוכיח המלאך את רב קטינא על שהיה עושה טצדקי להפקיע עצמו ממצוות ציצית, ואמר דבעידן ריתחא ענשינן אעשה. וכתבו התוספות שזהו אפילו בכגון מצוות ציצית, שאין אדם מחויב ללבוש טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית. וכן לגבי ישיבת סוכה, למרות ש"הולכי דרכים פטורים מן הסוכה" (סוכה כו, א), אמר על כך רבי אליעזר (בסוכה כז, ב): "משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל". אף אחד לא אמור להסתדר עם ההלכה, אלא לסדר את חייו על פי ההלכה.
כשהתורה כותבת מצווה, היא באה לסמן גבולות ונקודות טופוגרפיות על מפת חיי האדם, שעל פיהם עליו לכוון את חייו. לפיכך השאלה במשל שלנו היא לא איך נסתדר עם מצוות סוכה במגורים במגדל, אלא באיזו דירה ראוי לגור כך שמצוות התורה ישתלבו שם באופן הטבעי ביותר. ולא משום שאנו מנסים להפקיע את טבעיות החיים, אלא משום שההלכה היא המסמנת לנו מהי הטבעיות של החיים! ואכן, כנראה שלצורך העניין - זה לא כל כך טבעי לגור במגדלים. אדם שגר במגדל הרי לא יכול לקיים מצוות התלויות בקרקע; מתקשה במצוות סוכה; מתקשה בהעמדת נר חנוכה (למעלה מכ' אמה) וכן הלאה והלאה. אם, כהמשך למשל, ציבור הדורשים מגורים הקרובים יותר לקרקע היה הולך וגדל - ארץ ישראל הייתה כמובן יותר מיושבת, והפריפריה הייתה הופכת למקום יותר מרכזי. גם ארץ ישראל וגם מצוות חסד, מה רע?
דומני שראוי, בדומה למה שראינו בפרשת השבוע, לחשוב ולהחליף את מגדל בבל המודרני ב"מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי יח, י), ובא לציון גואל – תרתי משמע.
הכותב מכהן כר"מ בישיבת מעלות וכראש תוכנית רבנן דאגדתא
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













