ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • מדורים
  • קול צופייך
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תבוא

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם


לצערנו התרחשה שגיאה בקבלה או הצגה של נתונים

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
0
15 דק' קריאה • 61 דק' צפיה
אזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
בס"ד פרשת כי תבא תשפו - איך ממליכים את ה'? כשמתבוננים - רואים שה' הוא המלך איך ה' מֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם מֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים? כשאנחנו אומרים "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", אנחנו מתכוונים שה' מנהיג את העולם גם אם לא רואים אותו עין בעין. יש אנשים שלא רואים את ה' וכך היה הסולטן הטורקי שלפני 120 שנה לא רצה לתת לעם ישראל לחזור לארץ ישראל, ה' ראה כך ולקח ממנו את השלטון ונתנו לאימפריה הבריטית שהבטיחה לתת את ארץ ישראל לעם ישראל. כשהיא חזרה בה, ה' לקח לה את השלטון והעביר לארצות הברית של אמריקה. כך ה' מולך על העולם. על זה נאמר "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד. עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר" (תהילים לג). מצריים בני דת משה - למען הממלכה המצרית אנחנו אומרים שראש השנה הוא זכר ליציאת מצרים למרות שהוא יום בריאת העולם. כל זה בגלל שבמצרים ראו בני ישראל את ה' בראש השנה. במשך שנים רבות עבד עם ישראל מרצון את מצרים. כמו שבגרמניה קראו יהודים לעצמם "גרמנים בני דת משה". הם ראו את גרמניה כמולדתם. נלחמו למענה בשדה הקרב, הקריבו את חייהם למענה. הצמיחו את כלכלתה. כך היו יהודים שפעלו במסירות נפש למען המהפכה הקומוניסטית. הסגירו את האחים היהודים שלהם למוות בסיביר למען אמא רוסיה. חשבו שזו ממש זכות גדולה להיות שותפים בתיקון העולם דרך הקומוניזם. כך הם שגו באשליות עד שסטאלין הרג אותם באכזריות מרובה. כך חשבו בני ישראל במצרים שזו זכות לטפח ולקדם את הממלכה שמובילה את הקידמה באנושות. המצריים קנו את היהודים החכמים והתמימים בפה רך. כמו שהיהודים חכמים מאוד כך הם גם תמימים מאוד והתמסרו מרצון לחיזוק הממלכה המצרית. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם בראש השנה הם התפכחו מהחלום המצרי והפסיקו לעבוד את מצרים "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם" (ר"ה יא). היהודים שראו כי כל החרטומים לא מצליחים לעצור את מכות משה הבינו שה' הוא האלוקים ולא פרעה. הספיקו להם שלוש מכות בשביל לומר "אצבע אלוקים היא". כמותם היו גם מצריים שהבינו שפרעה הוא מלך מזויף. ה' הוא המלך האמיתי, אבל הם לא היו בשלטון. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ - הפך מהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' לפני מכת ברד מזהיר משה את פרעה ואת כל מצרים מהברד. "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה" המצרים שכבר ראו שש מכות שמגיעות על מצרים שומעים כעת את משה שאומר "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ" (שמות ט). היו חכמים שהתורה מספרת עליהם: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים". לעומתם היו המתחכמים שעליהם נאמר "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה". הם כמובן מתו במכה. חשוב לשים לב כי ההפך מהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הוא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ. לומר לך כי מי שלא מתבונן הוא לא ירא את ה'. מסקנה, להתבונן היטב במאורעות חיינו וכך נוכל לראות את ה' מולך עלינו ועל כל העולם. הבטחות מתקיימות לאבות ולאמהות הגמרא אומרת שגם האבות והאמהות ראו בראש השנה כי ה' מנהל את עולמו. "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה". הם ראו שה' מבטיח לאבות ולאמהות שעם ישראל יתקיים, והוא גם מקיים את הבטחתו. הוא הבטיח לאבות שבניהם יהיו מלכים. "וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז) והוא מקיים את הבטחתו במינוי יוסף למשנה למלך "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין". בראש השנה יוסף מבין שה' הוא המלך שמנהל את העולם מאחורי הקלעים. תקיעת שופר חשאית - שמהדהדת בכל מצרים השחרור הראשון של יוסף נעשה בתקיעה חזקה שלא נשמעת. "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: עֵדוּת׀ בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא־יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה" (תהלים פא). תקיעת שופר הייתה בכסה. אף אחד לא שמע אותה באוזניו, אבל יוסף לומד באמצעותה לדבר אל העולם בשבעים לשון. התקיעה שבסתר הפכה למחרת לפומבית. כל מצרים רואה את מלכותו של יוסף ברחובות העיר. "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא). כך קורה גם בימינו, תקיעת שופר שמשנה את פני תבל "כָּל ישְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיה יח ג). אדם ונח מגלים בראש השנה שה' הוא המלך אדם הראשון מגלה שה' הוא המלך הראשון שגילה כי ה' הוא המלך היה אדם הראשון. אחרי שנבראו אדם וחוה בגן עדן וטעמו מכל הטוב שבעולם, זחה דעתם ורם לבבם. הם פוגשים את הנחש שמבטיח להם הרים וגבעות אם יעשו מה שהוא מבקש מהם "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג ז). הם מתפתים, אוכלים מעץ הדעת, ואחר כך פוגשים את אלוקים ששואל את האדם "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?" האדם מנסה להתחמק ולומר האשה אשמה. אתה נתת לי אשה רעה שהחטיאה אותי. באותה שעה ה' מגרש את שניהם מגן עדן. מוריד לנחש את הרגליים, קובע לאדמה להצמיח קוצים ובאמת שולט על הכל. על כל החי וכל הצומח. על כל הדומם ועל כל היקום. המלך הבלתי מעורער של המציאות. התובנה הזו מתרחשת בראשם של אדם וחוה ביום בריאתם - בראש השנה. הגיבורים אנשי השם - חושבים שהם בני האלהים גם נח מגלה בראש השנה את מלכות ה'. לפני כן חשבו בני אדם שהם המלכים של העולם. הרגישו שהם בְנֵי הָאֱלֹהִים והרשו לעצמם לחטוף נשים בלי לשאול את רשותם. "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ". הם מרגישים כמו נְּפִלִים ששולטים על הכל. חזקים "הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". זחיחות שגורמת לכל הדור שלהם לעשות עוולות נוראות "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (ו יב). גם כשהמבול כבר ממשמש ובא הם אומרים על נח "אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה - אנו שוברין אותה והורגין אותו". הם חושבים שיש להם כח מול הקב"ה. אומר להם הקב"ה "אני מכניסו לעיני כלם ונראה דבר מי יקום". הם מבינים, דקות לפני טביעתם, שה' הוא באמת המלך ולא הם. נח ובני ביתו מבינים בראש השנה שה' הוא המלך. וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ח יב). כשהוא פותח את מכסה התיבה בראש השנה, הוא רואה שכל הנפילים הללו, שחשבו שהם אלוהים, מחוקים לגמרי. כל הכח והעוצמה שלהם לא עזרו להם. "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיהו ב). לא המליכו את ה' - תחילת ימי בית שני כורש שמעיד כי ה' הוא המלך לפני חורבן בית ראשון מבטיח ירמיה בשם ה' "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כט). עוברות שבעים שנה של גלות קשה ביד נבוכדנאצר. הנבואה של ירמיהו לא נראית מציאותית, אבל אחרי שבעים שנה "לְמַלֹּאות דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ" דבר ה' מתקיים לעיני כל העולם. "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דברי הימים ב לו כא). אין לנו ביטוי יותר גדול מזה לכך שה' הוא המלך האמיתי של העולם, הרבה יותר מכורש ונבוכדנאצר, נבוזארדן ואחשורוש. לא שמים לב - ולא רואים את המלך ההכרזה של כורש נשמעה ב-120 מדינות "בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב" היו צריכים כל היהודים לשמוח ולומר הנה הנה ה' הוא המלך. הנה כורש מלך העולם עושה את דבר ה' ביד עבדיו הנביאים. כולם היו צריכים לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. הנה "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" אבל הם אינם פועלים כך. הם אומרים "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם" (שה"ש ה) ורק "אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים" עולים כדבר ה' ביד המלך כורש. מסתבר שגם כשיש גילוי מלכות ה' בעולם, יש כאלה שרואים ויודעים אבל לא שמים לב. כשלון גדול באמונה שה' הוא המלך החולשה חילחלה גם לעולים לארץ ישראל. הם מגיעים לירושלים ומתחילים להקריב קרבנות במקום המקדש בראש השנה. "מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה' וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד". הם מתחילים לייסד את בית ה' בשמחה, מכירים בחסד ה' עליהם "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לה' עַל הוּסַד בֵּית ה'" (עזרא ג). אבל אחרים לא רואים את הנהגת ה' ו"בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל". הם לא מתבוננים להבין שכורש הוא שליח ה', ולכן הם בוכים. $$הכרת מלכות ה' - בראש השנה כורש, המלך הפרסי, רואה את הרפיון וחוסר האמונה של היהודים ועוצר את הבניה של המקדש - בנית הבית השני. העצירה מתמשכת גם בימי אחשורוש במשך 18 שנה עד שנת 2 לדרוויש. אחר כך "נמרחת" עוד 18 שנה עד שבא נחמיה. בראש השנה של שנת ה-20 לדרויש שוב מתאספים כל העולים לירושלים והפעם הם מתקנים בגדול את מה שלא עשו בראש השנה בעבר. "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (נחמיה ח). בתחילה הם חוזרים לבכות על מדרגתם הרוחנית "כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". עזרא ונחמיה, שרואים את הבכי, מיד מסייעים לעולים להתבונן ולפקוח את עיניהם. לראות שה' הוא המלך והוא מבטיח ומקיים. לראות שה' הוא חזק יותר מכל המלכים. יותר חזק גם מהחולשות והרפיון של היהודים שלא עלו. הם שמחים בראש השנה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. שמחה של השראת שכינה. שמחה של גילוי ה'. רואים שה' הוא מלך גדול וחזק יותר מכל המלכים האחרים. מתעצמים ומגיעים ל"שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (ח יז). שמחה מתוך הכרה במלכות ה' הנגלית לעיניהם. לכו אכלו מעדנים ושתו ממתקים בשו"ע או"ח (תקצז א) נפסק שצריך ללמוד מעולי הבית השני שחגגו את ראש השנה בשמחה ולא בבכי. "אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בראש השנה ולא בשבת שובה; אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם". וכתב הטור שמקור הדברים הוא בעולי הבית השני "שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל לכו אכלו מעדנים ושתו ממתקים". בארץ ישראל - יודעי תרועה ראש השנה בארץ ישראל אומר הזוהר כי עיקר ראש השנה הוא דווקא בארץ ישראל. ככתוב "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ" (תהילים קמו י): כוונתו של הזוהר הוא למה שכתוב בתהילים (פט) "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן". מדייק הזוהר (ג רלא/ב) שלא כתוב בפסוק שֹׁומְעֵי תְרוּעָה אוֹ תּוֹקְעֵי תְרוּעָה. כתוב יוֹדְעֵי תְרוּעָה. אנשים שמבינים מה המשמעות של התרועה, ומי אלה היודעים? תושבי ארץ ישראל החכמים "כגון חַכִּימִין דְּדַיְירִין בַּאֲוִירָא דְּאַרְעָא קַדִישָׁא, אִינּוּן יֹדְעֵי תְרוּעָה". ולמה דווקא הם? כי הם שמעו את השופר הגדול שמשחרר אותנו מהגלות ומביא אותנו לארץ ישראל. הם לא התעלמו מקריאת ה' כמו שהיה בבית שני. הם לא פקפקו במלכות ה' בעולם ולא באו לבכיה. לכן הם זוכים לנצח את כל אויביהם כאמור "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי־אָרֶץ: תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהילים ב'). אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן ידיעת התרועה מביאה לאור פני ה'. "מַאן עַמָּא כְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין רָזִין עִלָאִין דְּמָארֵיהוֹן, לְמֵיעַל קַמֵּיהּ, וּלְאִתְקְּשַׁרָא בֵּיהּ. וְכָל אִינּוּן דְּיַדְעֵי רָזָא דִּתְרוּעָה, יִתְקָרְבוּן לְמֵיהַךְ בְּאוֹר פָּנָיו דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְדָא אוֹר קַדְמָאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע לָהּ" (זוהר שם). כל מי שיודע את סוד התרועה יתקרב ללכת באור פניו של הקב"ה, וזה הוא האור הגנוז של בריאת העולם שגנז אותו הקב"ה לצדיקים, ועל כן חשוב לדעת את סוד התרועה כי הוא המביא חיים שנאמר "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים" (משלי טז טו). הכרת ה' - קידוש ה' בכל העולם לכן אנחנו אומרים מראש השנה ועד יום הכיפורים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". משמעות המילים "המלך הקדוש" היא מלכות ה' שמתגלה ומתקדשת בכל העולם. "קדוש קדוש וכו' מלא כל הארץ כבודו". זו המלכות האמיתית ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". לכן אנחנו אומרים בתפילה "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". וזו העבודה הרוחנית שאנחנו עושים עם עצמנו בראש השנה. בעשרת ימי תשובה - המלך המשפט זו הסיבה שבגללה ניסחו לנו חכמינו את חתימת הברכה במילים "המלך המשפט" ולא "המלך השופט". רצו חכמים לרמוז שהמלך מתגלה במשפט. בשינוי צורת החשיבה של השופטים. כך הוא מולך בצורה מתוחכמת על כל מערכות המשפט בעולם. מי שמתבונן רואה שמלכותו של ה' מתגלית יותר ויותר דרך מערכות המשפט ההולכות ומשתפרות בדורות הללו, כולנו מתפללים שבעז"ה יתקיים בנו "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיהו א). בן איש חי - הילולא הגדה - מפת הגאולה הארמון הנסתר בדרשתו בשבת הגדול בשנת תרל"ט המשיל גאון עוזנו ותפארתנו (ונדפסה בספרו 'אשה ריח' מתוך כתבי ידו הקדושים שנגלו בעת מלחמת המפרץ, ולאחרונה בתוך ספר 'בן איש חיל' - שבת הגדול) משל נפלא: למלך אחד היה ידיד טוב שעצותיו עזרו לו רבות בניהול הממלכה. לימים, בעקבות מאורע מצער, הוצרך הידיד להיפרד מעל פני המלך. ביקש המלך לגמול טובה לידידו, להבטיח את פרנסתו ומקום טוב לגור בו. הוא נתן בידו מפה מפורטת, אשר באמצעותה יוכל להגיע אל ארמון גדול ויפה שבבעלות המלך. באותו ארמון, כך גילה לו המלך, יוכל הידיד להתגורר ברחבות דעת, ולא זו בלבד, אלא שהמלך הטמין בתוכו אוצרות כסף וזהב למלא את כל מחסורו. מפת הארמון הנסתר על פי המפה המדויקת יוכל למצוא את מקום המטמון ואת המפתחות הפותחים את שעריהם, למען ישתמש בבניין ובאוצר בעת מצוא. שמח הידיד שמחה גדולה ונצר את המפה כבבת עינו. אולם, לאחר הפרידה, ירד הידיד מנכסיו, נדד ממקום למקום והסתובב על הפתחים להתפרנס מן הצדקה בביזיון, לפי שלא הכירו בני האדם את חכמתו ואת כישוריו, כי חכמת המסכן בזויה. דבר אחד ניחם את הידיד והוא המפה שקיבל מהמלך. הוא הבין את ערכה ושמר עליה מכל משמר. סיפר עליה לבניו ולנכדיו שידעו על קיום הבית והאוצר ועל מיקומו. מדי שנה בשנה היו יושבים הוא ובניו, מביטים במפה ומשערים בנפשם את יופי הבית והאוצר הממתין להם. מפה נועדה לשימוש פעם פגש את הידיד הזה פיקח אחד ויעץ לו להשתמש במפה כדי להגיע לארמון, לגור בו ולהשתמש במטמון שנמצא בו ומחכה לו. "כך יהיה לך בית מכובד לגור בו", אמר לו הפיקח, "לחם לאכול ובגד ללבוש, כך גם יכירו את כישרונותיך ותוכל להביא ברכה בעצותיך להרבה מאוד אנשים". בביאור המשל מסביר רבנו: מפת האוצר אינה אלא ההגדה של פסח, והאוצר הטמון בה הוא הגאולה השלמה וארץ ישראל. אין החכמה והתכלית לקרוא במפה כדבר שבשגרה ולהתענג על ציוריה בלבד, אלא מחויב האדם להתבונן בה בעומק, למצוא דרכה את המסילה העולה אל הגאולה ולהוציאה אל הפועל. משום כך אנו אומרים בסוף ההגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". חובה מוטלת על האדם לעשות כל אשר בכוחו וביכולתו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, להשתמש באוצרות הרוחניים והגשמיים הממתינים לו בארץ הקודש, ולהשפיע דרכם ברכה לכל העולם. אע"פ שהארץ מסתירה לעיתים את טובה חשוב להזכיר כי בתקופה ההיא, עת הייתה הארץ שוממה ותחת שלטון זרים, היה קשה לראות את טוב הארץ. פרגוד גדול כיסה על טובה של ארץ ישראל. רבנו מסביר כי ההסתרה הזו היא חלק מהטוב של ארץ ישראל. בגלל זה היא "עיר הצדק קריה נאמנה" (ישעיהו א כו. ברכת חיים על ההפטרות, פרשת דברים). וכך הוא כותב: "פירוש ארץ ישראל היא 'נאמנה' בטוב הגנוז ומופקד בקרבה מאיתו יתברך מבריאת העולם, שלא תוציא את הטוב שבה לתת אותו למלכי אומות העולם ששלטו בה וכבשו אותה, אלא יהיה טובה גנוז בתוכה עד שיעברו ממנה אומות העולם ואז תוציא הטוב שלה לישראל הבאים לרשת אותה לעתיד שתהיה אז כגן עדן. מה שאין כן עתה שאין הטוב יוצא ממנה וכו'. בעת שנכנסו בה זרים מפני כי בוודאי יהיה טובה למאכל זרים. אלא גנזו אותם בקרבה וכו שהיא נאמנת בפקדון הוא הטוב שמופקד בתוכה שלא תאבדנו ותזרקנו על קוצים וברקנים אלא תשמרנו לבעליו אלו ישראל". הסתרת הטוב בגלות - מעלת הארץ רבנו מסביר יסוד חשוב, כי המצב שארץ ישראל לא מראה את טובה לא מעיד על חיסרון בארץ, אלא בדיוק להפך: הארץ שומרת בתוכה בנאמנות את הטוב והשפע שה' הפקיד בה. היא מסתירה את הפוטנציאל שלה בכוונה כדי שאימפריות זרות לא ייהנו מכך, ומחכה שעם ישראל יחזור אליה. רק כפועל יוצא משובו של העם, הארץ תפתח את אוצרותיה ותחזור לפרוח. רבינו ראה את הטוב הצפון של ארץ ישראל. אבל לא כולם ראו את הטוב כמוהו. באותם ימים יצאו כ-98.5% מכלל היהודים שהיגרו ממקומם בעולם אל יבשת אמריקה. הם ראו בעיניהם רק את הפרגוד המכסה ולא ראו את טובה של הארץ. העדיפו לקבוע מושבם בארצות הגולה לעומתם רבנו שראה את הטוב של הארץ ושלח אליה את כל בחירי תלמידיו. לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב לגנות את ארץ ישראל רבינו יוסף חיים מזהיר לא להוציא מילה אחת לא טובה על ארץ ישראל אפילו בחורבנה. כל זאת בגלל שהטוב הגדול נמצא בתוכה באופן סמוי. הוא מסביר את הדברים על הגמרא במסכת כתובות (קיב:) שמספרת על רבי אמי ורבי אסי שהשתדלו לחבב על עצמם את ישיבת ארץ ישראל, ולכן, כאשר היתה מגיעה השמש בימות החמה למקום שבו למדו, היו מקפידים לעבור מחמה לצל, וכן להיפך, בימות הגשמים - מצל לחמה, כדי שלא יצטערו מהחום או מהקור ויתרעמו על אוירה של ארץ ישראל. בספרו 'בן יהוידע' רבנו מבאר כי לצדיקים הללו לא הציק החום ולא הציק הקור, אלא שחששו לנפשות תלמידיהם שלא ידברו חלילה שלילה על הארץ הטובה: "עם כל זה יחושו שמא מקצת מן התלמידים יקוצו בחום השמש, ואז יאמרו בפיהם 'אין מקום זה טוב, ונקום לישב במקום אחר שיש בו טולא (צל)', לכך היו ר' אמי ור' אסי מקדימים לקום ממקום זה שתגיע אליו השמש, למקום טולא (צל), כדי שלא יבא אחד מן התלמידים לומר על המקום ההוא 'לא טוב', ונמצא מוציא דיבה על חלק קרקע שבארץ ישראל". מסיק מכאן רבינו הבן איש חי מסקנה חשובה "ומכאן ילמוד האדם מוסר השכל, לשמור פיו ולשונו, לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב, לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל! הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן בענין הבנין וכיוצא. ואפילו בעת חורבנה שהיא ביד הגוים, והבתים הם של הגויים - כדי שלא יהיה בכלל מוציא דיבה על ארץ ישראל". פעולתו של רבנו אכן עשתה פרי גדול. רוב מוחלט של גולי בבל עלו לארץ ישראל ולא החליפו את גלות בבל בגלות ארה"ב וכד'. ויהי רצון שנזכה כולנו לשמוע את תקיעת השופר המגלה את כבוד ה' בעולם, ויעלו כל אחינו בית ישראל להר הקודש בירושלים. אמן ואמן. סיפור סיפור מעל לטבע יש סיפורים שאם לא תראה אותם במו עיניך לא תאמין שהם יכולים להתרחש. את הסיפור הבא ראיתי במו עיני. חמי קיבל זעזוע מוח והיה משותק בכל גופו. הוא לא היה מסוגל לזוז לשום מקום. רק לדבר. חמותי היתה צריכה להאכיל אותו, כי הוא לא היה יכול לקחת את המזלג או את הכפית עם האוכל. חמותי עשתה את זה במסירות, עד שהפרופסור שטיפל בו אמר לה שחמי לעולם לא יצא מהמצב הזה. אין תקנה. וזה קשה בגילה לטפל בו. לקחנו אותו לבית החולים "הרצוג" שמטפל במקרים סיעודיים כאלה. אני הייתי רגיל לעשות בכל שנה את ההילולא של גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי, רבנו יוסף חיים זיע"א, ומורנו הרב אליהו היה רגיל לבוא להילולא הזאת. באותה שנה הוא בא להילולא ושאל אותי מה שלום חמי. אמרתי לו שהוא בבית החולים "הרצוג". אמר לי: "זה לא ייתכן, הוא צריך להיות בריא", וקבע איתי שנלך יחד לבקר אותו למחרת בשעה 09:00 בבוקר. בבוקר הרב כבר חיכה לי בחוץ ונכנסנו יחד לבית החולים. כשהרב נכנס היתה שם תכונה גדולה. הוא כדרכו בירך כל אחד והאיר פנים לכולם. חמי התרגש מאוד וניסה לזוז מעט, כאילו לקום לכבודו, אבל כמובן שלא היה יכול. אז קרה הפלא הגדול. הרב שאל אותו: "אתה רוצה להיות בריא?" וחמי ענה לו שכן. אמר לו הרב: "אם כן, תקום". חמי לא האמין שזאת כוונת הרב, שדבר כזה יכול להיות. בגמרא מסופר על אמוראים שכך ריפאו זה את זה (ברכות ד' ע"ב): "רַבִּי יוֹחָנָן חָלַשׁ, עַאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לוֹ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לוֹ: הַב לִי יְדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ". תרגום: כשחלה רבי יוחנן בא לבקר אותו רבי חנינא ושאל אותו: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אמר לוֹ רבי יוחנן: "לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן". אמר רבי חנניא לוֹ: "תן לי את ידך". נתן לו ידו והקימו. הגמרא מספרת שפעם אחת היה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חולה ובא רבי יוחנן, נתן לו יד והקימו מהמחלה. שואלת הגמרא: אם רבי יוחנן יכול להקים את רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, למה לא הקים את עצמו? עונה הגמרא: "אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין". הסיפור בגמרא היה לפני אלף ושמונה-מאות שנה. הסיפור הזה היה מול העיניים שלנו. הרב המשיך ואמר לחמי בפעם השנייה: "תקום!". לחמי יש כבוד גדול לרבנים. חמי עלה מבגדאד וגדל על כבודו של בעל הבן איש חי, שאותו היום היתה ההילולא שלו. הוא ראה ברב אליהו ממשיך דרכו של הרב בעל הבן איש חי זיע"א ולכן הוא ניסה לעשות כל מה שמורנו הרב אמר לו. התאמץ לקום אבל לא הצליח. האחים והאחיות שהיו שם לא הבינו מה הולך לקרות. הם לא ראו דבר כזה מימיהם, וחשבו שאלו רק דיבורים של כבוד ועידוד. כשהרב ראה שחמי לא מצליח לקום לבדו, הוא נתן לו את ידו ואמר לו: "אמרתי לך קום - אז קום!". חמי לא יכול היה לעמוד בפני בקשתו של הרב, והתחיל לזוז ממיטתו. לפתע הוא התיישב על המיטה אל מול עיניהם הנדהמות של הרופאים והאחיות. הרב המשיך להקים את חמי בידיו, והנה חמי עמד על רגליו. הרב אומר לו: "לך", והוא מתחיל ללכת על רגליו. "לך לביתך", אמר לו הרב. "אל תחזור למיטה הזאת יותר. שלום". הרב אמר לנו: "לא נפריע לחולה הזה יותר", ויצא משם בברכת שלום לכל הרופאים והצוות. אני יצאתי משם ללוות את הרב למכוניתו וחזרתי לחדר. שם ראיתי את חמי מתלבש לקראת יציאה מבית החולים, וכל הצוות עומד עדיין המום מהפלא שהתרחש אל מול עיניו. התקשרתי משם לפרופסור שטיפל בחמי וסיפרתי לו מה שקרה, והוא אמר לי כי לפי מה שהוא מכיר "זה מעל לטבע". שתים-עשרה שנה האריך מו"ר חמי לחיות "מעל הטבע", וכל אותם ימים ושנים היה הולך על רגליו כאחד האדם. (שמואל בן עטר, רדיו "קול האמת") שאלות אור בקצה המחילה. נאמר שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. אם אני סולח למישהו אף שלא ביקש סליחה זה תופס מבחינתו? אם הוא תיקן את דרכיו ולא ביקש סליחה, זה מועיל. כך מובא ב"בן איש חי" (שנה ראשונה ןילך, ו), שראוי לאבא לסלוח לבניו אף אם הם לא ביקשו סליחה. פשוט לסלוח מרוב אהבה. ברכה קודם הדלקה. הבן איש חי (מקבציאל ב נח יד טו) כותב שבהדלקת נרות ליום-טוב צריך לברך ורק אחר כך להדליק. האם ההדלקה הזאת שונה מהדלקת נרות שבת, ששם אנחנו קודם מדליקים ואחר כך מברכים? בערב יום-טוב שאינו ערב שבת, לברך לפני ההדלקה לא מקובל. האם גם היום יש להיזהר שלא ללבוש בגד שחור בשבת כפי שנהג הבן איש חי? גם לא מכנסיים? מה הטעם? ראוי מאוד. כך היה נוהג הרב אליהו זצ"ל. הטעם הוא על-פי הקבלה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (720)
הרב שמואל אליהו
759 - פרשת כי תצא תשפו - בחודש אלול הקב״ה מתרצה לעם ישראל
760 - פרשת כי תבא תשפו - כשמתבוננים, רואים מלכות ה'
טען עוד
undefined

הרב שמואל אליהו

רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב שמואל אליהו
     הרב שמואל אליהו
  • הרב אליעזר מלמד
     הרב אליעזר מלמד
  • הרב יעקב שפירא
     הרב יעקב שפירא
  • הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
     הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
  • הרב ינון גרוסברג
     הרב ינון גרוסברג
  • הרב מרדכי גרינברג
     הרב מרדכי גרינברג
  • הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
     הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
  • הרב אליקים לבנון
     הרב אליקים לבנון
  • הרב משה ברלינר
     הרב משה ברלינר
  • תדייק את הכוחות שלך!
    3 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    תדייק את הכוחות שלך!

    אורות התשובה ט', ז'

    מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.

    הרב אברהם זרביב | אלול תשפ"ו
  • מה ה' מצפה ממך?
    3 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    מה ה' מצפה ממך?

    אורות התשובה - י"ד, ד

    לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️

    הרב בועז חדד | אלול תשפ"ו
  • פרשת כי תבא תשפו - כשמתבוננים, רואים מלכות ה'
    1:01
    קול צופיך - הרב שמואל אליהו

    פרשת כי תבא תשפו - כשמתבוננים, רואים מלכות ה'

    הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
  • מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
    3 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?

    אורות התשובה - א' , א'

    תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️

    הרב אייל ורד | אלול תשפ"ו
  • מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
    3 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר

    אורות התשובה - ט"ז, ז'

    מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.

    הרב יובל מיטלמן | אלול תשפ"ו
  • מיואש? אתה בדרך הנכונה!
    2 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    מיואש? אתה בדרך הנכונה!

    מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️

    הרב טל שאוליאן | אלול תשפ"ו
  • מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
    3 דק'
    אורות התשובה - התעוררות

    מה עוצר אותך מלעשות תשובה?

    מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!

    הרב יהודה בן חמו | אלול תשפ"ו
  • כי תבא - קרבת ה' אלינו עד היכן?
    5 דק'
    כי תבוא

    כי תבא - קרבת ה' אלינו עד היכן?

    הרב מאיר גולדויכט | אלול תשפ"ו
  • עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
    37 דק'
    מאמר שלישי

    עבודת החסיד וההשגחה האלוקית

    מאמר שלישי המשך פסקה י"א

    השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.

    הרב חיים אביהוא שוורץ | י"א אלול תשפ"ו
  • אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
    1:01
    יומא

    אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים

    השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.

    הרב חיים כץ | י"ב אלול
  • כוחה היצרני של הרהור תשובה
    35 דק'
    אורות התשובה - הרב הראל כהן

    כוחה היצרני של הרהור תשובה

    אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א

    ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה

    הרב הראל כהן | י"ב אלול תשפ"ו
  • חולין דף קי"ז
    31 דק'
    חולין

    חולין דף קי"ז

    הרב אלי סטפנסקי | יב' אלול תשפ"ו
  • ספר יהושע כהמשך התורה
    33 דק'
    שיעורים בספר יהושע

    ספר יהושע כהמשך התורה

    יהושע פרק א'

    השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.

    הרב עידו יעקובי | י"א אלול תשפ"ו
  • בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
    41 דק'
    אורות המלחמה

    בניין האומה וייעודה בתיקון העולם

    פסקה ט'

    השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א אלול תשפ"ו
  • חולין דף קט"ז
    31 דק'
    חולין

    חולין דף קט"ז

    הרב אלי סטפנסקי | יא' אלול תשפ"ו
  • עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
    מידות הראי"ה

    עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה

    אמונה י"ח - כ"א

    השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.

    הרב משה בר ציון | ח' אלול תשפ"ו
  • עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
    כי תצא

    עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת

    שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא

    השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' אלול תשפ"ו
  • חולין דף קט"ו
    35 דק'
    חולין

    חולין דף קט"ו

    הרב אלי סטפנסקי | י' אלול תשפ"ו
  • שמע האמת ממי שאמרה
    39 דק'
    שמונה פרקים לרמב"ם

    שמע האמת ממי שאמרה

    שיעור 1

    השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.

    הרב יהודה מלמד | ח' אלול תשפ"ו
  • עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
    42 דק'
    לנתיבות ישראל

    עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה

    לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'

    השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.

    הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ח' אלול תשפ"ו
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il