ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למה מוזכרים בני חת בפרשה עשר פעמים
חכמינו הסבירו למה התורה מזכירה את בני חת בפרשת קניית מערת המכפלה שמונה פעמים בתוך עשרים פסוקים "וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר". וכן בסיום הקניה מזכירים אותם, לכאורה לחינם, "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת ". "אמר רבי אלעזר כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בְּנֵי חֵת עשרה פעמים. כתיב בְּנֵי חֵת בְּנֵי חֵת עשרה, כנגד עשרת הדברות. ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות " (במדרש רבה בראשית נח ח)
פעמיים נוספות בקבורת אברהם ויעקב
מסביר רבינו בחיי כי בקניית המערה מוזכרים בְּנֵי חֵת שמונה פעמים. ובסוף הפרשה כאשר נקבר אברהם במערה חוזרים ומזכירים שהמערה נקנתה מבני חת (בראשית כה) פעם נוספת לכאורה מיותרת. גם כאשר קוברים את יעקב במערה חוזרים ומזכירים אותם עוד פעם. "מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (בראשית מט).
גם ארונה היבוסי מוזכר לשבח
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
685 - פרשת וירא תשפ"ו – תיקון מערכת המשפט בישראל
686 - פרשת חיי שרה תשפ"ו – קדושה גם בארץ
687 - פרשת תולדות תשפ"ו – גשמים, ברקים ורוחות
טען עוד
כמו מעמד הר סיני
החזרת אדמת ארץ ישראל לעם ישראל היא ענין עצום. על פי חכמינו במדרש החזרת מערת המכפלה היא שוות ערך למעמד הר סיני ולעשרת הדברות. לכן אומר הגר"א כי השטח שקנה אברהם הוא שווה ערך לשש מאות אלף אמות מרובעות, שמתאימות לשישים ריבוא שהיו במעמד הר סיני.
זכות עם ישראל בדורנו
הזכות הזו קיימת לדור שזכה להחזיר את המערה לעם ישראל במלחמת ששת הימים אחרי אלפי שנים. לא רק את המערה הקדושה החזרנו לעם ישראל אלא גם את מקום המקדש. את קבר רחל, קבר יוסף ועוד אלפי מקומות שהם נחלת עם ישראל. זכינו לברר מקחו של צדיק. כל אלה נחשבים כקבלת עשרת הדברות משמיים. זכות עצומה שלפעמים אנחנו לא יודעים להעריך את ערכה הגדול. וזו מעלה גדולה לכל הרוכשים אדמות ארץ ישראל מנכרים שידעו כמה מעלתם גדולה וחשובה לפני המקום ברוך הוא.
מעלה גדולה על ידי האנשים הנחותים ביותר
הפלא הגדול הוא שהאנשים שמזכירים את שמם עשר פעמים הם המקולקלים בעמי כנען. מהם יוצא עֲמָלֵק (בראשית לו ב, יב). וכשרבקה רואה את הרוע של בנות חת, היא אומרת ליצחק "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" (כז מו). ומסביר רש"י ש"כל מעשיהן היו להכעיס ולעצבון". הרעים הללו נזכרים לטובה כשהם מעבירים את מערת המכפלה לאברהם.
אברהם מחלץ את המערה משורש הקליפה
זו הייתה המעלה של אברהם שהצליח להפעיל לקודש גם את האנשים הירודים ביותר. כך הוא מצליח לגרום לפרעה להכיר כי הוא עובר עבירה וצריך להחזיר את שרה. כך הוא גורם לאבימלך מלך פלישתים להכיר בטעותו. כך הוא גורם לדור של עובדי ע"ז להכיר בהשם. כך הוא גורם למלך סדום לומר "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". כך הוא גורם לבני חת לפעול על פי רצון ה' ולהעביר לעם ישראל את פתח גן עדן, ומעשה אבות סימן לבנים.
ניסיון גאולת המערה על ידי רבי יוסף חיים
הערבים מונעים מהבן איש חי להכנס למערת המכפלה
בעל הבן איש חי, רבינו יוסף חיים זיע"א, ביקר בארץ ישראל בשנת תרכ"ט. חלק מהביקור היה בחברון והוא רצה להיכנס להתפלל במערת המכפלה, תושבי חברון הערבים חשבו שהאבות והאמהות הם שלהם ולא הרשו ליהודים להכנס למערה, כך הם התנפלו על הרב ועל מלוויו, ואילולא כמה שוטרים טורקים שהבריחו אותו מהמקום, היה האירוע יכול להסתיים חלילה באסון.
כך כותב הרב סולמיאן בן הרב אליהו מני זצוק"ל שהיה הרב של חברון: "טרם יכנס אל הפתח קמו עליו כמו נד הישמעאלים צועקים ככלבים ויאמרו צא טמא. מה לך להכנס כאן. ומקום זה אדמת קודש' זה יחזיק בידו למושכו. וזה יתפוס בבגדיו להשליכו הלאה. ולולא כי יראת חמת מלך הממשלה יר"ה כי עתה הכוהו הכה ורצוח". רבי יעקב ברבי רחמים מלמד הכהן סיפר כי רבי יוסף חיים סיפר לאביו "עיני זלגו דמעות ולא על המכות שספגתי מידי הישמעאלים האכזרים כי אם מרוב צער שאדמתנו הקדושה הייתה לנכרים ונחלתנו נהפכה לזרים".
השוחד יעוור עיני ערבים
ה"בן איש חי" יצא בכאב לב גדול מהמקום. אבל לא בשביל לוותר. הוא בירר ומצא שאחד מנכבדי הערבים בחברון הוא רודף בצע, זימן אותו בחשאי ואמר לו שהוא מוכן לשלם ביד נדיבה אם ייקח אותו לחברון ויאפשר לו להתפלל בסמוך למערת המכפלה. הערבי הביא את ה"בן איש חי" בחשאי אל המערה והמתין שעה ארוכה עד שהרב סיים את תפילתו, ולאחר מכן החזיר אותו בשלום לירושלים.
ניסיון לגאול את המערה על ידי סניור שמעיה אנג'ל
כאשר הוא פנה לחזור לעירו ולארצו, החליט ה"בן איש חי" לנסות ולגאול את מערת המכפלה מידי הישמעאלים. בדרכו מארץ ישראל לעירק הוא עבר דרך דמשק, שם ישב הגביר היהודי סניור שמעיה אנג'ל שהיה עשיר גדול והוא ביקש ממנו ללכת לפחה לפעול למען העברת מקום מנוחתם של האבות הקדושים לידיים יהודיות.
באותה עת הפחה לא היה בדמשק. כעבור כמה שבועות, כאשר הפחה חזר לדמשק, הגיע הגביר סניור שמעיה לבקרו ודיבר על ליבו שירשה ליהודים לקנות את מערת המכפלה. הפחה הסכים לדבריו ושלח מכתב למושל הטורקי של חברון ובו הוראה מהפחה היושב בדמשק למדוד את המגרש של מערת המכפלה, ולהעמידו למכירה לכל המרבה במחיר. הפחה ידע שהיהודים יגייסו כסף מאחיהם העשירים כדי לפדות את מקום קבורת אבותיהם.
הערבים התגברו
המכרז כבר יצא ועשירי היהודים התכוננו לגייס סכום כסף גדול כדי לרכוש את המקום הקדוש, אבל אז שמע הקאדי על הדבר וחמתו בערה בו. שנאתו ליהודים הייתה עזה כמוות, והוא לא הסכים לאפשרות שהיהודים יקבלו לידיהם את המקום הקדוש. כינס הקאדי את עשירי הערבים והחל להסית אותם בדברי בלע עד שהם הוציאו מכיסם סכומי כסף גדולים יותר מכל מה שהיהודים היו יכולים לשלם, וכך התבטלה המכירה של מערת המכפלה ליהודים.
פעולתו ורצונו של הצדיק התממשו כשחיילי ישראל כבשו את חברון בחודש אייר שנת תשכ"ז במלחמת ששת הימים. אין ספק כי הצדיקים כולם משמיים התפללו לזכותם והמערה נכבשה ללא קרב בכניעה מוחלטת של הערבים תושבי חברון ובלי שום יריה.
איפה הענקים של קרית ארבע בשעת המכירה?
נקראת על שמם
יש שואלים למה אברהם לא מבקש את הסכמתם של בעלי העיר הענקים? הרי הפסוק מדגיש שחברון היא קריית ארבע. "ולמה קורא אותה קרית ארבע? על שם בעליה שהן ארבעה. ענק ושלושת בניו" (בראשית רבה חיי שרה פרשה נח ב). "הוא האדם הגדול בענקים שהיה שמו 'ארבע', והוא הבונה אותה על כן נקראת על שמו. והוא שנאמר 'וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא'" (יהושע יד טו - רמב"ן במדבר יג כב).
כי כאשר הם מופלגים בקומתן כן היו ימיהן ארוכין מכל האדם
הענקים הם כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. הם לא היו רק הענקים, גם פירותיהם היו מבורכים וגדולים. גם יופיים של הענקים יצא לשם ולתהילה, עד שנקראו "בני האלהים". חוזקם היה שם דבר, "הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". הענקים הללו זכו לאריכות ימים. "כי כאשר הם מופלגים בקומתן כן היו ימיהן ארוכין מכל האדם" (רש"י). הם נקראו גם "אימים" בגלל האימה שהפילו על סביבותיהם (בראשית ו ד – רש"י).
איפה היו הענקים בעת המכירה?
בני חת מכתירים את אברהם ואומרים לו: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". מסכימים שעפרון ימכור לו את המקום היקר והחשוב ביותר בקריית הענקים, כל זאת מבלי שיש במקום נציג של הענקים שמסכים למכירה הזו. זה מפליא מאוד שאנשים כוחניים כמו הענקים לא נכחו במכירת המערה עם אנשי חת ולא ניסו לגבות טובת הנאה כלשהי מהעסקה היקרה הזאת.
עבר זמנם של הענקים
כדי להבין את התשובה לשאלה הזאת צריך לזכור את הסוד הגדול שרוב העם לא זכר, חוץ מדוד המלך, יהושע וכלב. לענקים לא היה כוח בעת ההיא. עבר זמנם מהעולם ונגמר כוחם. כל מה שנשאר להם זה הפחד שאנשים זכרו מימי קדם ובו הם השתמשו. מי שידע את האמת ידע שכוחם אפסי - נלחם בהם וניצח. מי שלא ידע – פחד ורעד מהם.
כלב ויהושע ידעו שלענקים הללו אין עוד כוח ואמרו לעם ישראל: "וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד ט וראה רמב"ן שם). הצל שלהם איננו. הצלם שלהם כבר לא קיים. הם כמו מאוורר שמסתובב מכוח התנופה, אבל הוא כבר מנותק מהחשמל, ואפילו ילד יכול לעצור אותו.
יהושע מכרית את הענקים
כך מסביר הרמב"ן את פחדנותם של ענקי חברון. "כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות, כמו שאמר (שם יא כא) 'ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דביר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע'. כלומר בעריהם. וכן 'וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי'" (שופטים א י). כל זאת בגלל שיהושע ידע שלענקים אין שום יכולת וכח.
כלב מוריש את הענקים בגיל 85
גם כלב בן יפונה חברו הכיר את המרגלים מקרוב, ולכן הוא מבקש מיהושע לתת לו רשות להילחם בענקים ולכובשם כשהוא בגיל 85. "וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה: עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא" (יהושע יד י). בגילו המופלג מכניע כלב את שלושת בני הענק מחברון. "וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימָן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק".
כדרלעומר ידע על חולשת הענקים
גם כדרלעומר וחבריו מכירים את הסוד הזה. כשהם באים להילחם עם חמש ערי סדום, הוא וחבריו מכים בדרך את הענקים שבעבר הירדן המזרחי, "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר" (בראשית יד).
הענקים הם לא מטרת המלחמה שלו, סדום ועמורה הם המטרה, הם המורדים שצריך להכניע. אבל כשהוא רואה את הענקים על הדרך, הוא קוטף אותם ומשמיד אותם וממשיך הלאה לכבוש את חמש ערי הכיכר. אם הם היו באמת כל כך גיבורים כמו שהם נראו – כדרלעומר היה מחפש מסלול עוקף. הוא כנראה ידע מה שדוד וכלב ידעו. סר כוחם, ולכן הוא לא חשש מהם.
הענקים המתחבאים
אברהם יודע יותר מכולם שסר כוחם של הענקים, ולכן הוא לא חושש מהענקים וגר בחברון, הוא לא חושש לקבור שם את שרה. גם הענקים יודעים שאברהם מכיר את כוחם הקטן ולכן הם מסתתרים בביתם בשעה שאברהם קונה את המערה, בדיוק כמו שהסתתרו בימי יהושע כאשר כלב בא להילחם בהם. לכן חכמינו הכתירו את אברהם בתואר: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא" (ירושלמי שבת פרק טז. בראשית רבה בראשית פרשה יד).
תם כוחם של הישמעלים
בימינו תם כוחם של הישמעאלים ולא צריכים לפחד מהם כלל. כך מובא בזוהר (ח"ב לב, א) "וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל". עתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדש כשהיא ריקה והם יעכבו את בני ישראל לשוב אל מקומם, עד שתסתיים זכות ברית המילה שעושים בני ישמעאל שהיא ברית לא מושלמת.
בימינו תם זמנם כשם שתם זמנם של הענקים. וזה דבר שחשוב לזכור, שהרי היו כבר כמה וכמה פעמים שישראל חששה לצאת איתם למלחמה, ובסופו של דבר הביסה אותם בכח מועט. עוד רואים שמכים אותם מכות גדולות מהשמיים, באירן שהיא ראש לכל הפורעים אין מים בברזים. יש חשמל רק מספר שעות ביום, הדלק ניתן בקיצבה גדולה. כך הם יורדים גם בכלכלה ובילודה. המטבע שלהם לא שווה את הנייר שעליו הוא מודפס. תמה זכותם ותם כוחם. כל זאת מלבד חלק ממשפחות ישראל שיחזרו בתשובה, כדלהלן.
העמים שיעלו ראשונה לירושלים בעת הגאולה
וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה – זו הגר
בסוף הפרשה אנו קוראים על משפחות שחלקן עתידות לעשות תשובה. כך מסופר על אברהם שהוא לקח "אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". רש"י מסביר בשם המדרש: "זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" (בראשית כה א). מסתבר שהיא עשתה סוג של תשובה, אבל קשה לקרוא על אברהם שנושא שנית את הגר אחרי ששרה גירשה אותה מביתה.
בני הגר יבואו הראשונים בעת הגאולה
כדי להבין את מעשה אברהם חשוב לקרוא את נבואת ישעיהו על הגאולה העתידה. שם נראה כי לעתיד לבוא מִדְיָן וְעֵיפָה ושְּׁבָא יהיו הראשונים שיכירו בכך שאברהם ובניו הם "אב המון גויים". "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלּוֹת ה' יְבַשֵּׂרוּ" (ישעיהו ס).
מִדְיָן וְעֵיפָה ושְּׁבָא הם בניה וצאצאיהם של הגר
מִדְיָן וְעֵיפָה ושְּׁבָא הם בניה וצאצאיהם של הגר. כך כתוב בפרשה על קטורה: "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־זִמְרָן וְאֶת־יָקְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן וְאֶת־יִשְׁבָּק וְאֶת־שֽׁוּחַ: וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת־שְׁבָא וְאֶת־דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּֽים. וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה". מכאן נבין שאברהם לקח את הגר לאישה אחרי פטירת שרה כדי להכין את ליבם של העמים להכיר בבניו של יצחק באחרית הימים.
אחריהם יבואו נְבָיֹת וְקֵדָר בני ישמעאל
בהמשך הפרשה אנו קוראים על תשובתו של ישמעאל. שבפטירת אברהם נאמר: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא" (בראשית כה ט), ומפרש שם רש"י בשם המדרש: "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם" (ב"ב טז ע"ב).
כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ
גם כאן מדובר במעשה אבות שהוא סימן לבנים, כיוון שבהמשך הפרק בישעיהו, שמדבר על מִדְיָן וְעֵיפָה ושְּׁבָא, אנו קוראים על העמים שיעלו לירושלים אחריהם והם בניו של ישמעאל קֵדָר ונְבָיוֹת. "כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר".
קֵדָר ונְבָיוֹת הם שמות בניו של ישמעאל. "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם" (בראשית כה יג). מכאן אנו יכולים לצפות את התהליכים העתידיים של חלק מבני ישמעאל, החלק השני כנראה יאבד עם העמלקים וחבריהם.
שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ
למה דווקא גמלים?
הפסוק שקראנו קודם על בני קטורה מתאר גמלים: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלּוֹת ה' יְבַשֵּׂרוּ" (ישעיה ס ו). למה דווקא גמלים? התשובה נמצאת בפרשה שלנו, פרשה שמוזכרת בה המילה גמלים 18 פעמים, יותר מכל פרשה אחרת בתורה.
הפעם הבאה שהגמלים מוזכרים מספר רב כל כך של פעמים היא בתיאור הוצאת רחל ולאה מאותו בית, שם הם מוזכרים חמש פעמים. בשתי הפעמים הללו מוציאים מתוך עומק הקליפות את "אם כל זרע הקדושה" (אור החיים בראשית כב כ). ואיך עושים זאת?
עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו - גמלים מרשימים
חכמינו אמרו שאליעזר לוקח את הגמלים הטובים ביותר שיש בבית אברהם. "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ". המטרה היא להרשים את לבן ואת בתואל באמצעות העושר והגמלים המשובחים של בית אברהם.
על מנת להגביר את הרושם הוא מבריך את הגמלים במקום הכי מרכזי בחרן, ובשעה הכי מרכזית. "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת". כל אנשי העיר מתרכזים סביב הגמלים המשובחים הללו, הם עושים את הרושם הדרוש ולבן מגיע בריצה לראות את המחזה. הוא מסתנוור מהעושר ומאפשר את יציאת רבקה מבית לבן.
להפוך את הנחש למטה של גאולה
מסביר הזוהר שיעקב שולח לעשו גמלים כדי לשבות את רוחו ולהסיר מעליו את המלחמה. שהגמלים הם מהצד של הנחש, וכמו שמשה משתמש בנחש והופך אותו למטה שמביא את הגאולה, כך משתמש יעקב בגמלים כדי לפתות את עשו ולהסיר מעליו את המלחמה. "כַּךְ הוּא סִטְרָא דִּילֵיהּ. גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ, כְּמִין גָּמָל. בְּשַׁעֲתָא דְּפַתֵּי סָמָאֵ"ל לְאָדָם, אַרְכִּיב עַל נָחָשׁ כְּמִין גָּמָל". ולכן כתוב הגמרא "תָּנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי גָּמָל בְּחֶלְמֵיהּ, מִיתָה נִקְנְסָה עָלֵיהּ מִלְּמַעְלָה, וְאִשְׁתְּזִיב מִינָּהּ. וְכֹלָּא חַד" (עיין זוהר ג ק:).
ולגמליהם אין מספר - לעמלקים
כדי להבין למה הגמלים הם מסיטרא דנחש, נראה כי בתנ"ך מוזכרים הגמלים בעיקר כרכב של העמלקים והמדיינים. "וְהָיָה אִם־זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַֽעֲמָלֵק וּבְנֵי־קֶדֶם וְעָלוּ עָלָֽיו: וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת־יְבוּל הָאָרֶץ עַד־בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹֽא־יַשְׁאִירוּ מִֽחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמֽוֹר: כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם יבאו וּבָאוּ כְדֵֽי־אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ" (שופטים פרק ו ג).
וְהִכִּֽיתָה אֶת עֲמָלֵק – מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר
על כן מצטווה שאול להכות את העמלקים על גמליהם. "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּֽיתָה אֶת־עֲמָלֵק וְהַֽחֲרַמְתֶּם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד־אִשָּׁה מֵֽעֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד־שֶׂה מִגָּמָל וְעַד־חֲמֽוֹר" (שמואל א פרק טו ג). שאול חומל עליהם, ודוד מנסה לתקן ורודף אחרי העמלקים וגמליהם אבל לא מצליח להכחידם. "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָֽחֳרָתָם וְלֹֽא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִֽישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻֽסוּ" (שמואל א פרק ל יז).
התיקון הוא בהפיכת הנחש למטה. הפיכת הגמלים לגאולה
הפסוק מדגיש כי מלכת שבא, אחת מבנותיה של הגר, מכירה במלכות ה' ובמרכזיות ירושלים והמקדש ומביאה את כל מתנותיה על גמלים. "וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב־מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל־שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָֽהּ" (מלכים א פרק י ב). היא מקדימה את התיקון שיהיה לעתיד לבא. "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּֽׂרוּ" (ישעיהו ס ו).
שלום באחרית הימים
אברהם מת בשיבה טובה
בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברם: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה". איזה שלום ושיבה טובה יש לאברהם אם הוא ביחסים גרועים עם אביו ועם בנו? מכאן שעתידים שניהם לעשות תשובה. וכך אומר רש"י: "ואתה תבוא אל אבותיך - אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו? למדך שעשה תרח תשובה. עוד בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו". הרי יש לנו בשורה על עובדי הע"ז שיעשו תשובה. וכן על הישמעאלים.
שלום עולמי
בעלי הרמז רמזו כי המילה "שלום" נמצאת לראשונה בפסוק זה, שהוא הפסוק ה-376 מתחילת ספר בראשית. המילה "שלום" נמצאת בכל התנ"ך כולו 376 פעמים, וכמובן שהמספר הזה הוא הגימטרייה של המילה "שלום". ללמדך כי בפסוק הזה מוזכרת המילה "שלום" לראשונה בכוונת מכוון. לבשר לאברהם בברית בין בתרים זו על העתיד לבוא עליו ועל עם ישראל והעולם כולו. ללמדך שעתידים עובדי העבודה הזרה להשליך את אלילי כספם וזהבם באחרית הימים. וללמדך כי כל הישמעאלים יבינו ביום מן הימים כי הבכורה היא של ישראל ולא שלהם, ולא ינסו, כמו ישמעאל והגר, לרשת את מקום שרה ומקום יצחק.
סיפור
וכי יש מקום יותר בטוח מהבית?
בשנים שבהן הערבים היו יורים וזורקים אבנים על הנוסעים בכבישים, היו רבנים שפסקו כי אסור לנסוע למערת המכפלה ולחברון. אך הרב אליהו זצ"ל לא חשש והיה נוסע למערה באופן קבוע, בחודש אלול וגם בהזדמנויות אחרות.
פעם שאל אותו מישהו: "איך הרב נוסע לקברי אבות, למערת המכפלה? האם הרב לא חושש לפיקוח-נפש?" אנחנו, שעמדנו לצדו של הרב, חיכינו מאוד לראות איך ישיב הרב מבלי לפגוע ברבנים האחרים שפסקו שאסור לנסוע. אבל הרב לא התבלבל והשיב: "פה נמצאים האבות והאמהות שלנו. פה זה הבית שלנו. וכי יש מקום יותר בטוח מהבית?"
(הרב יגאל אבן-דנאן, רחובות)
גאווה יהודית
ידוע הסיפור על הרב זצ"ל, שכאשר הגיע למערת המכפלה לאחר מלחמת ששת הימים ביחד עם אנשי צבא, קבל עליהם שייח' שהיה במקום שהם לא חולצים את נעליהם כמו המוסלמים שמגיעים למקום. השיב לו הרב זצ"ל שכאשר בן מגיע לאביו הוא לא חולץ נעליים, גם אם הן מלוכלכות, אבל כשעבד נכנס לאותו חדר, הוא חולץ נעליו...
סיפר הרב זצ"ל: מסופר שפעם בא הקיסר לבקר בעיר מסוימת, והיה שם מושל שונא יהודים מושבע. כשעבר הקיסר ברוב כבוד והדר, ציווה להכין צעדה עם כל ראשי הציבור לכבודו. אותו המושל הרשע, שם כומר ושייח' ראשונים, ואחריהם שם את הרב של היהודים, להראות לקיסר ולעם את מקומם של היהודים, שהם בזויים והולכים אחרי הנוצרים והמוסלמים. ראה הקיסר את הרב היהודי שהולך בגאון ובקומה זקופה וגאה. קרא לו ושאלו כיצד זה הוא הולך בראש מורם למרות כל הביזיון הבוטה שעשה עמו המושל הרשע. אמר לו הרב שאחרונים חביבים, וכמו שמצאנו בתורה ששם יעקב בפגישתו עם עשו את רחל ואת יוסף אחרונים, ושם בוודאי שלא היה בזה מנהג ביזיון אלא חביבות יתירה - אולם תשובה זו לא הניחה את דעתו של הקיסר. אמר לו הרב, יכול אני להשיבך תשובה שתניח את דעתך אלא שאני פוחד מהמושל שהדברים ירגיזוהו. אמר לו הקיסר שאין לו מה לפחד. אמר לו הרב, דרך הילדים ללכת קדימה ולא מאחורי ההורים, ונוח לאב לראות את בניו לפניו שיוכל להשגיח עליהם - כך אנחנו, אומר הרב, דתנו היא אבי אבות כל הדתות שבעולם, וכל הדתות הן כילדים לעומתנו, וצריכים לתתם ראשונים להשגיח עליהם שלא יקלקלו בדרכם. צחק הקיסר מחכמתו של הרב היהודי, והבין את האמת שב"בדיחה" זאת, וראה את העוול שעשה המושל ליהודים, וציווה להוציא אותו ממשרתו וגירשו משם, "ופני המן חפו". כך צריכים העולם לדעת שעם ישראל קיים מבריאת העולם, ורק הקב"ה הניח שומרים בארץ לעבדה ולשומרה שלא תהיה שוממה, עד שיגדלו ויהיו לעם בקבלת התורה לפני הר סיני. וזה כוחו של עם ישראל בתורה ובמצוות והם "תולעת יעקב" כוחנו בפינו "הקול קול יעקב" ואז "ונפלו אויבכם לפניכם".
שאלות
מבחן כבוד.סטודנטית במוסד אקדמי סיפרה שהמרצה נתנה לכיתה מבחן כבוד. היא דיברה עם חברותיה וכולן סיפרו שהן מעתיקות: הרבה דרך קבוצת הוואטסאפ של הסטודנטיות וחלק ע"י שימוש בAI. השואלת כן נהגה בישרות ועמלה קשות על כל מבחן אך הרגישה תסכול מכך, ושאלה אם יש מקום להקל. אמרתי לה שתספר למרצה שכולם מעתיקים. סברתי שעי"ז או שהמרצה תפסיק לעשות מבחני כבוד או שתחתים את כל התלמידות על התחייבות לא להעתיק וכד' (מדובר במוסד דתי). תגובת המרצה הפתיעה: היא אמרה לתלמידה שתמסור לה שמות של מי שהעתיקו ואם לא תסכים אז אין לה מה לעשות. ברור שהתלמידה לא תלשין על חברותיה, אך כעת היות והמרצה יודעת שכולם מעתיקים, אולי יש מקום להתיר גם לאותה תלמידה ישרה לנהוג כמו כולם, כי ככה"נ המרצה סברה וקבלה ולא באמת איכפת לה שיעתיקו. מה דעת רבנן על היתר עצוב זה? יש משהו לא הגון בלהשאיר אותה ללא מענה בו בזמן שכל החוטאים יוצאים נשכרים.
אם את מבחן הכבוד הזה עושים בבית וכולם מעתיקים. זה לא מבחן כבוד זו עבודה לבית. לכן אין בזה חשש.
אבל במבחן אמיתי אסור להעתיק.
אנחנו מובטחים שהפרנסה ממנו יתברך ואנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, בלימודים ובעבודה.
פשוט לנו שלא נגזול, וברור לנו שלא נלך לרופא שכל הלימודים שלו היו בצורה כזאת.
וכך צריך להיות פשוט וברור שאנו נעשה את שלנו בצורה ישרה.
וה' ישלח פרנסה בברכה הנכונה והמתאימה לכל אחת ואחד, ובוודאי כשתואר מגיע ביושרה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך לקשור את הסכך?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
מי פה עבריין?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
