בית המדרש
  • מדורים
  • קול צופייך
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • נצבים
undefined
12 דק' קריאה 60 דק' צפיה
בס"ד פרשת ניצבים וילך תשפו - התשובה של עם ישראל פרשת ניצבים - שיא הגלות ושיא הגאולה אזהרה משיא הגלות כתוב בשולחן ערוך שאת פרשת ניצבים קוראים תמיד בערב ראש השנה (שו"ע תכח). מי שקורא את פרשת ניצבים רואה שכולה עוסקת בתוכן המרכזי של ראש השנה. שיא הדין או שיא הרחמים שתלוי בהקשבה לתקיעת השופר. התורה מתארת בקצרה את שיא הגלות בפיזור עם ישראל בעולם. "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה". זו לא רק יציאה מארץ ישראל - זה כעס אלוקי עצום כשיהודי מגורש לניו יורק, פריז, לונדון או כל מדינה אחרת. התורה אומרת כי בגלות הארץ בעונש כמו סדום ועמורה "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט כב-כז). חורבן שהוא "חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל". חורבן שנובע מהפרת הברית של ישראל עם אלוקים. "וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". על כן ביום הזכרון מצווה לזכור את הברית. לראות את שיא הגאולה בפרשה זו נמצא גם שיא הגאולה. הפרשה מתארת כי כאשר ישראל שב וממלא את תפקידו הוא זוכה בשיא הגאולה. גם קיבוץ גלויות. "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל). גם כיבוש הארץ, גם שפע טוב "וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". גם מכות קשות לאויבינו "וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" גם חזרה בתשובה "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם". וגם כל הברכות האחרות שמופיעות בכל התורה כולה. אין אמצע - או ראש או זנב בסיום התורה אומר לנו משה: אין אמצע. או כל הטוב או כל הרע. אתם יכולים להיות העם הכי שנוא וסובל עלי אדמות "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה: הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ". כך יקרה אם תתעלמו מהברית על תפקידכם להביא ברכה לכל משפחות האדמה. אם תזכרו את תפקידכם תקבלו שפע של טוב "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (דברים כח א). "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה" (שם יג). "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ". על כך אנחנו מתפללים בליל ראש השנה: "שנהיה לראש ולא לזנב". כך נראה המשיח הרמב"ם כותב שכל הטוב שכתוב בפרשת ניצבים הוא הגאולה "ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (מלכים יא). כל נבואות הנביאים כתובות בתמצית בפרשה הזו. כל התיאורים בפרשה הם באמת תיאורי המשיח. "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה". איפה העידה? הרי בפסוקים הללו לא מוזכר "משיח"? אומר הרמב"ם שכל קיבוץ גלויות והאמור בפרשה - הם פעולות המשיח שפועל במרץ מאחור, גם כשלא נראה לעיניים. עצה גדולה לאמונה ודבקות בה' התבוננות שמביאה לדבקות בה'? פעם מישהו ביקש ממני שאתן לו עצה לחיי אמונה בלי ספקות. הקראתי לו מזכרוני את הפסוקים מהפרשה. על כל פסוק ופסוק שאלתי אותו: האם דבר כזה קרה בעולם? אמר לי "לא, זה מיוחד מאוד". שאלתי אותו על כל פסוק האם זה מתקיים בישראל בימינו? ואמר לי "כן". אחרי שהקראתי לו את הפסוקים אמרתי לו שהפסוקים הללו נכתבו בתורה לפני יותר מ-3300 שנה. הבחור כעס מאוד ולא האמין לי שדבר כזה יכול להיות. גם כשהראתי לו את הפסוקים כתובים בפרשת ניצבים, הוא כעס ואמר שאנחנו הדתיים הדפסנו את הדברים עכשיו כי לא יכול להיות שלפני 3300 שנה מישהו כתב מה שיקרה עכשיו. אמרתי לו שהפסוקים הללו נמצאים בתרגום השבעים שנדפס לפני 2500 שנה. שהם קיימים בספרי תורה עתיקים בני מאות שנים והוא יכול לבדוק. כשהבין, הוא עמד וקיבל על עצמו אמונה שלימה. כשנפקחות העינים זוכים לדבקות בה' כך מתארת התורה את היום שבו שמים לב ואז נפקחות לנו העינים להבין שה' מולך בעולם "הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". פתיחת העיניים הזו מביאה דבקות בה' "לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵי הַקָּבָּ"ה וְלִדַּבֵּק בּוֹ" (רש"י). קבלת תורה מרצון בפרשות אלו כתוב פעמים רבות שביום הזה עם ישראל מקבל באמת את התורה ברצון. "וַיְצַו משֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם" (כז א). מה היה באותו יום? מסביר רש"י שכל הקבלה שקיבלו תורה בהר סיני הייתה עם "מודעה לאורייתא" - בכפיה. וכשפקחו עיניים לראות את ניסי ה' - זכו לאמונה גדולה של דבקות בה'. "שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי כמ"ש בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ 'וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'" - "בָּאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְּסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ, וּמָה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ, וְיֹאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר: לֹא לָכֶם נִתְּנָה, לָנוּ נִתְּנָה! וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר. וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם 'הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְגוֹ'. הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם". באותו יום ה' כרת איתנו ברית להיות עם כשפקחנו את העיניים להבין את תפקידנו ה' כורת איתנו ברית "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וכו' לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם". ומהי הברית? להיות עם של ה' שעושה את שליחותו. "לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". ברית להיות עם סגולה כך גם כתוב בפרשת כי תבוא "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹהֶיךָ" (כז ט). ולא סתם עם אלא עם סגולה. "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (כו יז). מה גדול היום הזה - היום הזה יש משהו מופלא בפרשת ניצבים שהמילה "היום" מופיעה כל שלושה פסוקים בערך. 13 פעמים 'היום' ב-40 פסוקים, בשאר התורה יש 5635 פסוקים והמילה "היום" מופיעה בהם רק 103 פעמים (בערך 1 ל-54 פסוקים, רובם בספר דברים, ורובם בפרשיות האחרונות של דברים). כל זה בא ללמד אותנו מה גדול היום הזה שבו נפקחו לנו העיניים לראות את ניסי ה' ולדבוק בה'. כולנו יכולים בדור המופלא הזה לפקוח עינים כמותם ולראות את הניסים הגדולים שה' עשה לנו בשלוש השנים האחרונות ולזכות בכך לאהבה ולדבקות בה'. על כל התהליך הזה אנחנו מתפללים בראש השנה בראש השנה מתפללים על הגאולה בראש השנה אנחנו מתפללים להבנה הזו. לכן אומר הזוהר כי תקיעת שופר מביאה לנו את הבינה שבזכותה רואים את ה' מנהל את העולם ודבקים בו. לכן אנחנו מזכירים בראש השנה את קיבוץ גלויות (שהוא לב הפרשה) בשופרות שבתפילת ראש השנה "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָֹא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וכו'. שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם". בראש השנה מתפללים על זכירת הברית בראש השנה אנחנו מתפללים ב'זכרונות' שבתפילה על זכירת הברית שאלוקים כרת עם אבותינו. "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". מתפללים שתתקיים בו הבטחת ה' לירמיהו "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קדֶשׁ יִשְרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל-אכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'". וחותמים בברכה "ברוך אתה ה' זוכר הברית". בראש השנה מתפללים שה' ימלוך על כל העולם מירושלים בראש השנה אנחנו מתפללים ב'מלכויות' שבזכותנו תתגלה מלכות ה' בעולם. "מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ. וְהִנָּשֵֹא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ. וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ. עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ. וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ. וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל מָלַךְ. וּמַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה". מלכות ה' שמתגלה דרך עם ישראל. מלכות שמתגלית בארץ ישראל. כאמור "וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו, וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". פרשת וילך - ספר התורה שכתבו משה ספר תורה לצורך הַקְהֵל בפרשת וילך אנחנו קוראים על ספר התורה שכתבו משה "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (לא ט). התורה אומרת שהוא נכתב לצורך מעמד הַקְהֵל "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם". הַקְהֵל - כיום שניתנה בו בסיני המילה "הַקְהֵל" היא המילה שנכתבה בתורה על יום מתן תורה "כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל" (דברים ט י. י ג. יח טז) כך כותב הרמב"ם שבמעמד הַקְהֵל "חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (חגיגה פרק ג ו). להיות לעד בישראל כשיחטאו ויתעוררו לתשובה התורה ממשיכה ואומרת שספר התורה המיוחד שכתב משה נועד גם לחזק את עם ישראל כשיחטא. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" הוא יענש "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" הוא יתעורר להבין שחטא "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". יבוא ספר התורה של משה ויתן לו את הדרך לתשובה. "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הגלות והגאולה היא לא 'מקרה' בספר הזה הם ילמדו על הגלות והגאולה מראש. הם יבינו שלא במקרה ישראל גלו מהארץ, לא במקרה הם חזרו אליה. הם יבינו שהיציאה לגלות איננה מהלך פוליטי של סנחריב נבוכדנאצר או טיטוס, הגלות היא עונש אלוקי שהוזהרנו עליו מראש. גם הגאולה איננה רעיון שצץ בראשו של הרצל או של מבשר ציונות אחר. גאולה היא מהלך אלוקי שהובטח מראש ומתבצע על ידי שליחים שונים. כשמבינים את העיקרון הזה - מבינים שה' הוא באמת מלך העולם, ומנהל אותו כפי הבטחתו. מתי השתמשו בספר התורה שכתבו משה? "שֶׁלֹּא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דָּחוּק". ספר התורה שנמסר ללויים היה מונח בקודש הקודשים ליד לוחות הברית. בגמרא (בבא בתרא יד) יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה האם ספר התורה הזה היה מונח בתוך הארון ליד הלוחות או בצד הארון על מדף או על ארגז. רבי מאיר אומר שבתוך ארון הברית היה מונח ספר התורה שנכתב על ידי משה. הוא מונח שם ברווח "שֶׁלֹּא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דָּחוּק". לדעת רבי יהודה היה ליד ארון הברית אַרְגָּז שֶׁשִׁיגְּרוּ בּוֹ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לְאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה מוּנָח, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים לא) "לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אוֹתוֹ מִצַּד אָרוֹן בְּרִית ה'". איך היו מוציאין ס"ת מהארון, והרי אסור להכנס לקודש הקודשים? שואל תוס' למה לפי רבי מאיר צריך "שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס כשהוא דחוק". הרי לא היו מוציאים את ספר התורה הזה, שהרי אסור להכנס בבית קודש הקודשים? גם ביום הכפורים שכהן גדול נכנס לקודש הקודשים לא כתוב בסדר העבודה שהכהן הגדול היה מוציא את ספר התורה הזה מארון הברית. אם כן למה רבי מאיר מחשב את המקום של ספר התורה בתוך הארון באופן שלא יכנס ויצא בדוחק? ומתרץ תוס' שהיו מוציאים אותו מידי פעם לצורך תיקונו. גם משחרב משכן שילה, עד שבנה שלמה בית המקדש, לא היה קודש הקודשים והיו יכולין להוציאו את ספר התורה המיוחד הזה מן הארון ולעיין בו. לדעת רש"י היו קוראים בספר תורה שכתבו משה לדעת רש"י היו קוראים בספר התורה הזה. "סֵפֶר שֶׁכָּתַב מֹשֶׁה וּבוֹ קוֹרִין בָּעֲזָרָה פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ בַּהַקְהֵל, וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים". דברי רש"י מתאימים לפשט דברי התורה בפרשתנו. הרש"ש (ב"ב יד.) מסביר שצריך לפרש דברי רש"י על בית ראשון שבבית המקדש היה ארון הברית בקודש הקודשים. והסיבה שבגללה לא מוזכרת הוצאת הספר בסדר העבודה של כה"ג ביום כיפור היא בגלל ש"סדר העבודה" נכתב על סדר העבודה בימי הבית השני שלא היו ארון וכרובים בקודש הקודשים. הוציאו בראש השנה את ספר תורה שכתב משה רבינו בשו"ת קול מבשר (חלק ב סימן כח) כתב כי יש קצת הוכחה לכך שהיו קוראים בספר התורה שכתבו משה מכך שכתוב בספר נחמיה (ח) על מעמד ראש השנה בימי עזרא ונחמיה "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". כך אומר הפסוק במפורש 'סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה' ולא 'ספר התורה' ללמדך שמדובר בספר שכתב משה. עוד מוכיח הרב מכך ששלחו את עזרא להביא את ספר התורה לפני הקהל. וכי שמש או חזן הכנסת היה עזרא שנשתמשו בו הקהל להביא להם התורה. ומה משמיענו הכתוב בזה? אלא שהיה ספר התורה המיוחד שכתבו משה רבינו. הוציאו אותו כי כוחו גדול להחזיר עם ישראל בתשובה ולמה הוציאו אותו בראש השנה? כי כוחו של ספר התורה הזה גדול מאוד להחזיר כל עם ישראל בתשובה. ממש כמו שמתואר בספר נחמיה שבתחילה הם בוכים על מצבם הרוחני העגום, ואחר כך התחזקו בתשובה בשמחה גדולה מאוד. וביטלו יצרא של עבודה זרה והכניעו יצרא דעריות. ואע"פ שכל המעמד הזה היה בראש השנה ולא בכיפור או בהקהל, הסתמך עזרא על הכתוב בפרשתנו שספר התורה הזה נכתב לחזק את עם ישראל בשעה שהעם צריך חיזוק רוחני גדול. ולכן קראו בספר הזה לאזניהם. ספר תורה שמצא יאשיהו ספר תורה שמחזיר את עם ישראל בתשובה מעמד נוסף שבו השתמשו בספר התורה הזה היה בעת המשבר הרוחני הגדול שהיה בזמן יאשיהו המלך. יאשיהו חוזר בתשובה חלקית יחד עם כל ישראל. מחדש את תרומת מחצית השקל ומשקם את בית המקדש. תוך כדי השיקום הם מוצאים את ספר התורה שכתבו משה. "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהו" שפן הסופר מביא את ספר התורה הזה למלך יאשיהו והוא שומע מה כתוב בו "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה ויִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו" (מלכים ב פרק כב). החביאו אותו מפני אחז מסביר המצודות כי הספר שנמצא הוא ספר התורה שכתבו משה. "יִתָּכֵן שֶׁעַל כִּי אָחָז הַמֶּלֶךְ שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה כמ"ש רז"ל, לָזֶה פָּחֲדוּ הַכֹּהֲנִים פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ גַּם בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַמֻּנָּח מִצַּד הָאָרוֹן אֲשֶׁר כָּתַב מֹשֶׁה מִפִּי ה', וְלָקְחוּ הס"ת הַהִיא וְהִטְמִינוּ מִפָּנָיו. וּלְאַחַר מוֹתוֹ חַפְּשׂוּ אַחֲרֶיהָ וְלֹא מְצָאוּהָ. וְכַאֲשֶׁר הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְחַפֵּשׂ אַחַר הַכֶּסֶף הַמּוּבָא וְאַחֲרֵי בִּדְקֵי הַבַּיִת מָצְאָה" (מצודות) יאשיהו מחזיר את העם בתשובה מיד מצווה המלך יאשיהו את אנשיו לפעול על פי הכתוב בספר התורה הזה ואומר להם: "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ". יאשיהו מטהר את ארץ ישראל מעבודה זרה ומצליח "וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה". יאשיהו רואה במציאת הספר - דיבור אלוקי יש שואלים: וכי עד שלא מצאו את ספר התורה לא ידע יאשיהו הלכות ותורה. הרי במשך שמונה שנים הוא מחזק את עם ישראל ומחזיר אותם בתשובה. ומה היה מיוחד בספר הזה שזעזע אותו כל כך לטהר את כל ארץ ישראל? הגמרא (הוריות יב/א) אומרת שיאשיהו מבין שהספר שנמצא מביא לו את דבר ה'. במיוחד שהוא מצא את הספר פתוח במילים "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן" (דברים כח לו). ומבין שה' אומר לו שהחורבן קרב ובא (ע"ע בשו"ת הרשב"א החדשות שסז). למה נגנז ארון הברית? מבין יאשיהו כי ישראל הולכים לגלות כפי שאכן קורה בימי בנו צדקיהו. והוא גונז את ארון הברית "וּמִי גְנָזוֹ? יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה גְּנָזוֹ. מֶה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ? מָצָא כָּתוּב בּוֹ (דברים כח), 'יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ' וְגוֹ'. עָמַד וּגְנָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (דה"ב לה) 'וַיֹּאמֶר לַלְּוִיִּים הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה', תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, (כי) אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַכָּתֵף, עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל'". (יומא נב). הגניזה הזאת היא בשבילנו, שנוציא אותו ונשתמש בו לחזור ולהחזיר את כל ישראל בתשובה שלימה. לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות וברמב"ם "ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה" (בית הבחירה ד א). על זה כתב השל"ה הקדוש (תרומה ז) שארון הברית: "והנה לא נעדר חלילה, רק נגנז, ועדיין רישומו ניכר". וכן כותב הרמ"ק (בפירושו לזוהר אור יקר שמות כט). "עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו". ויהי רצון שנראה בית המקדש בבנינו עם הארון והכרובים וספר התורה של משה עמהם. אמן ואמן. סיפור קופץ מהחלון באחד מבתי הכנסת בירושלים הלך לבית עולמו אדם שהיה מקובל ואהוד על כל המתפללים. זמן קצר לפני פטירתו, עלה בידי המנוח לקיים בעצמו מצוות עשה של כתיבת ספר תורה, וזאת למרות שלא עסק בסת"ם מימיו. בספר היו שגיאות רבות, ואף על פי כן, החליטו הקהל כי עד תום שנת האבל ישמש ס"ת זה כספר העיקרי לקריאה בתורה. אחד מן המתפללים, אשר חשש כי אי אפשר לצאת בספר זה ידי חובת הקריאה, פנה לרב ז"ק בבקשה לעזרה, ויחדיו הלכו למרן הרב אליהו זצ"ל שיפסוק להם בנדון. השעה הייתה אחרי 23:00 בלילה ובכל זאת קיבל אותם הרב במאור פנים והאזין בסבלנות לדבריהם. "אתם כאן עם רכב?" שאל הרב "אם כן, בואו וניסע לבית הכנסת". כך, באמצע הלילה, נסעו עם הרב לבדוק את רמת הכשרות של ספר התורה. משהגיעו לבית הכנסת, גילו שהוא נעול וכבר חשבו להחזיר את הרב לביתו, אך להפתעתם הורה להם הרב לבדוק האם יש חלון לא נעול. בדיקה קצרה גילתה חלון אחד שאכן היה פתוח. "הבה ניכנס" אמר הרב וקפץ פנימה מבעד לחלון. הרב עבר על הספר וראה כי אכן רבו בו השגיאות, "לכבודו של המנוח ראוי להגיה את הספר, אולם לעת עתה אין לקרוא בו". לקח הרב פתק ורשם: "אין לקרוא בספר זה עד אשר יעבור הגהה מראשו ועד סופו, מרדכי אליהו". את הפתק הוא חיבר באטבים אל הספר. למחרת, כאשר פתחו הציבור את ספר התורה וראו את דברי הרב, קיבלו על עצמם בו במקום לשלוח את הספר להגהה. (הרב אליהו פרג'ון) שבועה בשני לוחות הברית הזהירות של הרב זצ"ל הייתה לא רק בענייני נדרים, כי אם גם בענייני שבועה. וכך סיפר: מספרים על סבו של הבא"ח, שפעם בא אדם אחד שרצה להישבע שבועת שקר בבית דין. אמר לו סבו של הבא"ח אתה חושב שאני אשביע אותך בספר תורה, אני אשביעך בשני לוחות הברית! והוא פנה לשמש ואמר לו לך ותטבול במקווה ואח"כ תביא את שני לוחות הברית. אותו אדם שמע זאת ומיד אמר: אני מתחרט ואני מוכן לשלם. אמר לו הרב: תודֵה ששיקרת, ואכן הוא הודה ששיקר. לאחר מכן הוא ביקש שיראו לו את שני לוחות הברית, הלך השמש והראה לו את השל"ה הקדוש שכתוב עליו שני לוחות הברית. אמר לו אותו אדם: אילו ידעתי זאת, הייתי נשבע. שאלות נפל דבר. היום נפל ספר תורה בבית הכנסת לארץ. איזו כפרה צריכים לעשות המתפללים? אם נפל ספר תורה מידו, אפילו בנרתיקו, צריך להתענות. ונוהגים שגם הרואים מתענים.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il