בית המדרש
  • מדורים
  • ענג שבת
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • בראשית
undefined
12 דק' קריאה
בס"ד, ערב שבת קודש פרשת בראשית - נח עלון מס' 1 (שנה ארבעים ואחת) (1414) כ"ח בתשרי ה'תשפ"ו (09.10.2026) מועדי השבת בראשית ער"ש מוצ"ש י-ם 17.39– 18.50 - 19.30 ת"א 17.53 – 18.52 – 19.27 חיפה 17.44 – 18.50 - 19.28 ב"ש 17.56 – 18.52 – 19.30 אילת 17.49 – 18.50 - 19.28 זמני היום והלימודים היומים: (משבת בראשית – יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 5.10 – 5.15 זמן הנחת תפילין 5.51 – 5.55 הנץ החמה (מישור) 6.41 – 6.45 הנץ החמה (הנראה) 6.45 – 6.51 ס"ז ק"ש מג"א 8.49 – 8.50 ס"ז ק"ש הגר"א 9.33 – 9.34 חצות היום 12.28 – 12.26 מנחה גדולה 12.58 – 12.57 שקיעת החמה 18.14 – 18.07 צאת הכוכבים ב' 19.04 – 18.57 דף יומי: בכורות כב - כח מועדי השבת נח ער"ש מוצ"ש י-ם 17.30– 18.42 - 19.22 ת"א 17.45 – 18.43 – 19.19 חיפה 17.36 – 18.42 - 19.20 ב"ש 17.48 – 18.44 – 19.22 אילת 17.41 – 18.42 - 19.20 זמני היום והלימודים היומים: (משבת נח - יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 5.15 – 5.19 זמן הנחת תפילין 5.56 – 6.01 הנץ החמה (מישור) 6.46 – 6.51 הנץ החמה (הנראה) 6.52 – 6.56 ס"ז ק"ש מג"א 8.50 – 8.52 ס"ז ק"ש הגר"א 9.35 – 9.36 חצות היום 12.26 – 12.25 מנחה גדולה 12.57 – 12.56 שקיעת החמה 18.06 – 17.59 צאת הכוכבים ב' 18.56 – 18.49 דף יומי: בכורות כט - לה לעילוי נשמת שמואל בן גצל וינטה שפינקה ז"ל. יהי זכרו ברוך! מעלת כתר תורה והעמל בה (חלק מהכתוב הובא גם בשיעורו ברדיו קול ברמה) בפרקי אבות (פרק ד') שנינו: "שלשה כתרים הם – כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן". חז"ל מלמדים אותנו הבדל יסודי ומהותי בין הכתרים הללו. כתר מלכות וכתר כהונה הם כתרים של ירושה או זכות אבות. אדם אינו יכול להחליט יום אחד שהוא נהיה כהן גדול או מלך, אם לא נולד למשפחה הנכונה. אולם, כתר תורה אינו ירושה. כפי שאמרו בגמרא (מסכת נדרים): "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". התורה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול – יבוא ויטול. התורה נקנית רק בעמל וביגיעה רבים טועים לחשוב שלימוד התורה וההצלחה בו תלויים אך ורק בכישרון מולד או בזיכרון פנומנלי. אמת הדבר שישנם אנשים ברוכי כישרונות, אך המדד האמיתי אצל הקדוש ברוך הוא אינו הכישרון, אלא העמל. אדם יכול להיות בעל זיכרון חלש, אך אם הוא יושב, מתייגע, חוזר על לימודו פעם אחר פעם ומוסר את נפשו על התורה – הוא זה שיזכה לכתרה של תורה. התורה נקראת "תושייה" מפני שהיא מתישה כוחו של אדם (סנהדרין כו:). הקדוש ברוך הוא אינו מבקש מאיתנו להיות גאוני עולם מראש, הוא מבקש מאיתנו:" אם בחוקותיי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה. תורה מעל ההיגיון והשפעתה על הנפש כאשר אדם לומד תורה, הוא אינו עוסק בעוד חכמה אנושית. חכמות החול מפתחות את השכל, אך הן אינן משנות את פנימיותו של האדם; פרופסור למדעים יכול להיות אדם מושחת במידותיו. לעומת זאת, התורה הקדושה היא תורת חיים – היא מטרת הבריאה ומשנה את מהות הלומד. אור התורה שנכנס באדם מזכך אותו, מרומם את מידותיו ומקנה לו מבט של קדושה על העולם. ככל שהאדם קשור יותר לספר התורה ולהלכה הפסוקה, כך הוא זוכה להשראת שכינה ולסייעתא דשמיא בכל מעשה ידיו. מורשת אבינו מרן זצ"ל זכינו לראות בעינינו את דמותו של אבי עטרת ראשי, מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. סוד גדלותו לא היה רק הכישרון העצום שחנן אותו ה', אלא ההתמדה הבלתי נתפסת והעמל בכל רגע פנוי. גם ברגעים הקשים ביותר, כשהגוף כאב והיו טרדות ציבוריות קשות על צווארו, ברגע שפתח את הספר – שכח מכל העולם כולו ושקע באהבת התורה. זהו הלימוד לדורנו: בדור השפע והטכנולוגיה, שבו ישנם כה רבים מסיחי דעת, המבחן הגדול שלנו הוא לקבוע עיתים לתורה באמת ובמסירות נפש. להקדיש זמן נקי מניידים ומטרדות, ולהתחבר לאור ההלכה והתורה. ההבחנה בין אמונה מופשטת לאמונה מחייבת הנקודה המרכזית בדברים היא ההבדל בין הצהרה כללית על מציאות הבורא ("אני מאמין בבורא עולם") לבין תפיסת האמונה ביהדות. על פי הגישה הזו, אמונה בבורא כשלעצמה אינה ייחודית ליהדות – שכן גם דתות אחרות ומאמינים מכל העולם מודים בקיומו של כוח עליון או בורא. מרכזיותה של תורת ישראל ומצוותיה הייחוד היהודי, לפי תפיסה זו, מבוסס על מעמד הר סיני ומתן תורה. האמונה היהודית אינה נעצרת בעצם קיומו של האל, אלא מחייבת הכרה בכך שהבורא נתן את התורה ומצוותיה לעם ישראל. לכן, אמונה שאינה מלווה בקבלת עול מצוות או בזיקה לתורה, נתפסת כחסרה או ככזו שמחטיאה את העיקר. ביקורת על מסרים פופולריים במרחב הציבורי התייחסות זו מותחת ביקורת על קמפיינים ושלטי חוצות המקדמים מסרי אמונה עמומים או "פרווה". הטענה היא שכשמפשטים את האמונה לסיסמה כללית בלבד, טשטוש הזהות והחובות הדתיות עלול להוביל לתפיסה רדודה של הזיקה ליהדות, במקום לעודד שמירת מצוות ולימוד תורה. יהי רצון שנזכה כולנו להגדיל תורה ולהאדירה, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולזכות לברכה, לבריאות איתנה ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן. הראשון לציון, הרב דוד יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל העלון מוקדש לזכר ולע"נ בן ציון מן (מנדלוביץ') שהקדיש את חייו למען הציבור. נפטר ב- כ"ט בתשרי תשע"ד. יהי זכרו ברוך! העלון מוקדש לזכר ולע"נ גדלי'ה בן ר' שמעון הכהן גרינברג ז"ל, נפטר ב-ח' בחשוון תשנ"ג. יהי זכרו ברוך! שבת פרשת בראשית ההפטרה: "ויאמר לו יהונתן מחר חודש" (שמואל א' כ, א). מברכים החודש: מר חשון ב"יהי רצון" יש לומר 'שתחדש עלינו את החודש הבא...' המולד: יום ראשון שעה 9, 43 דקות ו-2 חלקים. ראש חודש מר חשון ביום הראשון וביום השני הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה (אין אומרים 'ולמחרתו'. האומרים 'הבאים' – טועים). אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות. במנחה אין אומרים "צדקתך". מתחילים לומר "ברכי נפשי". ערבית מוצש"ק: אתה חוננתנו, יעלה ויבא, ויהי נועם ואתה קדוש, ויתן לך. מוצאי שבת - ראש חודש: הממשיך את הסעודה השלישית לתוך הלילה, אם לא אכל פת בלילה, ועדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל, אומר בברכת המזון "רצה" ולא יעלה ויבוא. אם אכל פת גם בלילה יש מחלוקת: המגן אברהם – אומר יעלה ויבוא ולא רצה. הט"ז – רצה ויעלה ויבוא. הב"ח – רצה ולא יעלה ויבוא. לכן, עדיף להזהר ולא לאכות לתוך הלילה. יום ראשון א' ויום שני ב' ראש חודש. שחרית: בברכות, אחר פרשת התמיד אומרים "ובראשי חדשיכם". בשמונה עשרה - "יעלה ויבא". חצי הלל. שיר של יום, ברכי נפשי, קוראים בתורה בפרשת פנחס ל-4 קרואים, חצי קדיש. אשרי ובא לציון, חצי קדיש, חולצין התפילין, תפילת מוסף. מתי חולצין תפילין לפני מוסף שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות תפילין כה, יג: "ביום ראש חודש, חולצים אותם (תפילין) קודם תפילת מוסף". ובמשנה ברורה: יחלוץ לאחר קדיש שלפני מוסף. ובמשנה ברורה: בעת אמירת ובא לציון, קודם שיאמר יהי רצון שנשמור חוקיך, ויש שנוהגים אז לחלוץ רק הרצועות מהאצבע (תכג ס"ק י בשם פמ"ג.( ויש סוברים שיש לחולצם מיד לאחר החזרת הספר תורה להיכל (סי' כה ס"ק נט). שני טעמים כתב הרדב"ז: 1: במוסף של ראש חודש אומרים קדושת כתר, והתפילין גם הם כתר, לכן אינו נכון להיות בתפילה זו עם כתר נוסף. 2: מוסף של ראש חודש דומה לשבתות וימים טובים, שהם 'אות' כפי שאמרה התורה "כי אות היא". לכן ראוי לעשות לאות זה היכר, ולא להניח תפילין שנקראים אות. השוכח יעלה ויבוא בתפילת ערבית – אינו חוזר, מפני שאין מקדשים את החודש בלילה (שולחן ערוך ורמ"א תכב, א ומשנה ברורה ב, ג). השוכח יעלה ויבוא בשחרית: או בתפילת מנחה, אם עדיין לא הזכיר את שם ה' בברכת 'המחזיר שכינתו לציון', חוזר ואומר 'יעלה ויבוא'. אם הזכיר שם ה', מסיים 'למדני חוקיך', וחוזר ואומר 'יעלה ויבוא'... 'ותחזינה'... (משנה ברורה תכב, ה, וביאור הלכה קיד). הנזכר אחרי שהתחיל 'מודים', כל עוד לא סיים תפילתו חוזר ל'רצה' ואומר 'יעלה ויבוא' וממשיך כסדר התפילה עד גמירא. נזכר אחרי הפסוק 'יהיו לרצון' (השני - לפני 'עושה שלום'), חוזר לתחילת שמונה-עשרה. ואינו צריך לחזור "ה' שפתי תפתח". (שולחן ערוך תכב, א ומשנה ברורה. שערי תשובה שם, ד וכף החיים טו). שליח ציבור ששכח לומר בתפילת לחש 'יעלה ויבוא', אם כבר סיים תפילת הלחש – יכול לכוון לצאת ידי השלמה בחזרת הש"ץ, ולא צריך לחזור על תפילת לחש. אם בחזרת הש"ץ שכח ונזכר לאחר סיום החזרה אין צריך לחזור משום טרחא דצבורא, ויש לו לסמוך על תפילת מוסף שיתפלל ושם נזכר קדושת היום (משנה ברורה תכב, א, יא) וזה שכתב בשולחן ערוך (קכו, ג): כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל, שליח צבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו (בתפילת בקול), אבל אם השלים תפילתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור... אבל אם נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר ל'רצה' ואין בה טורח צבור. הפסק בהלל אסור להפסיק בדיבור בכל ההלל – אפילו לא בין הפרקים (שולחן ערוך תכב, ב). לענות אמן ובודאי אמן יהא שמיה רבא – מותר. המאחר לבית הכנסת בהלל המאחר לבית הכנסת והציבור עומדים בהלל, יאמר אותו תחילה ואח"כ יתפלל (משנה ברורה תכב, טז). כל זה בתנאי שאמר קודם ברכות התורה, ובתנאי שנותר זמן לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. העומד בפסוקי דזמרה והגיעו ציבור להלל – יפסיק, ויאמר עם הציבור, אבל בלא ברכה (שם במשנה ברורה). המאחר ואמר הלל עם הציבור, ואחר כך נזדמן לו מנין שבו התפלל, רשאי לומר שוב הלל בלא ברכה. יעלה ויבוא בברכת המזון שכח לומר 'יעלה ויבוא' - אם עדיין לא אמר שם ה' בברכת בונה ירושלים, חוזר ל'יעלה ויבוא' ובנה ירושלים'; ואם כבר סיים את הברכה, אך לא פתח עדיין בברכה שלאחריה ב'ברוך', אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון'', וממשיך בברכה שלאחריה. זמן קידוש לבנה: מליל חמישי, ד' במרחשון ועד ליל שני ט"ו. כשמברך הברכה אינו פונה אל הלבנה, אלא פניו לכיוון שמתפללים ונותן עיניו בה ומברך, וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח), כי יסתכל בה רק פעם אחת ואח"כ אסור להסתכל בלבנה. שבת פרשת נח ההפטרה: "רני עקרה" (ישעיהו נד, א). והאשכנזים ממשיכים "עניה סוערה". מוצש"ק – "ותן טל ומטר". במוצאי שבת קודש, ליל ז' במרחשון, בערבית מתחילים לאמר בברך עלינו: "ותן טל ומטר". שכח לומר טל ומטר או שאמר ותן ברכה וכבר אמר ברוך אתה ה', מסיים את הברכה, ובמקום זה אומר: "ותן טל ומטר לברכה". אם נזכר רק כשהתחיל "תקע בשופר" אומר ב"שומע תפילה". שכח גם שם אומר קודם "רצה". אם כבר התחיל "רצה" וחוזר לתחילת הברכה, דהיינו ל-"ברך עלינו". אם לאחר שעקר רגליו – חוזר לתחילת התפילה. גשמים (ממאמרי הרב חיים זוננפלד בענג שבת) שנינו במשנה (ברכות לג, א) "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים". ומה בין הזכרה לשאלה? פירש רש"י (שם) "מזכירין גבורות גשמים – משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ושואלין – 'ותן טל ומטר', לשון בקשה". ועל כן נקבעה ההזכרה בברכות ראשונות, שהן ברכות השבח, ואילו שאלת 'ותן טל ומטר' בברכות הבקשה. ובמשנה תענית (ב, א): "מאימתי מזכירין גבורות גשמים?... רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג – האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר". ואשר לשאלה אמרו במשנה (שם י, א): "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו – חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". כיון שרבן גמליאל תלה טעמו בעולי רגלים, סוברים כמה ראשונים, כי לאחר החורבן בדין הוא שיבקשו על הגשמים עם הזכרת הגשמים במוצאי יום טוב האחרון של חג. אך להלכה פסקו הרי"ף והרמב"ם וכן בשולחן ערוך (סי' קיז סעיף א) כדעת רבן גמליאל: "ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון". תעניות בה"ב: קודם שמחזירים ספר תורה להיכל (לפי האדר"ת קודם "אשרי") שליח ציבור מברך למתענים בה"ב. מי שדעתו להתענות עונה "אמן" אחר מי שברך ואזי אינו צריך עוד לקבל על עצמו התעניות. אבל אם רק חשב ולא הוציא המילים מפיו, אינו חייב להתענות. נוסח הברכה: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה, הוא יברך את אלה שיקבלו עליהם להתענות תענית שני וחמישי ושני; בשכר זה הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויקבל תפילותיהם ויאזין שועותיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן". יום שני, ח' במרחשון, תענית שני קמא. בשחרית: סליחות וקוראים בתורה בפרשת השבוע (לך לך). במנחה: אם יש עשרה מתענים קוראים בתורה בפרשת כי תשא "ויחל", יום חמישי י"א במרחשון, תענית חמישי קמא. נוהג כבשני קמא. בין עובד למעביד / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים תורת המשא ומתן א-ג טור א — שאלות בשנה הקרובה יעסוק טור זה בשאלות העולות במקום העבודה מדי יום — ביחסים שבין עובד למעביד לאור ההלכה. לא בשאלות נדירות ולא במקרים חריגים, אלא באותן שאלות קטנות ושגרתיות שכל אחד מאיתנו נתקל בהן מדי שבוע, ורובן עוברות עליו בלא שיבחין בהן כלל. בטור ראשון זה לא נשיב על אף אחת מהן. נסתפק בהצגתן. בשבע וחצי בבוקר יוצא אדם לעבודתו. בשמונה ורבע הוא נכנס למשרד, רבע שעה באיחור. האם גזל? ואם גזל — את מי, ובמה? בתשע הוא קורא הודעה שהגיעה מביתו ומשיב עליה. בתשע ועשרה הוא קורא עוד אחת. היכן עובר הקו — בהודעה הראשונה, בעשירית, או שמא אינו עובר כלל? באחת עשרה הוא יורד למניין, והתפילה נמשכת רבע שעה יותר מן המשוער. של מי אותו רבע שעה? ואם אינו שלו — מה דינה של תפילה הנאמרת בזמן שאינו שלו? בשתיים מצלצל הטלפון ומציעים לו עבודה נוספת, בערבים, בשכר. רשאי? ואם מעבידו אינו יודע — חייב הוא להודיעו, או שמא שעות הערב שלו הן ואין לאיש עסק בהן? בשלוש הוא מדפיס במדפסת המשרד חומר פרטי, ובחמש הוא נוסע במכונית החברה לנסיעה שאינה של עבודה. עניין של מה בכך. ואם יצטרפו כל ה״מה בכך״ של שנה שלמה לסכום אחד — עדיין מה בכך? בארבע הוא מבקש לצאת מוקדם, ובשש הוא יושב בביתו וממשיך במלאכתו. מי סופר עתה את שעותיו? ומה בעצם נספר כאן — זמן, או תוצאה? ולמחרת בבוקר, משאין בו חשק לקום, הוא מודיע כי אינו חש בטוב ונשאר בביתו. האישור יימצא בלא קושי. השאלה היא מה נותר מן השאלה לאחר שנמצא האישור. ועוד קודם לכל אלה עומדת שאלה אחת שאין לה מענה מיידי: האם אדם זה ״עובד״ הוא כלל? הוא מוציא חשבונית. הוא בוחר את שעותיו. חמש שנים הוא עובד מול לקוח אחד ויחיד. במשרד קוראים לו ״עצמאי״. האם ההלכה מסכימה לכינוי הזה? ואם עובד הוא — של מי זמנו? קנוי כולו למעבידו, כדרך שקנוי החפץ לקונהו? ואם קנוי — מה נותר לו לעצמו בתוך אותן שעות? ואם אינו קנוי — מכוח מה תובע ממנו מעבידו דין וחשבון על רבע השעה של הבוקר? ומן העבר השני: אם רשאי אדם לעזוב את עבודתו בכל עת שיחפוץ — ואמנם רשאי — מה יהא על המלאכה שתיהרס בלעדיו? ואם אינו רשאי לעזוב, במה נבדל הוא מעבד? והעוזב את מקום עבודתו ולוקח עמו את לקוחותיו — את שלו נטל, או את של מעבידו? והחותם על התחייבות שלא להתחרות — התחייבות גמורה היא, או שמא אין אדם רשאי למכור מראש את פרנסתו העתידה? ולא העובד לבדו עומד כאן לדין. המעביד שאיחר בשכר שבוע ימים — מה דינו? התובע נוכחות בשעות שלא הותנו מראש? הקורא את הדואר האלקטרוני של עובדו, או המתקין תוכנה הסופרת את הקשותיו — מי התיר לו? והשובת — גוזל הוא את מעבידו, או תובע את שלו? והמפוטר בלא שימוע — נעשה לו עוול שיש עליו דין, או עוול שאין עמו אלא תרעומת? ופיצויי הפיטורין — מכוח מה הם באים? וחוקי העבודה — מחייבים הם מפני שהם חוק, או מפני שנעשו מנהג? ובטור הבא נפתח בראשית הראשית: מיהו ״עובד״. אקטואליה בראי הפרשה / פינת העורך סיום שנה ופתח השנה החדשה הבעל"ט "'דבר צוה לאלף דור' (תהלים קה) ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור, וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן, ונתנה לסוף עשרים וששה דורות מאדם הראשון עד משה רבינו". (גמרא חגיגה יג, ב - יד, א). הקב"ה ראה שקשה לשרוד כל כך הרבה שנים – אלף דור ללא תורה, על כן שיתף את מידת הרחמים עם מידת הדין ונתן את התורה לסוף כ"ו דורות. התורה מחוזרת ואהובה, התורה היא ענג לכל לומדיה וקוראיה, היא תורת חיים – על כן קסמה לא פג וגם לא יפוג לעד. אף אנחנו ממשיכים באותו ענג, ומתחילים במרץ ובכוחות מחודשים את השנה ה-41 של "ענג שבת". מקום זה אירח בקביעות וללא פספוס את הרב חן שריג, מעלון כ"ח באייר תשפ"ג, עלון חג מתן תורה במשך למעלה משלש שנים, בענג רב מצדנו. פינה שעסקה בהיבטיה השונים של ההלכה, בהגות, בתמורות והתפתחות ההלכה. במלאת שנים של עשיה ברוכה אנו מבקשים להביע את עומק תודתנו והערכתנו לרב שריג בכתיבת הטור ב"ענג שבת". הרב שריג, במשך שנים, עלון אחר עלון, במסירות ובנאמנות אין קץ, השקית רבבות קוראים ממעיין תורתך. הטורים שלך עוררו מחשבה, הביאו את אור התורה בשפה ברורה ונעימה לנו הקוראים והפכו לחלק משולחן השבת של כולנו. אנו מודים לך מאד על כך! יהי רצון שהקב"ה ימשיך להאיר את דרכך, ותוסיף להפיץ מעיינותך חוצה מתוך הרחבת הדעת, בבריאות איתנה, שמחה ונחת. "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג). המחבר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קנו) פסק, כי לאחר סיום תפילה על האדם לפנות לעסקיו "וישא ויתן באמונה". על עניני העבודה באמונה אמון - זו השנה השישית, עו"ד דוד שפירא. בשנה הקרובה יעסוק טור זה בשאלות העולות מדי יום במקום העבודה: ביחסים שבין עובד למעביד לאור ההלכה, בשאלות שגרתיות שרובן עוברות עלינו כמעט בלא הבחנה. תודה מקרב לב על הרצינות וההתמדה! ציבור הקוראים ביקש, ועו"ד שפירא נרתם והסכים להמשיך ולעסוק באקטואליה הלכתית. כבר מקריאת ההקדמה שלו למדור בעלון זה ניתן להבין כמה פינה זו חשובה וכמה שהיא תהיה מרתקת, לפחות כמו שהיתה בשנים קודמות. אנו מצפים לבאות ומאחלים לעו"ד שפירא המשך עשיה פוריה, כתיבה והרבצת תורה, מתוך בריאות הגוף והנפש. אנו מודים לכל אלה שמביעים עניין, בין בע"פ ובין בכתב. הערותיכם, תגובותיכם והרעיונות שאתם מעבירים אלינו הם הנותנים לנו כח להמשיך. ברכותינו לכותבים, למפיצים, וכל העוסקים בהוצאת "ענג שבת" העושים זאת בהתנדבות מלאה, והרבה מהם גם לא נמנעים מהוצאה כספית הכרוכה בכך. התפיסה היהודית רואה בבריאה יצירה בלתי מושלמת. "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתק, החיטין צריכן להיטחן, אפילו אדם צריך תיקון" (בראשית רבה פרשה יא). בששת ימי בראשית הניח הקב"ה את הבסיס, ועל האדם הוטלה המלאכה להמשיך את הבריאה. עלינו מוטלת המשימה לבנות ולנטוע, לעשות ולפעול, להפריח את השממה ולישב את האדמה. קובע הרמח"ל במסילת ישרים: "אם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשמוש האדם" (פ"א). מי יתן ונדע אנו, בני האדם, להשתמש בעולם על דרך הישר, לבנות ולנטוע ולהתעלות מעלה מעלה. נעים זמירות ישראל, דוד, מכנה את התורה: "תורת ה' תמימה משיבת נפש... משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". (תהלים יט). התורה ליוותה אותנו מאז שניתנה, ביושבנו על אדמתנו ובכל שנות גלותנו. חיינו עם משפטי ה' והתורה התמימה החזיקה אותנו כעם והיתה נטועה בתוכנו. היו שנים - גם עם הקמת המדינה ולא רק בגלות - שירדה קרנה של מסורת ישראל, והתורה, תורת החיים שלנו, נדחקה לקרן זוית והוצגה בחוגים רחבים כאידיאה מיושנת ומאיימת. בשנים האחרונות חל מהפך: יותר ויותר אנשים "הופכים" בתורה ובמסורת ישראל. התורה חוזרת אלינו ואנחנו אליה. שבת קיח: "אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז): והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. ענג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת...". שנה טובה וחורף בריא לכל בית ישראל! שפירא
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il