ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
ערב שבת קודש
פרשת עקב – ראה
עלון מס' 21 (שנה שלושים ותשע) (1388)
כ"א במנחם אב ה'תשפ"ה (15.08.2025)
ענג שבת (306)
רבנים שונים
301 - עונג שבת פרשות דברים-ואתחנן
302 - עונג שבת פרשות עקב-ראה
303 - עונג שבת פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא
טען עוד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.47 – 20.00
ת"א 19.02 – 20.03
חיפה 18.55 – 20.03
ב"ש 19.04 – 20.02
אילת 18.57 – 20.00
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת עקב – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.27 – 4.33
זמן הנחת תפילין 5.16 – 5.20
הנץ החמה (מישור) 6.06 – 6.10
הנץ החמה (הנראה) 6.11 – 6.15
ס"ז ק"ש מג"א 8.36 – 8.38
ס"ז ק"ש הגר"א 9.24 – 9.25
חצות היום 12.45 – 12.43
מנחה גדולה 13.19 – 13.17
שקיעת החמה 19.23 – 19.17
צאת הכוכבים ב' 20.13 – 20.07
דף יומי: עבודה זרה נט - סה
מועדי השבת ראה
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.39 – 19.52
ת"א 18.55 – 19.54
חיפה 18.47 – 19.55
ב"ש 18.56 – 19.54
אילת 18.49 – 19.52
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת ראה – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.34 – 4.39
זמן הנחת תפילין 5.21 – 5.25
הנץ החמה (מישור) 6.11 – 6.15
הנץ החמה (הנראה) 6.15 – 6.19
ס"ז ק"ש מג"א 8.38 – 8.40
ס"ז ק"ש הגר"א 9.26 – 9.27
חצות היום 12.43 – 12.41
מנחה גדולה 13.17 – 13.14
שקיעת החמה 19.16 – 19.08
צאת הכוכבים ב' 20.06 – 19.58
דף יומי: עבודה זרה סו - עב
לעילוי נשמת מנחם יונגשטיין ז"ל. יהי זכרה ברוך!
לדבק כל דבר בשורשו
אמר ר’ חייא ברבי אבא: אתה מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ... ואני נותן לך שכר. מניין? ממה שנאמר (ישעיה נח): "וקראת לשבת עונג" "אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך". ואימתי נותן שכר? אמר הקב"ה : מצוות שאתם עושים פירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם. מניין? : "והיה עקב תשמעון".
המילה "עקב", מבטאת בעיקר גמול, סוף, תוצאה ובנוסף לכך, היא מציינת את החלק האחורי של כף הרגל. השימוש בפרשתנו במילה עקב מביא את חז"ל לפרשנויות שונות שיוצרים תמונה גדולה ומעניינת בעבודת ה'. "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ..." וכגמול לכך: "ושמר ה'... את הברית ... אשר נשבע לאבותיך". חיבור המילה "עקב" להבטחת האבות לוקחת אותנו להבטחת ה' לאברהם לאחר העקידה: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי". גם השכר נרמז במילה "עקב" והוא יינתן בסוף , ב"עקב" הימים, בעולם הבא.
על אלו משפטים מדובר כאן? למדו חכמים מה"עקב" שמדובר על מצוות הקלות שאדם דש בעקביו. דווקא בזכות אותן מצוות הקלות בעיני האדם זוכה הוא לשכר רב .
ולזה רומז המדרש שאף כשנהנה מהמצווה, ומתענג בשבת, ומתקשה להבין כיצד יקבל שכר על הנאה זו, ילמד מ"עקב תשמעון": "שיהיה מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר, כי בכל דבר יש הארה מהשם יתברך, והיא נקודה הפנימית... ועל ידי זה ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר... גם דברים הרגילין, על ידי שעושין הכל רק לרצונו" (שפת אמת תרל"א). יוצא, שעל ידי הפעולות הפשוטות והבסיסיות שנעשות לשם שמים, הן מחברות לנקודה הפנימית שהיא השם יתברך וכביכול שומע את ה'.
מעניין כי עקב מרמז למצוות הבסיסיות והקלות, אך מצד שני גם למצוות הראשיות והן עשרת הדיברות.
בעל הטורים קושר את המילה "עקב" לקיום עשרת הדיברות, בהן מופיעות172 מילים כמניין "עקב" . ניתן לומר כי הראש הוא העיקר והחשוב, אך גם הוא נסמך על העקב.
העשייה הנכונה נרמזת במילה "עקב". כדברי בעל הטורים: "עקב: ענווה — למד מן העקב הזה ההולך אחר הרגל דרך ענווה, ולפיכך אינו ניגף כמו אצבעות הרגל". ענווה זו נובעת מיראת שמים. כדברי חז"ל: "מה שעשתה החכמה עטרה (כתר) לראשה עשתה הענווה עקב לסולייתה." מטרת החכמה היא להגיע ליראה, ואילו הענווה שורשה כבר ביראת שמים.
ומכאן בהמשך הפרשה: "... מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". דרישת ה' מתחילה ביראת שמים, ובעקבותיה: "ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך ...". איך מגיעים מיראה לקיום המצוות ולעבודת ה'? חז"ל חברו זאת לברכות ולמדו מהמילה "מה" = מאה - את חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום .
השפת אמת (תרל"ג) מסביר את חיבור היראת שמים והענווה המתגלה מתוך ברכת האדם המביאים להדבק בהקב"ה: "על ידי שפלות ויראה מתדבק בהאחדות, והוא כח השי"ת. וזה פירוש הברכה לדבק כל דבר בשורשו, שהוא רק מהשי"ת. ובזכות ענווה ויראת שמים מתחבר האדם לנקודה הפנימית... שזה עיקר היראה — לידע שכל חיות האדם בכחו יתברך כגרזן ביד החוצב. ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול ". הבנתו של האדם שהוא מה , כלומר- שפל, מביאו להכיר את בוראו ולברכו מאה ברכות בכל יום.
ימים אלו מחברים בין אב לאלול. לכאורה, חודש אלול הוא פתח התשובה, אך חודש אב שקודם לו נקרא "אב", כמו אבא. דווקא באב מתחילה תשובת עם ישראל, אשר בימים הקשים מתקרב במיוחד לאבא שבמרומים בהבנה שכל הנפעל בעולם, שורשו מהקב"ה — לטוב ולרע. ומתוך התקרבות לשורש האלוקי, נוכל להיכנס לימי אלול בתשובה שלמה ואמיתית. הרב עדי יהודה נוסבאום, ר"מ בישיבה תיכונית ר"ג
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלום יעקב בן מנשה וכתון ז"ל, נפטר ב-כ"ה במנחם אב תשס"ט. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' צבי בן אהרן אליהו פרגר ז"ל, נפטר ב-כ"ו מנחם אב תשע"ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ רחל (לבית הנדליש) אלקון ז"ל, נפטרה ב-א' באלול תשל"ח. יהי זכרה ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת עקב
ההפטרה: "ותאמר ציון" (ישעיהו מט, יד).
במנחה פרקי אבות: פרק ד'
ביום חמישי, אומרים יום כיפור קטן. אומרים תחנון ואבינו מלכנו במנחה.
שבת פרשת ראה
ההפטרה: "עניה סוערה" (ישעיהו, נד, א)
מברכים החודש: אלול
המולד: יום ראשון, שעה 11, 26 דקות, ו-6 חלקים.
ראש חודש אלול ביום הראשון וביום השני הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
(אין אומרים "ולמחרתו").
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה: אין אומרים "צדקתך".
במנחה פרקי אבות: פרק ה'
יום ראשון: ל' מנחם אב – ראש חודש. יום שני: א' באלול – ראש חודש
בשמונה עשרה "יעלה ויבא". שכח ולא אמר יעלה ויבוא ואמר ברוך אתה ה' – בערבית אינו חוזר, בשחרית ובמנחה חוזר. חצי הלל. קוראים בתורה בפרשת פנחס ל-4 קרואים.
ראש חודש / המאחר לבית הכנסת בהלל
המאחר לבית הכנסת והציבור עומדים בהלל, יאמר אותו תחילה ואח"כ יתפלל (משנה ברורה תכב, טז). כל זה בתנאי שאמר קודם לכן ברכות התורה, ובתנאי שנותר זמן לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. העומד בפסוקי דזמרה והגיעו ציבור להלל – יפסיק, ויאמר עם הציבור, אבל בלא ברכה (שם במשנה ברורה). המאחר ואמר הלל עם הציבור, ואחר כך נזדמן לו מנין שבו התפלל, רשאי לומר שוב הלל בלא ברכה.
למוסף – חולצים התפילין (שולחן ערוך תכג, ד. משנה ברורה כה, נט), אבל יעשו זאת לאחר אמירת קדיש שליח ציבור לפני מוסף (כדעת האר"י, כדי להשלים 4 קדישים בתפילין).
שכח ולא הוריד התפילין והתחיל מוסף – לא יחלצן (משנה ברורה כה, סא).
אלול
מתחילים לתקוע בשופר בא' באלול בבחינת "עורו ישנים משנתכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". תוקעים עד ערב ראש השנה. מתחילים גם לומר "לדוד ה' אורי וישעי", וזאת עד שמיני עצרת. בני עדות ספרד מתחילים לומר כל בקר סליחות.
אמירת סליחות
בקהילות הספרדים מתחילים לומר "סליחות" מראשית חודש אלול, מחצות הלילה או מלפני אשמורת הבוקר עד אור הבוקר, חוץ מימי שבת וראש חודש, שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חודש. בקהילות האשכנזים מתחילים באמירת "סליחות" במוצאי השבת של השבוע שלפני ראש השנה, אבל אם חל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' בשבוע, ולא נשארו לפחות ארבעה ימי "סליחות", מתחילים את אמירתן למוצאי שבת של השבוע שלפני זה. מנהג הסליחות של האשכנזים להתחיל את אמירת סליחות ביום בריאת העולם - כ"ה באלול.
בכל העדות ממשיכים באמירת "סליחות" עד ליום כיפור. מסורת היא, שאמירת הסליחות באשמורת הבוקר רצויה ביותר, כי עת זו היא "עת רצון" והקב"ה קרוב אז לכל קוראיו.
בעדות הספרדים קמים כל יום בשעה שתיים לפנות בוקר לאמירת ה"סליחות". לפי ה"זוהר" מתעוררים כוחות הרע משעת "מנחה" עד חצות, ואילו כוחות הרחמים מתעוררים בחצות הלילה ולפנות בוקר, לכן רצוי לומר "סליחות" מחצות הלילה דווקא או לפנות בוקר.
"רצה" בברכת המזון בסעודה שלישית
השבת פרשת ראה, יחול בו ראש חודש אלול. ידוע שנחלקו הפוסקים (ראשונים ואחרונים) בעניין הזכרת חיוב היום - דהיינו "רצה" - בברכת המזון של סעודה שלישית, היכא שהתחיל את הסעודה בשעת חיוב (ביום) ונמשכה בלילה, ומקור מחלוקתם הוא, האם אזלינן בתר עיקר והתחלת הסעודה וחייב להזכיר "רצה" למרות שמברך בלילה, או דילמא בתר השתא ושעת הברכה, ואם מברך בלילה כבר לא יוכל לומר "רצה". והנה, מרן בשו"ע (סי' קפ"ח ס"י) פוסק שאזלינן בתר עיקר הסעודה, וז"ל: "היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה ",עכ"ל.
"רצה" או "יעלה ויבוא" במוצאי שבת
והנה, יש בדין זה נפקא מינה אם יחול ראש חודש במוצאי שבת ונמשכה סעודתו עד הלילה - אם אזלינן בתר התחלת הסעודה יש לומר "רצה", אבל אין לומר "יעלה ויבוא" למרות שכבר לילה, משום שהתחלת סעודה עיקר, ובשעת התחלת הסעודה לא היה ראש חודש. וכך כותב מרן (שם) וז"ל:" והוא הדין בראש חודש, וחנוכה, ופורים", עכ"ל. ומבאר המשנה ברורה (שם, סקל"ד), וז"ל: "והוא הדין לראש חודש וכו' - ר"ל, דאם אכל בהם ונתאחר הברכת המזון עד הערב, צריך להזכיר, דאזלינן בתר זמן התחלת הסעודה", עכ"ל. ושם (סקל"ג), מפרט המשנה ברורה דיני "יעלה ויבוא" במוצאי שבת שחל בר"ח, וז"ל: "ולפיכך, אף אם חל ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר בברכת המזון של שבת לבד ולא של ראש חודש". ומכל מקום מחלק המשנה ברורה, שדין זה הוא דוקא אם גמר אכילתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם אחרי שירד הלילה, חייב מעיקר הדין להזכיר מעין המאורע, אלא שיש בזה "תרתי דסתרי", שלא יכול להזכיר "רצה" ו"יעלה ויבוא" ביחד, מאחר וכבר לילה מחד, אבל בתחילת הסעודה לא היה ראש חודש מאידך - והוא פוסק שעדיף להזכיר "יעלה ויבוא" שהוא לכל הדעות, מאשר "רצה" שיש בו מחלוקת. וכך הוא כותב: "ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ראש חודש, ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי, דהיאך יאמר "ביום השבת הזה " ואח"כ יאמר "ביום ראש חודש הזה ", דהא ראש חודש הוא ביום א' - אם כן מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע , מה שאין כן בהזכרת שבת, דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת. (ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש, מכל מקום כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ראש חודש , דהוא חיוב לכולי עלמא)", עכ"ל. ובהמשך דבריו מביא המשנה ברורה חולקים שלדעתם יש להזכיר גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא", וז"ל: "וי"א, דאם חל יו"ט או ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר "רצה" וגם "יעלה ויבוא", דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו, ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי, דב"רצה" נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום, ואחר כך כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ראש חודש, ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו".
(ממאמרי הראשל"צ, הרב מרדכי אליהו).
ברכת הלבנה: מליל חמישי ד' באלול עד ליל שני ט"ו באלול.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אוצרות בלב הים
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
עבודת ה' לחופש
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
