פרפראות פרשת נח תשפז | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
נח

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

בס"ד מרחשון תשפ"ז מפטיר רׇנִּי עֲקָרָה (ישעיה נד) פרשת נח עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל בפרשת נח 153 פסוקים = בְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ו ב) האדם שהוא נח במידותיו ודיבורו עם הבריות, הנה בזה יהיה לו חן בעיני הבריות הרבה שהכל יהיו אוהבים אותו. נמצא שהתולדה והפרי הנמשך מן הנח הוא החן, וזהו שאמר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, רוצה לומר מי שהוא טבעו נח עם הבריות, נח אותיות חן, שיהיה לו חן וחסד בעיני הבריות. (אדרת אליהו) נח שבת בגימטריא לשם שמים. (760) (אהבת ישראל) נֹחַ אִישׁ צַדִּיק ס"ת חשק זכה לתקן מדת יסוד. (צמח צדיק) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (ו ט) שאלה – כתיב אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ וכתיב נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, מהי ההדגשה שהיה גם תָּמִים. מה ההבדל ביניהם. ולמה כתוב שהיה אִישׁ. תשובה – צַדִּיק הכוונה בין אדם למקום ורשע הוא להיפך, אבל צַדִּיק תָּמִים משמע שהוא צדיק גם בין אדם לחבירו וסיפר הכתוב דנח היה צַדִּיק תָּמִים שנגמר צדקו בכל הדורות שעברו עליו כי גם היה טוב עם אנשי דורותיו. ולא שהיה טוב המזג בטבעו וא״כ אע״ג שמכ״מ ראוי היה לקבל שכרו בעוה״ז. מכ״מ אינו אלא להגן עליו בדרך הטבע. אבל לא במקום סכנה ושיש ריתחא בעולם כמו בשעת המבול. אבל נח היה טוב לבריות בהתגברות על טבעו ורק לשם ה׳ שידע כי כך הוא רצונו יתברך ומש״ה כדאי היה להיות ניצול בהשגחה פרטית אפילו בעת השטף. (העמק דבר) א"נ נוסף על היותו צַדִּיק סתם, הגיעה דרגתו אף יותר מכך וזכה להיקרא תָּמִים. דאמרו ז"ל (מגילה כט.) אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי מַאן דִּיהִיר בַּעַל מוּם הוּא. התמימות הדרושה לצדיק היא כדי שלא יהיה ח"ו בגדר בעל מום מחמת הגאווה. נח אע"פ שכבר כינה אותו הקב"ה צַדִּיק עם כל זאת עדיין נשאר תָּמִים ממום הגאווה. (בא"ח דרושים) הטעם שכתוב אִישׁ לומר שהיה מעורב עם הבריות ועם כל זה נשאר צַדִּיק תָּמִים. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (ו יג) שאלה – מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. {כתיב וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. פרש"י - כְּתַרְגּוּמוֹ "מִסּוֹף", וְכָל לְשׁוֹן "קֵץ" סוֹף הוּא.}ועוד מאי דכתיב מִפְּנֵיהֶם, הול"ל מהם. ומאי וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ היה צ"ל וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, וידוע שהוא מן הָאָרֶץ. תשובה – שנינו (אבות פ"ה מ"ה) עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו; שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. איוב אמר (איוב כד כ) יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִמָּה עוֹד לֹא יִזָּכֵר וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה. פרש"י - בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה. איוב היה קורא תיגר על אותם שמתו בשלוה תוך עשרה דורות ולא ראו פורענות של כלום, ורק הדור האחרון סבלו עוונות כולם. אמנם התירוץ לזה הוא שכשנגזרה הגזרה של המבול על הדור האחרון נמחו גם המתים שכבר מתו, ובוודאי שהביא עליהם עונש אחר מיתתם כאילו היו בחיים, כי אין מעצור לה' להיפרע מן הרשעים בין בחייהם בין במותם, ואמרו ז"ל (יבמות סג:) בַּעֲוֹן חַיִּים — מֵתִים מִתְחַטְּטִין שֶׁנֶּאֱמַר (שמ"א יב) וְהָיְתָה יַד יְ-הֹוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם. פירש הרד"ק דהיינו המתים שהיו ממרים. וזהו שכתוב קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כי הקצבה של אריכות אפים שלי הוא עד עשרה דורות, וכבר הגיעו עשרה דורות, לפי שאין אלו שבדורך לבד רשעים אלא מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס כבר מִפְּנֵיהֶם, לשון קודם, כלומר מקודם של אלו מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. (צמח דוד) חָמָס בגימטריא מֵי נֹחַ ובגימטריא גֵּיהִנֹּם (108), כלומר שהרתיח כל טיפה וטיפה לתוך גֵּיהִנֹּם. (הרא"ש) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (ו כא) שאלה – כתיב קַח לְךָ מִכׇּל מַאֲכָל ולכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. תשובה – אמרו ז"ל (חולין קכט(: לענין קבלת טומאת אוכלים אוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים – קָרוּי אוֹכֶל, אוֹכֶל שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים – אֵין קָרוּי אוֹכֶל. ורק לבהמת הפקר מותר דלא נהנה ולא מידי רק הכא מזונתן עליך שחייבים לזונם. ולכן בעי דווקא מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל שתוכל להאכילן לא איסור הנאה. (משך חכמה) א"נ קַח לְךָ כלומר לך למאכל הוא מאכל אדם, ואשר יאכל גם כן ליתר בעלי חיים ובזכות מה שאֲשֶׁר יֵאָכֵל לבעלי חיים שוְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, שאתה משתדל עליהם, תזכה גם אתה שיתקיים זה וזה, באופן שיהיה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה, שגם מאכלך יתקיים. (אלשיך) לְךָ משמע משלך לא משל אחרים, כדרך וּלְקַחְתֶּם לָכֶם משלכם הנאמר בד' מינים. כדי שלא יחשוב נח הרי היום או מחר ימותו כולם וממונם כלה סד"א שמותר ליקח משלהם ת"ל קַח לְךָ משלך דווקא, להגדיל הנס אע"פ שכפי הטבע לא יספיק כי אם לך לבד שהרי ודאי לא היה לנח מותרות, מ"מ על צד הנס ישלח ה' אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאׇכְלָה. (כלי יקר) מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. לפי שבמעשה בראשית נאמרו ג' ברכות ג' ימים זה אחר זה, ביום ה' ברכה לדגים וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ, ביום ו' ברכה לאדם וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, ביום ז' ברכה לשבת וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. הנה בששת ימי המעשה יש ל"ט מלאכות, אשר נתהוו בעולם על ידי ל"ט קללות שנתקללו על ידי חטא אדם הראשון בפיתוי הנחש הקדמוני. כדאמרינן (תיקו"ז פה.) אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חַד אִינוּן לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חַד בְּשַׁבָּת, וְאִינוּן עֲשָׂרָה דְלָקָה אָדָם וַעֲשָׂרָה לְחַוָּה וַעֲשָׂרָה לְנָחָשׁ וְתִשְׁעָה לְאַרְעָא, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵין לוֹקִין בְּשַׁבָּת, דְּאִלֵּין מְלָאכוֹת אִינוּן חֲשִׁיבִין לְיִשְׂרָאֵל לָקֳבֵל מַלְקִיּוֹת. ביום השבת אנו מצווים לשבות מן ל"ט מלאכות, והוא יום ברכה. על כן האדם הישראלי המבורך, האוכל דגים המבורכים, לכבוד יום השבת המבורך, הנה הוא ברכה משולשת, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק (קהלת ד יב). וסימנך בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי (תהלים כג ב) דֶּשֶׁא ראשי תיבות דגים שבת אדם. (בני יששכר אדר מאמר ד אות ב) כתב הכף החיים - גם בכל שלש סעודות צריך לאכול דגים כמו שכתב הבאר היטב סימן רמ"ב ס"ק א', ובספר גדי מקולס כתב, דמי שאינו אוכל דגים בשבת הוא בא בגלגול, וכתב בספר מחזיק ברכה סימן רע"א משם רש"ל, דטפי עדיף לאכול דגים בסעודה שניה ביום ולא בלילה להורות דכבוד יום עדיף. והזריז במצוות כה יעשה, דישלש הדגים דיהיה לכל סעודה. (כף החיים סימן לו נו) בגמרא (שבת קיח :) כׇּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז): וְהִתְעַנַּג עַל יְ-הֹוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ישעיה נח) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוֹנֶג שַׁבָּת. בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין. כתב בספר אור הישר מצוה גדולה הוא לקנות דגים לכבוד שבת לכל ג' סעודות בפרט בסעודה שלישית וראיתי שאין לאכול דג בחול באומרו אין בחול כח להעלות הניצוצות רק הכל בזכות שבת. בספר דברי אמת (מטות) כתב דבשבת מצוה לאכול דווקא דגים גדולים, כי דג מרמז לעולם היותר גבוה דהוא העינא פקיחא עינא דלא ניים ונטיר תדירא כמו דכתיב (תהלים קכא) הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. (טעמי המנהגים ש"ה) מה הטעם שאמרו רז"ל 'כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת, נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ'. לפי שהיא מדה כנגד מדה דשומר שבת במעשה ודבור אין נחשב בזה מענג את השבת, כי בזה האדם חייב מן הדין ואין עונג אלא במותרות, לכן השומר שבת גם בהרהור זה נקרא מענג שבת, דהרהור אינו אסור מן הדין ואין עונג אלא במותרות, ולכן מדה כנגד מדה נוֹתְנִין לוֹ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, דשמירתו בהרהור הוא בלב. (בן יהוידע - שבת קיח:) כתב רבי יעקב רקח - רמזו ז"ל, 'כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג', כי יום ד"ג היינו שבת, כי ד"ג עולה ז', ניצול מד"ג, מדין גהינם.(שולחן לחם הפנים רמב) כתיב (ז כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל דָּגִים שֶׁבַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״ – וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם. (סנהדרין קח. זבחים קיג:) כי לא נגזרה גזירה על הדגים שבים, כי אינם עם בני אדם ביבשה, גם לא השחיתו את דרכם על דעת חז"ל. (מחוקקי יהודה קרני אור זבחים שם) דדגים אינן נזקקין לשאינן מינן. (תורה תמימה) כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אבל לא דגים, לפיכך לא נגזרה גזירה על הדגים שבים, היינו דכתיב מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. (החזקוני) טעם נוסף - כדי להורות שאין אש גיהנם שולט בשבת כמו"כ הדגים לא שלט בהם אש הפורענות של המבול שנדונו ברותחין. (בן יהוידע שם) וּבְכׇל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. (ט ב) נִתָּנוּ בגימטריא לוייתן (506) רמז שעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן (בב"ב עה.) (שפתי כהן) הטעם שקוראים לה סְעוּדַת לִוְיָתָן, כי סְעוּדָה היא אותיות 'סוד ע"ה' ראשי תיבות עֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן (בראשית ב, ט) כי באכילה זו ישיגו סוד עץ החיים אשר בתוך הגן אשר לא זכה אליו אדם הראשון. (בן יהוידע – בב"ב עה.) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכׇּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים וַיִּסְגֹּר יְ-הֹוָה בַּעֲדוֹ. (ז טז) מדרש פליאה – ואף תיבתו של נח במידת הרחמים ומדת הדין נעשית, צא ולמד ממדותיה. והוא תמוה. הביאור בזה – ידוע דשם י"ה לבדו הוא בחינת דין, והשם בשלימות כשיתחברו י"ה ו"ה הוא רחמים, וזהו וַיִּסְגֹּר יְ-הֹוָה רוצה לומר נסגר ונתחבר שם השם י"ה ו"ה בַּעֲדוֹ רוצה לומר בשבילו, כדי שיהיה לו רחמים וינצל. א"נ על דרך שכתב 'מגלה עמוקות', שהתיבה היתה אורכה ש' ורחבה נ' וקומתה ל', סה"כ ש"ף כמספר שם 'הוי-ה' ושם 'אדנ-י' בהכאה כזה: יו"ד פעם א'. ה' פעם ד'. ו' פעם נ'. ה' פעם יו"ד. סך הכל גימטריא 'שף', פעולת 'הכאה' פירושה הכפלת האותיות המקבילות של שני השמות זו בזו (האות הראשונה של הוי-ה כפול האות הראשונה של אדנ-י, השנייה כפול השנייה, וכן הלאה) 10 + 20 + 300 + 50 = 380בגימטריא 'שף', ועם הכולל וד' אותיות בגימטריא 'שכינה'. ע"כ. וַיִּסְגֹּר יְ-הֹוָה בַּעֲדוֹ רוצה לומר נתחבר שם 'הוי-ה' ושם 'אדנ-י' בהכאה כנזכר. (אדרת אליהו) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. (ח ז) שאלה – למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם. ועוד קשה מנין היה רשות לנח להוציאם מן התיבה לפני זמן היציאה לכולם בדבר ה'. תשובה – עורב ויונה הללו לא היו מן הזוגות שנכנסו להחיות זרע בדבר ה', אלא בשביל שהיה נח לפני מי המבול כאחד מן השרים שמנהגם היה גם אז לגדל עורבים ויונים (כדאיתא שבת קכח.) ונכנסו גם המה לתיבה במאמר ה' בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, והיה מנהג העורב הגדל בבית שלא לשלחו במרחקים, משא"כ יונה זה דרכו להתלמד לכך לשאת מכתבים למרחוק ולהביא בחזרה איזה דבר בפיה, ע"כ כששלח נח את העורב ובראותו מים סביב התיבה לא הלך למרחוק אלא יצא ושוב כמה פעמים סמוך לתיבה, משא"כ היונה המלומדת להביא דבר שליחות גם מרחוק כתיב בה וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ דמשמעו שתתרחק מחברתו כי תעוף גם למרחוק. (העמק דבר) שאלה – איך שלח יונה את העורב והיונה לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מאחר ולא היה אורה בעולם שהרי לא שמשו המזלות היינו חמה לבנה וכוכבים. תשובה – אע"ג שלא שמשו המזלות מכל מקום היה אור וראיה לדבר (ח ה) נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. ובמדרש (ב"ר לג ד) איתא ששימשו אלא שלא היה רישומן ניכר. (החזקוני) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה. (ט כ-כא) שאלה – כיצד שתה נח מהיין ולא עבר על איסור ערלה. כתיב (ז ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה פרש"י - הָעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. לָמַדְנוּ שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה. וכן בירושלמי - ר' אבא בריה דרבי פפי ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי הגה נח תורה מתוך תורה, אמר: כבר נאמר לי כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין ? לקרבנות. (מגילה א יא) תשובה – איתא במדרש (תנחומא נח כ) אמר ר' חייא בר אבא בו ביום שנטעה, בו ביום הפריחה, בו ביום עשתה פרי, בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה, שנאמר (ט כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה. (וכן במד"ר לו ד) אם כן מעשה ניסים הוא ואינו חייב בערלה. א"נ שנינו (ערלה ל ב) הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. נח נטע לרבים וסבר כרבי יהודה שפטור. (מהרי"ל דסקין) א"נ לפי שהכניס הזמורות לתיבה עם גוש עפר שיכול להתקיים בו ובאופן כזה אינו צריך למנות משעת הנטיעה השניה. א"נ סבר דזיעא בעלמא הוא ופטור מערלה כמו שמצינו לאדם הראשון שטעה בזה, כדאיתא במדרש (ב"ר פי"ט) רבי יהודה בר אילעאי אמר: ענבים היו, דכתיב (דברים לב) עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם. סחטה ענבים ונתנה לו. (טעמא דקרא) עוד י"ל דס"ל בכרם רבעי שאין ערלה נוהגת אלא בכרם שלם אבל באילן אחד אינו נוהג. (מעדני אשר ע"פ רש"י סוטה מג:) עוד י"ל כתיב (ח ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט. תרגום יונתן - וּנְחַת תֵּיבוּתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְנִיסָן בְּשֶׁבְסְרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא עַל טַוְורֵי דְקַדְרוֹן שׁוּם טַוְורָא חַד קַרְדַנְיָא וְשׁוּם טַוְורָא חַד אַרְמִינְיָא וְתַּמָן מִתְבַּנְיָא קַרְתָּא דְאַרְמַנְיָא בְּאַרְעָא מַדִינְחָא. כתב המלבי"ם - אחר שעמדה התיבה על הר קטן סמוך לבבל ששם הארץ שפלה. ובמדרש (ילקו"ש) - וְהָיָה הָמָן מְבַקֵּשׁ קוֹרָה שֶׁל חַמִשִּׁים אַמָּה וְלֹא מְצָאָהּ אֶלָּא קוֹרָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ, שֶׁהָיָה בְּנוֹ פַּרְשַׁנְדָתָא הֶגְמוֹן בְּקַדְרוֹנְיָא, וְנָטַל נֶסֶר אֶחָד מִתֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ, שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכָּרוֹן לָעוֹלָם שֶׁיֵּדְעוּ דּוֹרוֹת עוֹלָם שֶׁהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. ואם כן הנטיעה היתה במקום בו נחה התיבה בחו"ל לפיכך אין נוהג בה ערלה. (מילי דאבות אות ל"ו) וַיְהִי כׇל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. (יא א) פרש"י - לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. תרגום יונתן - בְּלִישָׁן קוּדְשָׁא הֲווֹ מְמַלְלִין דְאִתְבָּרַיָא בֵּיה עַלְמָא מִן שֵׁרוּיָא. שאלה – והא לעיל כתיב (י כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. משמע שהיו חלוקים בלשונם והיו להם כמה לשונות. תשובה – שפה אחת ופה אחד היה לכולם, שכולם היו יודעים שבעים לשון. (מושב זקנים) עד דור ההפלגה אע"פ שלשון הקודש היה לשון כללי לכל העולם בכל זאת היו לשונות מיוחדות קבועות לכל אומה ואומה, וכמו שנמצא דוגמא לזה בזה"ז, שלשון המדינה שומעים כל בני המדינה, ולבד זה כל אומה שבמדינה יש לה לשון קבוע לעצמה, ואך כשהחלו לעסוק בבנין והיו צריכים שיבינו איש את לשון אחיו בכל העולם הסכימו ביניהם שיהיו מדברים רק בלה"ק שכל העולם היו שומעים אותו, וענין בלבול הלשונות היה שהשכיח הקב"ה מהם את לשון הקודש ושבה כל אומה לדבר בשפתה המיוחדת לה, וממילא לא שמעו איש את שפת רעהו, ולכן חדלו לבנות מה שהתחילו. (תורה תמימה) א"נ כוונת הכתוב לומר שהיו שווים זה לזה באופן הוצאת הקולות על ידי כלי הדיבור. (אברבנאל) וַיָּמׇת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים. (יא כח) פרש"י - וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לח,יג): יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל יְדֵי אָבִיו מֵת, שֶׁקָּבַל תֶּרַח עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שֶׁכִּתֵּת אֶת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְהָרָן יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ. וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם אָמְרוּ לוֹ לְהָרָן: מִשֶּׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם הָרָן: מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי! הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ 'אוּר כַּשְׂדִים'. שאלה – למה לא פרסמה התורה את קידוש השם שמסר אברהם אבינו את עצמו בְּאוּר כַּשְׂדִּים וניצול. כדכתיב בדניאל (פרק ג) אמר נבוכדנצר בָּרוּךְ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְהִצִּיל אֶת עֲבָדָיו אֲשֶׁר בָּטְחוּ עָלָיו. וּדְבַר הַמֶּלֶךְ שִׁנּוּ וְנָתְנוּ אֶת גּוּפָם, שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ וְלֹא יִסְגְּדוּ לְכָל אֱלוֹהַּ, אֶלָּא לֵאלֹהֵיהֶם. תשובה – לא רצתה התורה לכתוב מעשה אברהם אבינו שלא ילמדו ממנו הדורות אחריו לעשות כמעשהו, שהלך בבחירתו וכתת כל הצלמים, ומי הכריחו לזה. אבל דניאל היה מוכרח לקדש השם. ומה שעשה אברהם אבינו היה הוראת שעה, כי הדור היה צריך לכך. (אוצרות השל"ה) שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל

רבנים שונים

לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ד משנה ד-ה
ג שבט תשפ"ב
מידות
שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ב'
י"א טבת תשע"ז
י"א טבת תשע"ז
גרים
הגיורים המקילים באמריקה
הרב מאור קיים והרב דוד שץ
אב תשפ"ב
לימוד יומי במשנה
מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
ט שבט תשפ"ב

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת שלח
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש שלח
רבנים שונים | סיון תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ואתחנן
רבנים שונים | אב תשפ"ה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

45 דק'
נושאים שונים
יסודות בדיני היתר עגונות
הרב נועם דביר מייזלס | אדר תש"פ
45 דק'
נושאים שונים
יסודות בדיני היתר עגונות
הרב נועם דביר מייזלס | אדר תש"פ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ה
הרב אלי סטפנסקי | ב' חשוון תשפ"ז
44 דק'
מצוות ישוב הארץ
האם מברכים "מציב גבול אלמנה" בימינו?
הלכה למעשה
הרב משה בר ציון | כ"ד תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד דודקביץ'
הרב ש. יוסף וייצן
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב יוסף צבי רימון
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרה"ג דוב ליאור
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב משה אליה

47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז
42 דק'
מידות הראי"ה
תורת המידות באור הגאולה
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק בהקדמתו של הרב צבי יהודה לספר המידות, ומברר מדוע עבודת המידות בימינו צריכה להתחדש ולהתאים את עצמה למציאות הגאולה והחזרה לארץ ישראל. מתוך כך מודגש ההבדל בין עבודת המידות המצומצמת של ימי הגלות לבין תיקון הנפש והמעשים הנובע מעוצמת הקדושה והאור האלוקי המתגלה בארץ.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ה
הרב אלי סטפנסקי | ב' חשוון תשפ"ז
שיעורים בספר יהושע
חזק ואמץ: שליחות המרגלים ביריחו
יהושע פרקים א' - ב'
הביטוי "חזק ואמץ" נאמר ליהושוע שלוש פעמים בפרק א' ופעמיים בספר דברים, בעוד שבשאר התנ"ך הביטוי הזה כמעט ולא מצוי! למה נאמר ביטוי זה ליהושוע כל כך הרבה פעמים? למה יהושוע שולח מרגלים? הוא לא יודע שבימיו זה לא הלך? ואם המרגלים ששלח יהושוע היו צדיקים, למה הם הולכים לבית אשה זונה? ובמה הם מסרו את נפשם בשליחותם?
הרב עידו יעקובי | ב' חשוון תשפ"ז
44 דק'
מצוות ישוב הארץ
האם מברכים "מציב גבול אלמנה" בימינו?
הלכה למעשה
שיעור הלכתי מרתק ומרחיב דעת מפי הרב משה בר ציון שליט"א, העוסק בסוגיית ברכת הראייה "ברוך מציב גבול אלמנה" על בתי ישראל ביישובם. האם הברכה מיועדת לבתי כנסת, האם היא תלויה בזמן בית המקדש, ומהו להלכה למעשה ביישובים החדשים בארץ ישראל? צפו בשיעור המלא והעמיקו בשיטות הראשונים והאחרונים (הרי"ף, רש"י, הבית יוסף, השולחן ערוך, המשנה ברורה ופסיקות גדולי הדורות).
הרב משה בר ציון | כ"ד תשרי תשפ"ז
44 דק'
בראשית
התורה כשורש המציאות והאדם
שיחת מוצ"ש פרשת בראשית
השיעור עוסק במעמדה של התורה כמקור וכסדר הבריאה כולה, וביכולתה הייחודית של חוכמת הקודש לרומם ולשנות את האדם העוסק בה. מתוך כך, מודגשת חשיבות הנאמנות לעצמיות הפנימית והטהורה של האדם, מבלי להיגרר אחר השפעות זרות ומחטיאות.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ח תשרי תשפ"ז
כינוסי אברכים
כינוס אברכים - ראש חודש חשוון תשפ"ז
שיח פוליטי ענייני וכף זכות | פעילות בחירות מול ביטול תורה | שלילת פילוגים ושאיפה לאחדות המחנה | שילוב קומת המעשה וקומת הרוח | יחס למחלוקת עם הציבור החרדי | אי-הבעת תמיכה במפלגה מסוימת | תכונות מנהיג ציבור ואידיאליזם | ביטחון עצמי בעבודת השם | משמעות הצבעת האצבע בשיר | מצוות תוכחה ואהבת ביקורת | חשיבות לימוד תורה ברציפות.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' חשוון תשפ"ז
26 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ד
הרב אלי סטפנסקי | א' חשוון תשפ"ז
35 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ג
הרב אלי סטפנסקי | ל' תשרי תשפ"ז
24 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ב
הרב אלי סטפנסקי | כ"ט תשרי תשפ"ז
26 דק'
בכורות
בכורות דף כ"א
הרב אלי סטפנסקי | כ"ח תשרי תשפ"ז
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת בראשית תשפז – איך מציינים אזכרה לטבח？
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – בראשית
עלון מספר 621
עלון מספר 621
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז