ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.
כאשר התורה מצמידה למילה 'יום' מילה נוספת הרי בזה היא מלמדת את מהותו של אותו היום. אם כן יוצא שהתרועה אינה רק מצווה ביום אלא היא מהותו של יום. בתרועה עצמה, באותו הצליל, יש אפשרות לאחד משני ביטויים: תרועה מלשון שבירה, כאב וקושי1. או מלשון הריעו לה' כל הארץ וזהו לשון הרמת קול של שמחה.
במשמעות הכפולה במילה 'תרועה' טמון רעיון עמוק אותו למדונו חז"ל, והוא שראש השנה הוא יום דין מחד (השייך למושג השבירה) ויום המלכת ה' מאידך (השייך להרמת קול בשמחה). על פניו, מהות שונה – מלווה בתחושה שונה, יום הדין מלא ביראה ואילו יום המלכה מלא בשמחה. כיצד אפשר ששתי ההרגשות ישמשו יחד?
ונראה שההסבר הוא שאין אלו מהויות סותרות כלל אלא משלימות.
המלכת השם
בכדי להבין את ההשלמה בין הצדדים השונים נברר תחילה: מהי בעצם המלכת ה'?
ההמלכה היא הסכמה נפשית לקבלת מרותו יתברך. ההמלכה כוללת כמה עניינים שונים וכמו שנפרט:
א. ראשית, בירור והבנה של אמיתיות המציאות של שליטת הקב"ה בעולמו, וכיוונה של הבריאה אל הטוב השלם.
ב. הפנמה עד כדי תחושת הקיום היסודית שכל הוויתנו וקיומנו תלויים בו, וממילא טובתינו היא דווקא בהתחברות אליו יתברך – וזאת ע"י עשיית דברו.
ג. נכונות מלאה לקיום רצונו, היינו עשיית המצוות והמנעות מאיסורים.
ד. קבלת הנהגתו בלב שלם, וכמו שאמרו חז"ל שלא יהיה לבך חלוק על המקום.
ביחס לחלק הרביעי כתב השם משמואל (ר"ה, שנה תרע"ב):
בגמרא ואמרו לפני בר"ה וכו' מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. נראה הפירוש שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ויבטלו דעתם ורצונם רצון הש"י, היינו שכל מה שבא מהש"י הן שבט הן לחסד יהיה נוח ומקובל ורצוי להם כמו שאמר דוד המע"ה (תהילים נו) באלוהים אהלל דבר בה' אהלל דבר שפרש"י בין שיתנהג עמי במדת הרחמים בין שיתנהג עמי ח"ו במידת הדין בין כך ובין כך אהלל דבר. ובמדרש איכה כל מה דאהני לך אהני לי, זה מעורר את הרצון הנעלם שבחר בישראל להיות לו לעם ולמלוך עליהם, וזה הוא רחמים גמורים, וממילא נמתקין כל הדינים ונהפך הכל לרחמים.
ארבעת עניינים אלו אינם בהכרח כרונולוגיים אלא משמשים במקביל זה לזה. ביטוי עליון ביותר של קבלת על מלכות שמים הוא ביטול הרצון האישי הנמוך בתוך הרצון האלוהי המרומם ומטיב לכל. ביטול זה הוא כביטול של איסור והיתר, בטל ברוב עד ש'איסור נהפך להיתר'2.
עול מלכות שמים בשלמות
כאמור בהמלכת ה' יש מדרגות רבות, זו למעלה מזו. ככל שעניינה בהיר יותר לאדם, אזי הוא משמח מחד ומיַרא מאידך. משמח משום שהאדם חי את הטבע הראוי לו3. ומירא משום שהעמידה מול מקור החיים כולם, היא דבר מהמם בעוצמתו. אלא, שבדרך כלל, הידיעות הללו נשארות מעורפלות במידת מה, וגם הברורות שבהן הינן בבחינת 'וידעת היום' וחסר בהן 'והשבות אל לבבך'.
המלכת ה' יכולה להתבטא באופן כללי: 'אני רוצה שמלכות ה' תופיע בעולם'. אמירה זו חשובה מאד, אך היא יכולה להשאר רחוקה מאד מהאדם. הוא יכול לחשוב 'שהתורה תוביל ותדריך את המציאות', אך את עבודתו האישית יכול לשכוח מרוב שאיפה אל הכלליות.
מאידך, יתכן מהלך הפוך בו האדם מאד מרוכז בהכוונת כוחותיו לרצון ה' הוא עובד ומזכך את אישיותו לכדי מצב בו מעשיו, מחשבותיו, שמיעתו, ראייתו וכל חושיו, יפנו באופן טבעי אל הטוב על פי התורה (ראה שפת אמת ליקוטים, לך-לך מהד' אור עציון עמוד סט). מהלך זה כמובן חיובי, ובלבד שהאדם ידע שה' הוא מלך על כל הארץ, ולא רק במובן הדרשני 'אדם הוא עולם קטן', אלא כפשוטו.
עניינה של הבריאה לגלות את כבוד ה' בצורה רחבה ושלימה המקיפה אנשים פרטיים ואף עמים שלמים ודורות רבים..
ככל שאדם גדול יותר כך מלכות ה', התבטלות לרצונו, ההזדהות עם רצונו באה לידי ביטוי עם יותר ויותר חלקים מאישיותו. עד כדי מצב בו האיברים החומריים מכוונים לרצון ה', וכמו שמופיע בדברי חז"ל על דוד המלך (ויקרא רבה לה ,א):
אם בחקותי תלכו, הה"ד (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך.
מגדולי האומה, אבותינו והצדיקים שבמלכי ישראל, למדנו אף מדריגה גבוהה יותר של האישיות והיא פיתוח הרצון לראות עולם שלם מתוקן במלכות שדי, להזדהות עם רעיון זה ובמידת האפשר לפעול להגשמתו דרך ביסוס וחיזוק מלכות ישראל.
דוגמא לביטוי של הופעה שלימה של קבלת עול מלכות שמים מצאנו אצל אברהם אבינו. מחד מלמדים אותנו חז"ל (נדרים לב, ב) "המליכו הקב"ה לאברהם על רמ"ח אבריו". היינו שכל אבר מאיבריו היה משרת את הרצון האלוהי. ומאידך מלמדים אותנו רבותינו על הפעילות של אברהם בהפצת אור האמונה בעולם כולו (רמב"ם הל' עבודה זרה א, ג):
והתחיל [אברהם] לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וכו'.
וגילו ברעדה
וכעת נשוב לעיון במהותו של יום הדין, יום ראש השנה.
בראש השנה שהוא יום המלכת ה' – יש דין, כדי לראות כיצד כל אחד נוטל חלק במהלך הכללי של הופעת ה' בעולם, והאם מיצה את כוחותיו כנדרש מתפקידו.
ממילא יוצא, שהדין הוא בעצם גם כן מחסדו יתברך, בכדי להשאיר עולם מתוקן יש צורך לסלק את הקלקולים. ואף שיתכן והיחיד יפגע ממידת הדין, כיון שכל אחד קשור לכלל שמעליו, הוא מושפע לטובה מהטוב הכללי.
הדין, היראה - איננה דבר שלילי, היא דבר מעצים אם מבינים אותה נכון, ובעיקר ככל שההבנה המדוייקת מתיישבת בנפש. השבה נפשית זו איננה דבר קל כלל, אלא עבודה הדורשת התבוננות והעמקה ההולכים ומשתנים עם מהלך החיים. וכל חד לפום דרגא דיליה.
התבוננות בדין מייראת ובמקביל ההתבוננות במגמת הדין משמחת. לכן, תחושות אלו יכולות להיות מקבילות במהלך היום, זמנים כאלו וזמנים כאלו.
וכך אומר הרמב"ם באופן כללי ביחס למצוות יראת ה' ואהבתו (יסודי התורה ב, ב) 4:
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
^ 1.
עיין בירמיהו כב, כב; במצודות ציון שם שכתב: "תרעה - ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל(תהלים ב)".^ 2.
ראה ברכות יג, א; ועיין באריכות בנפש החיים ד, ד על חיוב העול שיקדים לעשיית המצוות.^ 3.
ראה מוסר אביך, שמחה וטוב לבב; ולהלן מאמר 'הכנה לקבלת התורה'^ 4.
ראה גם בספר העיקרים ג, לג באריכות בעניין שילוב מידות היראה והשמחה בעבודת ה'.
עיין בירמיהו כב, כב; במצודות ציון שם שכתב: "תרעה - ענין שבירה כמו תרועם בשבט ברזל(תהלים ב)".^ 2.
ראה ברכות יג, א; ועיין באריכות בנפש החיים ד, ד על חיוב העול שיקדים לעשיית המצוות.^ 3.
ראה מוסר אביך, שמחה וטוב לבב; ולהלן מאמר 'הכנה לקבלת התורה'^ 4.
ראה גם בספר העיקרים ג, לג באריכות בעניין שילוב מידות היראה והשמחה בעבודת ה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
