ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
למדנו על איסור חרישה, וראינו שיש בדבר מח' ראשונים בתוקפו האם הוא מדאורייתא או מדרבנן. וכן ראינו שיש סוגים שונים של חרישה. מכאן נעבור למלאכת קרקע נוספת שאינה מפורשת בתורה – נטיעה.
התורה כותבת במפורש רק ארבע מלאכות:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:
ואכן בגמרא (מו"ק ג, א) אומר רבא שרק מלאכות אלו הנקראות 'אבות' הינן אסורות מדאורייתא, וכל שאר המלאכות הנקראות 'תולדות' אסורות הן מדרבנן.
מאידך מהגמרא בגיטין (נג, ב) עולה שנטיעה אסורה מדאורייתא. וכך אומרת שם הגמרא:
הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; רבי יהודה אומר: בשביעית, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשבת, בין בשוגג בין במזיד - יעקר! ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות.
הרי לן השוואה ברורה בגמרא בין שבת לשביעית כאשר הנחת היסוד היא ששניהם אסורים מדאורייתא! והחילוק ביניהם הוא בשכיחות של עוברי העבירה. אם כן מהו תוקפו של איסור נטיעה בשביעית?
שיטת הרמב"ם
כתב הרמב"ם (שו"י א, ד):
כיצד החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.
הנה, פסק הרמב"ם שהנטיעה אסורה מדרבנן, וכפשט הגמרא שכל שאינו מ'אבות' הרי איסורו דרבנן. וכן כתב מנחת חינוך (שכז) בדעת הרמב"ם. אמנם בחזו"א (יז, כ בפסקה השניה) כ' שיתכן ואף לרמב"ם איסור נטיעה הוא מדאורייתא, אך העונש של מכת מרדות הוא מדבריהם משום שאיסור נטיעה נלמד מק"ו, ואין עונשין מן הדין. וכדעתו כתב דרך אמונה וראה שם בביאור הלכה באריכות, ובסופו כותב שדבר שיש לו עיקר מדאורייתא הרי דינו כדאורייתא אע"פ שמבחינה צרופה אינו.
אולי אפשר למצוא סמך לדברי הרמב"ם מהמשנה (ב, ו) המונה את נטיעה יחד עם הברכה והרכבה שהם ודאי דרבנן, ובפרט שכל המלאכות המדוברות במשניות הקודמות עוסקות במלאכות דרבנן.
שיטת ר"ש
לעומתו, הר"ש סובר שנטיעה היא דאורייתא, וכפי שעולה מגיטין, ומה שלא נכתב במפורש הוא משום שאין צורך בזה. וז"ל (על משנה הנ"ל ב, ו):
דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (עג, ב) דזומר חייב משום נוטע
דהיינו אין צורך לכתוב במפורש את איסור נטיעה בשביעית כיון שהוא מובן בלאו מתוך איסור זריעה, ששניהם אותו העקרון. בשניהם מניחים בקרקע את השלב הראשוני לגדילה של הצמח. ואם זמירה אוסרת התורה שהיא רק הוספת צמיחה, כ"ש שנטיעה שהיא עצם הצמיחה, התחלתה, תהיה אסורה.
אך מהריט"ץ (שו"ת מהריט"ץ החדשות קעו) דחה זאת ואמר שזריעה היא לשנת השמיטה עצמה ולכן נאסרה, וכמוה היא הזמירה שמועילה לצמיחה מיידית. משא"כ בנטיעה, שבכל מקרה מועילה רק לאחר השביעית, ולאחר סיום שנות ערלה, ולכן מותרת מדין תורה.
אך אם כן, כיצד יתרץ את הגמרא המפורשת בגיטין האומרת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא?
המנחת חינוך הנ"ל כותב ביחס לקושיא זו:
אין זה תמיה כ"כ די"ל דהש"ס שם אזיל למ"ד נוטע דאורייתא ולהלכה אינו כן.
דהיינו הסוגיא שם דנה אליבא דאביי, דס"ל שכל המלאכות בשביעית, כולל התולדות, אסורות מדאורייתא. אך לדידן דקיי"ל כרבא שרק אבות אסורות, נטיעה היא מדרבנן. ע"כ. אך לכאורה זה קשה שסתמא דגמרא תדון דלא כהלכתא.
תירוץ נוסף מצאנו בדברי הרב זצ"ל (מבוא לש"ה ד ד"ה אלא; קונ"א ו). שם הרב מחלק בין זריעה לנטיעה באופן שונה מהמחשבה הראשונה. בדר"כ משייכים זריעה לגרעיני ירקות ותבואה ואת הנטיעה לאילנות. אך דבר זה לא עולה בקנה אחד עם כמה מקומות בש"ס.
רואים מלשון חז"ל בכמה מקומות שזריעה שייכת גם באילנות כגון בהלכות כלאים דקיי"ל כרבי יאשיה דאמר: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד (קידושין לט, א) והרי חרצן הוא זרע של אילן (גפן) ואעפ"כ נקרא זריעה. ומאידך, ביחס לירקות אומרת המשנה במעשרות (ה, ב) "העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו", והרי שקראו להטמנת הירק 'נטיעה'.
אומר הרב שעיקר החילוק הוא לא בין מיני הצמחים אלא בין שלבי הגידול. הטמנת זרעים בקרקע וכיסויים נחשבת לזריעה אפילו כאשר מדובר בזרעי אילן, והיא הנטיעה [גידול האילנות] האסורה מדאורייתא. אך הטמנה אילנות צעירים בקרקע ואפילו של שתילי ירקות שכבר התפתחו יותר מזרעונים, לא נקראת זריעה אלא נטיעה, והיא הנטיעה האסורה מדרבנן.
ונפק"מ תהיה ביחס לתוקף האיסור בצמחים שנזרעים תחילה באדנית וכד', ולאחר זמן שכבר הוציאו שורשים עוברים לכלי גדול ומרווח יותר. הזריעה הראשונה אסורה מדאורייתא, ואילו השניה מדרבנן.
ומכאן נשוב אל הגמרא בגיטין. הגמרא דנה באופן כללי וסתמי 'בנוטע בשביעית' ולא חילקה בין אילנות לירקות, בין ייחורים לגרעינים, ועל הוא כולל כל הסוגים והוי דאורייתא. וממילא לא קשה על הרמב"ם, ונוטע אילן ממש הוי דרבנן.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
