ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
סוגייתנו עוסקת בבירור הגדרים של שינוי טענות במהלך הדין ודברים בין תובע לנתבע. הגמרא מובאת תוך הדיון על סוגיית מיגו במקום עדים שבארנו בפני עצמה. וכך לשונה(לא, א):
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתיה היא, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה - אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי א"ל: מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה. א"ל אביי: מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. הדר א"ל: אין, דאבהתך היא, וזבנתה מינך, והאי דאמרי לך דאבהתי - דסמיך לי עלה כדאבהתי; טוען וחוזר וטוען, או אין טוען וחוזר וטוען? עולא אמר: טוען וחוזר וטוען, נהרדעי אמרי: אינו טוען וחוזר וטוען. ומודי עולא, היכא דא"ל: של אבותי ולא של אבותיך - דאינו טוען וחוזר וטוען; והיכא דהוה קאי בי דינא ולא טען, ואתא מאבראי וטען - אינו חוזר וטוען, מאי טעמא? טענתיה אגמריה. ומודו נהרדעי, היכא דאמר ליה: של אבותי שלקחוה מאבותיך - דחוזר וטוען; והיכא דאישתעי מילי אבראי ולא טען, ואתא לבי דינא וטען - דחוזר וטוען, מאי טעמא? עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא. אמר אמימר: אנא נהרדעא אנא, וסבירא לי דטוען וחוזר וטוען. והלכתא: טוען וחוזר וטוען.
שתי שאלות עולות מיד בקריאת הגמרא. הראשונה היא מדוע יש הבדל בין שינוי טענה מ'לא אבותיך' ל'סמיך לי' שאינו מתקבל לכו"ע, לבין 'אבותי' ל'לקחוה מאבותיך' שכן מתקבל לכו"ע? הרי סוף סוף יש בשניהם שינוי משמעות שהנפק"מ שלו היא עצומה, בין להפסיד לגמרי או להרויח לגמרי.
השאלה השניה, יסודית יותר, מדוע בכלל יש בעיה לחזור ולטעון? אולי הטוען רוצה לחזור בתשובה ולומר את האמת, או פשוט נזכר בפרטים?
בין הכחשה להוספה
נראה לומר ביחס לשאלה הראשונה שהחלפת טיעון 'מלא אבותיך' ל'סמיך לי' אינו אלא הכחשה וסתירת כל הטענה הראשונית. אין בזה הסבר או דיוק אלא שינוי מוחלט של הטענה. ואילו בהוספה אין שינוי של הטיעון הראשון אלא דיוק שלו, יש המשך רציף של הנידון הראשון. והגיוני שיוכל הטוען לבקש לדייק את דבריו בכדי שטענתו הראשונה עצמה תובן יותר טוב. משא"כ בשינוי המהפך את כל הטענה הראשונית, יש בזה דיון מחודש לגמרי.
מה הבעיה בלחזור ולטעון?
ומכאן לשאלה היסודית יותר – מדוע שלא יוכל הטוען לשנות לחלוטין את טענותיו? נראה בזה שתי גישות ברבותינו הראשונים.
בסוגיא קודמת כתב הרשב"ם (ל, ב ד"ה וה"מ) ביחס להסבר הטענות ע"י הנתבע, שא"א לשנות טענות ראשונות משום הודאת בעל דין, וכך כתב:
שאילו היה חוזר וטוען להכחיש דברים הראשונים אפי' כי מייתי סהדי בהני אחרונים אינו כלום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואחר טענות הראשונות נלך.
אפשרות נוספת היא משום חשש משקר וכך משמע מדברי המאירי (לא, א ד"ה זה שפסקנו):
זה שפסקנו שכל שמכחיש טענתו הראשונה אינו חוזר וטוען פירשוה גאוני ספרד דוקא בשחזר וטען אחר עדות העדים שזה בודאי נראה ששקר הוא טוען ומחמת עדותן של אלו.
ועוד כתב המאירי:
גדולי הפוסקים כתבו בתשובותיהם שכל שסדרו בעלי דינין טענותיהם ויצאו להם וגמרו בפני הבית דין שאין להם עוד טענה ונתגלית אח"כ טענה לאחד מהם שיכול לחזור ולטעון ואף על פי שאמר לבית דין שאין לו עוד טענה אין זה כלום שלא נאמר אינו חוזר וטוען אלא כנגד טענה אחרת מאותן הטענות שטען כבר שהדברים נראין שהם שקרות, אבל זה שלא היה יודע לעצמו עוד טענה ונתגלית לו ודאי חוזר וטוען כמה שירצה והדברים נראין:
ואולי אפשר לתלות שתי הבנות אלו במח' רשב"ם וי"מ (רשב"ם הנ"ל) בדין עביד איניש דקרי לשני חזקה וכו'. ששם נחלקו הי"מ ורשב"ם האם מועילים עדים על שבע שנים, באם לא עשוי אדם לקרוא שנות חזקה להרבה שנים. לדעת הי"מ יועילו, ואילו לדעת הרשב"ם לא מועיל וכמו שכתב שהוא כנגד הודאת בעל דין.
לחזור מפטור לפטור
אמנם, להלכה קיי"ל כעולא שאפשר לחזור ולטעון, וא"כ יש לברר הכיצד זה אפשרי, היאך נוכל לפתור את בעיית הודאת בעל דין וחשש משקר? ונראה בעז"ה כמה כיוונים בדבר.
אפשרות המופיעה בכמה ראשונים היא שניתן לחזור ולטעון, מכח מיגו, וכך הביא הטור (סימן פ):
וה"ר יוסף מיגא"ש כתב דאין טוען חוזר וטוען אלא דוקא בהכחישוהו העדים בטענה הראשונה אבל כל זמן שלא הכחישוהו חוזר וטוען אף על פי דנפק לברא במגו דאי בעי קאי אטענתיה קמייתא ומיפטר מצי נמי טעין טענה אחריתא ומיפטר וכ"כ הרמב"ם שיכול לחזור ולטעון טענה אחרת אף על פי שסותרת את הראשונה
כלומר, אם אין עדים שמכחישים את הטענה הראשונה אזי יכול לבחור לעצמו איזו טענה שירצה, ואפילו תסתור את הראשונה. וזאת משום שכיון שמדובר שאין עדים אזי המחזיק בקרקע מלבד החזקתו יש לו גם טענה 'של אבותי' ואינה נסתרת ע"י המערער, וממילא הקרקע תשאר אצלו, ואם כן אין לו סיבה לשנות את טענתו, וכנראה רצה לשנות את טענתו מצד האמת שבה. ועל כן הוא נאמן לשנות טענתו.
קושיות על חוזר מכח מיגו
ויש לשאול כמה שאלות:
א. הרי מיגו זה מועיל, לכאורה, אם הבעיה בחוזר וטוען היא חשש משקר, דאז נאמן במיגו. אך אם הבעיה היא כפי מש"כ רוב הראשונים מצד הודאת בעל דין אזי מה יועיל המיגו והרי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, והוי מיגו במקום עדים ואמר' דלא הוי מיגו מועיל?
ב. מהי בדיוק הודאת בעל דין במקרים אלו. הא ניחא אם אומר באופן המחייבו אך באופן שפוטרו, איזה צד של הודאת בעל דין איכא הכא?
ג. יש לברר מדוע מועילה החזרה קודם העדים דווקא מפטור לפטור אבל לא מחיוב לפטור?
ביחס לשאלה השניה, ישנה סברא אותה מבאר הברכת אברהם (לא, א בעניין טוו"ט אות ב) שכאשר נוקט האדם טענה מסוימת אזי הוא בעצם טוען ששאר הטענות האפשריות עבורו, אינן אמת. ולכן, גם בטענות פטור יש צד של חיוב במצבים אחרים. ובזה מובן שאף בטענת פטור יש מושג של הודאת בעל דין.
הסברים לחוזר וטוען
ומצאנו בדברי רבותינו שלושה כיוונים כיצד להסביר את יכולת השינוי ע"י מיגו:
א. כתב נתיבות המשפט (עט, ס"ק ד בביאורים):
דהטעם הא דיכול לשנות מפטור לפטור לא מטעם מיגו הוא, דכל שבא לחזור מדבריו הראשונים לא מהימן במיגו כמבואר בתשובת הריב"ש סי' קצ"ג ובכנסת הגדולה בכללי מיגו [סימן פ"ב הגהות הטור אות קצ"ב, ובתומים בקיצור כללי מיגו], סי' קל"ג, רק הטעם, דכל דהוא פטור אינו מדקדק בטענות הבאות לפוטרו, וחשבינן כאילו לא אמרן כלל, ע"ש.
והיינו שכאשר הנתבע מגן על עצמו מפני התביעה הוא אינו מדקדק בדיוק באופני הפטור אלא אומר כל העולה על רוחו בכדי להפטר מתשלום. ועל כן אין לראות בתשובתו לתובע כהודאה של ממש על דבריו ועקירת כל הטענות האחרות האפשריות לזכות הנתבע. וממילא כיון שאין הודאת בעל דין יכול לזור בו ואין צורך להזדקק למושג מיגו (שאמנם לא היה מועיל כנגד הודאת בעל דין).
ומה א"כ ביאור המושג מיגו המופיע בראשונים? עונה האבי עזרי שעצם כך שטען אחרת מלמד על כך שלא דייק מתחילה. ובאמת אינו כמו מיגו רגיל בו טוען רק טענה אחת בלבד ואותה מחשבנים. כאן הרי טען שתי טענות! אלא ע"כ כמו שהסביר.
ב. אפשרות נוספת מובאת בדברי קצות החושן (פ, ס"ק ג):
ולכן נראה דחוזר מפטור לפטור הוי טענה מחמת עצמה כיון דעדיין לא נתחייב לא שייך הודאת בעל דין וכמי שלא נחקרה עדותו דמי דיכול לחזור, והא דנקטו הפוסקים לישנא דאי בעי עמד בטענתו הראשונה, לאו בתורת מגו קאמרי דליהוי מה לי לשקר, אלא כיון דאי בעי עמד בטענתו הראשונה ועדיין לא נתחייב בה לא שייך בה הודאת בעל דין כמאה עדים, וכו'.
לשיטתו מעצם העובדה שעוד יכול לחזור ולטעון, הרי זה מלמד שלא היה חיתום ויישום של הטענות, וממילא אין לדבריו הראשונים תוקף של הודאת בעל דין. ומשכך אין כאן צורך באמת במושג מיגו המתייחס לחיזוק טענות. המיגו כאן אינו מבטא נאמנות אלא רק מלמד שעוד לא היתה התחייבות גמורה.
חזר מטענתו ובאו אח"כ עדים
הסיבה שהביאה את קצה"ח (עיין בפנים) להסביר שונה את המושג מיגו כאן נובעת מקושיה חזקה בסוגיא. משום שהדין בסעיף זה הוא שאפשר לחזור כל עוד לא באו עדים. ואם אכן שינה – אזי אפילו הגיעו עדים אח"כ וסתרו טענתו הראשונה, אין בכך כלום ואינם מחייבים אותו משום שנפטר ע"י המיגו. אך מצד דיני מגו הדין הוא שעדים סותרים המיגו אפילו באו אחרי שהמיגו כבר 'ייושם'. ולכן הקשה הקצות מכתובות (כב, א), וכך כתב:
אשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת הפה שאסר הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת. ואף על גב דאתו עדים לבסוף משמע דליכא מגו.
והניחא לשיטת יד רמה שכתב שכל הנאמנות של האדם לחזור בו היא רק במקום שעוד לא הגיעו עדים, אך אם הגיעו עדים אפילו אחר הטענה השניה אזי טענתו נופלת. אך לשיטת ראשונים אחרים שאפילו הגיעו עדים אם הוא אחר טענתו השניה אזי טענתו מתקבלת. אך לפי דיני המיגו, טענתו צריכה להתבטל בגלל העדים?
כיצד הם יסבירו את הגמרא שמקשה ממנה קצה"ח?
מבאר המחנה אפרים שבאשה מדובר על מצב של הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולכן אם באו עדים ואסרוה הרי אנו חוששים שמא מה שהיא אמרה ראשונה הוא רק כדי לחמוק מהעדים ולהגיע למצב של הפה שאסר. אך בחוזר בו, אין חשש כזה משום שהתוצאה היא שווה בין הטענה הראשונה לאחרונה, ואם היה חושש לעדים היה טוען הטענה השניה מלכת'. אלא ע"כ שנאמן בדבריו כששינה. ואין לחשוש שהיה יודע מעדים, שא"כ היה טוען מראש פרעתי ולא טוען לא לויתי.
והיד רמה כנראה חושש שחוזר בו רק משום ששמע שיבואו עדים, ורוצה להציל עצמו, ושכח מקיומם ועכשיו נזכר.
ג. הסבר הקובץ שיעורים לשאלה זו כך הוא (ב"ב, אות קיד):
ונראה דבזה חלוקה הודאת בע"ד מהגדת עדות, דבעדים גזה"כ דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואפילו אם לפי דבריו לא הגיד כלל, כמו בעדי שטר שאומרין לא חתמנו מעולם מכל מקום כיון שאצלנו נתקבלה הגדתן כמו שנחקרה עדותן בבי"ד אינן יכולין לעוקרה, אבל בהודאת בעל דין ליכא גזרת הכתוב דאינו חוזר ומגיד, והא דאינו יכול לחזור מהודאתו הוא מטעמא אחרינא, דהיכא דהוא מעיד לזכותו אין לו כח נאמנות כלל דאדם קרוב אצל עצמו, ודין הודאת בע"ד אינו אלא היכא דמעיד לחובתו, ונמצא דבהגדתו הראשונה היה לו דין נאמנות ובחזרתו אין לו כח נאמנות. וזה דומה לעד כשר שהעיד ואח"כ נפסל ורוצה עכשיו לחזור מהגדתו דודאי אינו נאמן אפילו אי לאו גזה"כ דאינו חוזר ומגיד, דהגדת פסול לית בה מששא מצ"ע, וה"נ בחוזר מהודאתו דעל החזרה אין לו מצ"ע כח נאמנות, אבל אם יש לו מיגו בחזרתו היה ראוי להאמינו, אלא דהיכא דמכחיש דבריו הראשונים לא מהני מיגו להכחיש הודאת בע"ד, אבל באומר טעיתי דלפי דבריו לא הודה מעולם בזה אם יש לו מיגו ראוי להאמינו, ואינו דומה לעדים שאינן נאמנין אפילו במיגו, לומר טעינו, דהתם איכא גזה"כ דאינו חוזר ומגיד אפילו באומר לא הגדתי מעולם אלא דאנן סהדי דמידק דייק, והטעם הזה לא שייך אלא היכא שמחייב את עצמו אבל באומר לא לויתי שבא לפטור את עצמו בזה ליכא אנן סהדי דמידק דייק, ומשו"ה נאמן לחזור אם יש לו מיגו.
תורף דבריו – אמנם הודאת בעל דין דומה למושג העדות אך לא זהה, במספר נקודות. ובנידון דידן, בעדות רגילה יש גזה"כ שא"א לחזור בו מעדותו, דין שאין בהב"ד. אך מצד נאמנות יש בעיה שיחזור מהודאתו, וא"כ במקום בו יש מיגו אזי נאמנתו נשמרת ויכול הוא לחזור בו מהודאתו.
בירור והנהגה
הסבר נוסף, כללי, שאולי ניתן לומר בדבר שאלת הכיצד יתכן טוען וחוזר וטוען. הדברים מבוססים על שתי הנחות שהזכרנו במקומות אחרים:
א. להכרעה במצבים שונים יש שני כיוונים – יש הכרעת בירור ויש הכרעת הנהגה, ובפשטות הכרעות שכליות-מבררות עדיפות על פני ראיה הנובעת מגזה"כ.
ב. דיני עדות הם דין תורה שצריך להקשיב לעדים, ואין שום נאמנות שמועילה כנגדם, אפילו נאמנות כזו הנובעת מבחינה שכלית. ובכל זאת, אם אדם מחייב את עצמו בהודאת בעל דין, אע"פ שיש עדים כנגדו לפטור - הרי הוא חייב. ורואים מזה שאף כנגד תוקף של עדות ממש, יש אפשרות לגבור, ועל פניו מכח שכלי שהתורה מאמינה יותר לאדם על פני אחרים (ראה סוגיא להלן בדין הודאת בעל דין).
ואם כן, כאן שחייב עצמו בהודאתו, ומכח מיגו, הבנוי בפשטות על סברא, יש לו טענה ואפשרות לומר שדבריו הראשונים היו שקר, הרי שמכח הסברא חובה להאמין לו וזה יפקיע את מטענתו הראשונה את הכח של הודאת בעל דין.
להערות - [email protected]
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
איך מגדירים כללי מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
פסח שני- החיבור של תורה וישראל
מהו הסוד הגדול של רחל אימנו?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
מסכת נדרים מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
