בית המדרש
  • משנה וגמרא
  • תלמוד בבלי
  • פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • שבת
  • שיעורים במסכת שבת
undefined
4 דק' קריאה
מעלת שבת טעמי המצוות בכל המצוות שאנו מקיימים יש שני צדדים: מעשי ורעיוני. קיום המצוות אינו טכני בלבד, הוא מגלה ומבטא רעיונות עמוקים ואידאלים גבוהים. יש מצוות בהם טעם המצווה גלוי יותר ויש שצריך להעמיק חקר על מנת להבין את כוונת ה'. לדוגמא, במצוות שבין אדם לחבירו הטעם מובן על פי רוב ובדרך כלל אין קושי להזדהות עם קיומן. הכל מבינים שיש צורך בסדרי חברה תקינים על מנת לאפשר את קיומה של האומה. כמו כן, מִיסוד החסד והנתינה, הדאגה לזולת כחובה, יש בהם הגיון באשר הציווי מונע את האפשרות של ביטול המעשים הדרושים בשל שינויי מזג ורצון. גם במצוות שבין אדם למקום יש מצוות בהן הטעם מובן, ולעיתים אף מפורש בכתוב. לדוגמא: ציצית, תפילין, קרבן פסח, סוכה ועוד מצוות רבות מהותן מפורשת בפסוקים, ועיקרן "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". עניין הזכירה של יציאת מצרים הוא ההתבטלות אל רבש"ע שהוציאנו ממצרים, מהיות עבדי עבדים לעבדי ה'. יש בזה הגיון, לקבל תזכורות קבועות עד כדי כך שהתכנים והמסרים הרצויים יהיו טבועים בתודעתנו. הקושי הגדול הוא במצוות בהם אין אנו מוצאים טעם או אפילו מצוות שנראה חלילה שאינן מתאימות לתפיסות המחשבה הנוכחיות. אמנם גם במצוות שאנו מבינים את טעמן צריך להזהר מפני צמצום המצווה לאותו הגיון אנושי. כך כותב רבי יהודה הלוי לאחר שהסביר באריכות את עניין הקרבנות (כוזרי מאמר ב, סוף אות כו):
ואינני גוזר חלילה שהכונה מהעבודה הזאת הוא הסדר הזה אשר זכרתיו, אבל מה שהוא יותר נפלא ונעלה ושהיא תורה מאת האלהים יתברך, ומי שקבלה קבול שלם מבלי שיתחכם בה בשכלו, הוא מעולה ממי שיתחכם בה וחקר, אך מי שנטה מהמדרגה העליונה ההיא אל המחקר, טוב שיוציא בהם מוצאי החכמה משיעזבם לסברות רעות ולספקות מביאות אל אבדון.
שבת היא הגיונית? מה בנוגע למצוות השבת? האם היא מובנת בשכל אנושי או לא? בעבר הרחוק מצוות השבת היתה יום מוזר בתכלית בעיני הגוים. כל שבוע להתבטל יום שלם? זה ממש טענת המן הרשע לאחשוורוש שהיהודים תמיד נחים בטענת: שבת היום – פסח היום (מגילה יג, ב). אמנם מזה כבר מאות שנים הפכה השבת להיות מובנת ואף נצרכת לקיום החברה, אך לא תמיד ההסברים תואמים את מובנה האלוהי של השבת. בעולם הרחב השבת היא יום מנוחת העובד, יום שוויון, זכויות סוציאליות. אך במבט האלוהי שבת היא אכן זמן מנוחה ושביתה, אך יחד עם זאת עיקר עניינה הוא החיבור לרבש"ע. צריך לזכור בכל המצוות כולן, שתוקפן הוא מכח הציווי האלוהי, ומכח זה לקיים את המצוות. לאחר שהדבר מוחלט בנפש, ניתן למצוא הבנה ועומק בכל אחת מהמצוות וכפי שכתבנו לעיל. שמור וזכור במצוות שבת יש שני ציווים מפורשים: זכור ושמור. בדרך כלל תשומת הלב ניתנת דווקא לחלק האיסורי של שבת: האם מותר להניח על הפלטה? איך להוציא חרק מהכוס? האם ניעור אבק הוא מלבן? כמובן שכל השאלות הללו הינן חשובות ביותר, שכן דרכן מתגלים אותם רעיונות גדולים. אך מצוות השבת כוללת גם מה צריך לעשות באופן חיובי. כולנו מקדשים, סועדים ג' סעודות ומתלבשים יפה יותר בשבת. אך בתוכנה של השבת פעמים רבות איננו עוסקים. במה מעלתה של השבת על פני שאר הימים? אם ערכה כל כך גדול מדוע היא כל שבוע? כאשר התורה, וחז"ל בעקבותיה, אסרו כל כך הרבה פעולות קטנות וגדולות – הדבר אומר דרשני. מעין עולם הבא ואכן רבות יש לעיין ולהעמיק בעניין השבת ומעלתה. נכתוב רק עיקרי דברים. שבת היא מעין עולם הבא (ברכות נז, ב) – יום בו אפשר לקבל טעימה מהעתיד המיוחל. יום בו אין מאבק בין החומר לרוח אלא עבודה משותפת. אדם ששומר שבת כראוי – מתרומם, וכל השבוע יונק כוחות להתעלות, מיום השבת. למשל, פעמים רבות כאשר אדם פוגש תלמיד חכם הוא מתרשם ממנו, היינו משהו מאישיות החכם מתקבע בנפשו, נעשה בו רושם. המידות, העבודה הפנימית, שקידת התורה, אהבת ה' ועמו – כל אלו מציבים את האדם לרגע קט בעולם אחר: גבוה, טהור, רוחני, שמח. מפגש שכזה מלווה את האדם בהמשך חייו, משם שואב כוחות לפעול את הדרוש. כך הוא המפגש עם שבת. ההתרחקות מעשייה יוצרת, מלמדת שיש גבול לעשיית האדם. צריך לומר לה 'די'. העשייה בפועל או אי העשייה משפיעה עלינו ובונה בנפשנו את יסודות של חיזוק הקדושה ויראת שמים. אולי לכן חז"ל אמרו שתלמיד חכם נקרא שבת (זוהר). שביתת השבת זהו התוכן של שבת. יש בטלה ויש מנוחה. הגמרא אומרת שלגוי אסור לשבות (סנהדרין נח, ב) משום שתכלית האדם היא ליצור ולפתח את העולם. אם כן, מדוע לישראל הדבר מותר? נראה שצריך להסביר שאצל עם ישראל בעצם השביתה בשבת נוגעים בתכלית. בפיתוח העולם אנו מגלים עוד ועוד הופעות של הכח האלוהי שבבריאה. ואילו בשבת אנו מתרוממים לשורש המציאות. בכילוי המלאכה אנו מתדמים לרבש"ע ששבת מכל מלאכה יצרנית ומתחזקים באמונה ובטחון בה'. מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג, א) אינו רק במישור הטכני. מי שטורח במשך כל השבוע לרסן את תאוותיו ולתת בכורה לקודש, אזי בשבת יוכל ליהנות משני העולמות. אך מי שלא טורח בכל השבוע, אלא שקוע בחומריות, יהיה לו קשה יותר להתעלות בשבת. הוא יתַפֵש לצדדים הגשמיים יותר מאשר לצדדים הרוחניים. נדגיש שוב, קשה – אך לא מעכב. לפעמים באמת אין פניות במהלך השבוע וקצת נשכחים האידיאלים, ובשבת קודש, ממעלת היום ומאמץ האדם מצליחים להתרומם ולהתקדש. גם ב'עשה טוב' – אפשר להתרכז באוכל שבסעודת השבת ומאידך אפשר לשים דגש על שירת הקודש ודברי התורה. אפשר ל'קדש' את השינה בשבת (או"ח רצ, א וראה שם באר היטב) ואפשר להשקיע בתפילה ובלימוד. כל זה קשור למי שטרח כאמור. אם במהלך כל ימי השבוע מתוכננים רוחנית לשבת, מצפים למדרגה הרוחנית הגבוהה – זוכים להשיגה כל אחד כפי הכנתו. מעלת התדיר אך עדיין, אם שבת מעלתה כל כך גבוהה, מדוע חוזרת היא כל שבוע? זה יכול חלילה להוזיל אותה כיון שרגילים אליה? אלא ההסבר הוא שכיון שהעולם החומרי הוא כ"כ חזק, אין מנוס מהיות שבת כל שבוע. מו"ר, הרב זלמן מלמד, מסביר שמעלת התדיר והקדמתו היא משום חשיבותו הגדולה על פני המוספים. כלומר, התדיר קודם משום שאי אפשר בלעדיו, ולא מחוסר מעלה. יש מעלות ומעשים חשובים אבל אפשר לקבל את מה שצריך מהם פעם בשנה, אך לגבי שבת, א"א להתקיים בלעדיה, ולכן על אף מדרגתה הגבוהה היא נדרשת להיות תדירית. וצריך לתת את הדעת לעובדה שהתרגלות לשבת קודש יכולה לגרום חלילה לרפיון ופגימה ביחס הנפשי אליה, ועל כן מוטל עלינו לבנות ולבסס בקרבנו את היחס הנכון לשבת כיום מלא בטעינה רוחנית, יום של התרוממות הנפש.  
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il