ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו, והוא אומר לא כי, אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס, והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.
תימה ראשונה היא הכיצד יכול הבעל לטעון טענה כזו שיודע שהיה לפני האירוסין, וכי מהיכן לו ידיעה זו? כמו כן, צריך לעיין בטעם הדבר לשיטת ר"ג, מדוע היא נאמנת? רש"י (ד"ה נאמנת) כותב שבהו"א הוא משום הכלל של ברי ושמא - ברי עדיף. ואם כן הדבר מתאים לשיטת רב יהודה שברי עדיף במקרה בו אומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע. אך הגמרא דוחה זאת .
מה נחשב 'ברי'? האם בכל הדינים נאמר כן? האם הוא הדין בין במוחזק השמא בממון ובין אינו מוחזק? מה הסיבה שברי עדיף?
מהו ברי?
טענת ברי היא על פניו כל מקום בו אדם טוען בוודאות, ללא שום הוכחה. וכך למסקנת הגמרא שבמשנה ר"ג אומר נאמנת בטענת ברי משום שיש לה גם כן מיגו או חזקה, משמע שטענת ברי בלבד חסרה את המימדים האלו. מה יש באותם המימדים שהיה חסר בטענת ברי לבד?
האפשרות הפשוטה היא נאמנות – טענות מיגו וחזקה מבררות את צדקת האשה.
ואכן כך נראה מדברי תוס' בסוגיא (ד"ה רב הונא):
וי"ל דהתם ברי גרוע ושמא טוב דלפי שהמזיק לא היה שם - טוען זה ברי. ושמא דמזיק טוב דלא הוה ליה למידע. אבל מנה לי בידך הברי טוב והשמא גרוע דהוה ליה לידע אם חייב אם לאו.
התוס' מחלקים בין ברי ושמא טוב או גרוע, והגדרת טיב הטענה תלויה בנתינת האפשרות לצד שכנגד לערער על המציאות. במקום בו היה נוכח הצד השני או היה צריך לדעת מהטענה, ואעפ"כ הראשון טוען ברי ואינו חושש להכחשה, אזי הטענה היא ברי טוב. אך אם טענת הברי מבוססת על מקרה בו לא היתה יכולת לשני לדעת או לערער אזי טענת הברי היא גרועה.
הסברא לחלק בין ברי טוב וגרוע בנויה על בדיקת האמינות של הטוען. היה צריך לדעת או לא, יכול היה להמציא שקר או לא. ולפי זה מובן הדין שנאמנת בתוספת מיגו. ואף היותו מוחזק בממון מהווה תוספת ראיה לדבריו.
סברות נוספות לברי ושמא
אך יש דעות בראשונים החולקים על הסבר זה, וכך הוא בספר התרומות (שער טל, חלק ב) בשם הרמב"ן:
ואל תטעה במה שאומרים קצת המחברים דלא איתמר הכי אלא במנה לי בידך דהוה ליה למידע דהא טעותא הוא, דטעמא משום בריא ושמא בריא עדיף הוא ולא משום פשיעותא וקנסא.
הביטוי 'קנס' אותו כותב התרומות אינו קנס של ממש, אלא כעין הענשה למי שהיה לו לדעת ואינו יודע. אך התרומות אינו מחלק כלל בין סוגי טענות ברי שונות. (וכן עולה מתירוץ שני בתוס' דידן). אך אם כן, יש לברר מהי הסיבה שנאמין לטוען ברי.
וי"ל שהסיבה היא שברי אינו נאמנות אלא כלי בהנהגת המשפט, ואנו רואים את הטוען ברי כמי שמוחזק יותר בממון (שערי יושר ו, יח שפא). מבאר רשש"ק שטעם הדבר הוא שיש הבדל בין דיני ממונות לשאר דיני תורה, באשר במקום בו אין הלכה מפורשת הרי הם מבוססים על כללי המסחר האנושי, ועל כן אין בהם דיני ספק גזילה שכן דיני תורה של ספקות מתחילים בממונות לאחר מה שישנה קביעה אנושית. (ונ"ל לומר שהיא קביעה מקובלת על חכמי הדור, כגון סיטומתא). ולכן אדם שטוען על ממון כנגד מי שאינו אין לנו אלא ללכת אחרי הטענה. ומכאן, שדין ברי ושמא קיים דווקא בממונות ולא באיסורים, כיון שאין זו אלא הנהגה ראויה. ובזה מובנת הגמרא המוסיפה לטענת ברי גם מימד של חזקה.
חקירה בברי ושמא
ר' אלחנן חוקר (ב"ב תסא) למ"ד ברי עדיף – מהו המשקל המכריע העיקרי? אם הוא משום שהברי חזק דיו על מנת להוציא ממון, או דילמא הוא בגלל שטענת שמא היא גרועה? נפק"מ לשניהם טובים או גרועים1. לפי הקו"ש במקום אחר (כתובות כו) הסיבה שברי עדיף אינה מכח נאמנות, שהרי סתם עד אחד, שאינו צד בדיון אינו נאמן אלא להשביע אך לא להוציא ממון אך בעל דין נאמן להוציא ממון, ובמה חזקה יותר טענתו? ועוד, שלטוען 'שמא' יש מיגו שהיה יכול לומר ברי ואז הממון היה נשאר בחזקתו, ומתרצים העולם שאף אם אתה מאמין לו ע"י המיגו שהוא באמת אינו יודע על החוב, סוף סוף הוא נשאר בטענת שמא ואעפ"כ ברי עדיף. ועל כן יוצא שעיקר המשקל הוא בברי האם הוא טוב או לא.
ביאורים נוספים לחולשת טענת 'שמא'
ביאור נוסף בטעם שברי עדיף נמצא במש"כ נתה"מ (בית יעקב ט, ב):
א"ו דברי ושמא לא מהני רק בממון דבממון שייך ברי ושמא כיון דהמוחזק א"י אם הממון הוא שלו ותובע יודע בברי שייך לומר ברי ושמא ברי עדיף כיון שזה אינו יכול להחזיק בממון אחרים מספק וזה מחזיקו בברי.
והיינו שטענת ברי יוצרת מוחזקות, וטענת שמא היא הודאה בעצם בחוסר מוחזקות. ועל כן אע"פ שהממון נמצא אצל הטוען שמא, נחשב הדבר כביכול שהממון אינו אצלו.
בשם רב ש"ך אומרים שלא רק שהטוען שמא אינו מוחזק אלא יותר מכך, שכאשר אינו טוען בוודאות הרי משמעות הדבר שהוא אינו תובע כלום, ועל כן נשאר שיש רק תביעה מצד אחד, מצד הטוען ברי, ועל כן פשוט מדוע הוא נאמן.
וראה גם באריכות בדברי אג"מ (חו"מ א, כד) שם מברר שהלשון ברי עדיף היא כפשוטה, לא נאמן יותר אלא משקלה עודף יותר, רב יותר. והיינו ברי עדיף כאשר הם שקולים, אך במקום שאינם שקולים הרי אין הברי גובר. מוחזקות שקולה כנגד טענת ברי. מ"ד ברי עדיף ס"ל שטענת שמא מוציאה ממוחזקות.
^ 1.
דוגמא לברי ושמא גרועים – תובע אומר בברי 'הנחתי כסף עבורך בתחנה כפי שבקשת ממני'. עונה הנתבע בשמא 'לא יודע (זוכר) איזו תחנה אמרתי ואולי אמרתי אחרת ואתה הפקרת את כספך לשווא'. ה'ברי' גרוע כיון שעצם הנחת הממון היתה ללא נוכחות הנתבע ויתכן שהוא משקר. וה'שמא' גרוע כיון שהיה צריך לדעת לאיזו תחנה הוא שולח את הממון.
דוגמא לברי ושמא גרועים – תובע אומר בברי 'הנחתי כסף עבורך בתחנה כפי שבקשת ממני'. עונה הנתבע בשמא 'לא יודע (זוכר) איזו תחנה אמרתי ואולי אמרתי אחרת ואתה הפקרת את כספך לשווא'. ה'ברי' גרוע כיון שעצם הנחת הממון היתה ללא נוכחות הנתבע ויתכן שהוא משקר. וה'שמא' גרוע כיון שהיה צריך לדעת לאיזו תחנה הוא שולח את הממון.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
