ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- קידושין
ועכ"פ דבר ברור הוא דמה דאמרינן סברא הוא דאורייתא וכל הש"ס מלא מסברת התנאים והאמוראים וסומכים על זה בדאורייתא בין להקל ובין להחמיר... ויותר נלענ"ד דבמקום שעיקר הדבר מבואר בתורה אלא שיפול ספק בענין אז יש לילך אחר הסברא מדאורייתא... אבל במקום שהענין מחודש לגמרי ולולי הסברא לא הי' מקום לספק שיהי' זה מה"ת וחכמים החזיקו הענין מצד סברתם ... זהו שנקרא מדברי סופרים והרבה דברים שתקנו חכמינו ז"ל שהם מצד סברא כגון נר חנוכה וכיוצא שחייבה סברתם שראוי לעשות זכר לנר בהדלקה וכן שאר תקנות חז"ל ודאי שדרכיהם דרכי נועם מצד הסברא הישרה ומ"מ אינן ד"ת רק דברי סופרים לבד:
האם שווה כסף הוא סברא או פסוק
ומכאן, שאם יש לימוד של תורה על דין מסוים, הרי לן שיש בו מימד כלשהו של חידוש וצריך לבררו. על גבי הלימוד של הגמרא 'קיחה-קיחה' משדה עפרון, שם למדנו שיש קניין כסף בקידושין, יש דין שגם שווה כסף מועיל. תוס' (ב, א ד"ה שווה כסף) שואלים מנלן ששווה כסף ככסף? ולמסקנה עונים שלומדים זאת מעבד עברי. ומשמע שצריך פסוק. ולכאורה לא מובנת עצם ההוו"א, שכן מדוע יש צורך כלל בפסוק כדי ללמוד ששווי של כסף הרי הוא ככסף, והרי כל עניינו של הכסף הוא שוויו?!
לעומת תשובת התוס' עומדת תשובת הר"ן (ברי"ף א, א ד"ה איסר) הכותב שאין צורך בפסוק כאשר שני הצדדים רוצים בדבר. וז"ל:
אבל לגבי קידושין כיון שהיא מתרצית בדבר וניחא לה בשוה כסף לא צריך קרא לרבויי דמסברא אית לן דכל כה"ג שוה כסף ככסף הוא.
מהות קניין כסף
וצ"ע במה נחלקו. ננסה לעמוד על ציווי התורה בענייני קניינים בכלל ובקידושין בפרט. מהות קניין בכלל היא ההסכמה להחלת חלות חדשה, העברת בעלות וכדו'. והסכמה זו צריכה הבעה של מוחלטות, וזאת ע"י מעשה הקניין. והנה אם יש צורך בלימוד שכסף קונה בקידושין אזי יש נקודת חידוש שצריך לברר מהי.
הכסף כמושג הוא אמצעי, הוא אינו התכלית הנקנית. לפעמים נח לאדם לקבל את הכסף כי אז יש לו אפשרויות רבות למימוש נכסיו. אך לפעמים יש עדיפות דווקא למוצר שווה כסף שכן, המוצר הוא התכלית המבוקש, ואינו צריך לטרוח עוד. ואמנם נחלקו בגמרא (ב"מ מח, א) האם מדין תורה מעות קונות במטלטלין או לא. כלומר, האם יש כח באמצעי לייצר גמירות דעת ומציאות חדשה או לא. להלכה קיי"ל כרבי יוחנן שמעות קונות.
נחלקו האחרונים במהותו של קניין כסף בכלל, כיצד פועל. האם הוא מעשה סמלי או שמא הוא תחילת פרעון התמורה.
כותב הסמ"ע (חו"מ קצ, ס"ק א):
דפחות מפרוטה אין חשיבות לקנות בו. ואיירי דוקא בשנתן לו השוה פרוטה על דמי הפרעון והשאר זקף עליו במלוה... אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה זו נשתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין אחד יכול לחזור
בו, דומיא דקנין שטר וחזקה וקנין סודר, דזה אינו, דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון [עיין קדושין ב' ע"א] וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה:
כלומר לפי הסמ"ע כל קניין כסף עובד על ההתרצות בשל התחלת נתינת התמורה, במילים אחרות קניין כסף הוא 'שוויות'. ואולי סברתו לפי המבואר לעיל, שכסף עניינו התמורה, ועל כן מה שגומר את הקניין הוא קבלת השווי.
אך הט"ז חולק עליו וכותב (שם, על סעיף ב):
מ"ש סמ"ע סק"א דכל שלא נתן בתורת שיווי מקח אינו קונה, לא הבנתי דבריו, דהא כתב רמ"א סעיף י' באמר ערבוני יקן קנה הכל. ועוד, הא גם גבי קנין דאשה בכסף נלמד מעפרון כמו דאיתא ריש קדושין, וזה פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד ולא בתורת שיווי מה שהיא שוה:
נראה לי שמקשה הט"ז, הכיצד יסכים אדם לקבל תמורה חלקית בלבד?! אלא ודאי שכסף אינו אלא מעשה קנייני ולא תמורה, ומוכח כן מקידושי אשה שהרי פשיטא שאין שוויה פרוטה. האבני מילואים (כט, ס"ק א) דוחה את קושיית הט"ז, ולומד מדברי הרא"ש (ב"מ א, מח) שכסף קידושין אפילו בפרוטה הוא אכן כסף שיווי, ובזה היא מתרצה.
אבן האזל (מכירה א, ד) דוחה את הטענה של האב"מ ומחלק בין כסף קידושין לכסף מכירה, וזה מסקנת דבריו:
המורם מדברינו דכסף מכירה וכסף קדושין הם שני ענינים דכסף מכירה הוא כסף שיווי וכסף קדושין הוא כסף קנין. ומה שכ' הא"מ דהא ילפינן קנין דאשה מקנין דשדה עפרון לק"מ דלא ילפינן אלא גז"ש דקיחה קיחה. דקיחה דאשה הוא בכסף אבל לא ילפינן מעיקר דין קנין שדה וכמש"כ הר"ן בהלכות בהא דאימא אף בחליפין. דרק לשון קיחה הוא דגמרינן דבכסף הוא.
שיוך המחלוקות
והנה נראה שמה שנחלקו הראשונים תוס' ור"ן הוא מקביל אל היסודות המופיעים במח' האחרונים סמ"ע וט"ז הנ"ל. תוס' סובר כט"ז, כסף הוא קניין, ועל כן יש צורך בחידוש הסיבה שיש מקום לבירור דינו של שווה כסף ואינו מסברא הוא משום שכסף עניינו קניין ולא שווי, ועל כן מה שחידשה תורה שאמצעי קונה באשה, לא בהכרח נאמר גם במוצר מוגמר. שהרי האשה המעוניינת בקידושין אינה באה לשם החפץ המסוים כבשאר מקח. אלא לשם התקשרות עם איש זה, ועל כן הו"א שרק כסף ממש שנח וזמין יותר לכל הקניינים יועיל – קמ"ל הפסוק מעבד עברי שאף שווה כסף מועיל.
לעומתם אומרים ר"ן וסמ"ע שכסף עניינו שוויות, ואם חידשה תורה שכסף מועיל בקניין אשה הרי ממילא כלול בזה גם שווה כסף.
מהות קניין כסף בקידושין
לסיום אביא מרגלית יפה ששמעתי ממו"ר ר' זלמן ביאור על דברי הרמב"ם (ג, כא):
אף על פי שעיקר הדברים כן הוא נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף וכו'.
ועוד יותר מכך, מופיע בפוסקים שנהגו לקדש בטבעת (שו"ע לא, ב; רמ"א כז, א). מדוע נהגו כך? מה העניין דווקא בכסף או שוויו? אלא ודאי שאין הקידושין קניין ממוני, כמבואר במקומו, אלא ביטוי של התקשרות של האיש והאשה, ועניינו של הכסף הוא המחויבות והדאגה הממונית של הבעל לאשתו. ולכן נהגו שזה היסוד הראשוני של החתונה, כאדם שמקשט את אשתו.
^ 1.
ר' אפרים זלמן מרגליות מבראד.
ר' אפרים זלמן מרגליות מבראד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.












