ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
שיטת מלאכה
על פניו היה נראה שגדרי המלאכה הם כמו ביו"ט שהרי משם נלמדו (חגיגה יח, א) וכן ממה שאמרו מסרן לחכמים לחלק בין מלאכות שונות, בפשטות היינו איסורי מלאכה המוכרים משבת ויו"ט. וראיה להבנה זו אנו מוצאים בדברי הירושלמי (מו"ק א, א):
"מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח."
מכמה סוגיות במסכת ניתן לנסות לברר שאלה זו, נתייחס לרק לחלק מהן. ואידך זיל גמור.
מדברי התוס' בשני מקומות נראה שהאיסור הוא בפעולה שיש בה גדר 'מלאכה'. המקור הראשון (יב, ב ד"ה מכניס):
פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (דף יג.) אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה.
ולכאורה עולה מדברי תוס' דמלאכת חוה"מ היא בדווקא מלאכה ולא טירחה. ועל כן תמה איזו מלאכה יש באסיפת פירות. ומש"כ בסוף דבריו הוא שלכאורה משמע שגם טירחה בלבד אסורה, אך כנראה שהעיקר הוא רק מלאכה אלא שאסרו רק מלאכה שיש בה טירחה. אך לכאו' טירחה לחוד לא תאסר.
וכן בתוס' (י, א ד"ה סוס) שכתב ביחס לרכיבה על סוס במועד שמותרת רק לצורך המועד. אבל שלא לצורך המועד אסור. ונראה גם כאן שיסוד דבריו הוא איסור הרכיבה על סוס שהוא משום שביתת בהמתו או שיש איסור של יציאה מרשות לרשות.
וכך עולה לכאורה מדברי הרמב"ן שכתב (תורת האדם, נה):
ועוד אין במועד חילוק בין מלאכה שחייבין עליה בשבת למלאכת פטור, שעשאוהו כחול להתיר בו מלאכה גמורה בדבר האבד ועשאוהו כיו"ט בשאינו אבד לאסור אפי' שבות וכן דרך הגמרא.
וכן הבין ברמב"ן המנחת חינוך שכתב (שכג, ב):
ונראה לפי שיטת הרמב"ן שהבאתי דחה"מ שוה לי"ט אם אינה לצורך המועד ואינה דבר האבד ולוקין על מלאכת חה"מ רק בצורך המועד או בדבר האבד מסרו הכתוב לחכמים. נראה לומר דשוה לי"ט בכל דינו כגון תחומין חוץ לי"ב מיל אם נאמר דגם בי"ט הוא מה"ת כמו שהבאנו לעיל או שביתת בהמתו אם נוהג בי"ט או מחמר הכל כמו שביארנו לעיל דחה"מ שוה לכל דיניו ליו"ט ועל מה שחייב בי"ט חייב נמי בחה"מ.
שיטה זו מצינו למעשה בדברי כמה מגדולי האחרונים: כפרי מגדים (אשל אברהם תקמ, ס"ק ה), משנה ברורה (תקמ, ז) – שניהם מבארים שדין השו"ע להתיר יישור גבשושית בקרקע במועד, על אף שהוא מלאכת בונה, מותר משום שהוא צורך המועד וכדרכו משום אין בו טורח, אך אם היה בו טורח היה צריך לשנות מדרכו. וזאת, על אף שהבית יוסף עצמו בהביאו דין זה לא כתב את עניין צורך המועד. משמע שהם סוברים שמלאכה ללא טירחה אסורה.
וכן משמע מדברי ביאור הלכה (תקלו, ד"ה מותר לרכוב) שדן האם יש במועד איסור מחמר (עשיית מלאכה בבהמה אף ללא מגע אלא ע"י קול או סימן). למעשה שם נוקט לקולא מכח ספק ספיקא, אך עצם השאלה ביסודה מושתת על כך שיש איסור במלאכה אף ללא טירחה.
וכן להלכה נוקט החיי אדם (קי, יא) שכתב:
הקושר והמתיר, לא נזכר מה דינן. ונראה לי דמה שאינו לצורך המועד, אסור לכולי עלמא:
הרי קושר ומתיר אינן מלאכות שיש בהן טורח ואף על פי כן נאסרו לשיטת החיי אדם, על כרחך שאסורה גם מלאכה בלבד.
וכן פוסק להלכה ספר מועדי ה' (הרב שבתי לוי, אחיו של הרב משה לוי זצ"ל בעל 'מנוחת אהבה').
שיטת טירחה
מאידך גיסא, מצאנו דעות רבות הסוברות שגדר איסורי המלאכה במועד הוא טירחה. אך מלאכה ללא טירחה לא תאסר.
והנה על פניו נראים הדברים ברורים מהא דאיתא בגמרא (מו"ק ב, ב) "בשלמא מועד משום טירחא הוא" – ולכאורה מפורש הוא שגדר האיסור הוא משום טירחא, וכן במקום נוסף (יג, א) מועד משום טירחא. וכן איתא בע"ז (נ, ב): "שביעית - מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי, מועד - אפי' טירחא נמי אסור".
אמנם ניתן להבין גמרא זו בשני אופנים: במועד אסורה מלאכה ללא טירחה וטירחה ללא מלאכה. או דילמא, במועד אסורה טירחה אפילו ללא מלאכה, אך מלאכה בלבד לא נאסרה.
ובמיוחס לרש"י פירש את הגמרא בדף ב: "דלא אסיר בשום מלאכה, אלא משום טירחא". וכן נראה מדברי ריטב"א (מו"ק יג,א ד"ה אלא אמר) שכתב:
"כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב".
וכן נראה מהא דכתב המאירי (יח, א ד"ה אין כותבין) שאין איסור הוצאה במועד. וכן במשנה דאין מפנין (יג, א) פירשו ריטב"א ונימוקי יוסף דטעם האיסור הוא משום טירחא.
וכן עולה מדברי היראים שכתב (דש):
מכ"מ למדנו מדתלי תלמודא איסור מלאכה חולו של מועד בטרחא למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח הלכך הלואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת והא דאמר רבא במוע"ק שלהי פ"א [י' ב'] פרגמטיא כל שהיא אסורא היינו להוליך בשוק דאיכא טרחא אבל בביתו דליכא טרחא נראה שמותר וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות ואני פרשתי כמה שנים ואעפ"כ נראה לי מותר ועל הפורש ועל המלוה קורא אני עליהם ועמך כולם צדיקים.
ובשיטה זו הלכו גם כן כמה מגדולי האחרונים:
ערוך השולחן (תקמה, יב) ביחס להיתר כתיבת אגרת שלום במועד מסיים כך:
ולכן יותר נראה לומר דבכתיבה שאין בזה טורח וגם נעשה בצינעא לא הקפידו שיהא בזה צורך הרגל כבשארי מלאכות וגם זה לא הזכירו הפוסקים.
וכן נקט להלכה בספר 'חול המועד כהלכתו', וכ' שכן דעת גרש"ז אויערבך.
טירחה משום מניעת שמחה
דעה נוספת בכיוון זה עם הסבר מעט שונה מובא בספר 'משרת משה' (על הרמב"ם, שביתת יו"ט ז, ס"ק ב) ותורף דבריו הוא שאיסורי המלאכה במועד לא שייכים כלל לאיסורי מלאכה של שבת, אלא כל עניינם הוא הסרת המונעים משמחה במועד ולכן התירו דבר האבד וכדומה, שבאי-עשייתם יהא צער. ובלשונו:
נקוט כללא זה בידך, אין בחוש"מ שום איסור מלאכה מחמת לתא דמלאכה רק כל מה שאסרו ומה שהתירו היא רק לגדר מצוות עשה של שמחת יו"ט, כל מה שיש בעשיית המלאכה ריבוי לשמחת יו"ט שרי, וכל מה שיש בעשיית המלאכה מניעה לשמחת יו"ט אסור.
שורש הויכוח
בשו"ת רדב"ז (ב, תשכז) תלה את מחלוקתם בשאלה האם מלאכה בחוה"מ נאסרה מדאורייתא או מדרבנן. ומצינו עוד כמה שכתבו כן. אך ראה מאמר של הרב עזריאל אריאל (מועדי הארץ, נספח ז) שם מראה כיצד אין תליה ממש, שכן יש הסוברים דאורייתא אך גדר האיסור הוא טירחה, ולהיפך, סוברים שהוא מדרבנן אך רבנן תיקנו כעין דאורייתא ואסרו בגדרי התורה.
הגדרת טירחה
ועוד יש לעיין, הא ניחא המושג מלאכה ידעינן עניינו מאיסורי שבת ויו"ט אך מהו הדבר אותו אנו מגדירים כטירחה?
בדברי האחרונים מצאנו שתי הגדרות למושג הטירחה:
א. שהות (מתוך הספר 'חול המועד כהלכתו) –
מפורש באשל אברהם באטשאטש בכמה מקומות מהם בסי תקלג בסופו ממה שאין טירחא ולא שהיה כנטילת גבשושית וכן בסי תקלז בענין בישול המאל"ץ (שֵכַר) מבאר את היתר הסרת הגבשושית בבית מטעם שאין במלאכה זו שיהוי משא"כ להגיס במאל"ץ הגסה הנ"ל יש בה שהיה מרובה עי"ש ובסי תק"מ כתב וכן לפעמים אינו עושה רק מה שאין טירחא ולא שהיה דהו"ל כנטילת גבשושית. וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבאך בהגדרת המלאכות שאסור במועד שהוא בדברים שיש בהם שיהוי ואינם נעשות ברגע כמימרא, וכדבריו מפורש באשל אברהם שם "וגם אינה לצורך המועד גם שנעשה רגע כמימרא אין היתר כיון שעל ידו נמשך זמן שהמלאכה נעשית" ומכלל לאו אתה שומע הן שכשלא נעשית על מלאכה הנמשכת זמן כבישול המאל"ץ שמדובר שם מותר כל שהמלאכה נעשית ברגע כמימרא.
ב. ריכוז ודיוק –
יש האומרים שאף מלאכה שאורכת זמן אך אין בה דקדוק ונעשית בקלות אינה נחשבת לטורח. וכעין מה שכתבו הראשונים בנוגע להיתר כתיבת אגרות שלום במועד.
רמב"ם (יו"ט ז, יד):
ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.
שבלי הלקט (רכה):
אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות יש מפרשים איגרות של רשות זו שאלת שלום דכיון דאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי אלא כמטייל בעלמא.
להערות [email protected]
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מתנות בחינם
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כאב הגלות ותקוות הגאולה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
