ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- קידושין
ונראה שלכך דקדק רש"י ופירש דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמר בריש פירקין דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש אבל אם היה אומר מאורסת או חד מהנהו לישני דלעיל (דף ו.) על זה לא היה מקשה ונפשטו קידושי בכולה לפירוש זה.
כלומר, ודאי שביחס לקניין רגיל לא שייך 'התפשטות הקניין', ונראה שהדבר פשוט מסברא, שכן מהותו של הקניין הוא ברצון הגנוז בו, ואם אין רצון להקנות את הכל, אזי אין קניין. אך מקרה דנן עוסק דווקא בשימוש בלשון 'קידושין' ועל כן יש הו"א שיתפשט. אך בשימוש בלשונות שאינן שייכות להקדש, אזי ודאי שאין הו"א שיתפשט ועל כן ודאי אינה מקודשת. למסקנת הגמ' גם האומר בלשון הקדש, הקידושין לא פושטים בכולה כיון שהדבר תלוי בדעתה של האשה, והיא יכולה לעכב.
תוס' ממשיכים בקו חשיבה זה ומבארים כך גם את סוף הסוגיא. שם (ז, ב) הגמ' שואלת:
בעי רבא: חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה, מהו? ועיי"ש דסליק בתיקו.
ומקשים התוס' (ד"ה חצייך [א]), מדוע לא יועיל להתפשט בכולה, הרי כל הבעיה בחצי קידושין היא משום דעת אחרת מקנה, אך במקום בו מתרצה לשני החציים צריכים הקידושין לתפוס? עונים התוס' דאה"נ, אם היה אומר בלשון קידושין והיתה האשה מסכימה אזי הקידושין אכן תופסים. אך הגמ' עוסקת במקרה והשתמש באחד מלשונות הקניין האחרים (ו, א) ועל כן יש ספק האם יש קניין אשה בשני שלבים. במקור דבריו נראה לי שתוס' פשוט דייקו בלשון הגמ', שכן בתחילת הסוגיא כתבו במפורש לשון קידושין ואילו כאן בעי רבא חצייך בפרוטה, אך לא הזכיר לשון קידושין.
היוצא מדברי התוס' שיש פער מהותי בין לשונות הקידושין השונות.
שיטת הרמב"ם
לעומת התוס', הרמב"ם פוסק (אישות ג, י):
אמר לה הרי חצייך מקודש לי בפרוטה וחצייך בפרוטה, או שאמר לה הרי חצייך מקודש לי בחצי פרוטה וחצייך האחר בחצי פרוטה, הרי זו מקודשת. אמר לה חצייך מקודש לי בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר, שני חצייך בפרוטה, שתי בנותיך לשני בני בפרוטה, בתך מקודשת לי ופרתך מכורה לי בפרוטה, או בתך וקרקעך לי בפרוטה, בכל אלו מקודשת בספק.
רואים בבירור שעל אף שהגמרא לא כתבה לשון קידושין בנידון זה, הרמב"ם לא מבדיל כלל בין הלשונות, ואפילו אמר בלשון הקדש יש רק ספק קידושין, ולא קידושין גמורים. ומה סברתו?
ושמא י"ל, שלדעתו, הקדושה שיש במעשה ההתקשרות בין השניים הוא פועל יוצא של הקניין, ועל כן בכל לשון שהיא, דרך החלת החלות פועלת כקניין.
אך לפי תוס' יש לומר שיש ערך עצמאי לכל מימד בפני עצמו, ומימד הקדושה מחיל מימדים קניניים, ומימד הקניין מחיל קדושה. ועל כן יש אפשרות שבכיוון אחד תהיה התפשטות קידושין (לשון הקדש) וכיוון שני לא תהיה התפשטות קידושין (לשון קניין כגון אירוסין).
מהות הקניין
עד כה עמדנו על כך שיש צדדים שונים במעשה הקידושין, צדדים של קניין וצדדים של הקדש, ומידת השפעתם זה על זה. אך טרם ביארנו מה קונים בקידושין. הרי יש לציין לגמ' מפורשת בהמשך הפרק (ו, ב) האומרת כדבר פשוט שאין גוף האשה קנוי לבעלה, בניגוד לעבד כנעני, ועל כן יש ללמוד שדרך שחרור המועילה בעבד כנעני ודאי תועיל באשה. ובאשר על כן, נראה לומר שאין מהות קניין הקידושין כקניין של מכירה ומתנה.
ונראה שהדבר נעוץ בעצם המושג של קניין בכלל ולא רק ביחס לקשרי נישואין. קניין באופן בסיסי הוא בעלות, ובעלות זו באופן מקורי מתחילה ביצירת הדבר, כרהיט או כרעיון (ראה רש"ר הירש על בראשית ד, א). בקניין מעבירים באופן חוקי-משפטי את הבעלות, השליטה לקונה. וכל בעלות באשר היא – מוגבלת היא. גם לבעלים אסור להשחית בחינם את רכושו, או להשתמש בו באופן המזיק את זולתו, ואין זה נחשב לצמצום בבעלותו.
כך גם ביחס לאשה, עיקרו של קניין הקידושין הוא בלקיחת האחריות של הבעל על אשתו, או פריסת חסותו עליה, ועל התחייבות זו עושים מעשה קניין. לא שגופה קנוי לו, אלא שמעשה הקניין מחליט את רצונותיו בנוגע לקשר החיים עם האשה המסוימת המקבלת את קידושיו.
ושמעתי יסוד ממו"ר הרב זלמן שליט"א והנני מרחיבו - צורות קניין שונות מותאמות למהות הדבר הנקנה. וכך בקניין אשה, שעיקרה הוא כאמור לקיחת אחריות משפחתית, הקניינים השונים מבטאים זאת. ביאה הוא דבר פשוט, של התנהגות איש ואשתו. שטר הוא מעין הכרזה ופרסום על האחריות הזאת. בשביל להבין את מהות קניין הכסף, יש להתבונן באופן השימוש הרווח בו (ושמא י"ל הבלעדי) בעם ישראל, והוא שקידושין נעשים ע"י טבעת. מעשה זה הוא ביטוי לאיש המקשט את אשתו. וכך בעומק היא כל מהות קניין כסף, ביטוי לדאגה ואחריות בתחומי הממון של הבעל ביחס לאשתו.
בעלות על אישות
מקור חשוב בנידן זה הוא מדברי התוס' רא"ש על כתובות (ב, א ד"ה נסתחפה):
ועוד תימה כי היכי דאשה שנולדו בה מומין אמרינן נסתחפה שדהו הכי נמי האיש שנולדו בו מומין נימא נסתחפה שדה שלה ואמאי כופין אותו להוציא, וי"ל משום דהאשה קנין כספו של האיש כמו עבדו שורו וחמורו ותלויה במזלו.
וצריך ביאור בדבריו, מה הכוונה שהיא קניין כספו כשאר רכושו. ונראה שאפשר לבאר את הדברים על פי הגדרה מפורסמת של הנצי"ב בסוגיא זו (משיב דבר ד, לה):
אשר בקש לבא שנית בענין קנין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית וזה דברי במכתב הקודם ואשר מעכ"ה העתיק אותם במכתבו דמה"ת הן אין לאיש על אשתו שום קנין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קנין ולכן אם נדרה ואמרה הנאת תשמישי עליך א"צ להפר וכופה ומשמשתו משום שלזה היא קנויה לבעלה:
עיי"ש שהאריך בעניין. ונראה לחדד שהקניין של האשה לאישות משמעותו לדבר אחד מרכזי והוא לעניין שלא יחולו נדרי האשה בעניינים של אישות שכן גופה משועבד לזה. ועוד שמחוייבת לו לאישות, ויכול לכופה לעניין, אך אין הכוונה באופן פיזי, שהרי ודאי שאסור לאדם לכוף את אשתו לתשמיש במעשה אונס. אלא הכפייה היא בעיקרה מוכוונת כלפי גט ללא כתובה.
וכנראה זו כוונת תוס' רא"ש, שכיון שלעניינים מסויימים היא נחשבת לקניינו, אך אין צד שהוא נחשב לקניינה, ועל כן במקרה של דחיית זמן הנישואין רק היא יכולה לבוא בטענה כלפיו 'נסתחפה שדך' ולא הפוך.
אך אליבא דאמת יש לומר, שפשט דברי הנצי"ב הם שאכן יש אפשרות של כפייה ממשית, ומה שאסור לאנוס הוא איסור חיצוני לשעבוד. והיה נ"ל לבאר הגדרה קשה זו כך. בסיני קבלנו תורה שבע"פ יחד עם תורה שבכתב, ורצה הקב"ה שנדע עד כמה מחויבת האשה לבעלה בעניין האישות – עד כדי כפייה של ממש. זה מה שראוי היה לעשות. אך בשל הרבה צדדים אחרים לא מנהיגים כך בפועל. אך כאשר יש אמירה עקרונית כזו – היא ודאי פועלת את פעולתה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
