ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם לקנא שפירא זצ"ל
למרות שבעים השנים שמפרידות ביניכם, למרות הגאונות העצומה בתורה, למרות שהיה רב ראשי, אב בית דין, ראש ישיבה ומנהיג ציבור,
כשהיית עומד מולו, אחד על אחד, ומסתכל בעיניים הכחולות הגדולות של האיש קטן הקומה הזה, ומרגיש איך המבט החם והאוהב שלו עוטף אותך, ידעת שיש כאן מישהו שמבין אותך באמת. ושוב נדהמת כל פעם מחדש לראות איך הוא יודע לקלוע בדיוק ולומר את הדבר הנכון במקום הנכון.
כמה מלים אישיות של תלמיד צעיר שמנסה להיפרד מהרב אברהם שפירא זכר צדיק לברכה, שנפטר השבוע
כשהיית עומד מולו, אחד על אחד, ומסתכל בעיניים הכחולות הגדולות של האיש קטן הקומה הזה, ומרגיש איך המבט החם והאוהב שלו עוטף אותך, ידעת שיש כאן מישהו שמבין אותך באמת. ושוב נדהמת כל פעם מחדש לראות איך הוא יודע לקלוע בדיוק ולומר את הדבר הנכון במקום הנכון.
כמה מלים אישיות של תלמיד צעיר שמנסה להיפרד מהרב אברהם שפירא זכר צדיק לברכה, שנפטר השבוע
ר' אַבְרוּם. כך הוא כונה בישיבה ומחוצה לה. בלי שום תארי כבוד נוספים. לא פחות ולא יותר. קצר, פשוט, צנוע. בדיוק כמו שהיה בחייו. אפילו חיצונית הוא היה איש נמוך. רוב האנשים שבאו אליו הסתכלו עליו מלמעלה למטה. ובכל זאת, כמה שהיה קטן, ככה היה גדול. בתוך קומתו הקטנה הסתתר לו גאון עצום בתורה, רב, מחנך, דיין, פוסק, ראש ישיבה ומנהיג של ציבור, ואולי הדבר הגדול מכולם זו הענווה העצומה שאפשרה לו להחביא את כל זה, ולתת לכל אחד שבא לדבר איתו את ההרגשה שהוא יכול לדבר אליו בגובה העיניים ממש.
גם אני, כאחד מאלפי התלמידים שזכו ללמוד ממנו, קיבלתי ממנו הרבה. אבל לא על גדולתו בתורה באתי לספר. גם לא על שקדנותו וחדשנותו, לא על פסקיו המקוריים והישרים וגם לא על פעולותיו הרבות ומסירות נפשו האינסופית למען כלל ישראל באומץ ובגבורה ללא פחד מאיש. על זה, אני בטוח, עוד יכתבו ויספרו רבים אחרים.
רציתי לשתף אתכם בכמה זיכרונות אישיים, מנקודת מבטו של תלמיד צעיר בישיבת "מרכז הרב", שכמו רבים מחבריו, מרגיש שאיבד השבוע הרבה יותר מרב.
ישנם הרבה ראשי ישיבות וגדולי תורה המוקפים תמיד בתלמידים ובשואלים, שכשאתה מתבונן עליהם אתה רואה את חרדת הכבוד, את היראה, את החיל ורעדה שאוחז בהם כשהם עומדים ומדברים עם רבם.
אצל ר' אברום זה היה אחרת.
במשך שנים היה נשאר ארוכות אחרי התפילות בישיבה ומאפשר לכל התלמידים שרצו לבוא, אחד אחד או כמה ביחד, לשאול, לספר, להתייעץ. בכל נושא שבעולם. גמרא, הלכה, אמונה, מוסר, התייעצויות אישיות, ומה לא. הייתי מחבב לעמוד מן הצד ולהסתכל בחבורת התלמידים שהתגודדה סביבו, כשהדבר הבולט ביותר היה החיוך והצחוק שעל פניהם. כי עם כל גדולתו ורצינות הנושאים שעסק בהם, ידע תמיד ליצור אוירה משמחת, להגיד מילים טובות, להוסיף איזה סיפור עם קורטוב של בדיחות כדי לחדד את המסר. הדלת והלב שלו היו תמיד פתוחים, ואלפים של אנשים היו מגיעים אליו כדי להתבשם וליהנות מגודל חוכמתו וניסיונו. היו שאלות שכבר נשאל אלפי פעמים, חלקן פשוטות ביותר ובכל זאת היה עונה תמיד בסבלנות אינסופית, כאילו זו לו הפעם הראשונה שהוא שומע את השאלה הזו. לא אשכח את אחת הפעמים, בשנה הראשונה שלי בישיבה, כשנקלעתי לאיזו תסבוכת אישית-משפחתית, והייתי חייב איזו הדרכה או עצה. השעה הייתה אחרי עשר בלילה ובכל זאת הרשיתי לעצמי להעז ולדפוק על דלתו של ראש הישיבה בן השמונים וחמש. הוא פתח לי את הדלת בעצמו ובחיוך הזמין אותי להיכנס פנימה. הוא הושיב אותי בסלון שמלבד שעון קיר פשוט עליו כתוב המשפט - "הזמן קצר והמלאכה מרובה", הקירות כולם מצופים במדפים עמוסים במאות ספרים. אחרי עשר דקות יצאתי משם, מחייך, מעודד ורגוע כשהרב מלווה אותי אל הדלת בברכת הצלחה. במבט לאחור, כמה שנים אחרי, אני רק רואה עד כמה צדק בכל מילה שאמר אז.
אחד הדברים שתמיד הדהימו אותי מחדש הייתה התפילה שלו. כולנו יודעים שלא פשוט להתכוון בתפילה, להיות צמוד למילים, להקשיב לשליח הציבור בחזרת הש"ץ. יש לנו נטייה לחלום, לדבר, ללמוד, לעשות דברים אחרים תוך כדי. ר' אברום מעולם לא העיר לתלמיד על זה ישירות אבל ההתנהגות שלו בעצמו הייתה המסר הכי חזק בעניין. כשהוא התפלל - הוא התפלל. לגמרי. לא מרים את העיניים מהסידור. לא מפספס מילה. עד שנותיו האחרונות כשחלה ברגליו והתקשה לעמוד זמן ארוך היה מקפיד לעמוד כל חזרת הש"ץ, בקשב עצום לכל מילה, ועונה אחרי החזן בקול רם ובכוונה. הסידור שלו היה עמוס בפתקים שאנשים החליקו לו כל הזמן עם שמות לבקש עליהם רפואה, זיווג, פרנסה. היו ברכות בשמונה עשרה שהיה מאריך בהן מאוד ועובר על כל הפתקים אחד אחד לבקש ולהתפלל על צורכי עמך ישראל. לאחר התפילה כשהיה צריך ללבוש את מעילו וללכת לביתו, כל עוד היה לו כוח, לא היה מוכן בשום פנים להיעזר בתלמידים שיגישו לו או יסייעו לו בלבישה. על אף שמונים שנותיו היה תמיד מלא מרץ וחיים, ואפילו הצעידה שלו הייתה לפעמים מהירה בשביל התלמידים הצעירים שהלכו איתו.
גם לאהבת תורה ולסקרנות טבעית ובריאה חינך מבלי מילים. בדרכו למקומו הקבוע בקדמת בית המדרש של הישיבה היה שׂם לב לכל מה שנמצא בדרך. הוא היה נעצר ליד כל סטנדר שהיה מונח עליו איזה ספר שנראה לו חדש ולא מוכר, עומד לידו ומעלעל בו כמה שניות. כאילו, חייב להכיר אותו, אולי יש כאן עוד איזה חידוש מעניין או כיוון חדש שכדאי להכיר.
אפילו בשנותיו האחרונות, כשכבר נחלש מאוד, והתקשה ללחוץ יד לאחר תפילות השבת למאות האנשים שעמדו בתור כדי לומר לו 'שבת שלום', הקפיד לא לוותר על הילדים, וכל ילדון בן חמש או עשר, זכה ללחיצת יד חמה וברכת שבת שלום שמחה מראש הישיבה הקשיש.
ר' אברום הקפיד מאוד על הנושא של שמירת הלשון ואף קבע בישיבה בכל בוקר לאחר התפילה לימוד קצר בנושא כדי להתחיל את היום עם זהירות במה שמוציאים מהפה. ולעומת הזהירות מהשלילה אמר פעם אחרת לאחד התלמידים "כשאתה פוגש חבר - תמיד, חייך אליו! אתה לא יודע מה מצבו ומה עובר אליו. לפעמים חיוך אחד כזה של שלום יכול לְחַיוֹת בן אדם".
________________________________
ביום טוב ראשון של חג הסוכות. כשאברהם אבינו בא לבקר בסוכה, הוא לקח איתו את ר' אברום שלנו.
ייקח זמן עד שנצליח להעריך את גודל האבידה, לתלמידיו, לציבור הדתי-לאומי ולכל עם ישראל.
נשתדל להמשיך וללכת בדרכו ולעשות את הליכותיו נר לרגלינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
