אורה - זו תורה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
פורים וחודש אדר
הלכות פורים

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופייך
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

8857

18 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אורה - זו תורה
כתוב (אסתר ח, טז) "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". ודרשו חז"ל (מגילה ט"ז ע"ב): אורה - זו תורה, שמחה - זה יום טוב, ששון - זו מילה, ויקר - אלו תפילין. ואומר רש"י: מלמד שעל כולם גזר המן שלא יקיימו, וכשנתלה חזרו הכל לקיימם.
וכתוב (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור ", ומדוע כתוב במגילה " אורה "? אלא מכאן והלאה הבינו שהתורה היא לא לפְּרָט אלא לכל, כמו פריה ורביה כאשה שפרה ורבה, להמשיך ללמוד והעיקר ללמֵד.

אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם
כתוב במגילה (אסתר ט, א) "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם " - לשון רבים. כי ישנם שני שונאים לאדם: עמלק ויצר הרע, שאז קיימו וקבלו כפול כנגד שונא גשמי וכנגד שונא רוחני.

והסר השטן מלפנינו ומאחרינו
אנו אומרים בתפילה "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו". "לפנינו" - כשאדם בא לקיים מצוה הוא מרגיש שהשטן מונע ממנו לקיים המצוה. "ומאחרינו" - כשבא לעשות עבירה השטן עומד מאחוריו ומזרזו ביותר, ולכן אנו מבקשים שהקב"ה יעזור לנו להסירו "מלפנינו ומאחרינו".

חשבתי דרכי ואשיבה רגלי
וזהו שאומר דוד המלך ע"ה בתהלים (קיט, נט) "חישבתי דרכי ואשיבה רגליי אל עדותיך", כשהיה דוד המלך רוצה ללכת לבית המדרש ללמוד תורה היה היצר הרע מסית אותו ואומר לו 'וכי מתאים למלך לשבת עם פשוטי העם ולהתיש את כוחו בלימוד התורה, הרי מלך אתה, ולך נאה ללכת ולצפות במרוצי סוסים, או במשחק כדורגל', וידוע שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ד). מה היה עושה דוד המלך? הוא היה אומר לעגלון שיסיע אותו לכל מיני דרכי תענוגות, ואז היה היצר מסיר את ה"כבדות" ממנו, ובאמצע הדרך היה דוד המלך מסיט את המרכבה לכיוון בית המדרש ומשאיר את היצר מבולבל ונבוך.
וכשהיצר הרע רואה שהאדם נלחם בו, הוא עוזב אותו ופונה לאדם אחר.
ואנחנו אומרים ליצר הרע: גם אנחנו גם פקחים ויודעים כיצד להסתדר איתך.

ואת עשרת בני המן תלו
יש מגילות שבהם ציורים נפלאים מענייני המגילה. ופעם אחת הראו לבעל הבא"ח מגילה מעין זאת והוא אמר שהתמונות שבהם רואים את המן ועשרת בניו תלויים על עץ אחד, הם טעות, כי המן נתלה בפסח - ורמז לכך "וישבות המן ממחרת הפסח", ורק בניו נתלו ביום י"ד באדר, כי ביום י"ג נהרגו (עיין מגילת אסתר פרק ט'. ועיין ב'תורה לשמה' סי' שכ"א).

* * *

תענית אסתר
אכילה ושתיה קודם עמוד השחר ביום התענית
מותר לאכול בלילה שלפני התענית עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שנת קבע, אבל אם ישן שנת קבע - אסור אח"כ לאכול או לשתות.
ואם קודם שישן עשה תנאי או חשב שאם יקום לפני עמוד השחר יאכל או ישתה: לפי הפשט - מותר לו לאכול או לשתות. ולפי הקבלה גם אם התנה, שתיה - מותרת, אבל אכילה - אסורה. ואם חושש שלא יצליח לצום אם לא יאכל לפני עמוד השחר - אזי גם לפי הקבלה רשאי לאכול.

הפטורים מהתענית
נשים חלשות מעוברות ומניקות פטורות מלצום. וכן איש שהוא חלש או זקן לא יצום. ואלו הפטורים מהצום - יאכלו רק כדי קיום הגוף ולא מעדנים.
והבריא בגופו, לא יפרוש מן הציבור ויצום, וכל המשתתף בצער הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.

הפטורים מהצום יאכלו רק כדי קיום הגוף
פעם אחת ביום תענית, ראיתי ברחוב יפו אדם נכבד עם ציציות בחוץ ופאות וזקן, שמלקק גלידה ברחוב. חשבתי בליבי שמא הוא חולה. פניתי ואמרתי לו, אולי כבודו חולה? אך הוא אמר לי: כבר עבר חצי יום, ועוד אני חלש. אמרתי לו, אם אתה מרגיש חולשה תאכל רק לחם עם חמאה או מרגרינה ולא גלידה, ועוד באמצע הרחוב, הרי חז"ל התירו לחולה לאכול רק כדי קיום הנפש ולא מעדנים כמו גלידה, והתירו לאכול בצנעא ולא בפרהסיא. ועוד, אם אחרים יראו זאת, יחשבו שיש כיום להקל בחיוב לצום.

אמירת עננו
דעת הרמב"ם (פ"א מהל' תעניות הלכה יב) ורש"י: בליל התענית אומרים 'עננו' בערבית, אע"פ שעדיין אוכלים, אבל במוצאי התענית לא אומר 'עננו', אע"פ שרשאי אח"כ לאכול, וכן דעת השו"ע. כיום ישנם כמה עדות הנוהגות כן (חלק מהתימנים הנוהגים כרמב"ם, והתוניסאים הנוהגים כמנהג ג'רבה. ועיין בשו"ע סי' תקס"ה סעי' ג' שבתענית ציבור אומרים "בכל תפילותיו", ועיין לגאון שם, ולמש"ב וכה"ח ס"ק טו"ב שהביאם).
ולמעשה, למנהג הספרדים : כיום בין יחיד ובין הש"צ, אומרים 'עננו', בשחרית ובמנחה. ובתפילת ערבית של מוצאי הצום לא אומרים בו עננו למרות שעדיין צמים. ולדעת האשכנזים היחיד אומר 'עננו' בתפלת מנחה בלבד, והש"צ אומרו - בשחרית בחזרה, ובמנחה בתפלת לחש ובחזרה.
היחיד אומרו ב"שומע תפילה", והש"ץ אומרו בין "גואל ישראל" ל"רפאנו" בברכה בפני עצמה.
* * *

שבת זכור

פרשת "זכור"
בשבת שלפני פורים קוראים בפרשת "זכור", ולכן בשבת זו נקרא פרשת "זכור".
וכתבו הפוסקים שהחיוב לקראה הוא מדאורייתא, וכן נפסק בשו"ע (סי' תרפ"ה סעי' ז')

מי שאינו יכול לבא לבית הכנסת
מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת - יקרא בחומש את פרשת "זכור".

חיוב נשים בקריאת "זכור"
הפוסקים נחלקו אם נשים חייבות בקריאת "זכור" או לא.
בעל כה"ח (בסי' תרפ"ה ס"ק ל') כתב: שקריאת פרשת "זכור" היא מצוות עשה שאין הזמן גרמא ועל כן נשים חייבות.
הרב בעל הבא"ח כתב בספרו 'תורה לשמה' (סי' קפ"ז), שמדברי ספר החינוך משמע שהן פטורות מהטעם שאין האשה חייבת במחיית עמלק - דלאו בני מלחמה נינהו.
ואילו בספרו 'ידי חיים' (בסי' תרפ"ה - עמוד קל"ד) כתב שמלחמת עמלק זו מלחמת מצוה ותצא כלה מחופתה וחתן מחדרו. ולפיכך אשה חייבת.
ועל כן, טוב לאשה לבוא לשמוע קריאת פרשת "זכור" בבית הכנסת מתוך ספר תורה. ואם אינה יכולה להגיע לבית הכנסת, דינה כדין האיש - שתקרא מתוך חומש. וטוב שתתנֵה מראש שאינה מקבלת עליה כנדר לבא לבית הכנסת, כדי שלא תתחייב מדין נדר.
פעם אמרתי דרך בדיחותא שחיילות המשרתות בצבא או במשטרה, חייבות בפרשת זכור. כי כל הטעם למ"ד שנשים פטורות הוא מכיון ש'כל כבודה בת מלך פנימה' ולא הולכת למלחמה אפי' לא להשמיד את זרע עמלק.
כתוב (שופטים ד, כא) "ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברכתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת"
כיצד הרגה יעל את סיסרא ? היא לקחה יתד ופטיש, והניחה את היתד ברכתו, והכתה בחוזקה בעזרת הפטיש, והיתד נכנס מצד אחד ויצא מהצד השני, וכך מת סיסרא.
ויש לשאול, וכי רק בדרך זו היתה יכולה להורגו ?! והלא היתה יכולה לקחת חרב או סכין ולהורגו בה ? אלא אמרה יעל: חרב וסכין הם כלי מלחמה של גברים, ואשה אינה יכולה ליטול כלי של גבר, אבל יתד אני יכולה לקחת כיון שהיא כלי לבניית אוהל, ואשה יכולה לסייע בבנין האוהל, ולכן לקחה את היתד והרגה בו את סיסרא.

קריאת "זכור" למי שלא יצא יד"ח
מי שנבצר ממנו להגיע לבית הכנסת - יקרא את פרשת "זכור" מתוך החומש. וכשתגיע פרשת 'כי תצא' (בחדש אלול) שבה יש פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק", יאמר לחזן שיכון להוציאו יד"ח.

האם פרשת פרה מדאורייתא ?
כתוב בשו"ע (סי' תרפ"ה סעי' ז'): "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא". וכתב בכה"ח, וכ"כ הגאון: ראינו שפרשת זכור מדאורייתא, אבל לא מצינו שפרשת פרה מדאורייתא. ואמנם קוראים פרשת פרה לפני פסח כדי להזכיר להם להטהר, וכדי שגם עלינו יזרוק הקב"ה מים טהורים, כמו שעשו לישראל לאחר הקמת המשכן, אבל אין חיוב לקוראה מדאורייתא.
* * *

7 מצוות בפורים
בפורים יש שש מצוות עשה, ואחת לא תעשה. לדעת השו"ע, כל המצוות הנוהגות בפורים כולל סעודת פורים הם מצוות עשה מדברי קבלה שהם כדברי תורה (שו"ע תרצ"ו, ז'), ואלו המצוות:
א. קריאת המגילה - וחייבים בה אנשים ונשים כאחד.
ב. משלוח מנות איש לרעהו (איש לאיש, ואשה לאשה).
ג. מתנות לאביונים - וגם אשה חייבת במצוה זו.
ד. קריאת התורה - "ויבא עמלק", וגם אשה חייבת בשמיעת קריאה זו (מנהגנו לכפול את הפסוק האחרון של "ויבוא עמלק" שבקריאת התורה של יום פורים, כיון שיש בו רק תשעה פסוקים, אבל אחינו האשכנזים לא נוהגים בכך אלא קוראים שלושה פסוקים לכל גברא. ועיין לשו"ע תרצג, ד).
ה. "על הניסים" (בתפילה ובברכת המזון). אם נמשכה סעודתו עד הלילה: לדעת השו"ע, יאמר "על הניסים". ולדעת הבא"ח, "שב ואל תעשה עדיף" ולכן לא יאמר - וראה הרחבה להלן.
ו. סעודת פורים - לסעודת פורים יש שני חלקים: אכילה ו"לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וז"ל מרן בשו"ע (תרצ"ה ס"ב): "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והוסיף הרמ"א, וז"ל: הגה : וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (מהרגלו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים", עכ"ל. ואף על פי שגם אשה חייבת בסעודת פורים, אבל אין היא חייבת ב"לבסומי", ואדרבה תמנע עצמה מלשתות כלל.
לדעת חכמי הקבלה יש לקיים את סעודת פורים בבקר מיד לאחר קריאת המגילה.
ז. איסור הספד ותענית .

דין אונן בפורים
דין אונן בפורים שונה מכל ימות השנה, ואם ארע ל"ע אנינות בפורים חייב בכל מצוות היום ואפילו באכילת בשר ושתיית יין, וכך כותב מרן בשו"ע (סי' תרצו, ס"ז) "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים, דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה" (ועיין ברמ"א שם שכתב שגם חייב בקריאת המגילה וכ"ש שחייב בקריאת שמע, אלא שחילק בין יום ללילה).

מהלכות "על הניסים"
אם נמשכה סעודתו עד הלילה (של מוצאי פורים) כגון שניגן והאריך בסעודתו וכדו', לדעת השו"ע, יאמר "על הניסים" שכן לדעתו לעולם אזלינן בתר עיקר סעודה (עיין שו"ע או"ח קפ"ח ס"י בעניין התחיל סעודה שלישית ביום ונמשכה עד הלילה שחייב לומר "רצה והחליצנו", ומסיים שם "והוא הדין לחנוכה ופורים") וכיון שהתחיל ביום מחוייב ב"על הניסים" למרות שסיים סעודתו בלילה. אבל גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה"בן איש חי" סומר שעדיף שלא לאומרו אם גמר סעודתו בלילה כי "שב ואל תעשה עדיף" ואין זה דומה לסעודה שלישית בשבת שנמשכה עד הלילה, ששם נמשכת הארת שבת, אבל כאן אין הארה ואין לאומרו (עיין לבא"ח בלק אות כב). ועל כן הטוב ביותר הוא לסיים את הסעודה קודם הלילה, כדי לומר "על הניסים" בברכת המזון לכל הדעות, ומעלתה חשובה מאוד לצורך פרסומי ניסא. ומי שלא אמר "על הניסים" בהודאה, יכול לאומרו ב"הרחמן". כמו כן, יש אומרים שמי שלא אמר "על הניסים כלל" בברכת המזון חייב לחזור כיון שלדעתו חייבים לאכול פת בסעודת פורים, ואין הלכה כמותו כיון שמעיקר הדין אין חיוב לאכול פת אלא יכול לאכול אטריות או עוגות ויצא בזה ידי חובתו, וממילא גם אם אכל פת ולא אמר "על הניסים" לא חייב לחזור על הברכה (כעין זה גם בראש חודש שלא חוזרים אם לא אומרים "יעלה ויבוא" בברכת המזון כיון שלא חיייבים לאכול פת בראש חודש, וכך נפסק בשו"ע קפ"ח ס"ז עיי"ש).

קם רבה שחטיה לרבי זירא
הגמרא במגילה אומרת (ז' ע"ב): "רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום (השתכרו) קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה (הבאה) אמר ליה (רבה לר' זירא) ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (בא ונקיים סעודת פורים ביחד), אמר ליה (ר' זירא) לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)".
שואל גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה'בן איש חי' זיע"א (בספרו 'בן יהוידע'): מדוע לא יביאו שומר, כמו לענין סעודה גדולה לפני מנחה? ומתרץ, אולי ירדם השומר בשמירתו ויבואו לידי סכנה.
ואפשר עוד לתרץ, שמא יראה השומר ששותים וגם הוא ישתה בבחינת וערביך ערבה צריך.

מוטב להרבות במתנות לאביונים
וכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הי"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'".

ומשלוח מנות איש לרעהו
א. חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו" - שתי מנות לאיש אחד (שו"ע תרצה, ד, וכן משמע מהרמב"ם שם). ולמדו זאת בגמרא (מגילה ז.) ממשלוח המנות ששלח רבי יהודה הנשיא לרבי אושעיא, וז"ל הגמ': "ומתנות לאביונים - תני רב יוסף ומשלח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא (שלח לו ירך של עגל שלישי לבטן, שהוא המשובח ביותר) וגרבא דחמרא (וגם שלח לו בקבוק יין - הרי שתי מנות) שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (ויש שלא גורסים ומתנות לאביונים - עיין רש"י שם)", עכ"ל הגמרא. נמצינו למדים, שעיקר מצות "משלוח מנות" היא בשליחת דברי מאכל דוקא, ולא יוצאים בשליחת ממתקים בעלמא (כגון שוקולדים וסוכריות וכד') שעיקר המצוה היא לשלוח מאכלים ראויים לאכילה. אשר על כן, הטוב הוא לשלוח בשר ויין, ולא יאמר אדם לחברו שהוא מעדיף שישלח לו עוף קפוא, אלא ישלח לו עוף מבושל דווקא שיהיה ראוי לאכילה מיידית. כמו כן, אפשר לשלוח קופסאות שימורים כגון טונה וכד', מהדברים שראויים לאכול עם פת מייד. ועוד, שהמצוה היא לשלוח שתי מנות דוקא, על כן יש לשלוח שתי מנות עוף חתוכים ולא עוף שלם למרות שזה יותר משתי חתיכות עוף.
ב. מהגמרא משמע שאפשר לתת מנה של אכילה ומנה של שתיה. ולא מים או 'קולה' אלא יין או מיץ ענבים. וכן האוכל ששולח צריך להיות מבושל, ולא עוף שלם שאינו מבושל.
ג. לא ישלח ממתקים או שוקולד או עוגות. ורק אם קיים כבר מצוות משלוח מנות כדין, למשפחה אחת לפחות, רשאי לשלוח בשאר משלוחי המנות ממתקים וכדו'.

העיקר לשלוח מנות או שהמקבל יאכל
נחלקו הפוסקים אם עיקר מצוות משלוח מנות היא לשלוח מנות, או שעיקר המצוה היא שהמקבל יאכל. והנפקא מינה היא: אם שולח מאכלי חלב לאדם שאכל בשר, ואין זמן של שש שעות שיכול לאכול. אם נאמר שעיקר המצוה להרבות אהבה ואחוה - הרי קיים מצוות משלוח מנות. ואם נאמר שעיקר המצוה שהמקבל יאכל - לא קיים את המצוה (ועיין לרא"ש פ"א דמגילה דף ז' ע"ב, ועיין לרב חיד"א בספרו 'פתח עיניים' דף ז' שהאריך בזה, ובקטע ז' שכתב: "אי נמי רמז ליה דעתה דקבלם יצא וזה שאמר קיימת בנו שקבלנום דאם נגבו או נאבדו לא יצא כמו שהסכים הרב מופת הדור מורנו רבי חיים אלפנדרי בהגהתו לספר בני חיי". לאפוקי מ"ד שאומר שהעיקר הוא להרבות אהבה ואחוה).
וכיון שכך, הטוב ביותר לשלוח מנות הראויות למקבל בכל מקרה, ולדאוג לכך שיקבל רעהו את המנות מכל מקום. ואם שולח לאדם עני בעל משפחה, ידאג לשלוח לו וילדיו, וזו עיקר המצוה ביום זה, כי בכך מקיים גם משלוח מנות וגם מתנות לאביונים. והטוב ביותר ביום פורים לשלוח מתנה בסתר (שזו המובחרת שבדרגות הצדקה), כך שלא ידע העני מי שלח לו את המתנה.

"משלוח מנות" של המלבי"ם לרפורמים
ידוע שהמלבי"ם היה מתווכח הרבה עם ה"משכילים" שהיו בדורו (ה"רפורמים" של היום). פעם פגש אותו "משכיל" אחד ביום פסח בבוקר, והתפלא לראות שהמלבי"ם הקדימו בברכת "שלום" ו"מה שלומך" במאור פנים מיוחד. אמר לו ה"משכיל" מה יום מיומיים, והרי אני לא מכירך. אמר לו המלבי"ם וכי אתה לא יודע שאנחנו "קרובים"? והסביר לו המלבי"ם שאך אתמול בלילה קראו בהגדה "אחד חכם ואחד רשע", הרי שהם "קרובים" האחד לשני כי בציור של ארבעה בנים מצוייר החכם יל יד הרשע. פעם רצה "משכיל" אחד להקניט את המלבי"ם ושלח לו "משלוח מנות" עוגה בצורה של חזיר. ביקש המלבי"ם מהשליח להמתין לו וביקש שיאפו לו עוגה בצורת רב ובצורת כבש, ושלח לאותו משכיל בחזרה. גיחכו ה"משכילים" על הדבר, ולמחרת כשפגשם אמר להם בנוהג שבעולם שאדם שולח לרעהו את תמונתו, אני מאוד מודה לכם על ששלחתם לי את "תמונתכם" ואני שלחתי לכם בתמורה את שלי, והפכו פניהם כשוקלי הקדרה (גם על טפשותם שלא הבינו את כוונתו).

עשיית מלאכה ביום פורים
נוהגים שלא לעשות מלאכה ביום פורים, וכל זה לפני הצהרים. אבל אחר הצהרים שנוהגים לקיים אז סעודת פורים - לא עושים מלאכה מהדין.

תחנון
ביום י"ד וביום ט"ו בין למוקפים ובין לפרזים - אין אומרים תחנון.

תפילת ערבית במוצאי פורים
יש להזהר ביום פורים אחרי הסעודה להתפלל תפילת ערבית במניין . הרמ"א נפטר ביום ל"ג בעומר, ורצו להספידו ולספר ל"ג שבחים עליו. עמדו הרבנים והפליגו בשבחים, עד שהגיעו לל"ב שבחים, ולא מצאו עוד שבח להשלים לל"ג. עמד השמש ואמר להם שהוא יספיד אותו בשבח הל"ג, וכך סיפר להם שמידי שנה ביום פורים היה מגיע אליו לעת ערב, לובש את כובעו ולוקח את מקלו, והניח בפיו אגוז כדי לשנות את קולו, והיה מסתובב מבית לבית ודופק על החלונות וצועק "ערבית! ערבית!". כעין זה היה מתאר מרן בעל ה"בן איש חי" זיע"א, שבתו של המן שפכה עליו מי שופכים בחושבה שהוא מרדכי. ושאלו, וכי לא זיהתה את קולו? ויש שרצו לומר שהיה כבר צרוד מרוב צעקות של "ככה יעשה לאיש", אבל הבא"ח אמר שכמדומה שהניח בפיו כמה "סוכריות" כדי לשנות את קולו שלא יזהו אותו, ומשום כך גם בתו לא זיהתה אותו, וכתוצאה מכך הפילה עצמה ומתה.

אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חברו
היה רב אחד שהיה יודע להתלוצץ, אלא שהיה עושה כן רק בפורים. פעם הוא אמר בבדיחותא, שהמן נטמא בקרי, כמו שכתוב "את כל אשר קרהו". וידוע שמי שאינו יכול לטבול במקוה, שופך על עצמו ט' קבין, ובתו רצתה לטהרו מקריו, אלא שזה לא היה אלא "מי שופכין" שלו. אמר המן, טוב לו לאדם "קב שלו" (ששפכו עליו) מתשעה קבין של חברו, היינו אותו קב ששפכה כמו תשעה קבין מי שופכים ששפכו עליו והוא נטהר מקריו.

זמן תפילת ערבית במוצאי שבת
היושבים בערי הפרזות, יקבעו תפילת ערבית כחצי שעה אחרי צאת השבת שבמקומם. וזאת, משום שצריכים לתת זמן לכל הבאים לבית הכנסת להביא את המגילה. הנה יש נשים שבאות עם הילדים, ולא יכולות להכינם מבעוד יום, שכן יש בזה משום "הכנה" משבת לחול, וגם האנשים לא יכולים לטלטל מבעוד יום את המגילה שלהם כי יש לה דין "מוקצה", וגם בזה יש איסור של "הכנה", ולכן יש לתת שהות ומספיק זמן כדי להתארגן. ומכל מקום, לא יעשו שום מלאכה של חול, לפני שאומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלי שם ומלכות.
* * *
מהלכות קריאת המגילה
השנה תחול שבת "זכור" ביום י"ג אדר, ולמחרת יום ראשון הוא י"ד אדר - יום קריאת המגילה לפרזים.
והנפקא מינה היא: אם נמצא מחוץ לירושלים בשבת וחוזר במוצאי שבת לירושלים, וברור שנסיעתו תהיה אחר צאת הכוכבים - בכגון זה נכנס לבעיה הלכתית, אם הוא חייב להתנהג ככל בן פרוז ועליו לקרא את המגלה בליל י"ד וביום י"ד, ואחר כך בירושלים, שזה מקום מגוריו, יקרא ביום ט"ו, כי יש אומרים שעלות השחר הוא הקובע, וא"כ הוא בעלות השחר יהא בירושלים ופטור מדין י"ד.
ולמסקנה, משמע לפי הפוסקים כשו"ע שהלילה הוא הקובע. ולדעת מג"א עמוד השחר הוא הקובע. ועל כן, אדם יחשב את צעדיו לפני שנוסע ממקום למקום, ויעשה שאלת חכם לפני שנוסע (ועיין לתוס' מגילה דף ד' ע"א ד"ה חייב, ועיין מגיד משנה על הרמב"ם פ"א מהל' מגילה ה"ג).
בבית כנסת 'עץ חיים' בירושלים היו נוהגים כמו הרה"ג טיקוצ'ינסקי וקוראים את המגילה ביום י"ד. והיו מביאים אדם מתל-אביב שיקרא את המגילה בברכה ואח"כ היה חוזר לביתו. וכן בבוקר, היה בא אדם אחד מתל-אביב, אחר הנץ החמה, וקורא להם את המגילה, ואח"כ חוזר לביתו. כי לדעת הרה"ג טיקוצי'נסקי: ירושלים ולא עד בכלל ביכ"נ 'עץ חיים'.
דודי הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל - ראש ישיבת 'פורת יוסף', רצה פעם אחת לנסוע לשכונת 'בית וגן'. האטובוס שנסע לשכונה זו היה נוסע עד בית הכנסת 'עץ חיים', ומשם היו מחליפים אוטובוס אחר שממשיך לכיוון 'בית וגן'. והנה הוא רואה כמה זקנים שיושבים ליד בית הכנסת וצועקים: 10, 20, 15. אמר להם הרב: מה אתם עושים? והם הסבירו לו שהם סופרים כמה מכוניות ואוטובוסים עברו ברחוב. אמר להם הרב זצ"ל: זה "זקנים משער שבתו"? מה זה פה? בואו תכנסו לבית הכנסת ונלמד אתכם משניות ותהלים. וכשבא הרב לישיבה, הוא עשה תורנות בין כל בחורי הישיבה שילכו וילמדו את אותם הזקנים.

להכות ב"המן"
כתוב בשו"ע (סי' תר"צ סעי' יז): "נהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך: מחה תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט) ושם רשעים ירקב (משלי י, ז) ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ; ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו".
וכתב בבא"ח: שלא יכה בידו אלא בסנדלו או ברגליו (עיין לבא"ח תצוה אות ח', ולכה"ח שם ס"ק צ"ו).

עשרת בני המן - בנשימה אחת
כתוב במגילה (ט, ו - י) "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ואת פרשנדתא ואת דלפון וכו' עשרת בני המן". אומר רש"י, שהיו להמן הרבה בנים, אבל נמנו דוקא עשרה בנים אלו כי הם כתבו שטנה על היהודים שלא יבנו את בית המקדש.
ויזהר לקרא את המילה "ואת" של כל אחד משמות בניו של המן, מתוך המגילה ולא בעל פה.
כי הגימטריא של המילה "ואת" = 407, כמנין "ארור" (407). וטוב לאומרם בנשימה אחת, כי יצאה נשמתם יחד. ואם קשה לחזן לעשות כן, אפשר לקרא בכמה נשימות.

חיוב אשה בשמיעת המגילה
מעיקר הדין אשה חייבת לשמוע מקרא מגילה, כיון שהמן ביקש להרוג את כל היהודים וגם נשים וטף. ומכל מקום, אין חיוב על אשה לקרוא את המגילה אלא לשמוע אותה בלבד. ואמר מרן בעל ה"בן איש חי" שמעולם לא שמע שאשה קוראת את המגילה, ואפילו לא לנשים (עיין לבא"ח תצוה אות א'). ומשום כן, יש לנשים לשמוע את המגילה מאיש הקורא דוקא. יש מי שאומר שגם מי שיצא ידי חובתו בשמיעת המגילה כבר בבית הכנסת, יכול לקרוא ולברך על מקרא מגילה לנשים, אבל דעת מרן ה"בן איש חי" זיע"א אינה כן, ולדעתו מי שכבר יצא יקרא להן בלי ברכה. (ולא יאמר אדם שלא יצא בשמיעה של המניין הגדול בבית הכנסת, כיון ש"ברוב עם הדרת מלך"). והטוב ביותר להנהיג כמו אצלנו בבית הכנסת, לקבוע "מניין שני" אחרי המניין הראשון גם בלילה וגם ביום, ובו יתפללו עשרה גברים, והקורא יוכל לברך כדין. אשה שלא יכלה לבוא לבית הכנסת, ואין מניין שני, יקרא לה בעלה או שיביא אחר לקרוא לה.

טוב שיאחז בידו מגילה
טוב שכל אחד ואחד יאחז בידו מגילה כשרה. ואם אין לו - יקח בידו מגילה מודפסת ויעקב אחר החזן.

פורסה כאיגרת לפרסום הנס
מענייני פרסום הנס הוא לפתוח את המגילה כאיגרת, וכך כותב מרן (תר"צ סי"ז), וז"ל: "מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת, להראות הנס; וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה", עכ"ל. ומיהו, אין זה לעיכובא, ולכן אם יושב אדם ליד שולחן שעליו יכול לפתוח את המגילה באופן הנ"ל יפתח אותה כאיגרת, אבל אם קורא והמגילה על ברכיו, והדבר מקשה עליו מאוד, או שקורא עם חברו וכל אחד מושך את המגילה לצד שלו, אין חיוב לקפל את המגילה כאיגרת, ועדיף שיפתח אותה כרגיל, כדי שיהיה מרוכז בכל הקריאה לשמוע כל מילה (ואם רוצה יקרא עם החזן בלחש מילה במילה ובלבד שהמגילה שלו כשרה).

הברכה שלאחר קריאת המגילה
את הברכה האחרונה שלאחר קריאת המגילה יברך אפילו יחיד, וכלשון הבא"ח (ש"ר הל' פורים אות יג): "הקורא יחיד יברך גם ברכה אחרונה של המגילה וכו' וכן המנהג פה עירנו וכן ראוי לנהוג בכ"מ, ולא יאבד היחיד ברכה יקרה זו".
ומה שתקנו ששה לשונות בברכה זו כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק:
"הרב את ריבנו" - זו מלחמת יהושע בעמלק. "הדן את דיננו" - זה כנגד אהוד שהרג את מלך מואב שהיו איתו עמון ועמלק. "והנוקם את נקמתנו" - על ידי גדעון. "והנפרע לנו מצרנו" - על ידי שאול. "והמשלם" וכו' - על ידי דוד. "והנפרע לנו" וכו' - כנגד הנס של מרדכי ואסתר. "הקל המושיע" - לעתיד לבא. כיום אין לנו וודאות מיהו עמלק, והקב"ה ידע להרוג את עמלק האמיתיים, ואת אלו הצרים לנו והמבקשים את נפשנו ודינם כדין עמלק (עיין לכה"ח סי' תרצ"ב ס"ק טו"ב משם הרב אבודרהם).
* * *

זכר למחצית השקל
א. יש נוהגים לתת ל"זכר למחצית השקל" שלושה חצאי מטבע (זכר לשלושה תרומות שהיו נוטלים בזמן בית המקדש), אבל אנו נוהגים לתת מטבע אחד בשווי של "חצי שקל" כסף טהור.
ב. כיום יש מדינות בעולם שסוחרים בכסף, ואפילו בסין רכשו את כל הכסף שבעולם כדי לעשות כלים מכסף ולמכור אותם ביוקר, כך ששווי הכסף הטהור נתון לתנודות שונות בעולם המסחר, והקובע הוא הערך שנקבע בבורסה. ממה שבארנו נכון להיום , מחצית השקל = 10 גרם כסף טהור. ולפי החישוב של היום שוויו הוא: 27 ₪ כולל מע"מ. ויכול להיות שעד ערב פורים זה יעלה או ירד.
ג. יש אומרים שלא חייבים להפריש על כל אחד ואחד מבני הבית אלא על עצמו בלבד, אבל טוב להפריש גם על בני ביתו מחצית השקל לכל אחד ואחד, לפי שזה ניתן לכפרה, וכי לאשתו ולילדיו אין כפרה?! זאת ועוד, יש המפרישים גם על עובר, כמו שדרשו מהפסוק של "כל העובר על הפקודים", לרבות עובר במעי אמו.
ד. מי שהתחיל לתת עבור בנו הקטן, ימשיך לתת. ויש מי שאומר שהחיוב לתת מחצית השקל רק מבן 20 שנה ומעלה (רמ"א תרצ"ד, א'). וי"א החל מבן 13 שנה ומעלה (עיין למש"ב שם ס"ק ה' משם תוס' יו"ט. ועיין לכה"ח שם ס"ק כ"ז).

"מנחת עני" שהקדימה את אגריפס
"אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לכהן הקרב את אלו אמר לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום א"ל אדוני כהן גדול ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי נטלן והקריבן נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך שלח ואמר לכהן גדול לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום א"ל אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב אלי את אלו אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי לא היה לי להקריבן א"ל יפה עשית כל מה שעשית מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר ראו מה הן מקריבות מה בזה לאכול מה בזה להקריב נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה כאלו נפש הקריב" (מ"ר ויקרא פר' ג').

שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום
"שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום" (שו"ע תכט, א). וכתב בכה"ח (שם ס"ק ה'): "ומתחילין ביום פורים בעצמו".

זהירות מפירורים בספרים של פסח
ב"כף החיים" (ח"ו תחילת הלכות פסח) כתוב ששלושים יום קודם לפסח לומדים הלכות הפסח, וזה חל ביום הפורים עצמו. ואצלנו נוהגים שביום פורים אחרי התפילה מתחילים ללמוד הלכות פסח, כדי לקיים את ההלכה. ומכל מקום, יש להזהר שלא יפלו פירורים של חמץ בספרים שבהם לומדים גם בפסח, ואם מביאים כיבוד של עוגות ועוגיות, יש להקפיד על כך מאוד. יש אצלי בבית ספר "מגן אברהם" ישן שבו למדתי באחד מימות השנה הלכות הגעלת כלים שנמצאים בסימן תנ"א בהלכות פסח, ולא זכרתי אם אכלתי באותה הזדמנות דבר חמץ או לא, וכיון שכך, מייד בדקתי את הספר באופן יסודי, ולשם כך הפרדתי את הדפים מהכריכה באותו הסימן, ואחרי כן הדבקתי את הספר בחזרה בנייר דבק, כיון שחששתי שאולי בפסח אצטרך לעיין בהלכות אלו, ושמא ח"ו יימצא שם פירור חמץ ולאו אדעתאי. והנה, פעם היו מחזורים של שלוש רגלים, והיו משתמשים בהם לקידוש של סוכות ושל שבועות, וגם לקידוש של פסח, ופעמים שבסוכות נופלים שם פירורים מהסעודה, וח"ו בפסח יימצאו אותם פירורים בשעת הסעודה. ומי שיש בידו עדיין מחזור של שלוש רגלים כנ"ל, יזהר מכך מאוד מאוד. והטוב ביותר הוא כמו שיש היום מחזור אחד נפרד לכל רגל ורגל, כך שבסוכות לא משתמשים במחזור של פסח, ולא יבוא לידי מכשול. ומכל מקום, אם יש חשש או שידוע שיש פירור במחזור אפילו שלא שייך לפסח, יש לבודקו היטב ולנקותו לפני פסח. ולפי זה אמר פעם אחד, שהחמור ביותר בפסח הוא ב"איסרו חג", שכן אז עדיין יש כלים של פסח שלא הוחזרו למקום אחסונם, וכבר מוציאים חמץ (אחרי הזמן שכבר חלה מכירת החמץ בחזרה על ידי הרבנות), ויש חשש שיפלו פירורים באותם הכלים.

פורים לעולם לא יתבטל
וכתב הרמב"ם בהל' מגילה (פ"ב הי"ח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (ויתכן שתהיה מגילה חדשה של המשיח, ואולי לא), על כל פנים אנו אין לנו אלא רצון עז לביאת המשיח, ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה ויראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל בב"א.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
הלכות תלמוד תורה
גליו מס' 434
י שבט תשס"ח
6 דק'
ירושלים
גבורת ישראל וירושלים
עקב
עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל
אב תשע"ו
דברים
תשע התוכחות
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה

הלכות פורים

הלכות פורים
סדר התפילה בפורים
סימן תרצג
הרב בנימין חותה | אדר תש"ע
40 דק'
הלכות פורים
שמיעת מקרא מגילה במיקרופון האם יוצאים ידי חובה
הרב יצחק בן יוסף | אדר תשפ"ו
1:38
הלכות פורים
דיני הפורים, פורים שחל בערב שבת, ופורים המשולש
חגים ומועדים הלכה למעשה
הרב משה בר ציון | י"ב אדר תשפ"ה
1:01
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת כי תשא תשפ"ה – הלכות פורים משולש
הרב שמואל אליהו | י"א אדר תשפ"ה

הלכות פורים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הרב יהושע שפירא
הרב אליקים לבנון
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב אליעזר מלמד
הרב בני אלון
הרב שבתי סבתו
הרב דוד חי הכהן
הרב יהודה לייב גרונר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו