ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
בס"ד טבת התשפ"ו
מפטיר הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ (ישעיה כז) א
דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ (ירמיה א) ס
פרשת שמות
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת שמות 124 פסוקים = וַיִּקַּח , הוֹדוּ לַי-הוָה כִּי טוֹב
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. (ב א)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. (שמות א א) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה ס"ת מילה רמז שזמן קריאת פרשיות אלו [ימי השובבי"ם ר"ת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים] תיקון לפגם הברית כאשר ניצוצי הקדושה נתפזרו הלכו שבי לפני צר הסט"א והוא רמוז שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים ר"ת שביה. וסופי תיבות וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים תהלים כי קריאת ספר תהלים הוא תיקון לפגם הברית, שהתפלל דוד הע"ה דהעוסק בתהלים יהיה כעוסק בנגעים ואהלות שסגולתם לכפר פגם הברית. עוד יש לרמוז כי ר"ת מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ גימטריא בן לרמוז כי השכינה אשר אליה מתייחס שם בן כביכול ירדה עמהם. ועוד רמז דיש להם דין בן. וכיון שכן קושי השעבוד משלים. וכיון שהם בן יקבלו התורה וליכא טענת בן המצר לגבי בן כמו שאמר באסיפת זקנים וע"י התורה קודש הם והקדש מפקיע מידי שעבוד. וגם יקבלו שבת הרמוז בסופי תיבות אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וינוחו בשבת בעבדותם וגם בשבת הגדול יתגלה שבחם כי יתפסו ע"ז של מצרים וכו' והכל רמוז תחילת הכל כי טרם מכה ציץ רפואה פרח. (פני דוד)
ידוע דגלות מצרים הוא גלות הכולל כל הגלויות, ע"כ הגם שמדבר הכתוב בגלות מצרים עכ"ז מרמז על כל הגלויות, ומצרים פירושו לפ"ז מיצר וצער. והנה הגאולה מכל הגלויות שהוא ע"י תורה ותשובה, הנה תשובה כל אדם יכול לעשות, משא"כ תורה מי שאינו ת"ח אינו יכול לעסוק בתורה, והבטיח השי"ת לדוד שיהיה ספרו תהלים חשוב כעוסקים בנגעים ואהלות (שוח"ט מזמור א). וזה נרמז בסופי תיבות בפסוק שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה שהוא תהלים, וס"ת מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ שהוא תשובה. (אגרא דכלה)
לבטל התאוה יאמר זה הלחש 'סך ספאן אגזר אגזרנא קרדינא גדירנא תקיל פוק פוק דאבוהי קדישא דשבתא אנא פוק פקו וק"פ ופק קפו קו"ף' עד כאן, וכן יאמר מזמור ל"ט בתהלים לַמְנַצֵּחַ לִידוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד. דיש בו מאה עשרים וחמש תיבות מנין מסכ"ה, ועל ידי זה מתבטלים כל המקטרגים והסטרא אחרא, ומזמור פ"ח, ומזמור קי"ו, וקכ"ד, ויאמר פסוק (במדבר כג ט) הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב ג' פעמים, ומזמור קמ"ט. (מועד לכל חי סימן כח)
גלות - על ענין מכירת יוסף נשתעבדו במצרים ובמרה מדת הדין רצתה שיהיו בשעבוד עוד ז' פעמים על חטאתם והקב"ה נתן להם השבת לכפר וכשחיללו השבת בבית ראשון גלו. ובבית שני ע"י שנאת חנם נתעורר חטא וישנאו אותו במספר שבע על חטאתכם וכו' זהר חדש סתרי תורה דף מ"ז דפוס ויניציא. ולפי שיטה זו כל הגלויות היו בעוון מכירת יוסף. גם גזרת המן אמרו באסתר רבתי שהיה על מכירת יוסף ע"ש. ובהכי ניחא שהגאולה ע"י מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין שלא חטא במכירת יוסף. גם היה בתפלת משה רבינו ע"ה כמ"ש במדרש שהיה בו בחינת יוסף ובזה נגאלו. (מדבר קדמות מערכת ג)
שְׁמוֹת ראשי תיבות: שבת מילה ותפילין שכולם נקראו בשם אות.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת ראשי תיבות: וחייב אדם לקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום.
חידה בפרשה – במה דומה מצות סוכה למצות שנים מקרא ואחד תרגום.
תשובה – חולה פטור מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, כמו מי שהוא מצטער שהוא פטור מן הסוכה. (הרדב"ז ח"ג סימן תכה)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. (שמות א א)
שאלה – מה הטעם דכתיב הַבָּאִים לשון הווה דמשמע עכשיו הם באים, ובסיפא כתיב בָּאוּ משמע שכבר באו מקודם. ומהו ו' החיבור וְאֵלֶּה.
תשובה – כתיב וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה. (בראשית מו כח) פרש"י - וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, לְהוֹרוֹת לְפָנָיו, לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד, שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה. כתב רבינו בחיי – 'ודקדקו ז"ל אחר מלת לְהוֹרֹת ואמרו להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה שיהיו השבטים הוגין בתורה'. והיו יושבים יעקב ובניו ועוסקים בתורה והיה כאילו הם עדיין בארץ ישראל. לפי שקדושת בית הכנסת ובית המדרש יש להם מעין קדושת ארץ ישראל, כדכתיב (יחזקאל יא טז) וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט ודרשו חז"ל (מגילה כט.) אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּבָבֶל. כתב המהרש"א (ברכות ח. ד"ה הנוגעים) - דאותן בתי כנסיות שבבבל גם הם יהיו מכלל א"י שיקבעו שם לעתיד. (חידושי אגדות). וזהו שאמר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה פירוש עכשיו שמת יעקב כפי שמצינו בסוף פרשת ויחי, באים למצרים עכשיו, אבל אֵת יַעֲקֹב היינו כשהיו באים עם יעקב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ היינו גם בית מדרשו בא עמו, על כן לא נחשב שקבע מושבו במצרים כי יש לבתי הכנסת וביהמ"ד דין של ארץ ישראל, משא"כ עתה וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם ואיתא במדרש שהחלו לעשות מקום של שחוק, ועי"ז וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. ('תורת משה' לחת"ס)
א"נ הַבָּאִים לשון הווה – מפני שלאחר מיתת יוסף הוכבד עליהם עול מצרים והיה נראה להם בכל יום כאילו באו עתה. (חזקוני, ר"ח פלטיאל) וכתב הכלי יקר – משום כך אמר וְאֵלֶּה בו' החיבור, שלאחר מיתת יוסף לא היו פני המצרים כתמול שלשום והכבידו עולם עליהם והיה דומה בעיניהם כאילו עתה באו. א"נ לאחר שעלו בני ישראל לארץ כנען לקבור את אביהם, שבו לארץ מצרים ברצונם כדי לקבל על עצמם את עול הגלות שנגזרה עליהם. (אוה"ח)
וְאֵלֶּה בו' החיבור – לומר שכשם שיוסף לא שינה את שמו אע"פ שפרעה שינה את שמו צָפְנַת פַּעְנֵחַ, כך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא שינו את שמם רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. וכו' ואמרו חז"ל (מ"ר שה"ש) בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה. וַיָּמָת יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת סמיכות הפסוקים מלמד שצוה להם שלא ישנו שמותם ואמר להם אף על פי ששינו את שמי צפנת פענח אתם אל תשנו שמותיכם. (בעה"ט)
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. (א י) פרש"י - וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: נִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדוּנָם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. [וְהֵם לֹא הֵבִינוּ שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הוּא מֵבִיא עַל אֻמָּה אַחַת. (סוטה יא.)
שאלה – מה הטעם דחשיב טביעת המצרים בים סוף למבול.
תשובה – לפי שבאמת כשנהפך הים ליבשה נהיה מציאות של יבשה ממש וכשבאו המצרים לתוכו והמים חזרו ושטפום היה זה כמו מבול על היבשה. וכן מדוייק מקרא (תהלים סו ו) הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה קאי אקריעת ים סוף דהיינו שנהיה כמו יבשה ממש. בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל קאי אירדן בזמן יהושע דשם רק נבקע ועברוהו ברגל. (טעמא דקרא)
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן. (א כב) פרש"י - אַף עֲלֵיהֶם גָּזַר. יוֹם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו: הַיּוֹם נוֹלָד מוֹשִׁיעָן, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מִמִּצְרַיִם אִם מִיִּשְׂרָאֵל, וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁסּוֹפוֹ לִלְקוֹת בַּמַּיִם. לְפִיכָךְ גָּזַר אוֹתוֹ הַיּוֹם אַף עַל הַמִּצְרִיִּים.
שאלה – כמה זמן היתה הגזירה של כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ גם על המצרים.
תשובה – אמרו לו אִצְטַגְנִינָיו ביום זה נולד מושיען של ישראל ולא הושלך במים במצרים, ולכך חיפשו אותו עד שהשליכוהו למים, וזה לקח שלושה חודשים, לפיכך נאמר וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, כיון שהושלך משה בתיבה במים בטלה הגזירה. (ילקוט האזובי)
ובמדרש (שמו"ר א יח) אמר רבי יוסי בר רבי חנינא אף על עמו גזר ולמה עשה כן שהיו אסטרולוגין אומרים לו גואל ישראל נתעברה ממנו אמו ואין אנו יודעין אם ישראל הוא או מצרי הוא באותה שעה כנס פרעה כל המצרים ואמר להם השאילו לי את בניכם תשעה חדשים שאשליכם ליאור הדא הוא דכתיב כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ כל הבן של ישראל אין כתיב כאן אלא כָּל הַבֵּן בין יהודי בין מצרי ולא רצו לקבל ממנו שאמרו בן מצרי לא יגאל אותן לעולם אלא מן העבריות.
חידה בפרשה - היכן מרומז בפרשה שצדיקים חביב עליהם ממונם, יותר מגופן.
תשובה – כתיב 'וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא' (ב ג). מַאי שְׁנָא גּוֹמֶא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיכָּן לְצַדִּיקִים שֶׁמָּמוֹנָם חָבִיב עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִגּוּפָן. וְכׇל כָּךְ לָמָּה - לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. (סוטה יב.)
שאלה – מה הטעם שאע"פ שהיו עצים יקרים יותר ובכל זאת השתמשה בעץ גומא שהוא זול, והוי פיקוח נפש.
תשובה – אע"ג דצדיקים חביב ממונם עליהם ודאי היא לא היתה מצמצמת בעבור משה רבינו ע"ה מאורן ומושיען של ישראל אך עשתה צמצום כדי לעורר זכות והמלצת יושר כי מזה יתברר דממונם חביב עליהם וישאלו כָּל כָּךְ לָמָּה? וישיבו המליצים לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגֵזֶל ובזה יתעורר זכות ורצון על הצדיקים למעלה והם בכלל הרחמים ויגן זכותם זה על משה רבינו ע"ה. (בן יהוידע – שם)
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (ב יב) פרש"י - עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר. תרגום ירושלמי - וְאִסְתַּכֵּל משֶׁה בְּרוּחַ קוּדְשָׁא בִּתְרֵין עוּלֵימַיָא וְהָא לֵית גִיוֹרָא עָתִיד לְמֵיקוּם מֵהַהוּא מִצְרַיָא.
שאלה – והא כתיב בפרשת אמור (ויקרא כד י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פרש"י - הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהֲרָגוֹ מֹשֶׁה 'בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' – מְלַמֵּד שֶׁנִּתְגַּיֵּר. משמע שעמד ממנו בן שנתגייר.
תשובה – ראה שאין עתיד לצאת עוד ממנו בן שיתגייר, אבל קודם שהרגו היה לו בן שהתגייר.
שאלה – קשה מה היה צריך אותו בן להתגייר, הא קתני (יבמות מה.) גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, בין בפנויה בין באשת איש, והרי אמו של אותו הבן היתה ישראלית כדכתיב בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית.
תשובה – דווקא מגוי אמרינן הולד כשר, אבל ממצרי לא. משום דאזלינן אחר הפגום שבשניהם. דהכי קתני (יבמות עח:) הלך אחר פסולן. ופירש"י – (קידושין סז. ד"ה בְּנָהּ שְׁלִישִׁי) דהיינו לעניין ישראל דיש קידושין ויש עבירה עד ג' דורות הולד הולך אחר המצרי דיִוָּלְדוּ לָהֶם כתיב ואחריהם הולכים הולדות, אבל לענין מצרי ומצרית לא מגמר להם דהא בתרוייהו להם קרינן ביה הוא מצרי והיא מצרית. (מושב זקנים) א"נ קודם מתן תורה הבן הולך אחר אביו, לכך מן הדין היה הוא מצרי, אלא שנתגייר, ואחר מתן תורה אמרינן דאפקרי רחמנא לזרע דגוי גבי בת ישראל, אבל קודם מתן תורה לא אמרינן כך, אלא הולכין אחר אב, דקיימא לן גבי בני נח (יבמות עח :) דבגיותן הולכין אחר האב. (הרמב"ן) א"נ הכא שאני, דהא ישראל בעצמם היו צריכין לקבל גירות, שהרי אבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה וקרבן כשאר גרים (כריתות ט.), והברית ההוא שקבלם הקב"ה – היו אותם שהם בני האבות, שהרי כתיב (שמות יט, ג) כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ועמהם כרת הקב"ה ברית בהר סיני, והשתא זה המצרי לא היה בכלל ישראל, שהרי אין לו יחס האבות שיקרא 'בני ישראל' על שם יעקב, וכן לא היה בכלל 'בית יעקב'. כלל הדבר, שהברית לא היה רק לבני האבות, ולכך הוצרך להתגייר. (גור אריה ויקרא כד י)
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. (ב כג) פרש"י - נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם. (שמו"ר א לד)
שאלה – מה ההכרח לומר שפרעה לא מת, רק נצטרע. ומצורע חשוב כמת.
תשובה – כתיב (קהלת ח ח) וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, מאחר וכתיב וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם מוכרח שפרעה לא מת, שהרי אם היה מת לא היה כתוב וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הול"ל וַיָּמָת פַּרְעֹה, משום שאין שררה ליום המוות, לכך מוכרח שרק הצטרע ולא מת. וכעין זה מצינו על הפסוק וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת (מ"א ב א) אמר לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא קרוב לנ"ב פעמים כתיב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד אבל בשעת המיתה כתיב וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת הרי אין שלטון ביום המות. (לקח טוב - קהלת) אע"פ שעדיין לא מת מ"מ לא הזכיר עוד מלכותו. (תורה תמימה על קהלת ח, מדרש יהונתן)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. (ג יג)
שאלה – למה לא שאל שום נביא מה ששאל משה וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.
תשובה – שאר הנביאים לא ראו אלא בחלום ובחזיון וגם לאבות לא נגלה פנים אל פנים ומה שאמר אֲנִי יְ-הוָֽה על שם אדנות ואלקות, אבל משה שראה את הבורא פנים אל פנים אמר אם יאמרו לי ישראל מה שמו מה אומר אליהם בעבור זה שאל. ועוד ששאר הנביאים כבר ידעו את שמו של הקב"ה מימי משה לפיכך לא הוצרכו לשאול, אבל משה שהיה ראש לנביאים והוצרך לדבר לישראל בשמו של הקב"ה הוצרך לשאול. (פני דוד)
שאל באיזה מדה יגאל הקב"ה את ישראל וירצו לדעת זה כדי לדעת איך יתנהגו. (טעמא דקרא)
וַיֹּאמֶר י-ְהוָה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. (ד ו)
שאלה – איזה יד של משה לקתה בצרעת. (רבינו אפרים)
תשובה – יד שמאל לקתה. לפי שיד ימין היתה עתידה לקבל את הלוחות מיד הקב"ה וח"ו שתהיה לוקה בצרעת. יָדוֹ כַּשָּׁלֶג בגימטריא 'בשמאל' (373).
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. (ד כה)
שאלה – בזכות המילה ניצל משה מעונשו של מלאך ה', מדוע נתכפר לו העוון ע"י המילה, ומדוע אמרה צפורה למשה חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.
תשובה – אמרו רז"ל כל המקיים מצוות מילה כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבנות. וצפורה כיון שמלה את בנה עלה לה הדבר כאילו הקריבה קרבן ע"ג המזבח. ובגמרא (כתובות י:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'מִזְבֵּחַ' — מֵזִיחַ, וּמֵזִין, מְחַבֵּב, מְכַפֵּר. היינו שהמזבח מועיל לד' דברים הללו המתחילים באות מ', ולכן אחר שמלה צפורה את בנה הנחשב כמו הקרבת הקרבן, ניצול משה ונתכפר לו העוון. וזהו שמרומז בפסוק וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ היינו שבזכות המילה שהוא כמו הקרבה ע"ג המזבח, ומועיל ל'חֲתַן ד' – מי"ם אַתָּה לִי' היינו ע"י הד' אותיות מ', ניצל משה רבינו ממיתה. (מלאך הברית)
ובזה יובן רמז הכתוב במשלי (משלי ל, לג) וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, דהמזבח יש בו ארבעה פעולות טובות שהם מֵזִיחַ מֵזִין מְחַבֵּב מְכַפֵּר דראשי תיבות שלהן ד' פעמים מ' והיינו דָם רוצה לומר ד' פעמים מ־ם וְהָאַף שהוא הכעס והרוגז שראוי להיות על ידי העוונות המזבח שבו יהיה ד' פעמים מ־ם מוציאו ממחנה ישראל. (בן יהוידע שם) התיבה 'צִפֹּרָה' היא בדיוק גימטריא התיבה 'לְמֹשֶׁה'. (פענח רזא) דָּמִים א' שפיכות דמים ב' לשון רבים מדם ממש כמו בְּדָמַיִךְ חֲיִי(א"ע)
התיבה 'צִפֹּרָה' מורכבת מ- צֹר וגם נשאר אותיות פה בגימטריא 85 כמספר מילה, מזה ידעה שצריכה למול בצור.
מה הטעם שאין אנו מלים עם צור אלא עם סכין של מתכת - כשדוד נלחם עם גלית ורצה להרגו עם אבן, אמר דוד לשריון שהיה על גלית, אם תתן עצמך שתכנס האבן דרך השריון יתחילו בני ישראל למול עם מתכת. (צאינה וראינה ובפרישה הל' מילה סי' רס"ז אות ז בשם הילקוט)
וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. (ד כו)
שאלה – מה הטעם שאמרה דָּמִים לַמּוּלֹת בלשון רבים. הול"ל דַּם לַמִלָּה בלשון יחיד.
תשובה – דמים בשתי מילות שהן כריתת המילה והפריעה. (ספורנו) ובירושלמי (שבת יט ב) א"ר יודה בן פזי (שמות ד) אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. מכאן לשני מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין המעכבים את המילה. (עבד המלך)
וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. (ג ה) תרגום ירושלמי - וַאֲמַר לָא תִקְרַב הַלְכָא שְׁלוּף סֵינָךְ מֵעַל רִגְלָךְ אֲרוּם אַתְרָא דְאַנְתְּ קָאִים עֲלוֹי אָתַר קַדִישׁ הוּא וְעָלוֹי אַנְתְּ עָתִיד לְקַבָּלָא אוֹרַיְיתָא לְמַלְפָא יָתָהּ לִבְנֵי יִשְרָאֵל.
שאלה – בשלמא כאן אמר לו שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ לפי שהר סיני היה קדוש שהקב"ה עתיד לתת עליו את התורה. אלא ביהושע (ה ט) למה נאמר שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא, איזה קדושה היתה באותו המקום שיהושע היה עומד בו. ועוד למה דווקא אצל יהושע ומשה נאמר שַׁל נְעָלֶיךָ ולא אצל שאר הנביאים.
תשובה – דרך המלאך שבמקום שהשכינה רוצה להשרות מקדים שם המלאך ומביא עפר ממקום קדושה ומפזר שם. (הרוקח) ולא מצינו כן בשאר נביאים רק אצל יהושע ומשה לפי שכל הנביאים נתנבאו בארץ ישראל, והיא היתה קדושה. כמו שדרשו חז"ל (איכ"ר פתיחתא כד) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן (ישעיה כב א) גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה. דאמר ר׳ יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו, ירושלמי הוה. אבל משה ויהושע היו בחוץ לארץ כי עדיין לא נתקדשה ארץ ישראל. ועוד י"ל דהכא יותר השגת קדושה מהתם דאילו הכא היה הש"י עצמו, והתם כתיב שַׂר צְבָאוֹ. מ"מ קדושה כל דהו היתה שם לכך אמר ליהושע שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ. (מושב זקנים)
רמז בפרשה – היכן מצינו בפרשה רמז שיש לדרוש בשבתות וימים טובים בדברי תורה בציבור.
תשובה – כתיב (ה ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר. עמרם היה דורש להם בשבתות מעניין הגאולה ונחמות. וזהו שאמר פרעה וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר, פירוש דרשות של עמרם, ורמז שיש לדרוש בשבתות וימים טובים. כתיב (תהלים צד יט) בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. ר"ת בשבת, גם על דרשות עמרם נאמר. (ר"ח פלטיאל) בעבור דברי שקר שמבטיחים אותם משה ואהרן. (אבן עזרא) כתרגומו בְּפִתְגָמִין בְּטֵילִין, ורצה לומר כן על דברי משה ואהרן המבטיחים אותם בגאולה. (רבינו בחיי)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
איך ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר לפנות למקובלים?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
