ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאורו ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הרצי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ז

מאורו


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

"נשמתי הופיעה לליל-הסדר"
"כי האלקים בשמים [מלאך האלקים מרן הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל מדרגתו בשמים] ואתה [יוסף בדיחי] על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה' א').
בחרדת קדש, כאשר בעל השמועה הארי החי, חי ועומד לנגד עיני, אשתדל להביא מעט מקרני השמש הענקית אשר האירה ומאירה את תקופתנו הגדולה הנוראה והמסובכת הזאת, בהופעת נשמתו הענקית של מורנו ורבנו הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל, אשר בחסדי השי"ת זכיתי ליצוק מים על ידיו במשך שנים רבות.
הבסיס והיסוד לכל העוצמה האלוקית שהאירה מתוך נשמתו של רבנו זצ"ל, היא ההתמלאות בתורת החיים. משחר ילדותו השתדל ללמוד ולהוסיף עוד ועוד ולהתמלא בחיי העולם אשר נטע הבורא יתברך בתוכנו, ויחד עם כל זה הרגשת החירות האמיתית המחוברת למקור החיים. ההשתחררות מן העבדות. וכך היה מבטא זאת מפעם לפעם, באומרו:"נשמתי הופיעה לליל-הסדר" . בפתחו של חג החירות זרחה והאירה את עולמנו נשמתו הענקית של מרן הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל, ולא לחינם היה חוזר על התבטאות זו, המבארת את עצם שאיפת החיים של האדם היהודי, וכך היה מבאר רבנו זצ"ל בשיעוריו: "לפני כל סידורי מהלכי החיים בחברה, הדבר הראשון הוא טיפול בעניין העבדות, קודם כל יש להיות אדם , אדם שלם ונורמלי , ולא עבד שמשועבד לדבר חיצוני. גם יצר הרע הוא דבר שמחוץ לאדם: 'ולא יהיה בך [בפנימיותך] אל זר – איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה היצר הרע' התעכבות הופעת החירות היא התעכבות הופעת המהות היהודית – חירותה של תורה שהיא החירות האמיתית ". (שיחות הרב צביהודה על פרשת משפטים) וכן התבטא פעמים רבות, ואחת מהם בראיון המפורסם שנתן למר רפאל בשן ז"ל: " אני לא בן-אדם שנכנע ללחץ. לא אני הכתובת". (גאולת אור הצב"י עמ' 344)
כל כולו היה חירות אמיתית של תורה, תמיד הוסיף עוד ועוד להתמלא בתורת החיים. וכך היה מספר, שבצעירותו, על-מנת שיוכל להתעסק ולהתמלא אך ורק בתורה, ולא להיות מוטרד בעניינים הכלליים הציבוריים, הלך ללמוד בישיבת "פורת יוסף", וכאשר נתגלה שם, נאלץ לנסוע לחוץ לארץ להמשיך ולהתמלא בתורה. לאחר-מכן, כאשר בהשגחה העליונה התגלגל מרן הרב זצ"ל לשוויץ, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, זכה רבנו זצ"ל ללמוד עם אביו "את כל התורה כולה פעמיים", כפי שהתבטא בפני. לשאלתי: "מה פירוש כל התורה כולה?" ענה: "מה לא?"
בטרם זכה ללמוד עם אביו את כל התורה כולה פעמיים, כבר העיד עליו מרן הרב זצ"ל בהיותו בן טו"ב שנים: "הוא כמעט האחד עמי , המתרגל לעמוד על דעתי, ולהקשיב את שיח נשמתי" (אגרות הראי"ה אג' קב').
כל כולו היה חיוניות של תורה והופעתה עד להתנהגות בפרטי הפרטים.

כולו עיון, כולו תורה

באחד הימים שכב רבנו זצ"ל על מיטתו סובל בייסורים נוראיים, וכדי להקל מעט את הייסורים מעליו ולהסיח דעתו מן הכאבים החזקים, ניגשתי אליו בחרדת קודש והצעתי: "אולי אפשר לתת לכבוד הרב ספר לעיין?" התשובה היתה בנעימות ולמרות הכאבים הנוראים: "אני מעיין!" השתהיתי מעט, ונוכחתי שהייסורים מתגברים ומחריפים, אזרתי אומץ וניגשתי בחרדה גדולה והצעתי שוב: "אולי אפשר לתת לכבוד הרב ספר לעיין?" הרב ענה בקול ובהחלטיות חד-משמעית: "אני כולי עיון!!!"
במעשה זה מומחשים הדברים ששמעתי פעמים רבות מאת מורנו ורבנו מרן ראש הישיבה המרכזית העולמית, הרה"ג אברהם אלקנה כהנא-שפירא שליט"א: " הרב צביהודה הוא כולו תורה!"
רבנו זצ"ל העביר שיעורים בכל חלקי התורה, בגמרא ובפוסקים, ובמצוות העשה הראשונה היסודית הכוללת כל התורה כולה של האמונה (אשר בה פותח רבנו הקדוש את ששה סדרי המשנה, במצוות העשה של האמונה על-ידי קבלת עול מלכות שמים, ובה פותח הרמב"ם את ספרו היד החזקה: "מצות עשה לידע ולהאמין" וכו'). התורה איננה מצומצמת, כולה חיוניות אחת שלמה, וכפי שמלמדנו דוד מלך ישראל החי והקיים:"כל מצוותיך אמונה" , כי ההלכה היא אמונה והאמונה היא הלכה . על-מנת ללמוד אותה כראוי, וכל שכן ללמד אותה ברבים, יש צורך להשתלם בכל חלקי התורה והלכותיה עד לפרטי הפרטים, מהראשונים ועד לאחרונים, כפי שקיבלנוה בסיני על-ידי משה רבנו מפי הגבורה.
רבנו זצ"ל חי כולו ממש את ארץ חיינו ארץ-ישראל בכל רמ"ח אביריו ושס"ה גידיו, ועדיין מהדהדת זעקתו, שנאמרה כשלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים, בהיכל הישיבה המרכזית העולמית:"ואת ארצי חלקו" ! בתארו בצורה חיה את מצבו האישי, כאשר כולו היה פצוע ושותת-דם, בעקבות ההחלטה על חלוקת ארץ-ישראל (למרות שהיא באה יחד עם הסכמה על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל), של האו"ם-שמום, כפי התבטאותו.
קיומה ומשמרתה של ארץ חיינו ארץ-ישראל בשלמותה, על כל גבולותיה, על כל רגב וגרגיר עפר שבה, היא קיומה של התורה שניתנה לנו בסיני מפי הגבורה, ולכן עודד וחיזק תמיד את כל המפעל הגדול של ההתנחלות וההתיישבות, בכל מרחבי ארץ חיינו נחלת אבותינו הנצחית נחלת ד' ארץ-ישראל השלמה, וכפי שכתב ופרסם באחד מכרוזיו: "קריאה גדולה אל מעלת יקירנו קדושינו המתנחלים בכל מקומותיהם ומצביהם, במלוא רוחב ארץ חיינו קדשנו. ממרומי מעמקי לבבי ונפשי, מובעת לכם כל תקפה של ברכתי הערצתי הנאמנה, על כל פעל-קדשכם בהתאחזות נועם נחלתנו" (גאולת אור הצב"י עמ' 122).
דוגמה אישית נתן בעצמו, כאשר הגיע לגבעת הטרשים בחווארה אשר בשומרון שהיתה המאחז הראשון ה"בלתי חוקי", עם קומץ בחורים, לקיום הצו האלקי של יישוב הארץ שנתנה לנו מפי הבורא יתברך, בניגוד להוראת הממשלה. כאשר נתכבד רבנו זצ"ל בנטיעת העץ ראשון בשומרון, ברך ברכת "שהחיינו" ו"מציב גבול אלמנה" בשם ומלכות .
פעמים רבות הבהיר, כי ההתנחלות בארץ-ישראל היא מצוות עשה שהיא יסוד ושורש לכל התורה כולה, ובהזכירו את דברי האוה"ח הק' שמצוות יישוב ארץ-ישראל היא "מצוה הכוללת כל התורה כולה" (דברים ל' כ' ד"ה "ואומרו לשבת"). ההתנחלות איננה פרט חלילה , אלא "מצוה ותועלת לכל ישראל היא, שלא תחרב ארץ הקדושה", כלשון הרמב"ן (שבת קל' ע"א), "ומצוה ותועלת היא לכל ישראל , שלא תשתקע ארץ הקדושה ביד טמאים", כלשון הריב"ש (שו"ת הריב"ש סי' קא'), והיא "יסוד ושורש לכל התורה כולה", כפי שמבאר רבנו זצ"ל (בגאולת אור הצב"י עמ' 265).
פעמים רבות פרסם רבנו זצ"ל את ההלכה הפסוקה כי אין שום היתר בעולם למסור חלקים מארץ-ישראל לגויים, חלילה. וכי על קיום מצות העשה של יישוב ארץ-ישראל צריך מסירות נפש , ומסירת חלקים ממנה לגויים היא בגדר של ייהרג ואל יעבור, כנגד כל כפייה , הן מצד גויים או מצד יהודים חלילה (כפי שמבהיר רבי אברהם החסיד, בנו של הרמב"ם, בספרו "המספיק לעובדי ד' " בשער הבטחון, וכפי שפוסק מרן הרב זצ"ל, באגרות הראי"ה אג' רלז'). וכפי שפסק בהתנחלות הראשונה בחווארה: " מסירות נפש על מנת ייהרג ואל יעבור! זה דין, הלכה של תורה ". וכפי שהבהיר באחד ממכתביו: " המצוה של התורה עלינו היא, שהארץ הזאת הקבועה ומובטחת מאת בורא עולם ומלכו עלינו, מירושת אבותינו, תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. ואם יש כפיה , מאת מי שהוא לעבור על המצוה הזאת, הלכה ברורה ופסוקה וידועה לכל בן תורה , כי נגד כפיה לעבור על מצות תורה יש חיוב מסירות נפש של יהרג ואל יעבור" (גאולת אור הצב"י עמ' 266).
רבנו זצ"ל חינך והדריך לרבים, כי קיום הצו האלקי הוא העיקר , ולא ההשמעות ל"רוח העם" או להחלטות הממשלה המנוגדות להלכה.
כלפי התוקף של החלטת העם הבהיר וכתב ופרסם ברבים את פסק ההלכה הברור והמפורש: "כל משאל-עם אין בכוחו לבטל את איסור התורה של 'לא תתן להם חניה בקרקע'... [ובביטוי חריף ונדיר התבטא:] קללת ד' אלהי ישראל , נצח ישראל ועם ישראל, תחול על הזוממים לגזול מאתנו חלקי ארצנו אלה [ועל אחת כמה וכמה על אלה אשר עקרו וגרשו בפועל אלפי יהודים מבתיהם רחמנא ליצלן]. מחשבתם הרעה תיבטל ועצת ד' לעולם תעמוד". (גאולת אור הצב"י עמ' 205) ובכרוז נוסף הבהיר: "...ועל כך נצטוינו לא להיות אחרי רבים לרעות . והרעה הגדולה ביותר היא הרפיון בתודעת שייכות הנצח של כל מקהלות ישראל וארץ כולה כתורה וכהלכתה . וגם אם רבים או כולם יצביעו לעת-עתה ברפיון כזה, [מחזק אותנו ומודיע בראייתו האלקית כי] הלא ההמשך האלקי הכללי, של השראת השכינה אשר בתקומת-אמת של ישראל וארצו, ירוממנו ויעבירנו מעל כל זה אל תגבורת תקף נצח ישראל וארצו אשר לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם." (גאולת אור הצב"י עמ' 207)

מתוך התורה, לא מתוך הממשלה
ביחס לממשלה ולהחלטותיה הבהיר ופרסם: " מתוך התורה מתוך נצח ישראל אנו באים אל המדינה ואל הממשלה, ולא מתוך הממשלה שהיא זמנית אל התורה" (לנתיבות ישראל ח"א עמ' רלט'), וכן הבהיר בצורה חד-משמעית ברורה ומפורשת כי: " אנחנו מצווים ע"פ התורה ולא ע"פ הממשלה . התורה קודמת לממשלה, התורה היא נצחית , והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה" (גאולת אור הצב"י עמ' 249).
התורה וארץ-ישראל , שניהם עניין אחד, וכפי שכתב הקדוש הרה"ג יששכר שלמה טייכטל הי"ד: "תורה וארץ ישראל בדבור אחד נאמרו, והם תרי רעין דלא מתפרשין. בתורה כתיב: 'תורה צוה לנו משה מורשה', בארץ ישראל כתיב: 'ונתתי אותה לכם מורשה', הרי דנתיחדו ונתכוונו שניהן בלשון אחד 'מורשה מורשה' לגזרה שוה, להורות דענינם שוה אצלנו ואינם נפרדים" ("אם הבנים שמחה", בתחילת הפתיחה). וכן פוסק להלכה וקובע הקדוש הרה"ג מנחם זמבה הי"ד: "יש לנו ספר תורה קדוש אשר נאמר עליו תורת ד' תמימה ואם חסרה אות א' [ אחת] הרי זה פסול מקדושתו. יש לנו גם ארץ אשר גם עליה נאמר כי קדושתה היא כשכל ישראל עליה. לכן רק אנשים כאלה אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה הקדושה הם הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים... בשום אופן לא נוכל להסכים לותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה " (חידושי הגרמ"ז סי' נד').
כיחסו לכל גרגיר עפר מארץ-ישראל, כן התייחס כאב לכל יחיד ויחיד מישראל. וכפי שמבאר השפת אמת בפרשת בלק (שנת תרמ"ח ד"ה "במדרש" השני): " ...'כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו' – לפי פשוטו, שראה בנבואה כל צור וכל גבעה בארץ ישראל מיוחד לבני ישראל [וכאן מתבארת ומתחזקת שליחותם הגדולה והכלל ישראלית של המשפחות מיישבי הגבעות המכונים "נוער הגבעות", במסירות נפשם הפשוטה העילאית והקדושה, וכל הבאים מעמך ישראל לקיים את מצוות העשה של יישוב הארץ בגבעות, ובכל מקום בארץ-חיינו.] ...כמו כן בני ישראל יסוד הנפשות, וכל הציור של ארץ ישראל ובית המקדש הוא מכוון לציור של בני ישראל... ולאשר אמר 'ואגרשנו מן הארץ' הראה לו הקב"ה כי הארץ מיוחד להם, וכתיב: 'מי מנה עפר יעקב' [ואומר על זה המדרש :] 'מצוות ש[הן] עושין בעפר' – פירוש: מצות שהם חובת הקרקע ונוהגין בארץ, כי הם תקונים השייכים לארץ ישראל, ואין מי שיתקן זאת רק בני ישראל וכתיב: 'והיה זרעך כעפר הארץ' , ומי שאמר והיה העולם הכין עפר הארץ לזרע יעקב. וכמו שנתן מדה ומנין לעפר הארץ דכתיב: 'מי מדד... בשּלִש עפר הארץ', כן מי מנה עפר יעקב, ולכל גרגורי [גרגיר] עפר מארץ ישראל מיוחדים נפשות פרטיות מישראל ".

הקרנה רוחנית מ"הרב הזקן"
באחד הימים הובא אל רבנו זצ"ל בחור שנמצא באחת הדירות ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, לאחר ניסיון התאבדות ל"ע, במצב נפשי קשה מאוד. הבחור, שלא ידע קרוא וכתוב, לא רצה בתחילה להיכנס אל הרב, מחשש שהרב לא יבין ללבו, הרי הוא נמצא בעולם כל כך רחוק מזה של "הרב הזקן", כפי שקרא לו. לבסוף נאות הבחור להיכנס כדי לומר לרב שלום. לאט לאט חזר הצבע לפניו, ונראה לעין ששבה אליו נפשו. לאחר תקופה קצרה התאושש, ובא לבשר לרב שהוא עומד להתחתן. אותו יהודי שהיה על עברי פי פחת כאשר הגיע אל הרב, קיבל הקרנה רוחנית של מנת חיים טבעית ובריאה, בפשטות, התעודד ובעזרת השם יתברך נשא אישה והקים בית בישראל, כתוצאה מהפגישה הלבבית האישית הקורנת החמה ומלאת החיים של רבנו זצ"ל.
התנהגות זו של רבנו זצ"ל מממשת בפועל את המובא בדברי מרן הרב זצ"ל:
"... החיות האלהית באהבה אין קץ מתפלשת בכולם באותה המדה, כאילו רק נשמה אחת ויחידה היא נמצאת במלא היקום כולו, ורק לה חודרים כל קרני האורה, ואין חושך ואין צלמות באותה ההארה, אין עיכוב מצד שום הפרעה, מצד שום קלקול, מצד שום חטא ועון, אשר יוכל לסתום את האור המקורי, המפלש בתוכיותה של כל נשמה... " (עולת ראיה ח"א עמ' סו')

ממי לבקש סליחה
החיות האלקית הקרינה מתוך נשמתו התורנית ההלכתית הטהורה לכל פרטי מציאות החיים. מדי יום היה עושה חשבון נפש לתקן את מידותיו ואת מעשיו, ומתבונן בכל מעשה ומעשה, עד לפרטי המעשים האישיים הקטנים ביותר.
אציין שלוש דוגמאות הממחישות זאת:
האחת: פעם, בתקופת החורף, שבוע אשר היה גשום מאד וסגרירי, ובקושי רב ראו בו את קרני השמש. באותו השבוע, ביום שישי, כאשר התכונן הרב כמנהגו מדי יום לנסוע לישיבה להתפלל תפילת שחרית, הוקל מעט מזג האוויר, התבהרו השמים והשמש זרחה. התבטא רבנו זצ"ל בהתרגשות ובשמחה: "ברוך ד', לכבוד האורחים שיבואו". לא היה ידוע לי על אילו אורחים רבנו זצ"ל מדבר, אך מאוחר יותר התברר שהיתה כוונתו לאורחי אברהם אבינו ע"ה: "והנה שלשה אנשים נצבים עליו". השבת היתה שבת פרשת וירא, ורבנו זצ"ל התכונן לאורחיו של אברהם אבינו ע"ה המופיעים בשבת זו, וכך התנהג כפי שהיה מלמדנו בשיחות פרשיות השבוע, שיש להיפגש בכל פעם עם דבר ד' המופיע אלינו באותו השבוע.
דוגמה שנייה: באותה תקופה היו רק זיתים עם גרעינים, ובסעודת פת שחרית הוגשו כאלה לשולחן. רבנו זצ"ל היה לוקח את הסכין, קולף מעט מן הזית, מניח את הסכין על השולחן, לוקח את חתיכת הזית ומכניס לפיו לאכול, והכל בשלוה ובמתינות, אע"פ שהיה מאוד עמוס בעבודות הקודש. באחת הפעמים, נפל גרעין הזית לרצפה. התכופפתי מיד להרימו לשולחן. רבנו זצ"ל ביקש ממני סליחה. בעודי נתון במבוכה על בקשת הסליחה ממני, המשיך רבנו זצ"ל ואמר: "צריך לבקש מעוד מישהו סליחה... יש לבקש סליחה מהגרעין של הזית". נדהמתי ולא הבנתי את בקשת הסליחה הזאת מחפץ דומם, שאמור להיזרק לאשפה. חשבתי אולי נפל הגרעין על נמלה שהיתה על הרצפה או על איזה חרק אחר, וצריך לבקש סליחה מהגרעין, שנגרם לו לתת מכה לחרק, אולם הרצפה היתה נקייה. לאחר זמן נתבררה לי בקשת הסליחה מהגרעין של הזית. כל בקשת סליחה היא שיפור ההתנהגות האישית שלך. הזית היא בריאה שהקב"ה נתן לך רשות להשתמש בה, ואתה לא נזהרת במעשיך, ולהבא עליך לשפר את התנהגותך ולהישמר מכל מעשה פעוט שבפעוטים שיהיה לפי הנדרש, להשלמת צלם האלקים שבך, ואז יש המשמעות של הסליחה, שהיא סלח י-ה .

דוגמה שלישית: באחד הימים, נצרך רבנו זצ"ל לטיפות אף. לקחתי את הטפטפת והתחלתי לטפטף טיפות לאחד הנחירים, והנה היתה תגובה מצד רבנו זצ"ל, שממנה השתמע שנעשה פה דבר שלא כשורה. התבוננתי וראיתי שלמעשה הכול היה לכאורה כנדרש. בסיעתא דשמיא החלטתי לנסות פעם נוספת לטפטף, והפעם מהנחיר השני – והנה הכל כשורה. התברר לי לאחר זמן שבניסיון הראשון התחלתי מהנחיר השמאלי, והלא הדרכת חז"ל היא "כל פניותיך יהיו לימין", ויש להשתדל תמיד להתחיל בימין. כאן מתבטאת מערכת אלוקית חיה אצל רבנו זצ"ל, עד לפרטי פרטיה, גם בתגובות המעשיות המידיות.
בכל הופעותיו יישם את הדרכת חז"ל בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם... חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום".
רבנו זצ"ל, אשר זכינו והופיע בתקופתנו, האיר את הדור בהתגלותו של האדם היהודי בן ישראל, הממחיש את הבריאה האלקית, ואת הנאמר בתורה: "כי בצלם אלקים ברא את האדם" – וכדברי חז"ל: "אתם קרוים אדם ואין הגוים קרוים אדם" – ואדם שלם הוא המעמיד את העולם, כהדרכתו של שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".
התורה – כל כולו היה חיוניות של "משה קיבל תורה מסיני" וחז"ל, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, וכקביעתו של הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה: "דע, שכל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, נתנה לו עם פרושה, היה הקב"ה אומר לו פרושו ובאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחכם".
וכך היה מדריך רבנו זצ"ל להתנהג לפי הדברים הנגלים הכתובים כמפורש בגמרא, בחז"ל, ברמב"ם ושו"ע ובפוסקים המובהקים רבותינו זצ"ל שבכל הדורות באמרו: " אנחנו יהודים של נגלה" – וכפי דברי מרן הרב זצ"ל: "...אבל חלילה לנו להשתמש בכח צפון בהיות לאל ידינו להשתמש בכח גלוי " (עין איה שבת ח"ב עמ' 9) – אף על פי שכולו חי בעולמות רוחניים גבוהים, בחיי היום יום, אשר נתגלו בכל הנהגה ומעשה הנראים בעינינו פשוטים ורגילים.

קטשופ קדוש
והרי דוגמה הממחישה היטב את פגישתו החיונית עם הדברים הגדולים בפשטותם הטבעית היום-יומית:
באחד הימים, בבואו ליטול ידיו לפת שחרית במטבח הפשוט והצנוע בביתו, התבטא ואמר בהתרגשות ובשמחה: " הולכים להיפגש עם שלמה המלך!" כיוון ששלמה המלך תיקן נטילת ידיים, בבוא רבנו זצ"ל ליטול ידיו על-פי ההלכה, התכונן בד בבד להיפגש עם שלמה המלך, כאן וכעת בביתו הפשוט והצנוע, מתוך קיום הנהגה שגרתית של הלכה יום-יומית פשוטה ורגילה, וכולו חי את ההלכה, וכדברי חז"ל: "'הליכות עולם לו' – אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'."
באחת מסעודות פת ערבית שמתי על השולחן בקבוק של קטשופ. רבנו זצ"ל שאל: "מה זה?" עניתי: "בו מטבלים מאכלים". לקח הרב את בקבוק הקטשופ והוריק ממנו שלש פעמים לצלחתו, באומרו בחיוך ובנעימות: "קדוש, קדוש, קדוש". והמשיך בסעודתו.
והטיב לציין זאת אחד מגדולי הדור הקודם, המקובל האלקי הרה"ג מרדכי עטיה זצ"ל, באומרו על רבנו זצ"ל: " הוא קודש קודשים" , ומדי פעם היה מגיע לבית רבנו זצ"ל ומזרזו ודורש ממנו לכתוב מנשר לאומה, כי כל דבר שרבנו זצ"ל כותב, הוא מאיר ומחזק את כלל ישראל.
עבודה – עבודת הבורא יתברך. מכל ישותו ומכל דמותו קרנה האירה והופיעה עבודת הבורא יתברך שמו, מן הכלל ועד לפרטי הפרטים, בבחינת " שויתי ד' לנגדי תמיד ".
וכך העיד עליו מוהר"ר יוסף קפאח זצ"ל בהספדו: "הולך תמים הוא אשר הצליח להתנתק כליל מכל דרישות החומר ומכל נגישותיו, ולא השאיר לו עליו שום שליטה כלל, אם אלה דרישות הטבועות בגוף האדם, ואם אלה שמחוצה לו, ובודאי גם הדרישות ההזתיות, ועל אדם זה נאמר: 'מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק', זהו אשר כל ימיו גר באהלי ד', גם בעת לכתו ברחוב, גם בעת עשיית חפציו נמצא הוא באהלי ד', וכל הליכותיו פעולותיו מפעליו, דבורו שיחותיו, קשורים הדוקים במרומי שגב מחשבותיו-מושכליו הצמודים בידיעת מי שאמר והיה העולם... הולך תמים היה מורנו ורבנו הרב צביהודה זצ"ל... " (הרב יוסף קאפח – כתבים עמ' 83)
רבנו זצ"ל ביטא והמחיש הערכה זאת בסיפור על מפגש בין חסיד למתנגד. החסיד היה רגיל תמיד ללכת לרבו, באחת הפעמים, פגש המתנגד את החסיד ואמר לו: "להיכן אתה הולך?" ענה לו החסיד שהוא הולך לרבו. שאלו המתנגד: "מדוע אתה הולך אליו?" ענה החסיד: "הרבי יודע כל מה שאני חושב, וגם מה שאתה חושב!" שאלו המתנגד: "ומה אני חושב עכשיו?" ענה לו החסיד: "שויתי ד' לנגדי תמיד". אמר המתנגד: "כרגע לא חשבתי כך!" השיב החסיד: "זה ההבדל בינך לבין הרבי. אצל הרבי שלי אין רגע שאינו חושב ' שויתי ד' לנגדי תמיד', ומתנהג כך!"
גמילות חסדים – בחומר וברוח. הצלת נפשות, בעמל של שעות רבות, יום ולילה, גמילות חסד עם כל יהודי ולא רק בממון.

נשמה אחת, בלי התחלקות
אחת הנפשות מני רבות אשר היו משחרות לפתחו של רבנו זצ"ל לקבל עצתו והדרכתו ומרגוע נפשי, היתה של אדם רחוק מיהדות וזקוק לטיפול נפשי. רבנו הדריכו באהבה ובחום אבהי תקופה ארוכה, בעדינות ובסבלנות מרובה, ובסיוע חומרי. כל בוקר לפני הליכתו לתפילה היה מגיש לו כוס תה חם, מברך אותו בחום ולאחר-מכן נוסע לישיבה. היחס האבהי האוהב והחם התבטא עד כדי כך שבאחד הלילות, לאחר שעת חצות הלילה, נותר רבנו זצ"ל ער והמתין לאותו אדם שהיה אמור להגיע אליו, ולא רצה ללכת לישון עד שיגיע. ואותו אדם התאושש והקים בית בישראל.
על אף הפונים הרבים הפוקדים את דלתו של הרב, שמר הרב על פינה אישית לכל אחד ואחד ונתן את ההרגשה האמיתית כאלו רק אותה נשמה כרגע קיימת בעולם בשבילו ומתרכז בה ובענייניה ובצרכיה לתת לה עזרה וסיוע.
כל כולו היה מחנך לשלום ואחדות ובריחה מן המחלוקת כמו מן האש, וכפי שמבואר בדברי מרן הרב זצ"ל: " אין שום דבר המצדיק ומתיר פרודים בישראל" (נפש הראיה עמ' כו'), וכמובא בספר בית דוד (חלק הדרשות דף לב' ע"א-ע"ב): "כי כאשר העובד ע"ז כופר באחדותו ית"ש ומשתף לו דבר אחר, ככה לעומת זה עון המחלוקת ופירוד הלבבות בין אנשי האומה הישראלית הוא עצם הכפירה כמו כן באחדותו ית"ש, כי שורש אחדותו ית"ש מחייב שיהיו כלליות העם הקדוש הישראלי מתאחדים יחד באהבה ואחוה וריעות , אגודים יחד צמודים כאיש אחד מבלי שום פירוד והתחלקות . כי כן כאשר הבורא ית"ש הוא האחד הפשוט... ככה לעומת זה העם הקדוש הישראלי, בהיות נשמתם אצולה ממקור האחדות... מחויבים להתאחד יחד צמודים וקשורים זה בזה יותר מהתאחדות הגוף האחד המחובר מאברים רבים... כי האחדות העם הקדוש הישראלי מעיד על אחדותו ית"ש. ולזאת מבואר עון המחלוקת כי הוא ממש כע"ז , יען כי הפירוד ההוה מן המחלוקת הוא היפוך האחדות, וכאילו מעיד על עצמו שאין לו חלק באלקי ישראל ".
וכך נהג בעצמו. בהיותו מאושפז בבית החולים הדסה עין-כרם ניתן לו חדר נפרד, בהתחשב הנהלת בית החולים בכבודו. עולה חדש מגרוזיה שהיה צריך להתאשפז, לא נמצא לו מקום במחלקה, ורק בחדר של רבנו זצ"ל היתה מיטה פנויה. עלתה הצעה שהעולה ישתכן בינתיים, עד שיתפנה מקום, בחדר שרבנו זצ"ל נמצא בו, ומפאת כבודו של רבנו זצ"ל ישימו וילון-מחיצה בין רבנו זצ"ל לבין העולה מגרוזיה. רבנו זצ"ל התנגד באומרו: "אין עושים מחיצה בין יהודים". וכך הוכנס העולה לחדרו של רבנו זצ"ל, מיטה ליד מיטה, ורבנו זצ"ל מאד שמח כאשר הייתי מדבר עם העולה בשפת הידיים והרמזים להגברת תחושת הקרבה והידידות, כי העולה החדש לא הבין עברית.
דוגמה נוספת בהתנהגותו של רבנו זצ"ל. באחד הימים השתתף רבנו זצ"ל בחתונה. כאשר נודע לרבנו זצ"ל שבמקום נמצא תלמיד חכם שהיה מעורב במחלוקת, עזב את מקום החתונה מיד, עוד לפני עריכת החופה. למרות הפצרות בעל השמחה, שרבנו זצ"ל מאוד העריכו, הוא לא היה מוכן להישאר אפילו לחופה ועזב את המקום מיד. כי כל כולו היה אוהב ורודף שלום אמיתי בפועל ממש, וכהדרכתו של הלל הזקן: "הוי מתלמידיו של אהרן הכהן – אוהב שלום ורודף שלום ..." – באמיתיות .
ואין זה שייך למחלוקות בעניין פרטי ההלכות, המתבררים על-ידי מקורות תורניים לפי הכללים שכתובים בחז"ל ונמסרו מפי משה רבנו שקיבלם מפי הגבורה.
כל כולו היה הופעה של אחדות וחיות אלקית תורנית. באחד הפעמים, שכב רבנו זצ"ל, מלווה בייסורים נוראים. ניגשתי ושאלתי: "מה כבוד הרב רוצה?" ענה לי מיד וברור: " אני רוצה לחיות!" בתחלה תמהתי על התשובה, אולם בעיון בדברי מרן הרב זצ"ל על הפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", מתבארת הבקשה הפשוטה והגדולה הזאת של "אני רוצה לחיות". פירושה להיות קשור למקור החיים האלקיים ורק להם. וכך מבאר מרן הרב זצ"ל: " תוכן החיים, הוא רצון החיים לחיות, והרצון הזה מעריך את החיים. מקור הרצון הזה הוא ברצון הקודש של מקור החיים, חיי החיים ברוך הוא. וכל מה שהחיים מתקרבים יותר למקור הרצון היסודי שהוא מבועם של החיים , ככה הם מתגדלים מתארכים ומתברכים" (עולת ראיה ח"א עמ' לה'). וכן מבאר לנו על הפסוק "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור": " המקור של החיים הוא תוכן החיים, שהחיים הם שם עצמיים... ומקור החיים זהו עם הענין האלקי העליון , שמצד המקוריות הזאת חיים מתחילים להיות מפכים ונמשכים, להחיות כל פגרים מתים, כל משוללי חיים, בטללי אורותיהם" (שם עמ' כא').
רבנו זצ"ל כל כולו היה הופעת חיים אלקית בעולמנו זה, וביטא זאת בתפילה ב"ויברך דוד", כאשר היה מדגיש ואומר בקול: "ואתה מחיה את כולם! " כל קיום ומציאות החיים שלנו היא להידבק במקור החיים, באלקים חיים ומלך עולם, על-ידי תורת החיים שהוא נתן לנו במעמד הר סיני על-ידי משה רבנו. בלימודה של התורה ובקיום כל הלכותיה ופרטי פרטיה, מקבלים אנו חיים, ומוסיפים אנו חיים לכל העולם כולו.
וכפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ח בציון המדויק של הרב קאפח): "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאלו חציו זכאי וחצי חייב: חטא חטא אחד – הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה, וגרם להן השחתה; עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה".
וכן מבאר מרן הרב זצ"ל: "תיכף בגשתנו למצוה לעשותה... ובכל היקום מתחדש אור וחיים. העולם מוכרע על ידינו לזכות, על כל פנים מתוסף אור ויושר, רצון ושובע פנימי" (פרקי ארץ ישראל, פרק ז').
זכותו של מורנו ורבנו מרן הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל תגן עלינו ועל כל ישראל ועל כל ארץ-חיינו ארץ-ישראל, ונזכה לראות תמיד את בעל השמועה חי מולנו , ולאורו החי , מתוך התורה הגואלת , נלך בדרך שהאיר לנו, בהופעת והארת נשמתו עלינו בדורנו הגדול, על-פי התורה שקיבל משה רבנו מסיני בכל הלכותיה ופרטיה וקיומה החי, עד לגאולה השלמה האמיתית לכל עם ישראל ולכל מרחבי ארץ חיינו נחלת אבותינו הנצחית נחלת ד' ארץ-ישראל השלמה.
__________________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות, www.komemiut.org
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il