חכמינו זכרונם לברכה אמרו: גדול השלום - כאשר ישראל מאוחדים הם מנצחים את אויביהם. דורו של אחאב שהיו עובדי עבודה זרה מכיוון שלא היו מספרים לשון הרע היו יוצאין למלחמה ונוצחים. וצריך להבין את דברי חכמים אלו: איך אפשר לאנשים מאמינים שומרי תורה להתאחד עם עובדי עבודה זרה. ויש לומר שהם לא כפרו בד' יתברך שמו, אלא הם האמינו בד' וגם עבדו עבודה זרה. ואכן אליהו הנביא מוכיח אותם בהר הכרמל: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". כלומר, הם האמינו שד' אלוקי ישראל הוא אלוקי האלוקים, וכל הכוחות בעולם ממנו ית', אך בכל זאת נמשכו גם אחרי הבעל. זאת אומרת האמונה העיקרית בד' הייתה משותפת לכולם, וזה מה שאיחד את כולם כעם ישראל, ואחדות זו היתה חזקה, למרות הביקורת החריפה שהייתה לאנשי הקודש על הנכשלים בעבודה זרה. זה אומר שאפשר להתאחד סביב האמונה הגדולה הבסיסית העיקרית בד', למרות הפערים הגדולים בהתנהגות, וההבדלים בדרך קיום האמונה. האחדות אינה מחייבת לטשטש את הביקורת על הפגמים והטעויות של הטועים. הביקורת חייבת להיות בכל חומרתה. אך ההכרה שבשורש ובעיקר העמוק היסודי, יש הסכמה המאפשרת ומחייבת לשמור על האחדות כנגד האויב מבחוץ, כנגד הדעות שכופרות בעיקר המשותף ורוצות לכלות את הכול. אין צורך להמתין עד שהאויב יסכן ויאיים על עצם הקיום כדי להתאחד. אפשר וצריך להתאחד לפני האיום והסכנה. חכמינו אומרים על הפסוק "ופרעה הקריב" שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. ובכל דור ודור יש פרעה שמקרב את ישראל לאביהם שבשמים. אין צורך לחכות לאויב שיקרב אותנו זה לזה, ויקרב אותנו לאבינו שבשמים, צריך הדבר לבוא מעצמנו מתוכנו.
המגמה העתידית השלמה היא שהעולם כולו יתאחד לעבוד את ד', וזה יהיה על ידי עם ישראל המאוחד. בקרבן הפסח בפרטי עבודתו יש ביטוי למגמת האחדות. והמהר"ל מונה כמה וכמה פרטי עבודה שמראים זאת:
א. צריך לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו לא מחולק אלא שלם.
ב. בבית אחד יאכל, לא בפיזור, בחבורה אחת לא בשתי חבורות.
ג. הקרבן הוא שה שהוא קטן בן שנה, וכאשר הוא לוקה באבר אחד כל האברים מרגישים, וכן ישראל אחד חטא כולם מרגישים.
ד. צריך לצלותו ולא לבשלו כי הבישול מפרק והצלייה דווקא מגבשת.
ה. עצם לא תשברו בו, אסור לחלק את העצמות.
לאמור חביב קרבן פסח שמבטא את מגמת האיחוד (ועיין עוד בגבורות ד' פרק ל"ו ופרק ס'). כל פעולה שמקרבת את אחדות ישראל בין בתוך המשפחה, בין בחיבור בין חבורות, היא מקרבת אותנו למגמה העתידית. אשרי מי שפועל למען האחדות.
פסח כשר ושמח.
המגמה העתידית השלמה היא שהעולם כולו יתאחד לעבוד את ד', וזה יהיה על ידי עם ישראל המאוחד. בקרבן הפסח בפרטי עבודתו יש ביטוי למגמת האחדות. והמהר"ל מונה כמה וכמה פרטי עבודה שמראים זאת:
א. צריך לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו לא מחולק אלא שלם.
ב. בבית אחד יאכל, לא בפיזור, בחבורה אחת לא בשתי חבורות.
ג. הקרבן הוא שה שהוא קטן בן שנה, וכאשר הוא לוקה באבר אחד כל האברים מרגישים, וכן ישראל אחד חטא כולם מרגישים.
ד. צריך לצלותו ולא לבשלו כי הבישול מפרק והצלייה דווקא מגבשת.
ה. עצם לא תשברו בו, אסור לחלק את העצמות.
לאמור חביב קרבן פסח שמבטא את מגמת האיחוד (ועיין עוד בגבורות ד' פרק ל"ו ופרק ס'). כל פעולה שמקרבת את אחדות ישראל בין בתוך המשפחה, בין בחיבור בין חבורות, היא מקרבת אותנו למגמה העתידית. אשרי מי שפועל למען האחדות.
פסח כשר ושמח.
