בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חול המועד
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

חלק י

הלכות חול המועד

כללי. מלאכה במועד. תספורת איפור וכד'. תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים. עבודות גינה. העברת דירה. קניה ומכירה. כתיבה. אבלות במועד. שבת חול המועד. מוצאי שבת ויום טוב.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ניסן ה'תשס"ב
10 דק' קריאה

סוכות




כללי
א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (משנה, אבות ג יא. סנהדרין צט א).
ב. כתוב בתורה "ושמחת בחגך" (דברים טז יד), וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיוון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בניסיון. ועל זה נאמר: "החכם עיניו בראשו".
ד. יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד.
ה. אין נושאין נשים בחול המועד, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר לאדם להחזיר גרושתו (שו"ע תקמו סע' א, ב).
ו. מותר לחתום על הסכם שידוכים ולשמוח על כך ואף לעשות לשם כך ריקודים ומחולות, אך אסור לעשות סעודת שידוכים בבית המשודכת בזמן השידוכין, כי אין מערבין שמחה בשמחה. אמנם מותר לעשות סעודה אחרי השידוכים או במקום אחר (שו"ע שם סע' א ועיין כה"ח ס"ק ד' ה').
ז. מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן מותר לעשות סעודה לחינוך הבית בחול המועד (שו"ע שם סע' ד ונו"כ).

מלאכה במועד
ח. צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, כי יש אומרים שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא (כה"ח תקל ס"ק א משנ"ב ס"ק א). ורז"ל אמרו, שהמחלל את חול המועד כאילו עובד ע"ז (פסחים קיח א). אמנם לא כל המלאכות אסורות בחול המועד, ואלו המלאכות המותרות.
א) מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'.
ב) מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל.
ג) מלאכה לצורך אוכל נפש.
ד) מלאכה לצורך המועד.
ה) מלאכת "דבר האבד", שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק.
כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול (שו"ע תקמב סע' א ב. משנ"ב ס"ק ב' וכה"ח ס"ק ג'. ועיין מ"ב תקל ס"ק א).
ט. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה (שו"ע תקמב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י).
י. מותר לעשות כל מלאכה ב"דבר האבד" שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לעשות מלאכה. ומותר לצורך כך גם לשכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. אמנם עדיף לשכור פועל יהודי שאין לו מה לאכול, ועדיף לעשות בצנעה (שו"ע תקלז סע' א, תקלח סע' ב).
יא. מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד. מלאכה זו מותר לעשות אפילו אם כיוון מלאכתו למועד (שו"ע תקלג סע' א, ה. תקמב סע' ב, כה"ח תקלג ס"ק כה).
יב. מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד (שו"ע תקמג סע' ג. כה"ח ס"ק יב).
יג. אפילו מלאכות המותרות - אסור לעשותן בשביל גוי.
יד. כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי- אין בכך איסור (שו"ע תקמג סע' א).
טו. כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה (שו"ע תקלב סע' ב).
טז. דייגים חובבים יכולים לדוג בחול המועד. ודייגים שמלאכתם בכך צריכים מעיקר הדין לעשות כן בצנעה (שו"ע תקלג סע' ד, ה). ואם ניכר שהם צדים דגים לצורך החג, מותר גם בפרהסיה (עיין כה"ח שם ס"ק כט, לד).

תספורת איפור וכד'
יז. מצווה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח - יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום טוב (שו"ע תקלא סע' א, ב).
יח. יש מתירים לאדם שדרכו להתגלח בכל יום ואין הדין כן ובמיוחד חמור הדין באנשי ציבור כיון שהציבור לומדים מהם.
יט. היוצא מבית האסורים יגלח בצנעה. ואפילו יצא בערב יום טוב אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז- יגלח בחול המועד (שו"ע תקלא סע' ד, ה).
כ. מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה (שו"ע תקמו סע' ה ונו"כ).
כא. לדעת השו"ע מותר לקצוץ צפרניים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו על ידי מספריים, לדעת הרמ"א - אסור. ולצורך טבילת מצווה לדברי כולם - מותר (שו"ע תקלב סע' א).
כב. מותר לגזור את שערות השפם בחול המועד (שו"ע תקלא סע' ח).

תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים
כג. אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד. ואם לא היתה לו אפשרות בשום אופן לכבסו קודם יום טוב - מותר. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים (שו"ע תקלד סע' א).
כד. אם אין לו מה ללבוש - מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום - מותר בצנעה (שו"ע והגה שם).
כה. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד (רמ"א תקמא סע' ג). וכן בגד שנקרע וצריך אותו למועד- מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי (שו"ע תקמא סע' ה).

עבודות גינה
כו. אסור לעשות בחול המועד עבודות בגינה שאינן הכרחיות כגון: זריעה, נטיעה, זיבול, ניכוש, גיזום וכד'. אמנם מותר להשקות בחול המועד כשההשקיה הכרחית. ועדיף להשקות על ידי טפטפות וכד' שאין בכך טירחה ואין זה ניכר (עיין שו"ע תקלז סע' א-ד).
כז. אסור לרסס שדה מפני מזיקים, אלא ירסס לפני המועד או אחריו. ואם המתנת הימים תביא הפסד- מותר (עיין שו"ע תקלז סע' א, יב-יג).
כח. קטיף של פירות או ירקות מותר רק לצורך החג. ואין צריך לקטוף בצימצום, אלא קוטף לצורכו. ואם יותיר - יותיר (עיין שו"ע תקלג סע' ג).
כט. מי שפירותיו הבשילו, ואם לא יקטוף אותם, יש חשש שיבואו אחרים ויגנבו את הפירות, או שיש חשש שהפירות ירקיבו מותר לקוטפם בחול המועד. ומותר לארוז אותם כדי להכניסם לקירור או למרוח עליהם חומר משמר בכדי שלא יתקלקלו. ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד (עיין שו"ע תקלג סע' ג. תקלז סע' טז).
ל. מותר ללקט עצים להסקה או לבישול שצריך להם בחול המועד (שו"ע תקלז סע' י).

העברת דירה
לא. אסור לעבור דירה אפילו מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מותר להעביר דירה מבית לבית בבנין אחד אפילו בשתי כניסות נפרדות, ואפילו בשני בנינים הנמצאים בחצר אחת- מותר (שו"ע תקלה סע' א). ויש אוסרים בכל הנ"ל וטוב להחמיר (כה"ח שם ס"ק י).
לב. אדם הצריך לפנות דירתו, ואם לא יפנה ישלם קנסות וכד' יכול לפנות דירתו אפילו מעיר לעיר (רמ"א תקלה סע' א).
לג. לדעת השו"ע אסור לעבור דירה, אפילו מדירה שאינה שלו לדירה שלו, משום שיש בזה טרחה גדולה, ויש מתירין (כה"ח תקלה ס"ק יא).

קניה ומכירה
לד. אסור למכור בחנות בחול המועד, כי אין בזה "דבר האבד" אלא "מניעת רווח", ומניעת רווח אינה מותרת בחול המועד. ואם נזדמנה לו מכירה חד פעמית עם רווח טוב, יכול לעשותה בצינעה, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא (שו"ע תקלט סע' א).
לה. אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה בחול המועד יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום שזה "דבר האבד". אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירוויח אסור למכרה (שו"ע תקלט סע' ד).
לו. בחישוב הפסד ורווח יש לחשב את הוצאת הקניה וכל ההוצאות הישירות כגון הובלה וכד'.
לז. אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו.
לח. אם יש "תערוכה" או "יריד" שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות. כיוון שהוא דבר שאינו תדיר, נחשבת "מניעת רווח" כ"דבר האבד". אבל ביום השוק שמתקיים בכל שבוע, אסור למכור ולקנות אלא דברים שצריכים לחול המועד (שו"ע תקלט סע' ה).
לט. מותר לקנות דבר שנמכר ב"מבצע" ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו (שו"ע תקלט סע' ה).
מ. מותר לקנות ולמכור צרכי מכולת ודברים הנצרכים למועד כגון לחם ומזון, פירות ותבלין, ומותר למוכרם אפילו בפרהסיא. אמנם גם באלה לא יקנה אדם למלאות את ביתו, אלא לצורך החג (שו"ע תקלט סע' י, יא).
מא. מותר לקנות מכונית וכד' אם יש חשש שאחרי החג לא ימצא כמוה בטיב או במחיר (שו"ע תקלט סע' ה).
מב. מותר לאדם לפרוט באופן חד פעמי כסף גדול לכסף קטן או להחליף דולרים לשקלים וכד' ובלבד שלא יחשבו את הסכום על ידי כתב, וכן אם נעשה על ידי מחשב אסור. ואם עוסק בכך בקביעות עובר איסור (עיין תוספות מו"ק י ב ד"ה פרקמטיא והגהות הב"ח שם. שו"ע תקלט סע' יד).
מג. אל לו לאדם להפקיד כסף או שיקים בבנקים כיוון שדבר זה נעשה בדרך כלל על ידי כתיבה של פקידים שהיא מלאכה האסורה במועד כנ"ל. ואם צריך הוא את הכסף להוצאות החג- מותר.
מד. אסור להעביר סחורה ממקום למקום אלא אם חושש מפני גנבים או מהפסד אחר. ובכל אלה כל מה שאפשר לעשות בצנעא, יעשה בצנעא ואם אי אפשר לעשות בצנעא, מותר לעשות אפילו בפרהסיא (רמ"א תקלה סע' א).

כתיבה
מה. אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות: א) "דבר האבד". ב) צורכי רבים. ג) צורך המועד.
מו. חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי "דבר האבד". וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב (שו"ע תקמה סע' ד).
מז. מותר למורה לכתוב מראה מקומות לשיעור, כיוון שהוא צורך רבים (שו"ע תקמה סע' ב).
מח. אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד" (שו"ע תקמה סע' ט ועיין כה"ח ס"ק עט).
מט. מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס (עיין כה"ח תקמה ס"ק לו).
נ. אין להכניס כסף לבנק או להוציא ממנו כיוון שזה מצריך כתיבה לפקיד יהודי או הפעלת מחשב, אלא אם כן אי אפשר בדרך אחרת או שחושש ל"דבר האבד" (אחרונים).
נא. מותר להגיה ספר תורה של בית הכנסת אם אין ספר תורה אחר לקרות בו (שו"ע תקמה סע' ב).
נב. אדם שאין לו מה לאכול ומתפרנס מהכתיבה יכול לכתוב ולהתפרנס (שו"ע שם סע' ג).
נג. כל מה שמותר לכתוב- מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב- אסור גם בשינוי (שו"ע שם סע' ז) ואעפ"כ נוהגים לשנות.
נד. כתיבה במחשב תוך כדי משחקים- מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד (עיין כה"ח תקמה ס"ק טל), ומה שאסור לכתוב - אסור גם להקליד. תיקון מאמר מודפס- אסור (עיין שו"ע תקמה סע' א). הנהלת חשבונות של העסק- אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי דיסקטים- מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב- אסורה (עיין שו"ע שם סע' ז).

אבלות במועד
נה. אסור להספיד שלושים יום לפני הרגל את מי שנפטר לפני כן. אך מי שנפטר בערב החג, מותר להספידו גם בערב חג (שו"ע תקמז סע' ג).
נו. בערב חג אחר חצות ובחול המועד, אין מספידין כי אם לחכם בפניו (שו"ע יו"ד תא סע' א. כה"ח תקמז ס"ק יב).
נז. אין קורעין בחול המועד אלא על אב ואם. ויש קורעים על כל הקרובים ויש שאינם קורעים כלל. ובמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע רק על אב ואם במועד, ואחר המועד יש לקרוע על שאר קרובים (עיין שו"ע תקמז סע' ו. כה"ח שם ס"ק כ).
נח. אין עושים סעודת הבראה במועד בעדשים או בביצים אלא בקפה בלבד (עיין כה"ח שם ס"ק לה).
נט. כשקוברים בחול המועד, אין תולשים עשבים ועפר מבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול (שו"ע תקמז סע' יב). ואין יושבים "שבעה" אלא לאחר המועד. ואין נוהגים אבלות במועד אלא בדברים של צנעה בלבד. ואף על פי שלא יושב "שבעה" באים חבריו לנחמו. וסופרים "שלושים" מיום הקבורה. ובמקרה זה טוב לשאול שאלת חכם על מה שצריך לעשות כיוון שהדינים בזה רבים הם (שו"ע תקמח סע' ד, ו).
ס. מי שמת לו מת בערב חג או מספר ימים לפני החג, ונהג אבלות לפני החג אפילו רגע אחד, כשבא החג אין הוא יושב יותר "שבעה" (שו"ע שם סע' ז). ויש סוברים שיכול להתרחץ אחרי מנחה כשעתיים קודם החג. אם הנפטר הוא אביו או אימו יכול להסתפר אחרי שלושים יום כשיגערו בו חביריו. (שו"ע שם סע' יא-טז).
סא. מי שגמר לישב "שבעה" לפני החג, אפילו חל יום השביעי בערב חג, כשבא החג אין הוא נוהג יותר את דיני האבלות של ה"שלושים". ויכול להסתפר ולכבס בערב חג (שו"ע שם סע' ח). אמנם על אביו ואימו צריך לחכות עד שיעברו שלושים יום שלמים מהקבורה ויגערו בו חבריו ואין הרגל מבטל את ה"שלושים" (שו"ע שם סע' ט).
סב. אף על פי שהחג מבטל "שבעה" ו"שלושים". אין הוא משנה את תאריכי האזכרות כיוון שהאזכרות נעשות כרגיל אף על פי שאין נוהגים אבלות. ולכן בליל השביעי לקבורה עושים את אזכרת ה"שבעה". ובליל השלושים לקבורה עושים את אזכרת ה"שלושים" (כה"ח שם ס"ק ד. מ"ב שם ס"ק ג).
סג. אין עולים לקברים בחודש ניסן, אלא אם כן קם מ"שבעה" בניסן, וה"ה לחול המועד סוכות, אולם מותר לעלות לציוני הצדיקים בחול המועד ובחודש ניסן.

שבת חול המועד
סד. בשבת חול המועד מתפללים שחרית כרגיל ומוסיפים "יעלה ויבא" בתפילה והלל אחריה. וקוראים בתורה בשני ספרים. בראשון קורא "ראה אתה אומר אלי" שמוזכרות בה מצוות שבת והחגים וחול המועד. ובספר השני קורא את קורבנות היום. ואין מזכירים בברכת ההפטרה את יום חג הפסח או סוכות כיוון שהפטרה זו באה בגלל שבת ולא בגלל חול המועד (שו"ע תרסג סע' ג ונו"כ).
סה. מתפללים מוסף של חול המועד ומזכירים בו את השבת וכמובן את החג, כיוון שמוסף זה הוא משותף לשבת שאומרים בה כרגיל מוסף, ושייך גם לחול המועד שגם בו אומרים בכל יום מוסף (שו"ע תרסג סע' ב).
סו. בסוכות בשבת - אסור לטלטל את ארבעת המינים משום "מוקצה" (עיין כה"ח תרנד ס"ק ח ואחרונים).

מוצאי שבת ויום טוב
סז. אומרים מזמור "ויהי נועם" שבו ברך משה את ישראל בסיום מלאכת המשכן והוא סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת ממוצאי שבת. ואומרים "ויהי נועם" מעומד, ואומרים "ואתה קדוש" מיושב. ולפי הקבלה אומרים בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד (עיין כה"ח רצה ס"ק ט, יא. בא"ח ש"ש ויצא ו).
סח. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו'. במוצאי יום טוב ושבת מבדילים כרגיל על נר ובשמים (עיין שו"ע תצא סע' א).
סט. מי שלא אמר "אתה חוננתנו". (איש או אשה) אסור במלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו הכוכבים. ואפילו אמר "אתה חוננתנו" אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (מ"ב תצא ס"ק א).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il