^ 1. הפירוש הפשוט הוא שהם באו מתוך נאמנות וקרבה. בספרות העברית החדשה, זה התפרש כמי ש"הוכה מכות נאמנות", כאילו "האמינו" במכה, היתה וודאות שצריך להכות כראוי (מקביל לביטוי מכות נמרצות). לפי ההבנה שלהם, הפסוק אומר שפצעי האוהב כואבים יותר ומתקיימים לאורך זמן.
^ 2. שאלה: האם אין בביקורת נוקבת בעיה של לשון הרע?
תשובה: ישנן הגבלות לכל סוג של דרכי ואמצעי ביטוי, אבל הן לא חסימת אופן הביטוי הזה בכלל. צריך למצוא את הדרך המתאימה לבקר כל תופעה מסוימת. צריך ללמוד היטב איפה המום וכיצד לתקן. יכול להיות שאדם מסוים הוא לא בסדר, אבל החלפתו לא תפתור את הבעיה, כי המום חברתי או כללי. במקרה כזה, אין להתרכז בסימפטום אלא בפיתרון הבעיה. אין ספק שיש כאן פרטים רבים וחשובים של אופן הפעולה. אבל כאן אנחנו מדברים על הגישה העקרונית, והיא שאנחנו צריכים לבקר ולראות את הכל. כמובן שבעת שניגשים למעשה, יש להחליט בשיקול דעת נכון מה העיקר ומה הטפל, אחרת לא נגיע לשום תיקון.
שאלה: האם אהבה כזאת, מלווה בביקורת, לא מבטאת בעצם רק רצון לנוחות אישית, כאשר הפגמים לא מפריעים לי כל עוד הם לא פוגעים בי?
תשובה: קודם כל, אין שום איסור בכך שאתה לא רוצה שיפגעו בך. לא נכון לומר שאם מישהו הפיל אותך ודרך עליך - הוא פגע רק בך, אבל בסך הכל הוא די בסדר. יש תחושה טבעית, בריאה ופשוטה של התקוממות נגד עוול. צריך פשוט לדעת, שבכל עוול פרטי יש גם שורש כללי. לפעמים אדם שהוא לגמרי אגואיסט, אומר: 'לי חשוב שעלי לא ידרכו. יכולים לדרוך על כולם, ואפילו אני אדרוך על אחרים, אבל העיקר שלא ידרכו עלי'. זה דבר לא טוב, אבל לא בגלל שהוא לא רוצה שידרכו עליו, אלא בזה שהוא לא מקשר זאת לבעיה הכללית: שזו חברה שבה ניתן לדרוך על מישהו. לכן, בודאי שהדרישה הטבעית היא שההופעה תהיה תואמת את העצמיות, והעובדה שזה באמת מפריע, היא הסימן לטבעיות הזאת. אדם חש שזה מפריע לו גם כחלק מן האומה, וגם מפני שהוא יודע שהבעיה היא כללית, ולא רק פרטית הנוגעת לאנשים מסוימים. גם אם כל העולם מתאגד נגד מישהו, עצם ההתאגדות, אפילו נגד אדם אחד, היא כבר קשר רשעים, וזוהי בעיה כללית של רשע. את הביקורת צריכים להנחות עקרונות של צדק ויושר. עניינה הוא להיווכח באיזו מידה יש התאמה בין העקרונות העצמיים, הנכונים והצודקים לבין המציאות והפעולות. בירורם של הפרטים שונים בשאלה כיצד מבקרים, אינו סותר את העיקרון שחובה לבקר.